"אפודים צהובים" או מחאת יוקר המחיה בישראל

[SlowRide]

לא יעשו כלום עם המחרה הזאת, בעוד שבוע או שניים יעברו לדבר על משהו אחר.

מה גם שאתה עוד פעם לוקה באותו טיעון ש"אם ל-X אנשים טוב = לאף אחד אין זכות להתלונן" שהוא שגוי מהיסוד. אתה לא רק שלא יודע שמי שמתלונן זה לא מי שטס, אלא אתה מתעלם לחלוטין מהעובדה שזה שאופן כללי טוב לא אומר שבאופן פרטני טוב או לפחות אין מקום לשפר, גם משתמש בפעולות של אותם אנשים מסוימים כדי להקטין את הלגיטימציה של התלונות של אנשים אחרים, והכי גרוע, גם מנסה להפיל את האשמה במעשים של אנשים מסויימים על אנשים אחרים.

זכות להתלונן יש לכולם, במיוחד באינטרנט. בשביל זה המציאו אותו, חוץ מלפורנו כמובן.

בשרשור הסמוך מתלוננים שיש יותר מדי אנשים בעולם ושמגפה קטלנית זה בעצם הדבר הטוב הבא. אז? הבעיה שעם התלונות האלה אף אחד לא עושה כלום, לא ברמה החברתית (ולהצטלם לאינסטגרם בחניה של הוילה עם ווסט צהוב זה לא נחשב) ולא ברמה הפרטית - מנסה לשפר את המצב שלו בכוחות עצמו, עד כמה שאפשר. ואם כן, כמעט אף אחד לא מדבר על זה. אז יקר פה, נכון. אבל בהנחה והטמפרטורה שאנחנו מתבשלים בה לא מספיק גבוהה כדי ללכת לשבור חנויות, מה כן אפשר לעשות?

 

ועוד נקודה - הדיון הזה הוא בבועה מושלמת של הדמגוגיה של הדיון סביב יוקר המחיה, ושל כל דיון באופן כללי. כולם מקצינים כדי להוציא את עצמם צודקים ואת הצד השני דבילים. גם פה: חלק מהאנשים לא מצליחים לשים אוכל על השולחן, והחלק השני אומר להם שלא יטוסו לחו"ל כל שבוע וחצי.

מי שלא מצליח לשים אוכל על השולחן לא אכפת לו כמה עולה שיומי לעומת אייפון או כמה עולה סופ"ש ברומניה. מדובר באנשי מעמד הביניים שרק מרגישים כמו עניים כי הם חושבים שהם אמורים לחיות ברמת חיים מסויימת שלא תואמת את המציאות בה הם חיים.

 

אז כשאני אומר פה שהתחושה במדינה היא של חנק כלכלי וחוסר יכולת לראות את האור בקצה המנהרה, אני מתכוון בדיוק לזה - מה לא. לא מה כן, לא מה בערך. מה לא. אתה רוצה לדעת מה לדעתי כן? תשאל. אל תניח, אל תחשוב, אל תתן לעצמך את כל הקרדיט הזה. אל תגיד לי שאני בעצם אומר זה שאיך זה יתכן שהמדינה לא מחלקת לי דירות חינם בתל אביב ומרצדס.

תחושות זה דבר משתנה. יום אחד אתה קם בתחושה מחורבנת שאין עתיד, יום למחרת אתה מרגיש כאילו אתה מלך העולם.

אתה צודק ב100%, לא הולך להתווכח איתך על המספרים שהבאת. אנחנו לא חיים במדינה הכי טובה בעולם, אנחנו לא מקבלים את התמורה האופטימלית למיסים שאנחנו משלמים ויחסית למקומות אחרים אכן יקר לחיות פה. אני יודע את זה טוב מאד, אישתי אפילו יותר. עד היום היא ממורמרת על ההורים שלה שלא היגרו לארה"ב כמו שאר המשפחה שלה ובמקום זה באו הנה, מרוסיה.

אתה גם צודק ב100% שכאזרחים אנחנו צריכים לשנות את זה.

אבל מה אתם מציעים לעשות שיעזור? מחאת הבאסה? להדפיס אפודים זוהרים עם סמיילי עצוב ולחסום כבישים? זה עוזר?

כמו שכבר נכתב פה, מעבר לזכות ההצבעה או התפקדות למפלגה כלשהי, כל מה שאפשר לעשות זה לנסות לשפר לעצמך את החיים עם מה שיש. תקבע מטרות ותנסה לעמוד בהן (לא ספציפית אתה, בכללי). בסופו של דבר אנשים בסך הכל רוצים להפסיק להרגיש כמו צפרדעים מבושלות, לא לקבל דירות ומכוניות בחינם.

[Spire]

אבל מה אתם מציעים לעשות שיעזור? מחאת הבאסה? להדפיס אפודים זוהרים עם סמיילי עצוב ולחסום כבישים? זה עוזר?

 

זה אולי נשמע מפגר, אבל כן. מחאה זה לא ביטלג'וס, הרעיון בה הוא לא שאם נגיד "שוויון חברתי" שלוש פעמים הוא פתאום יבוא, אלא שאם מספיק אנשים יצעקו את זה, יעלו פוליטיקאים שיבינו שזה טיקט ששווה לרוץ עליו. ואז הם או יעשו אם זה משהו או לא. אין הוכחה טובה יותר ליעילות של מחאה כזו משני שרי האוצר האחרונים שלך. שניהם נבחרו בדיוק על הטיקט של "איפה הכסף" ו"שיוויון חברתי".

 

ולפני שקופצים עלי ואומרים שאם הם היו כאלה טובים היום לא הייתי מרגיש ככה, אז אני לא מדבר כרגע על האם המצב טוב יותר היום מלפני 2011, אלא על עצם העובדה שהמחאה השיגה את המטרה קצרת הטווח שלה - לשים בשלטון מישהו ש(לפחות הבטיח ש)יטפל במצב. והבחירות האחרונות היו הוכחה ניכרת לזה שאם המישהו הזה שהבטיח לא מקיים, מחליפים אותו במישהו אחר.

 

זה הרעיון במחאה. וכמו עם כל דבר אחר בחיים, אתה לא יכול להתייאש אחרי שניסית רק פעמיים. במיוחד אחרי שאותן פעמיים כן הצליחו (מבחינת התוצאות האפשריות של מחאה כזו - אף אחד לא יכול לנבא אם מי שיבחר יקיים את ההבטחות שלו). אגב, לא מפתיע אותי שהדבר הזה מתעורר עכשיו, לפני שמתחילים להדביק בצמתים פלקטים של בחירות. זה התזמון לעשות את זה.

[יבגניפ]

במקום לצאת לרחובות הייתי יושב מול אקסל ומבין מה אני עושה בשביל לשנות.

חשבתי שאקסל נועד לנהל רשימת אנשים שאתה לא רוצה להגיב להם בפורומים. חידשת.

 

אבל ברצינות, הנקודה היא שזה לגיטימי לחלוטין להפגין נגד יוקר המחייה.

מי שהופך את זה ל"קונים אייפון אקיס ובוכים" מפספס, מכיוון שהטריגר למחאה הפעם זו עליה במחירי חשמל ומזון - שני תחומים שבהם ישראל לא בדיוק מצטיינת בכלכלה חופשית.

מי שהופך את זה לעניין של "צפון קוריאה" גם מפספס, מכיוון שדווקא צמצום רגולציה או הורדת מיסים שהולכים על מיליון ואחד דברים שלא תורמים לי כאזרח, זה גם פתרון.

וכמובן שמי שמרוצה מרמת החיים שלו, לא צריך להשליך מעצמו על הכלל. ובטח לא ללכת בטעונים מעגליים של "טוב לחיות פה - כולם טסים לחול. אבל בעצם אנשים הם מטומטמים שהם טסים לחול כי אין להם כסף".

[oryo]

תתעדכן יבגני, יש לך אפשרות לעשות זאת בממשק האתר - שימוש ראוי יחסוך לך הרבה רעש רפטטיבי חסר תכלית.

[SlowRide]

למחות זה לגיטימי לחלוטין, חופש הדיבור.

אפשר למחות על זה שהמדינה מוציאה כסף על דברים שלדעתך מטופשים ומיותרים.

אפשר למחות על זה שיש 100 ומשהו אחוזי מס על מכוניות חדשות.

אפשר למחות על זה ששר האוצר מחלק דירות מסובסדות מכספי ציבור בהגרלות.

אפשר למחות על שירותים מחורבנים תמורת מיסים גבוהים.

לי אישית זה נשמע מגוחך שמוחים על יוקר המחיה כי מרגישים עניים.

 

 

זה הרעיון במחאה. וכמו עם כל דבר אחר בחיים, אתה לא יכול להתייאש אחרי שניסית רק פעמיים. במיוחד אחרי שאותן פעמיים כן הצליחו (מבחינת התוצאות האפשריות של מחאה כזו - אף אחד לא יכול לנבא אם מי שיבחר יקיים את ההבטחות שלו). אגב, לא מפתיע אותי שהדבר הזה מתעורר עכשיו, לפני שמתחילים להדביק בצמתים פלקטים של בחירות. זה התזמון לעשות את זה.

אני מוכן להתערב שגם אם תקום עוד מחאה ויוחלף הפלוץ התורן שאחראי על הקופה, אחרי כמה שבועות של צריחת סיסמאות ופיזור הבטחות אנשים ימשיכו להתלונן, להרגיש עניים ומבואסים.

 

אתה רואה בקולנוע סרט על אנשים "רגילים" שנראים הרבה יותר יפים ממך, נוסעים בטסלה וגרים בווילות ענקיות מול איזה אגם פסטורלי ואחרי זה נוסע בחזרה לדירת 2.5 חדרים שלך בקומה 3 עם הטחב בגג ומתפלל שתמצא חניה ברחוב כי אתה גמור ואין לך כח ללכת.

זה החיים.

[avargel]

זה לא נכון. כשהבת זוג לשי עברה לגור איתי ההוצאות לא עלו בפי 2. שכר הדירה נשאר אותו שכר דירה. אז ילדים יצטרפו שכר הדירה יעלה אבל לא פי 2. אותו דבר לגבי הרבה מהדברים. נגיד והחזקתי רכב. אמנם הנסיעות בו יעלו אם זו תהיה משפחה על 2 ילדים אבל זה לא שיהיו 4 רכבים.

 

אולי לא הייתי מספיק ברור

 

היא בפועל מצהירה על הוצאות של 8,000 לזוג שחיים במשק בית משותף, ומתוך זה היא משלמת 4,000 והחבר שלה עוד 4,000

 

היינו, 4000 ליחיד כוללים חצי מהשכירות, חצי מהארנונה, חצי מוועד הבית, חצי מהחשמל המים והגז, חצי מהוצאות הסופר והמכולת, חצי מהתקשורת, וכו' וכו'.

 

כמובן שבתא משפחתי "סטנדרטי" החלוקה הזאת פשוט לא קיימת.

עריכה אחרונה ב-17 לדצמבר, 2018 על ידי avargel

[BarryG]

ולפני שקופצים עלי ואומרים שאם הם היו כאלה טובים היום לא הייתי מרגיש ככה, אז אני לא מדבר כרגע על האם המצב טוב יותר היום מלפני 2011, אלא על עצם העובדה שהמחאה השיגה את המטרה קצרת הטווח שלה - לשים בשלטון מישהו ש(לפחות הבטיח ש)יטפל במצב. והבחירות האחרונות היו הוכחה ניכרת לזה שאם המישהו הזה שהבטיח לא מקיים, מחליפים אותו במישהו אחר.

הבעיה לדעתי היא שמחאה שמתחילה בפופוליזם ודמגוגיה מביאה בדיוק את סוג האנשים האלה לשילטון- שני שרי אוצר דמגוגים שחושבים רק על הזמן הקצר ואיך להראות "תוצאות" בזמן הקדנציה שלהם, ולעזאזל הטווח הארוך יותר (באופן מפתיע, כחלון עשה את זה יותר מלפיד). אם אנשים באים רק לצעוק שרע להם זה מה שהם מקבלים. לצערי אין לי פיתרון למצב.

[oryo]

כחלון מיישם את השיעור שלפיד קיבל מהעם - בזמן הקצר בו לפיד היה שר אוצר רוב המהלכים שלו היו ארוכי טווח (לדוגמא: צמצום גרעון, שחרור החרדים מחוק טל), אבל עם תכניות ארוכות לא הולכים לקלפי, ולא פעם שמעתי אנשים שהתלוננו שבשנה ושמונה של לפיד העוש שלהם לא צמח ולכן הוא נכשל ולא יצביעו לו שוב. גם בשרשור הזה ממש מישהו העלה טענה דומה.

 

כחלון הקשיב טוב, ויישם: פיזור צ'קים ללא כיסוי (או: עם כיסוי שלכם ושל הילדים שלכם) ע"י הגדלת ההוצאה הממשלתית ברבדים רבים וללא איזון ע"י גביה או צמצום. חסר כסף? מעלים גירעון, בקטנה.

 

גם לפיד למד, וכיום אינו מדבר כמעט על תכניות ארוכות אלא רק אינסטנט ופופוליזם. הוא תמיד היה פופוליסט, פשוט פעם היו לו (לכאורה) גם צדדים נוספים שכיום כבר לא ממש רואים אור יום.

 

זה אותו שיעור שקיבל אחד, בנימין נתניהו, שכאשר הנהיג מדיניות כלכלית ארוכת טווח חטף חזק מאוד בקלפי וזנח את משנתו הכלכלית מאחור, יחד עם עוד כמה דברים.

 

__

 

עומר מואב על כחלון:

"""

אני מקשיב לכחלון ולזליכה וצוחק - הרי כל כך ברור שהם סתם מקשקשים. אבל פתאום אני קולט משהו, והצחוק נמוג: לרבים מאוד זה ממש לא ברור

 

כחלון: "בשלוש שנים וחצי האחרונות, מחירי החשמל והמזון ירד. פתחנו מכסים, סיבסדנו צהרונים, והאוכלוסיות שעבורן צימצמנו פערים קיבלו מאיתנו אפשרות לחיות הרבה יותר טוב. העלינו את שכר המינימום ל-5,300 שקל. השכר הממוצע במשק עלה ב-12%. אלה מהלכים אדירים".

 

השכר הממוצע עלה בזכות הצמיחה הכלכלית, למרות שר האוצר ולא בזכותו. והאמת היא שאין בישראל צמיחה כלכלית מרשימה בתוצר לנפש - אין מקום לגאווה.

 

מכסים הורדת, אדוני השר, על מוצרים שלא מיוצרים בארץ. זה קל - לוותר על הכנסה לקופת המדינה, ולהגדיל את הגרעון על חשבון הילדים שלנו. איזה לובי יתנגד?

 

גם להעלות את שכר המינימום זה מהלך קליל. למה רק 5,300 למה לא 6,300? כי יש מחיר, ועכשיו אנחנו מבינים אותו. עלויות העסקה גבוהות מגולגלות למחירים. בין אם מוצדק להעלות שכר מינימום ובין אם לא, זה לא הישג של שר אוצר. זו החלטה קלה. סבסוד צהרונים: רציני? זה כסף שהבאת מהבית או שתיקח אותו מאיתנו?

 

כחלון: "יש לי המלצה לכולם – תירגעו. להעלאות המחירים יש לנו תוכנית מוסדרת, ונמשיך להיאבק ולעשות מה שדרוש כדי לסייע לשכבות החלשות ולמעמד הביניים."

 

רגע, לא הבנתי. אם יש תכנית מוסדרת אז למה צריך וועדה? או שהתכנית המוסדרת זה ירון זליכה?

 

אבל שמעתי את ירון זליכה מתחמק בעקשנות מתשובה לגבי התכנית המוסדרת (ראיון עם לוסי אהריש). כל מה שהוא אמר זה שהוא מקצוען והוא כבר יודע מה לעשות והוסיף את הססמאות הרגילות על מונופולים, שחיתות, ושוד הגז (אהריש נפלה בקסמו ואז הבנתי את חומרת המצב). וזה מעורר עוד שאלה: אם זליכה יודע מצוין מה לעשות, אז למה צריך ועדה? מדוע שלא יגלה לשר האוצר מה לעשות? כמה מטומטמים אנשים יכולים להיות?

 

כחלון: "לאחרונה הפסיקו לדבר בתקשורת על עליית מחירי הדיור. לאן נעלמתם? תמיד אמרתם שאין סיכוי לתוכנית מחיר למשתכן, אבל יותר מ-60 אלף זוגות רשומים בתוכנית. עצרנו עליות מחירים של 12% בשנה. אלה העובדות שלא יספרו לכם לא ה'דה-מרקרים' ולא האחרים."

 

טוב, על הכישלון בתחום הדיור אין צורך להרחיב כבר. על ים הכסף שנשפך, ועל העובדה הפשוטה שמחירי הדיור היום גבוהים בהרבה מהמחירים כשכחלון נכנס ללשת השר.

 

"מי הסתכל על חיילי החובה לפנינו? כבר ביום הראשון לכהונתנו טיפלנו בהם. טיפלנו גם בקשישים מקבלי אבטחת הכנסה, קידמנו את תוכנית אלאלוף למלחמה בעוני, ולראשונה זה 20 שנה מדד הג'יני (מדד הפערים הכלכליים; ח"ע) מצטמצם".

 

שפכתם כסף ציבורי. כל הכבוד. בוא ננחש מי ישלם את זה...

 

ומדד הג'יני לאי שוויון כבר יורד ברציפות מספר שנים. אז כאן השר פשוט משקר. מדד הג'יני כאן:

 

כחלון: "לגבי הרחבת הוצאות, אני בעד הגדלת ההוצאה הציבורית. הוצאה ציבורית גבוהה היא סיוע לחלשים. מי שצריך את המדינה זה החלשים. גם אם הגירעון לא יהיה ביעד, זה יהיה חריגה בשבריר אחוז. אם הפרשנים קוראים לזה בזבוז בעקבות הוצאה על קשישים - אני גאה על הבזבוזים האלה. זה הנחלת צדק שלא נעשתה שנים ארוכות. הפרשנים שהתנגדו לכך עשו זאת בגלל תפיסות עולם קפיטליסטיות"

 

אז חברתי זה יצירת חובות? הבעיה בחריגה מהגרעון, ויעד גרעון מאוד גבוה זה לא בעיה? מה הקשר לקפיטליזם? ואולי השר בכלל לא מבין מה זה קפיטליזם? ואולי הוא פשוט מברבר את עצמו לדעת..

 

מקור לציטוטים:

https://www.themarker.com/news/1.6758725

"""

[pooh-bear]

זה מה שאתה מכיר? אין איזה טווח רחב בין לבין, דרגות שונות של מדינת רווחה?

 

פעם זה היה כאן, ואפילו פעל לא רע. אבל ב-40 השנים האחרונות מדינת הרווחה הישראלית מפורקת, העבודה המאורגנת (כן, זו ששמרה על מעמד הצוארון הכחול, הועדים האחרונים שנותרו הם אלה שמלכתחילה היו חזקים) פורקה, וכל מה שמריח מהדברים האלה זוכה לנאצות מהסוג של "קומוניזם" (כאילו שבן גוריון הלך עם רוסיה. לא הוא הלך עם המערב).

 

התהליכים האלה היו מחוייבי המציאות - אבל לא במידה הקיצונית שבה הם התרחשו. מדינת הרווחה קיימת באירופה ולא רק בה, בלי לפגוע כהוא זה ב"יוזמה החופשית". אין סתירה ביניהן. מדינות שמטילות מסים כבדים בהרבה מישראל, אבל, במקביל, גם נותנות שירותים יותר טובים, ולא מתנערות מהחובתן כלפי האזרח.

לפני 40 שנה היה פה הרבה, הרבה יותר גרוע משעכשיו (כלכלית לפחות). ממש הרבה. המון.

מדינת רווחה באירופה הולכת לא רע עם, ובכן, אוכלוסיה אירופאית. ואני ממש לא נגד מדיניות רווחה, בגבול מסוים (להלן "קפיטליזם מרוכך"). בהתאמה לקהל היעד, כמובן.

סתם כנקודה למחשבה, התחום הכי מצליח בארץ הוא גם זה שיש בו הכי פחת עבודה "מאורגנת" והכי הרבה חוזים אישיים. מקרה? טעות? לא נראה לי.

 

כלכלת דובוני אכפת לי

בן אדם, אתה צריך להיות קופירייטר. באמת. או כמו שבטח היית אומר, קופירייטרפלצת.

 

אני כן מאמין שמשל הצפרדעים תקף כאן: מתבשלים לאט לאט ולא שמים לב למגמה (והייתי מוסיף: לא מבחינים שהשף מעלה את הטמפרטורה, ושיש מסביב כמה צפרדעים בפיתה)

אני שואל ברצינות, איזה אינדיקציות מראות שהמצב נהיה יותר גרוע עם הזמן? בפרספקטיבה של 40 שנה פלוס מינוס, לדעתי הוא רק משתפר.

 

אני לא חושב שזו שאלה שמישהו מיושבי הפורום יכול לענות לך עליה. לאף אחד כאן אין גישה למספרים המלאים ויכול to shuffle them around כדי להוציא תוצאה שתרצה את כולם. זה ברור. מאידך, אני בטוח שגם בין המוחים הצרפתים כנראה היית מתקשה למצוא מישהו עם תוכנית חומש מקיפה לכלכלה הצרפתית.

 

המטרה של מחאות היא לא לתת פתרון, אלא להרים דגל שמשהו פה מסריח. ובמידה מסוימת, כן, לתת במה להוצאת קיטור, להצהרות פופוליסטיות ודמגוגיות, אבל בעיקר לתת הזדמנות לאנשים שחושבים שכן יוכלו לשנות משהו לראות שהנה, יש לי פה אפשרות לקבל הרבה קולות, אז אני צריך להתחיל לדבר אליהם. מהמחאה של 2011 צמחו בדיוק ככה שר אוצר והשפיר הזאת שאני לא כל כך יודע מה תפקידה בכוח. הבעיה עם הראשון שהוא קפץ למים עמוקים מדי ואכלו אותו בלי מלח, ועם השניה שהיא נשארה במחוזות הפופוליזם ופרסום הסרטונים בפייסבוק.

 

הבעיה אצלנו היא כמו שאתה רואה בשרשור, שאנשים שבמצב טוב במקום לתמוך באלה שלפחות סבורים שהמצב שלהם יכול להיות טוב יותר, דואגים "לכבות" אותם במקום לתמוך בהם. "למה אתם חוסמים לי את הכביש"? סטייל זה בעיה ש'כם אז תעזבו אותי באמאש'כם. אז את העקשנים באמת, כמו אלה שיצאו לרחובות ב-2011, הם לא הצליחו להוריד, אבל הרבה אחרים (ואני ביניהם) הם כן. כי מתחיל לקנן הספק, שאולי הם צודקים, ואולי באמת הבעיה בי, ואולי ואולי ואולי.

 

התוצאה של זה היא שאנשים כמוך כבר איבדו לגמרי את האמונה שמשהו יכול להשתנות, ואז גם הם לא יוצאים לרחובות ו/או פשוט אורזים ת'פקלעות ומזדיינים מפה. וזה הכי גרוע (לסיכוי שמשהו ישתנה, כן? אני מבין לחלוטין).

 

אתה צודק, אבל זה שוב האשמת אנשים מסוימים בחטאים של אנשים אחרים. זה שיש אנשים שחושבים שמגיע להם גם אייפון, גם אוטו וגם חו"ל, לא אומר שהזכות שלי להגיד שהמצב שלי לא טוב נשללת אוטומטית רק מעצם העובדה שאנחנו אומרים את אותן מילים.

זה גם מתחבר למה שאמרתי לפני כן על הספק שאולי משהו לא בסדר אצלי. כמו שאמרתי, אנחנו מצליחים לחסוך, אז בגלל אמירות כמו זו שלך (ושל רבים אחרים על "מפונקים") אני אוטומטית אומר לעצמי שהמצב שלי נפלא ואיך אני בכלל מעלה על דעתי שיש לי איזשהו קשר למחאה הזו.

 

להיפך. זה מראה כמה המצב חמור. שאפילו אתה, גורו משכנתאות שקנה בית לפני גיל 30 לגמרי לבד היית מוכן להקריב וותר על בית, משפחה וחברים, ובגדול להקריב את כל החיים שהיו לך, ולעזוב כי ידעת שיש לך יותר פוטנציאל. ארזים ועזובי קיר קלאסי.

זה יהיה קצת תקיף אז אני אומר מראש, לא אישי, יותר נגד הגישה.

 

אם אני מנסה לסכם מה שהבנתי, אז בגדול אתה אומר משהו כמו "אני לא מבין בכלכלה, אבל חברים שלי במדינות אחרות שאין לי מושג מה הפרמטרים הכלכליים שלהן ביחס לישראל חיים ברמת חיים גבוהה יותר. אז גם אני רוצה, אבל אני רוצה להמשיך ולהיות שכיר ולעשות את העבודה שאני עושה היום. אז כדי שזה יקרה, אני אלך לצעוק, ואז מישהו ישמע, ויזרוק לי כמה עצמות (על חשבון מישהו אחר כמובן, אבל מ'כפת לי). ואם מישהו (שמשלם המון מיסים כדי שאנשים אחרים יקבלו את כל השירותים הממשלתיים ויוכלו לקטר עליהם) אומר לי שאולי אני גם צריך לשנות דברים כדי שיהיה לי יתר טוב, אז אני אצעק עליו שהוא "מכבה אותי".

 

ומה זה, אם לא כלכלת דובוני איכפת לי???

 

בעולם האמיתי, תקציב הממשלה הוא מוגבל. אם אתה מקבל יותר, מישהו אחרי מקבל פחות. אז אם מורידים לך מיסים, למישהו אחר מעלים מיסים או לוקחים שירותים שהוא קיבל. אז אולי לך נראה ש"המחאה הזו, שוב, היא לא של עניים. הם כבר התייאשו ולהם כלום לא יעזור", אבל אחרי זה לבקש "שויויון חברתי" או איזו סיסמה דמגוגית אחרת, בוא, זה כבר מגוחך. אתה בסך הכל מבקש לקבל קצת יותר מהעוגה. ולא שהבקשה היא לא אפשרית, או שלא תמצא פוליטיקאי שיבצע אותה בתמורה לכמה פתקים בקלפי, רק בוא לא נציג את המחאה כמשהו חברתי.

 

הדרך היחידה באמת להגדיל את העוגה היא ללכת ולייצר ערך מאפס. למשל, לייצר משהו כמו וייז, או מובילאיי, או ישקר. זה גם עוזר למדינה, וגם לך אישית. אחרת, אתה רק נלחם על כמה פירורים מול מישהו אחר.

 

ואם אתה חושב שבשביל שתוכל לקנות רכב יותר טוב זכותך המלאה לחסום כבישים בהפתעה, פה לגמרי איבדת אותי. אפילו בלי להיגרר לעניין שלטון החוק וכאלה, יש איזה גבול לכמה הפרעה הגיוני לייצר לאנשים אחרים רק כדי לבקש פרוסה קצת גדולה יותר מהעוגה.

 

ואפילו אם אתה חושב שמדובר בממשלה מושחתת שמחלקת תקציבים למקורבים (מה שבמידה מסוימת קיים בכל מקום, השאלה היא במינון) אתה יכול למשל ללכת להתנדב במקומות כמו הסדנה לידע ציבורי כדי למצוא את זה, ואז באמת יהיה על מה למחות. או לפחות לתת איזשהו כיוון לפיתרון. אבל ממה שאתה כותב, זה נשמע כאילו הדרישה היא שמישהו שם במשרד האוצר ילחץ כבר על הכפתור של "כלכלה טובה", והדובונים יבואו גם אלינו, והארץ תשקוט 40 שנה.

 

תוכניות וטבלאות אקסל זה אחלה. אבל מה תעשה אם אין לך את האופציה לקום וללכת? אם אין לך דרכון זר או עבודה שיכולה לרלקש אותך? תעזוב קריירה, הכנסה קבועה ואופק מקצועי בשביל ללכת להפוך המבורגרים? באיזשהו שלב אתה מבין שאלה חייך ועושה את השיקול אם אתה מעדיף להיות זנב לאריות או טחול (או משהו אחר שנמצא איפשהו בין האמצע לתחת) לשועלים. להבדיל אלף מיליארדי הבדלות, העבדים הכושים בארה"ב של המאה ה-18-19 לא ישבו מול טבלאות אקסל או ביקשו העברה להיות עבדים בסניף בקנדה. הם חיכו שיבוא מישהו שיוציא אותם מהסיטואציה. לנו - תודה לאל - יש את האופציה גם להגיד שלא כזה סבבה לנו, הבעיה היא שלחלקנו אין הרבה יותר מזה.

זה משהו כזה שקוראים לו "החיים". אין בו מסלול מסודר, לא תמיד אפשר לבחור מכל האופציות שרוצים, וגם, מה לעשות, החיים האלו לא הוגנים ולא כולנו קיבלנו את אותם קלפים בדיוק. פה בדיוק נכנס העניין של אחריות אישית, ואם רע לך (או סתם לא טוב לך, או אפילו רק קצת לא מספיק טוב לך), אז אתה צריך לקום ולעשות עם זה משהו. הנה, אור קם ועשה.

אז נכון, זה קשה, ולא תמיד נעים, ואפשר להיכשל, וצריך לקחת סיכונים וכל החרא הזה. אבל אם שם המשפחה שלך הוא לא במקרה "אריסון" או "תשובה", אז כנראה זה מה שנשאר לך לעשות. עם כל הצער שבדבר.

גם קצת מסתמן ממה שאתה אומר שבישראל אין אפשרות להרוויח הרבה כסף, וכולם פה שכירים מדוכאים שאין להם עתיד. אז מהיכרות אישית (לא אני כמובן), זה לא ממש ככה. לא חייבים רילוקיישן בשביל לעשות כסף, אם זה מה שאתה רוצה ואתה מוכן לעשות מה שצריך כדי להגיע לשם. ועד כמה שאני לא מסכים עם chemguy85 בכמעט כל דבר, בוא לפחות ניתן לו את הקרדיט על זה שגם הוא מנסה לשנות דברים, ולא מחכה לדובונים.

 

או שוב, בשתי מילים: אחריות אישית.

 

ועכשיו שסיימנו עם המספרים, אני חושב שגם את הפואנטה של המחאה הזו אתה מפספס לחלוטין. אני אתן לך דוגמה אישית, אשתי ואני רחוקים מלהרוויח הרבה (היא קצת מעל הממוצע, אני קצת מתחת), אבל אנחנו מצליחים לחסוך. אמנם אין לנו ילדים ואנחנו לא טסים לחו"ל (חוץ מפעם אחת בשבע שנים שאנחנו יחד) ואנחנו משלמים "רק" 3000 שקל שכירות, אבל אנחנו כן מרשים לעצמנו לאכול בחוץ מדי פעם (בשבוע/יים) או לקנות פה ושם מה מה שאנחנו רוצים וכל עוד זה עניין של מאות-אלף שקלים, אנחנו לא מונעים מעצמנו יותר מדי.

 

הבעיה היא אחרת לחלוטין, והיא פסיכולוגית כמו שהיא כלכלית. הבעיה היא תחושת הדריכה במקום ושגם אם אתה מצליח לחסוך, הכסף הזה שיושב לך בבנק לא מקדם אותך לשום מקום. כשאתה צריך לחסוך סכומים של לפחות 250-300 אלף שקל כדי להתחיל להיכנס למשחק של שוק הדיור במעגל של חדרה-גדרה (לצערי אין לנו ברירה. אין עבודה בתחום שלי צפונה/דרומה) אתה מגיע למצב שאתה אומר לעצמך שלפחות בוא נחיה כרגע. כמו שמישהו כבר כתב כאן - שתו ואכלו כי מחר נמות. הבעיה היא שגם אם וכאשר הצלחת לגרד את הסכומים הדמיוניים האלה, אתה עדיין ממשיך לדרוך במקום, כי בשביל לשפץ את הבית צריך עוד כמה עשרות אלפי שקלים, וכדי לקנות רכב צריך עוד עשרות אלפי שקלים (לפחות), ואת כל זה אתה עושה כשיש לך עוד הוצאות, כי בעל הבית כמו לא משלם על דוד חדש וכי הילד לא ילמד את עצמו חשבון.

 

והדבר הכי מתסכל הוא שכל זה קורה כשאתה רואה בפייסבוק שלך חברים בני גילך שחיים בחו"ל (ישראלים ולא ישראלים) שבדיוק עכשיו מסיימים לשלם משכנתא, קנו טסלה, או מגדילים את הבית לקראת לידת הילד השני/שלישי. ועזוב פייסבוק וחברים בחו"ל, אתה מסתכל על כמויות הכסף שנשפכות ל"עמותות" ובעלי עניין שונים וזה מרתיח.

 

המחאה הזו לא צריכה להיקרא מחאת יוקר המחייה, כי אפשר להתקיים פה משכר חציוני. היא צריכה להיקרא מחאת הדריכה במקום, כי הבעיה היא שאפשר להתקיים פה משכר חציוני, אבל זה פחות או יותר *כל* מה שאפשר לעשות איתו.

הציפיה הזו שדברים תמיד ישתפרו ומהר נובעת לרוב ממסלול חיים מאוד מוגדר שהקידום בו ברור וצפוי (גן, יסודי, חטיבה, תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה). אבל אחרי שסיימת את כל זה, אתה צריך לייצר לעצמך את הקידום האישי שלך. אם אתה מרגיש שאתה דורך במקום, אז אתה צריך להבין איך אתה באופן אישי מקדם את עצמך, ולא לחכות לאף אחד שיעשה את זה עבורך. גם אם מחר יבוא איזה שר אוצר קסום מממלכת אכפתיה ויעלה את רמת החיים שלך ב-20%, אתה לא באמת תתקדם לשום מקום.

אישית, הייתי גם בסרט הזה, והחלטתי שרמת החיים שלי פחות או יותר מספקת אותי ואני מעדיף להישאר איתה מאשר להיכנס למלחמות על תפקידים שאני לא מתאים להם ולא נהנה לעשות אותם, רק בשביל האגו ועוד כמה אלפי שקלים בחודש. אבל זה מה שהתאים לי, ולא בהכרח יתאים למישהו אחר.

 

אני לא מפקפק לרגע במה חברים שלך עושים, אבל אני גם מכיר אישית כמה אנשים שכבר לא גרים פה, ולמיטב ידיעתי הם לא חיים באחוזה מפוארת ולא נוהגים בטסלה (והם, ד"א מרוויחים יותר מהממוצע, גם פה וגם שם). נכון, הם יכולים לקנות יותר מאשר המקביל הישראלי שלהם, אבל לדעתי, בהתנהלות נכונה, ההפרשים לא כאלו גבוהים, וזה לפני שבדקת עלויות שאתה לא משלם כרגע אבל יהיו יקרות יותר במקומות אחרים כשתצטרך (חינוך ובריאות, אם המסר לא עבר עדיין).

ואתה יודע מה? אני אישית מעדיף לנהוג בפוקוס מב(נניח) ב.מ.וו סידרה 3, אבל להיות ליד החברים והמשפחה, ובמקום שהילדה שלי לא תהיה אף פעם "יהודיה מסריחה" בביה"ס. אם כי אני מקבל לגמרי שיש אנשים שסדרי העדיפויות שלהם שונים.

[Nemesis]

אני רק לא מבין איזה תעלול חשבונאי עושים כדי שהמדד יהיה שלילי.

[יבגניפ]

הדרך היחידה באמת להגדיל את העוגה היא ללכת ולייצר ערך מאפס. למשל, לייצר משהו כמו וייז, או מובילאיי, או ישקר. זה גם עוזר למדינה, וגם לך אישית. אחרת, אתה רק נלחם על כמה פירורים מול מישהו אחר.

 

ואם אתה חושב שבשביל שתוכל לקנות רכב יותר טוב זכותך המלאה לחסום כבישים בהפתעה, פה לגמרי איבדת אותי. אפילו בלי להיגרר לעניין שלטון החוק וכאלה, יש איזה גבול לכמה הפרעה הגיוני לייצר לאנשים אחרים רק כדי לבקש פרוסה קצת גדולה יותר מהעוגה.

זה בפרוש לא נכון.

מה זה "פרוסה קצת יותר גדולה מהעוגה"?

אנחנו מממנים פה אלוהים יודע כמה מגזרים \ גופים \ משרדים \ לוביסטים, שאין שום סיבה לממן.

שוב, אתה מעוות את המציאות.

אני לא רוצה שהמדינה תסבסד לי ג'וליה תלתן ירוק.

אני רוצה שהמדינה או תתן לי תמורה סבירה למס הפסיכי שאני משלם (ובדיוק עכשיו גיליתי שרוצים גם להעלות את המיסוי על האופציות של סטארטאפיסטים, כי למה בעצם לא לחלוב את מי שעובד, כדי לממן עוד איזה מאחז בגבעת תחת או ישיבה בגבעת חור התחת עלית?), או שתעזוב אותי בשקט ותוריד את המס.

ואתה יודע מה? אני אישית מעדיף לנהוג בפוקוס מב(נניח) ב.מ.וו סידרה 3, אבל להיות ליד החברים והמשפחה, ובמקום שהילדה שלי לא תהיה אף פעם "יהודיה מסריחה" בביה"ס.

ובארץ אתה יכול להיות רוסי מסריח או מרוקאי סכין או כל דבר אחר.

 

אם אנחנו מגיעים למצב סחטנות כזה שההצדקה היחידה להכל היא "נאצים", אז המצב הוא ממש חרא.

ולצערי אנחנו באמת שם.

מניסיון לייצר איזו אוטופיה, אנחנו יותר ויותר דועכים לכיוון של "בוגי מונסטר, נאצים, היטלר יאכל לך את הנשמה אם רק תעז לחשוב על חול".

אתה באמת לא מבין עד כמה זה מזעזע לבנות מדינה סביב פחד ממפלצות בארון מחד וציפיה למשיח שיעשה שמח מאידך?

לא על זה הם חלמו בגלות.

[pooh-bear]

זה בפרוש לא נכון.

מה זה "פרוסה קצת יותר גדולה מהעוגה"?

אנחנו מממנים פה אלוהים יודע כמה מגזרים \ גופים \ משרדים \ לוביסטים, שאין שום סיבה לממן.

שוב, אתה מעוות את המציאות.

אני לא רוצה שהמדינה תסבסד לי ג'וליה תלתן ירוק.

אני רוצה שהמדינה או תתן לי תמורה סבירה למס הפסיכי שאני משלם (ובדיוק עכשיו גיליתי שרוצים גם להעלות את המיסוי על האופציות של סטארטאפיסטים, כי למה בעצם לא לחלוב את מי שעובד, כדי לממן עוד איזה מאחז בגבעת תחת או ישיבה בגבעת חור התחת עלית?), או שתעזוב אותי בשקט ותוריד את המס.

אני לא מעוות את המציאות, כי שנינו לא יודעים מהי ה"מציאות" הזו. אתה יודע להגיד כמה כסף באמת נשפך על כל המגזרים \ גופים \ משרדים \ לוביסטים האלו?

 

עוד נקודה שקצת מתפספסת פה לכולם, המיסים שאתה משלם לא הולכים עליך. אחרי שהם משלמים לכל הנ"ל, הם גם מממנים רפואה ציבורית, וחינוך ציבורי, וקצבאות זקנה, וכבישים, ורכבת קלה, וטייסת F-35 וכו' וכו'. אם אתה מחפש מקום שתשלם מינימום ותקבל מינימום, ישראל אף פעם לא היתה מוצלחת בזה כל כך - טקסס היא "המקום" בשבילך.

 

מעבר לזה, לצערינו הרב, בסופו של דבר מדובר בסדרי עדיפויות שמתקבלים במשטר דמוקרטי. אז כל עוד סדרי העדיפויות האלו הם לא בניגוד לחוק, לא נותר לנו אלא לקבל אותם. אני מציע לך ללכת למחאה הבאה עם שלטים של "מרצ" ולהסביר למפגינים למה אקיבוש הוא מקור כל הבעיות שלהם, רק תזמין לעצמך ניידת מד"א מראש, טוב? חבל עליך.

 

ואתה יודע מה, בוא, אני מעוות את המציאות, וליכודניק, וגבר אשכנזי פריבילגי ומה לא. בסדר, קיבלתי. מה הקשר בין החרא בן אדם שאני, לזה שאנשים (ונשים, לפחות אני לא שוביניסט מיזוגן מעבר למינימום הנדרש מהיותי גבר) אשכרה ישנו את ההתנהלות שלהם אם הם לא מרוצים ממצבם? זה לא סותר, אתה יודע.

 

אם אנחנו מגיעים למצב סחטנות כזה שההצדקה היחידה להכל היא "נאצים", אז המצב הוא ממש חרא.

ולצערי אנחנו באמת שם.

מניסיון לייצר איזו אוטופיה, אנחנו יותר ויותר דועכים לכיוון של "בוגי מונסטר, נאצים, היטלר יאכל לך את הנשמה אם רק תעז לחשוב על חול".

אתה באמת לא מבין עד כמה זה מזעזע לבנות מדינה סביב פחד ממפלצות בארון מחד וציפיה למשיח שיעשה שמח מאידך?

לא על זה הם חלמו בגלות.

תראה, זה שתצעק "נאצים" לא יעלים את האנטישמיות. אז היום היא לא הצלחה גדולה (אם כי מדי פעם בכל זאת יש איזה הבלחה, כמו הטבח בבית הכנסת בארה"ב), אבל היא שם, והיא לא הולכת לשום מקום. אפילו חילוני כופר אנטי-ציוני כמוני חושב שגם לזה יש משקל מסוים, אבל כאמור, מבין כאלו שמייחסים חשיבות פחותה לעניין הזה.

 

ולא, אנטישמיות היא לא כל הסיפור ולא ההצדקה היחידה להיותנו פה. מאז תחילת השרשור אני מנסה להמחיש שלא כזה נורא פה, גם אם צריך להתפשר קצת יותר מאשר במדינות שהתל"ג בהן גבוה באחוזים יפים, אחוז המשתתפים בכח העבודה גבוה משמעותית ויש להן תשתיות שלא יהיו פה גם עוד כמה עשורים. אנטישמיות היא רק עוד חלק בפאזל.

[oryo]

דובי,

הייתי שמח לקחת קרדיט, אך לדאבוני את המושג כלכלת דובוני אכפת לי שאלתי ממאמר של אורי כץ (מאמר חריף מאוד, מומלץ לגגל)

 

בנוגע לרמת החיים - אין ספק בכלל שרמת החיים עלתה, השאלות (שלי) הן:

1. האם קצב הצמיחה של ישראל זהה לכלכלות מערביות אחרות, כיום? לפי הזכור לי, לא

2. בהינתן הדמוגרפיה והמדיניות הנוכחית, האם אתה סבור שיחול שינוי חיובי או שלילי לאורך זמן? (אני סבור ששלילי, יותר מדי אוכלוסיות נחשלות ופחות מדי נסיון לנרמל את זה)

3. האם ההפרש ברמת החיים שלי כפרט לעומת אלטרנטיבות אחרות מצדיקה את היתרונות המובנים של ישראל? זו שיחה שמתאימה יותר לפרטי.

[pooh-bear]

דובי,

הייתי שמח לקחת קרדיט, אך לדאבוני את המושג כלכלת דובוני אכפת לי שאלתי ממאמר של אורי כץ (מאמר חריף מאוד, מומלץ לגגל)

 

בנוגע לרמת החיים - אין ספק בכלל שרמת החיים עלתה, השאלות (שלי) הן:

1. האם קצב הצמיחה של ישראל זהה לכלכלות מערביות אחרות, כיום? לפי הזכור לי, לא

למיטב זכרוני, בעשור האחרון הוא גבוה יותר מכלכלות מערביות, אבל בעיקר בגלל שחטפנו ריבית אפס בפרצוף ב-2008 למרות שהכלכלה הישראלית תפקדה יפה מאוד.

2. בהינתן הדמוגרפיה והמדיניות הנוכחית, האם אתה סבור שיחול שינוי חיובי או שלילי לאורך זמן? (אני סבור ששלילי, יותר מדי אוכלוסיות נחשלות ופחות מדי נסיון לנרמל את זה)

אני אפילו לא יודע להסביר למה הבורסה נפלה היום, בטח לא לחזות מה יקרה מחר, ובטח ובטח לא באמת יודע מה יהיה פה עוד 20-30 שנה. אתה יכול לקחת את זה מדיסטופיה מטורפת של תיאוקרטיה נחשלת שמקיימת משטר אפרטהייד, מנודה ע"י הקהילה הבינלאומית ומתקיימת רק בזכות יכולת מכה שניה גרעינית ועד לאוטופיה מופרכת של דמוקרטיה מופלאה אחרי נפילת הציר השיעי וחתימת הסכם שלום עם לבנון ומה שלא יהיה שיחליף את אסד, ביחד עם יציאה המונית בשאלה בגלל התפוררות שלטון הרבנים וחדירת האינטרנט.

מצד שני, לך תספר לאמריקאי הממוצע מלפני חמש שנים שטראמפ יהיה הנשיא.

באופן כללי, אני חושב שהיכולת שלנו לחזות תהליכים הסטוריים די נמוכה. אפילו את נפילת הגוש הקומוניסטי אף אחד לא באמת חזה.

3. האם ההפרש ברמת החיים שלי כפרט לעומת אלטרנטיבות אחרות מצדיקה את היתרונות המובנים של ישראל? זו שיחה שמתאימה יותר לפרטי.

רק שלא ישתמע אחרת, אין לי שום דבר נגד אף אחד שהחליט לנסות את מזלו במקום אחר, מכל סיבה שהיא. כרגע אני אישית בסדר פה, אבל ברור לי שמחר (או בעוד עשור) זה יכול להשתנות.

באדום

[pooh-bear]

אז חיפשתי דובוני אכפת לי, ומצאתי משהו קצת ישן (2014), אבל עדיין מעניין: http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/