הודעה על חלת של חודש וחצי בעבודה - מראש או סמוך למועד? (הייטק)

[David32]

לפני 21 דקות, Or05230 כתב:

אם כן אתה מאוד מאוד נאיבי, אני מצטער.

 

הוא לא נאיבי, הוא מסתכל מהצד של המעסיק.

גם אברג'יל. 

 

 

לפני 3 דקות, Night Driver כתב:

בגלל זה אתה ואני עצמאיים והם שכירים.

בולשיט. 

ולא רק שזה בולשיט, זה לא המצב המתואר במקרה.

 

 

 

[יובל .מ.]

לפני 3 דקות, Night Driver כתב:

בגלל זה אתה ואני עצמאיים והם כירים. זו תפיסה שונה שאני לא יכול לפעול לפיה ואף פעם גם לא יכולתי כי זה פשוט מנוגד לתפיסת עולמי. אפילו כשעבדתי בניקיון ובתחנת דלק לא חשבתי לרגע להגיד אני לא בא וזדיינו.

זה לא עניין של שכיר או עצמאי, זה עניין של אופי.

אם אתה זורק על הצוות שעובד איתך זה כי יש לך אופי חרא ולא כי אתה שכיר.

[Be roo]

לפני 33 דקות, Or05230 כתב:

אני חושב שאו לא ירדת לסוף דעתי ולא הבהרתי נכון את הסיטואציה או שאתה בגישה שונה לגמריי לגביי עבודה - וזה בסדר.

אסביר.

...

אני לא ״מודיע״ למעסיק, אני ״משתף״ את המעסיק, אני לא אומר למעסיק ״תפטר אותי או שתתן לי לצאת״, אני אומר לו, ״אני מעוניין לצאת, אם זה לא מסתדר, אני אתפטר״.

 

נראה שהסיטואציה דווקא הובנה, אתה לא בא לדיון שבו אתה והוא בודקים מה אפשר ומה אי אפשר לעשות (להזיז תאריכים? לקצר את החופשה? לפצל לשתי חופשות?), אתה מציב עובדות.  ומכבסה המילים לא תשנה את העובדה שאתה מציב למעסיק אולטימטום שבו או שהוא מאשר לך לצאת למרות שאולי מצידו זה לא מתאים, או שאתה מתפטר והוא מאבד אותך בכל מקרה. זה לבוא אליו עם אקדח לראש, לא משנה איך תקרא לזה.

 

העבודה שמבחינתך זה מוצדק, כי אתה עובד קשה מבעבר ונשאר כשאחרים עזבו. כרגע אתה רואה רק את עצמך בסיטואציה הזו, ושם פס את הקשיים שזה יגרום לארגון, למנהל כאדם, לקולגות כי לתפיסתך קודם התחשבת במעסיק בכך שנשארת, אז הם חייבים לך.

 

 

[Night Driver]

לפני 12 דקות, David32 כתב:

 

בולשיט. 

ולא רק שזה בולשיט, זה לא המצב המתואר במקרה.

 

 

לא מבר על פות"ש אלא על אלה שאומרים הלכתי זדיינו. לא חושב שפותש הוא אחר מהם.

לפני 11 דקות, יובל .מ. כתב:

זה לא עניין של שכיר או עצמאי, זה עניין של אופי.

אם אתה זורק על הצוות שעובד איתך זה כי יש לך אופי חרא ולא כי אתה שכיר.

לא התכוונתי ששכיר לא יכול להיות אחראי אלא שעצמאי לא יכול להיות עם גישה כזו. עצמאי שלא מבין שאנשים תלויים בו והוא חייב להיות אחראי כלפיהם לא יחזיק כעצמאי.

[Be roo]

לפני 33 דקות, Or05230 כתב:

אני חושב שאו לא ירדת לסוף דעתי ולא הבהרתי נכון את הסיטואציה או שאתה בגישה שונה לגמריי לגביי עבודה - וזה בסדר.

אסביר.

...

אני לא ״מודיע״ למעסיק, אני ״משתף״ את המעסיק, אני לא אומר למעסיק ״תפטר אותי או שתתן לי לצאת״, אני אומר לו, ״אני מעוניין לצאת, אם זה לא מסתדר, אני אתפטר״.

 

נראה שהסיטואציה דווקא הובנה, אתה לא בא לדיון שבו אתה והוא בודקים מה אפשר ומה אי אפשר לעשות (להזיז תאריכים? לקצר את החופשה? לפצל לשתי חופשות?), אתה מציב עובדות.  ומכבסה המילים לא תשנה את העובדה שאתה מציב למעסיק אולטימטום שבו או שהוא מאשר לך לצאת למרות שאולי מצידו זה לא מתאים, או שאתה מתפטר והוא מאבד אותך בכל מקרה. זה לבוא אליו עם אקדח לראש, לא משנה איך תקרא לזה.

 

מבחינתך זה מוצדק, כי אתה עובד קשה מבעבר ונשאר כשאחרים עזבו. כרגע אתה רואה רק את עצמך בסיטואציה הזו, ושם פס את הקשיים שזה יגרום לארגון, למנהל כאדם, לקולגות כי לתפיסתך קודם התחשבת במעסיק בכך שנשארת, אז הם חייבים לך.

 

אם זה נכון או לא, כנראה תלוי אם תשאל מעסיקים או שכירים, ובתחום בו הם עובדים (לא לכולם יש פריוילגיה לעזוב ככה מקום עבודה).

 

[Night Driver]

לפני שעה, Or05230 כתב:

אני חושב שאו לא ירדת לסוף דעתי ולא הבהרתי נכון את הסיטואציה או שאתה בגישה שונה לגמריי לגביי עבודה - וזה בסדר.

אסביר.

ראשית נשארתי עובד אחד יחיד שאחראי על תחום שלם ולא קטן בפרוייקט, ברור שאפשר להחליף אותי באיזה אוקראיני או הודי ברבע מחיר (ומבלי לזלזל באף אדם, זה הלשון בהייטק, הם מהנדסים מעולים).

זו לא סיטואציה אידיאלית, רק על דבר כזה אנשים אחרים עוזבים, בשום צוות בחברה אין את הסיטואציה הזו, אבל זה לא באמת מפריע לי, יש יותר עומס בעבודה כי גם אם מאטים את הקצב עדיין הכל עובר דרכי, אז או שאני יוצר צוואר בקבוק או שאני עובד קשה על מנת לא ליצור צוואר בקבוק, מן הסתם אני עובד קשה.

 

כשהיה את גל הפיטורים, עשו איתי ועם שאר העובדים שנשארו המון שיחות בסגנון של ״החברה יציבה, זה לא יקרה שוב, אל תעזבו״, יכול לומר שלא חשבתי בכלל על עזיבה, אם כי הרבה עובדים עזבו, זה לא פשוט להיות במקום עבודה שמשדר חוסר יציבות ושאתה יכול למצוא את עצמך מחר מפוטר וחסר כל. 

 

אני לא ״מודיע״ למעסיק, אני ״משתף״ את המעסיק, אני לא אומר למעסיק ״תפטר אותי או שתתן לי לצאת״, אני אומר לו, ״אני מעוניין לצאת, אם זה לא מסתדר, אני אתפטר״.

מקום עבודה צריך לתפקד בהנחה שעובד יתפטר בהתראה של חודש או כמה שזה לא יהיה לפי החוק, אתה מסכים איתי? פה זה לא המקרה, הצוות יקרוס, כי עד שימצאו עובד חדש ועד שיעבירו לו את הנושא המורכב שעליו עובדים, לא יהיה דילוור, וגם אז, אני לא גאון, אבל מהכרותי עם עשרות עובדים שונים בתחום דומה זה דורש עבודה קשה כדי לעמוד בקצב שדורשים ממני.

יותר מזה, אני מציע לקחת איתי לחופשה ללא תשלום את המחשב, ועוד יותר מזה, מכיר עובדים שלא רק שאושר להם לצאת לחודש-חודשיים חופשה, הם קיבלו שכר מלא על זה, כי מה לעשות יש חברות שמבינות את הצורך הזה, בחברה הנוכחית אני לא מצפה ולא מעז לבקש.

 

הגישה שלך היא משפחתית ולא ארגונית, העובד צריך להיות מחוייב לעבודה ואסור לו לאכזב, זה לא משפחה, פיטרו אצלנו עובדים מעולים שנתנו את נשמתם, פיטרו אצלנו עובד יומיים אחרי חתונתו, שבהם נכחה ההנהלה שפיטרה אותו, ולאחר שעשה עבודה יוצאת דופן, אתה עדיין חושב אותו דבר? שעובדים צריכים להיות נאמנים בזמן שחברה ברגע שקצת קשה לה תעיף אותם בלי שום התחשבות? וזה רק להתייעלות, לא כי היה חוסר במזומנים.

אם כן אתה מאוד מאוד נאיבי, אני מצטער.

אגב, המקרים האלו לא השפיעו עליי, ברור לי שחברה צריכה להתייעל ולהעיף כל עובד שמתחשק לה, זה בסדר גמור, ואם מחר יעיפו אותי אני אבין ואמשיך הלאה, אני מצפה שזה יהיה הדדי.

 

החוזה שלי לא מחייב אותי לחברה למשך תקופת זמן, זה לא צה״ל. זה חריגה מהחוזה, והמעסיק יכול להחליט איך הוא רוצה להמשיך.

זכותך כמובן לעשות את זה ואין עם זה בעיה אבל אתה רק צריך לקחת בחשבון שגם אם יאשרו לך אתה מסומן להחלפה.

אם כברא אז תבקש חופש ואם יגידו לך לא אז קח יום יומיים לחשוב עם עצמך ואז תניח מכתב התפטרות. אם תעשה את זה באיומים גזרת את דינך עוד לפני התשובה ובלי קשר למה שחשבו לענות לך.

[ניקו פ.]

לפני שעתיים, falou כתב:

אפילו אז, רצוי לבוא מוקדם ועם הכל על השולחן ו... לבקש עזרה.

ממש לא מסכים. מידע רפואי של העובד צריך להישאר של העובד בלבד ובטח שלא הייתי מבקש מעובד שלי לפתוח דברים הקשורים לבריאותו על השולחן, אלא אם הוא מעוניין לשתף אותי וסומך עליי כי טובתו תעמוד בראש מעייני, מה שלא סביר, שכן לרוב (כפי שהשרשור הזה מעיד), מה שעומד בראש המעסיק הוא המעסיק ולא העובד. בצדק. 

 

לגבי שכיר ועצמאי, אז אני גם וגם. זה אומר שאני כל בוקר קם מלא מחויבות ואז אומר לעצמי "זדיין אני הולך?" 

ואז חוזר כי עצמאי מסור ומדהים ואז שוב בורח כי אני שכיר מפונק. 

בקיצור, הבדיחה הובנה. 

 

 

לפני כשעה, Be roo כתב:

נראה שהסיטואציה דווקא הובנה, אתה לא בא לדיון שבו אתה והוא בודקים מה אפשר ומה אי אפשר לעשות (להזיז תאריכים? לקצר את החופשה? לפצל לשתי חופשות?), אתה מציב עובדות.  ומכבסה המילים לא תשנה את העובדה שאתה מציב למעסיק אולטימטום שבו או שהוא מאשר לך לצאת למרות שאולי מצידו זה לא מתאים, או שאתה מתפטר והוא מאבד אותך בכל מקרה. זה לבוא אליו עם אקדח לראש, לא משנה איך תקרא לזה.

כך יצא. 

כמו ששמת לב, המעסיק לא ממש שם על עובדים מסורים, שכן ברגע שיש לו בעיה כלכלית הוא אומר להם יפה שלום.

למה שעכשיו אור, שאנחנו לא יודעים מה הסיבה לחל"ת שלו, צריך להקריב מעצמו בשביל המעסיק הזה? 

ברצינות רגע. זו סיטואציה לא נעימה, אבל כך יצא. אור זקוק לחל"ת והוא מבהיר למעסיק שלו שהוא כל כך זקוק לו, שהוא מוכן להתפטר. לא כדי להציב אולטימטום אלא כדי להבהיר את החשיבות ואם זה לא מתאים, אז יחפוף את מי שצריך וייפרדו כידידים. למה לקחת הכל לכיוון האגו? אני לא מצליח להבין את זה. לפעמים יש פשוט חוסר התאמה בין צרכים של עובד ומעסיק. החיים אינם שחור ולבן ועדיף להיות שכלתני במקרים כאלו, בתור מעסיק. 

 

 

אור, אני אגיד לך את דעתי. כאחד שעובדים ביקשו ממני חופשות (ותמיד שמחתי לאשר וכשלא אישרתי, הסברתי את הרציונל וחיפשתי פתרון אחר). אפשר בטוב, אפשר ברע, אבל מה שאתה רוצה, לגיטימי. זה שכל מי שמעסיק מסתכל על השאלה שלך מנקודת המבט של עצמו וישר מתמלא אגו מה הוא היה עושה אם עושה שלו היה בא אליו, זה טבעי. תנסה להתעלם ולראות את הסיבה שכולם ישר פנו לאגו. באמת נוצר כאן מצב שאתה שם לבנאדם אולטימטום. אז גם אם יסכים, כנראה שיסמן אותך בנקניק, אלא אם הסיבה שלך מאד מוצדקת. זה שיקול אחד. לדעתי, במידה והמעסיק שלך אדם טוב לב ואמפתי, שרואה את טובת עובדיו לנגד עיניו אתה לא צריך להתעלם מהנקודה הזו אלא לדבר עליה עם המעסיק. כלומר, לומר לו שאתה מבין שזה נשמע שאתה מציב אולטימטום מהצד, אבל זו לא הכוונה שלך. אתה פשוט רוצה להבהיר את החשיבות של החל"ת הזה (ואתה לא חייב לפרט). אם יתאים לו, אחלה. אם לא, אז לא. במידה והוא יעיל וכלכלי אבל פחות בין אישי, אז אפשר גם לא להיכנס לזה מיד. אתה לא אחראי על זה שהמעסיק מחזיק חברה שלמה תלויה באדם אחד. אתה לא זה שמרוויח מהחיסכון הזה של המעסיק אבל תהיה זה שמפסיד אם תפר חוזה. לכן, אתה יכול לבקש מהמעסיק, ואם הוא לא יסכים, אז בשיחה הבאה אחרי כמה ימים להודיע לו שחשבת על זה ושאתה מתפטר. זכותך. אם הוא ירצה לשאול למה תוכל לנמק. לבחירתך. 

 

אבל, אפשר להיות עובד מסור וטוב, ועדיין שצרכים שלך ושל המערכת לא יסתדרו בשורה.

ואז זו כבר שאלה של מסירות. 

למשל, אם זה היה עניין של חופשה, וואלה הייתי בולע הרבה צפרדעים כדי לא לדפוק את המנכ"ל שלי, כי היחסים בינינו באמת היו חבריים. 

אם זה היה עניין בריאותי, יתרה מזאת הייתי עושה מאמץ, אבל גם הוא לא היה מעמיד אותי בסיטואציה כזו, אלא עושה סלטות כדי שאני אטפל בעצמי. 

אז זה מאוד תלוי במערכת היחסים שלכם, אבל אתה גם לא צריך לפחד. כנות, פתיחות וכבוד לצד השני יאפשרו לך לנהל שיחה קולחת על הדברים וגם יבהירו לך מי עומד מולך. 

לשיקולך, כמובן. 

עריכה אחרונה ב-29 לדצמבר, 2022 על ידי ניקו פ.

[vadim6385]

לפני 3 שעות, KoF-sHeLeG כתב:

אומר שזה אשמתם

בעיקר אשמת המנהל שלא דואג לשיתוף ידע בצוות, אבל גם לעובד עצמו יש יד בזה.

 

נתקלתי מספיק במצבים שבהם עובדים אוגרים ידע, לא משתפים אף אחד, לא מתעדים בשום מקום, ואז מתפלאים שכל העומס נופל עליהם.

[Night Driver]

לפני 24 דקות, ניקו פ. כתב:

 שכן לרוב (כפי שהשרשור הזה מעיד), מה שעומד בראש המעסיק הוא המעסיק ולא העובד. בצדק. 

מה שאתה מפספס זה שכדי לדאוג לעסק אני חייב לדאוג לעובד. העובד הוא המשאב הכי חשוב שלי וככזה אני חייב לשמור עליו.

לפני 24 דקות, ניקו פ. כתב:

לגבי שכיר ועצמאי, אז אני גם וגם. זה אומר שאני כל בוקר קם מלא מחויבות ואז אומר לעצמי "זדיין אני הולך?" 

ואז חוזר כי עצמאי מסור ומדהים ואז שוב בורח כי אני שכיר מפונק. 

בקיצור, הבדיחה הובנה. 

אם היית בגישה של זדיינו כמצב מתמיד היית מצליח להיות עצמאי?

לפני 24 דקות, ניקו פ. כתב:

 

כך יצא. 

כמו ששמת לב, המעסיק לא ממש שם על עובדים מסורים, שכן ברגע שיש לו בעיה כלכלית הוא אומר להם יפה שלום.

למה שעכשיו אור, שאנחנו לא יודעים מה הסיבה לחל"ת שלו, צריך להקריב מעצמו בשביל המעסיק הזה? 

ברצינות רגע. זו סיטואציה לא נעימה, אבל כך יצא. אור זקוק לחל"ת והוא מבהיר למעסיק שלו שהוא כל כך זקוק לו, שהוא מוכן להתפטר. לא כדי להציב אולטימטום אלא כדי להבהיר את החשיבות ואם זה לא מתאים, אז יחפוף את מי שצריך וייפרדו כידידים. למה לקחת הכל לכיוון האגו? אני לא מצליח להבין את זה. לפעמים יש פשוט חוסר התאמה בין צרכים של עובד ומעסיק. החיים אינם שחור ולבן ועדיף להיות שכלתני במקרים כאלו, בתור מעסיק. 

אתה ממש טועה בנושא מעסיק שלא שם על עובדים מסורים. כשיש אילוץ וחייבים לקצץ בכוח אדם (ואין לך מושג כמה נלחמים לא לקצץ. אני אומר את זה לא רק לפי מה שקורה אצלי אלא לפי מה שאני שומע ורואה אצל קולגות, שכנים ותעשייינים אחרים) מ\נלחמים הרבה יותר על המבורים ועל אלה שאפשר לסמוך עליהם גם אם מקצועית הם פחות טובים.

אור רוצה/זקוק לחל"ת והסיבה חשובה עבורו יותר ממקום העבודה (מסיבותיו הוא ובלי בכלל לדעת את הסיבה לחלת והסיבות שהחלת יותר חשוב ממקו העבודה זה לגיטימי לחלוטין. הוא אדם חופשי שצריך לקבל את ההחלטה שמתאימה וטובה עבורו). מבחינת המעסיק זה אולטימטום ובגלל שאור לא עובד יחיד אין שום אפשרות להסכים לאולטימטום כזה (אם אתה מסכים פה ולא משנה אם אור צודק והיית מאשר בכל מקרה או לא אתה מסתכן בתור של כל העובדים עם תן לי או שאני הולך. בגלל זה המלצתי לא להזכיר את העוזב בשיחה הראשונה. או לחכות יום יומיים, להגיד בע"פ ואז למסור מכתב או למסור מכתב אחרי אותו יום יומיים כדי לא לקשור בין הדברים).

לאגו אין מקום במשא ומתן ואין לו מקום בכלל בקבלת החלטות בעסק. לא קל עד כמעט בלתי אפשרי לנטרל אותו לחלוטין אבל עם קצת תרגום ועבודה עצמית זה אפשרי. חבל שלא הרבה עושים את זה.

 

לפני 24 דקות, ניקו פ. כתב:

 

אור, אני אגיד לך את דעתי. כאחד שעובדים ביקשו ממני חופשות (ותמיד שמחתי לאשר וכשלא אישרתי, הסברתי את הרציונל וחיפשתי פתרון אחר). אפשר בטוב, אפשר ברע, אבל מה שאתה רוצה, לגיטימי. זה שכל מי שמעסיק מסתכל על השאלה שלך מנקודת המבט של עצמו וישר מתמלא אגו מה הוא היה עושה אם עושה שלו היה בא אליו, זה טבעי. תנסה להתעלם ולראות את הסיבה שכולם ישר פנו לאגו.

 

כמעסיק נעלבתי. איפה פניתי לאגו?

לפני 24 דקות, ניקו פ. כתב:

באמת נוצר כאן מצב שאתה שם לבנאדם אולטימטום. אז גם אם יסכים, כנראה שיסמן אותך בנקניק, אלא אם הסיבה שלך מאד מוצדקת. זה שיקול אחד. לדעתי, במידה והמעסיק שלך אדם טוב לב ואמפתי, שרואה את טובת עובדיו לנגד עיניו אתה לא צריך להתעלם מהנקודה הזו אלא לדבר עליה עם המעסיק. כלומר, לומר לו שאתה מבין שזה נשמע שאתה מציב אולטימטום מהצד, אבל זו לא הכוונה שלך. אתה פשוט רוצה להבהיר את החשיבות של החל"ת הזה (ואתה לא חייב לפרט). אם יתאים לו, אחלה. אם לא, אז לא. במידה והוא יעיל וכלכלי אבל פחות בין אישי, אז אפשר גם לא להיכנס לזה מיד. אתה לא אחראי על זה שהמעסיק מחזיק חברה שלמה תלויה באדם אחד. אתה לא זה שמרוויח מהחיסכון הזה של המעסיק אבל תהיה זה שמפסיד אם תפר חוזה. לכן, אתה יכול לבקש מהמעסיק, ואם הוא לא יסכים, אז בשיחה הבאה אחרי כמה ימים להודיע לו שחשבת על זה ושאתה מתפטר. זכותך. אם הוא ירצה לשאול למה תוכל לנמק. לבחירתך. 

כתבת יפה את מה שהתכוונתי להגיד.

לפני 24 דקות, ניקו פ. כתב:

 

אבל, אפשר להיות עובד מסור וטוב, ועדיין שצרכים שלך ושל המערכת לא יסתדרו בשורה.

ואז זו כבר שאלה של מסירות. 

למשל, אם זה היה עניין של חופשה, וואלה הייתי בולע הרבה צפרדעים כדי לא לדפוק את המנכ"ל שלי, כי היחסים בינינו באמת היו חבריים. 

אם זה היה עניין בריאותי, יתרה מזאת הייתי עושה מאמץ, אבל גם הוא לא היה מעמיד אותי בסיטואציה כזו, אלא עושה סלטות כדי שאני אטפל בעצמי. 

אז זה מאוד תלוי במערכת היחסים שלכם, אבל אתה גם לא צריך לפחד. כנות, פתיחות וכבוד לצד השני יאפשרו לך לנהל שיחה קולחת על הדברים וגם יבהירו לך מי עומד מולך. 

לשיקולך, כמובן. 

בנושא של אין ברירה (בריאות או מישהו שחייב אותך) אם המעסיק מסרב אתה חייב לעזוב כי הוא לא בן אדם.

 

גם אם הצרכים שלי ושל עובד לא מסתדרים בשורה והצורך של העובד אמיתי (צורך, לא רצון) אז הצורך שלו יבוא קודם אבל בשביל זה צריך להסביר את הדברים בפתיחות מלאה בלי סיפורים ובלי המצאות. אמת מלאה מהלב.

[Or05230]

אין ספק שלמדתי כמה דברים למרות שאני לא מסכים עם כל הדעות, אני לא אציב אולטימטום אלא בדיעבד. אתייעץ אם ניתן לצאת לחופשה ואם אקבל סירוב אשקול ואתפטר בהמשך. בלי טררם ואיומים "תאשרו או שאני עוזב", בהחלט גישה עדיפה אם כי זהה. בכל מקרה חלקכם לקחתם את השרשור למקום אחר, בזמן שהבקשה שלי שקולה לעובד שאומר תן לי העלאה או שאני עוזב. שזה משהו סופר מקובל (לפחות בהייטק), אף מעסיק לא נרתע מבקשה כזו או מסמן את העובד לרעה. מכיר המון עובדים שעשו את זה והמשיכו לקבל הערכה והוקרה, מאחר ומשא מתן אינו מתנגש עם העבודה עצמה של העובד, שני דברים נפרדים.

בעבר הייתי בחברה רעילה שעובדים שקיבלו משכורות גבוהות קיבלו הערות כמו "עם כמה שאתה מקבל, כדאי שתעשה ככה וככה", אבל אין מקום להערות כאלו בחברות נורמליות.

בקיצור, הבקשה שלי לטעמי שקולה לבקשה כזו.

 

[Be roo]

לפני כשעה, ניקו פ. כתב:

כמו ששמת לב, המעסיק לא ממש שם על עובדים מסורים, שכן ברגע שיש לו בעיה כלכלית הוא אומר להם יפה שלום.

 

אנחנו לא יודעים מה המעסיק שם או לא שם. אין לנו מושג מה הנסיבות, ומה האופציות שעמדו בפניו. אולי הוא לפני הפיטורים המנהלים קיצצו לעצמם בשכר? אולי המייסד הביא כסף מהבית?

 

לפני כשעה, ניקו פ. כתב:

אור זקוק לחל"ת והוא מבהיר למעסיק שלו שהוא כל כך זקוק לו, שהוא מוכן להתפטר. לא כדי להציב אולטימטום אלא כדי להבהיר את החשיבות ואם זה לא מתאים, אז יחפוף את מי שצריך וייפרדו כידידים. למה לקחת הכל לכיוון האגו?

 

אנחנו גם לא יודעים למה אור זקוק או לא, אבל האולטימטום הוא עובדה. וגם אם מבחינתו אכן החל״ת הוא חיוני, יש דרכים להעלות זאת בצורה שלא תגיד למעסיק שהוא לא סופר אותו. אין פה ענין של אגו, אלא של מה משדרת התנהלות כזו למעסיק שצריך לחשוב לא רק על הצרכים של אור, אלא של הארגון, וגם של כל העובדים האחרים שיושפעו מהעדרותו. כשאתה מצב אולטימטום אתה לא יכול להתפלא שהצד השני נכנס למגננה (שוב, זה לא אגו, אלא שימור עצמי של הארגון).

 

ההתנהלות הזו נובעת מכך שלאור יש פריויליגה (שאין לרבים) לעזוב מקום עבודה בידיעה שלא יתקשה למצוא אחר. אז הוא מגיע מראש מעמדת כח כי מבחינתו אין לו מה להפסיד. הוא לא מגיעה לשיחה שבה הוא מציג את המצב ומבקש את עזרת המעסיק בהתחשבות ומציאת פתרון. הוא קובע מה הוא צריך, אין שום פתח לדיון. הכל או כלום. 

 

זה בסדר להתפטר אם לא קיבלת משהו שרצית, אף אחד לא אמר שזה לא לגיטימי. אני לא מאלה שרואים בעבודה ״משפחה״, וחושבים שעובדים צריכים להקריב את עצמם למענה. לכל אחד יש את רף הלויאליות שלו לארגון ונראה שפות״ש הגיע לקצה העליון שלו. קורה. אני רק ביקשתי לקרוא לילד בשמו. א-ו-ל-ט-י-מ-ט-ו-ם (גם אם הוא מוצנע ולא נאמר במפורש).

 

 

[yuvk]

כתבה יפה קודמתי.

 

להוסיף, אני כמנהל (גם שכיר), אם יבוא אליי עובד באולטימטום, מרומז או מפורש, כשאין לי ברירה, אעשה שני דברים: בטווח הקרוב אכנע, ובטווח הרחוק יותר, אחפש בהקדם מחליף. 

[David32]

לפני כשעה, Be roo כתב:

אני רק ביקשתי לקרוא לילד בשמו. א-ו-ל-ט-י-מ-ט-ו-ם (גם אם הוא מוצנע ולא נאמר במפורש).

 

את יכולה לתאר לי מצב שבו עובד מבקש משהו מההנהלה (כמובן שקשור לתנאי ההעסקה) שהוא לא אולטימטום (מוצנע)?

 

[Night Driver]

חסר?

 

אני רוצה חופש של חודש בסביבות יולי לבר מצווה של הבן. אפשר?

 

אני זקוק לתוספת שכר.

 

מחר יש לי בדיקה בבוקר. אגיע קצת יותר מאוחר.

 

 

כל אלה הן בקשות. אם אפשר יקבל בשמחה חאן אי אפשר יקבל הסבר ונמצא יחד פיתרון שמתאים לשני הצדדים.

[Be roo]

לפני 24 דקות, David32 כתב:

את יכולה לתאר לי מצב שבו עובד מבקש משהו מההנהלה (כמובן שקשור לתנאי ההעסקה) שהוא לא אולטימטום (מוצנע)?

ברצינות?

אתה באמת חושב שכל מי שמבקש העלאה ומקבל סירוב או פחות ממה שביקש, מתפטר?

או שמישהו מבקש לצאת לחופשה ארוכה ומבקשים ממנו לקצר או לדחות, עוזב?

 

אפילו בהייטק זה לא תמיד כך.