רובר חוזר מהמתים.

[oldcar]

ממשיכים בשיפוץ חלקי המרכב, חלק חלק, בעבודת נמלים:

http://wp.me/pXLKy-qn

 

אם הרכב מ 1935 סביר שהכפתור של ידית בלם היד לא היה מפלסטיק שהיה מוצר הי טקי ויקר אז כאם מבקליט.

[lulisa]

צודק. לתומי סברתי כי בקליט זה סוג של פלסטיק.

ראה עוד כאן בנושא:

http://courses.aviv.org.il/material/ma-polymer.htm

"מבנה מצולב

,השרשראות הפולימריות קשורות זו לזו באמצעות קשרים כימיים

כך שנוצר מבנה דמוי רשת. פולימרים מצולבים הם בעלי חוזק

.רב יותר וקשיחות רבה יותר

בקליט היא דוגמה לפולימר מצולב. מייצרים ממנה ידיות לסירים

.ולקומקומים חשמליים "

[lulisa]

טרפיקטורים? סמפורים? מה זה? ולמה ל 26-453 יש אותם? רוצים לדעת? קראו כאן:

http://wp.me/pXLKy-qE

[lulisa]

לזלמן יש מכנסיים ולמערכת השימון יש משאבה. הנה כל האמת, ורק האמת, עליה:

http://wp.me/pXLKy-qZ

[השושנים]

שאלה:

לאור ההיכרות שערכת לנו עם המערכות של הרובר מסבר שרובן די מסובכות ותלויות בגורמים רבים.

ודי בכשל של אחד הגורמים על מנת להשבית את המערכת. והריבוי הזה גורם גם לרבוי אפשרויות תקלה.

 

עד כמה היו הרוברים הנ"ל אמינים יחסית למתחרים בתקופה, עד כמה אחזקתם היתה מסובכת, ולאיזה

פלח האוכלוסיה כוונות המכוניות ששוקו כחדשות? (מין הסתם למעמד הגבוה אבל לא לבעלי הורליס רוליס...)

 

תעשיית הרכב הבריתית בסוף שנות השישים ועד בכלל נחשבת כתעשייה שירדה מגדולתה, עד כמה היתה

טובה בשנות הרנסאנס שלה?

[lulisa]

שאלות מצוינות. לרובן כבר התייחסתי ברשימות קודמות, למשל כאן: http://wp.me/pXLKy-a7.

בכל זאת אנסה לענות בקצרה.

לאנגליה לא חסרו מהנדסים מוכשרים ובעלי כוח המצאה, מכונאים ונהגים רבי יכולת, ויש לה היסטוריה מפוארת בפיתוח המדע והטכנולוגיה.

אבל תעשיית הרכב הבריטי, עלייתה ושקיעתה, היא קודם כל ביטוי סוציולוגי-פוליטי של העם בקירבו היא נוצרה.

דודו של הסופר האנגלי לייטון סטיצ'י, אנגלי אקסצנטרי ממשפחה אנגלית אקסצנטרית, חי בלונדון ארבעים שנה לפי שעון בומביי. בעשר בלילה היה קם, אוכל פת שחרית, לוקח את הכלב לטיול וכו' וכו' - ובצהריים היה פורש לשנת הלילה.

מושג הג'נטלמן, מוסד בריטי תשתיתי, מתאר אדם שאינו עובד ואינו מייצר - רק צורך. איך נוצרה שכבה רחבה כזאת בעם? התשובה במילה אחת היא - האימפריה.

פקיד אנגלי קולוניאלי, או קצין צבא מקצועי, אחד מאותם המייג'ורים או הקולונלים הידועים מהספרים היה פורש מהשרות, במשכורת נאה, בגיל ארבעים פחות או יותר.

במילים אחרות: העם האנגלי התפרנס רוב המאה התשע-עשרה ומחצית המאה העשרים מניצול בוטה של עמים אחרים. קרא פעם על ההתישבות האנגלית באוסטרליה, או באמריקה, או באפריקה, כיצד השתלטו על הודו וכו' - ותראה עד כמה אכזרית ונצלנית היתה האימפריה שלהם.

אך לא רק זה: האימפריה הקנתה להם שוק שבוי. וכידוע שוק שבוי הוא אבי אבות הטומאה: הוא ממית כל תמריץ לחידוש ושיפור.

אך בזה לא מתמצה העניין. החברה האנגלית היתה חברה מעמדית ביותר, עם פער עצום בין האדונים - upstairs - והמשרתים - downstairs.

בבית אדונים אחד יכלו לעבוד עשרות משרתים ומשרתות.

אי לכך יכלו גם ליצר מכוניות שדרשו טיפול מתמיד. זה היה עיסקו של הנהג. קרא את לוח הטיפולים של הרובר ב"האוטו שלנו ירוק" ותראה למה אני מתכוון.

המבנה החברתי הזה גרם גם לשימת דגש אדיר על הופעה חיצונית, תלבושות, וטקסים שונים. דוגמה נהדרת אפשר לקרוא בספר "זכרונותיו של צייד שועלים" של זיגפריד ששון. באקלים כזה יכלו להתקיים "יצרני בוטיק" של מכוניות כגון אלוויס, ארמסטרונג-סידלי, ריילי, המבר, לנקסטר, זינגר וולסלי סנבים ג'ואט ועוד ועוד - וכמובן רובר. כל אחד ממוצריהם נעשה בעצם בעבודת יד ויועד לפלח אוכלוסיה מצומצם ומתבדל. כל אחת ואחת מיצרניות אלה התגדרה בייחוד משלה, טכנולוגי ועיצובי - וכמעט אף אחד מדברים מיוחדים אלה לא עמד במבחן הזמן (בניגוד לחידושים של לפבר בטרקסיון, למשל).

ועל כל זה הקיץ הקץ עם התפוררות האימפריה אחרי מלחמת העולם השניה. עברו כמעט שני דורות עד שאנגליה התאוששה - אם בכלל - מאובדן האימפריה, מההכרח לחיות מעבודתם הם ולא מעבודתם ורכושם של אחרים. ועד שהאנגלים הבינו שאין להם יותר לקוחות שבויים והם חייבים חדשנות וערך מוסף למוצריהם, קרסה תעשיית הרכב שלהם ונעלמה.

תקופת הסתגלות זו גם לוותה בבריחה עצומה של מוחות וידיים עובדות מבריטניה; סקוטלנד, וולש ואירלנד כמעט התרוקנו ויש הרבה יותר במבניהם מחוץ למולדתם מאשר בה.

ולכן, שיקום מכונית אנגלית ישנה הוא בעל ניחוח מיוחד של נגיעה בעולם שהיה, חלף ואיננו, על תפארתו, זדונו וגם תמימותו. הבטת פעם בעיניו של נמר?

[cb750]

המבנה החברתי הזה גרם גם לשימת דגש אדיר על הופעה חיצונית, תלבושות, וטקסים שונים. דוגמה נהדרת אפשר לקרוא בספר "זכרונותיו של צייד שועלים" של זיגפריד ששון.

 

ממליץ בחום על צפיה בסידרה הבריטית Downton Abbey (שתי העונות) לקבל חיזוק לאמור לעיל.

[השושנים]

תודה על התשובה המפורטת, ומוזר שהזכרת את הטרקסיון כיוון שבדיוק לדוגמה הזאת כיוונתי.

 

ועדיין נישארתי עם חצי תאוותי בידי, הטרקסיון יחסית לסיטרואינים המודרניים נחשבה לאמינה,

איך נחשבה הרובר בהשוואה אליה או למכוניות ה-BMW ואפילו בהשווא לאמרקאיות רחמנא ליצלן...

[lulisa]

בשנת 1999 ביקר מועדון החמש בבאר-שבע, ולמחרת ערך שיירה לערד. לרגל האירוע ריאיינה אותי כתבת מקומון ושאלה אותי מה מיוחד ברובר: "הוא מעולם לא איכזב אותי" עניתי "האמינות, האמינות שלו - זו מילת המפתח!" הכתבת פירסמה רשימה וזו היתה כותרתה. למחרת, כשגליון המקומון פרוש על אחד המושבים, נסעתי בראש שיירת המועדון לערד.

סמוך לתל-ערד נשמעו רעשים איומים מהמנוע, וגל-הארכובה נשבר (ראה תמונות מצורפות). נאלצתי להודות בכך אישית בפני כל אחד מחברי המועדון שעצרו לידי בזה אחר זה והציעו את עזרתם. מאז אני לא נוהג להגיד דבר בעניין אמינות הרובר.

אבל חובה גם לציין כי גל-הארכובה נשבר באשמתי, תוצאה של נסיון שיפור כושל (ציפוי כרום ללא שיחרור מימן).

ואחרי שנתתי מודעה זו, עוד כמה מילים:

במשך שש-עשרה שנה החזקתי גם טרקסיון וגם רובר. נסיעה בטרקסיון היתה תמיד חוויה ותמיד בגדר הימור - נגיע או לא נגיע? הסיכויי להיתקע היה כ 50% - לפחות. לא היתה פינה בארץ שהרובר לא הגיע אליה ולא היתה דרך בה הסיטרואן לא נתקע; ולא סתם נתקע אלא איבד גלגל קדמי במורד מסוכן, התפרק בסיבוב חד בדרך לשכם, פעמים אחדות נשבר לו הגיר, נתקע מנגנון החלפת ההילוכים, המעצורים לא פעלו, ולא הסטרטר ולא הדינמו (מערכת החשמל של 6 וולט הארורה) ומשאבת המים דלפה תמיד. אתה מוזמן לקרוא את עלילות הצפרדע הגדולה:

http://wp.me/PXLKy-6H

כשהיה צריך להביא את הילדים הביתה מבית החולים בחרנו ברובר. כשרצינו לנסוע לחברים ביטבתה או בדגניה - נסענו ברובר. וכשהגיע הרגע לערוך את "בחירתה של סופי" ולהשאיר רק אחת מהמכוניות - נבחר הרובר, כי עליו אפשר לסמוך.

אני זוכר כמובן, בגיל 10 בערך, את שכננו אהרון קוקלנסקי ז"ל - מראשוני בעלי הצמ"כ בארץ משוחח עם חתנו המסביר לו מדוע קנה רובר 12: "המכונית הזאת לא רואה מוסך - אתה שומע? לא רואה!" אמר החתן הגאה.

ואת שמואל שבילי ז"ל , שרוב הרוברים בארץ עברו תחת ידיו, מסביר לי פעם שלא ראה ראש של רובר סדוק או בלוק של רובר מפוצץ: "אתה שומע - אין דבר כזה!"

אבל אני גם חייב לציין כי כל המושגים שלי על אמינות רכב השתנו ב 1984 כשקבלתי סוברו 1600 מהעבודה ונסעתי בה תוך שנתיים 200,000 קילומטר ללא תקלה אחת.

[אריוס]

אה אה אה....עד כאן. כבעליו של טרקסיון אני יכול לומר שלא הכזיב. נכון, גם לי ניתקע מנגנון החלפת ההילוכים, אבל מעבר לכך

דבר לא ממה שהיזכרת. דווקא המנוע של הטרקסיון, ושל סידרת הd מאד מאד אמין.

גילוי נאות- את הציריות החלפתי למודרניות, במקום אלה עם המיפרק הקרדני.

אריה

[נמרוד רחמימוב]

העם האנגלי התפרנס רוב המאה התשע-עשרה ומחצית המאה העשרים מניצול בוטה של עמים אחרים. קרא פעם על ההתישבות האנגלית באוסטרליה, או באמריקה, או באפריקה, כיצד השתלטו על הודו וכו' - ותראה עד כמה אכזרית ונצלנית היתה האימפריה שלהם.

 

כל פעם שאתה (ואני) קונים מוצר סיני שמיוצר ע"י פועלים בני 12 שמרוויחים שני דולר ליום, אנחנו עושים אותו הדבר. במקום להביא את העבדים אלינו כמו שעשו האמריקאים, או לכבוש את אדמתם כפי שעשו האימפריות הקולוניאליות, אנחנו מזמינים בדיל אקסטרים.

 

בלי קשר, אני מאוד נהנה לעקוב אחר הפרויקט המרשים והיפה וגם מהכתיבה היפה לא פחות.

 

נמרוד

[lulisa]

אחרי שכבר התמודדנו עם קרני ראמים אנו עוברים עכשיו לביצי פשפשים - מכשירים חשמליים שונים, וראשון להם שעון (הזמן) החשמלי. כאן:

http://wp.me/pXLKy-rc

[דרור]

וואווו ,

כמה מעניין ,

אפילו השעון בשיפות רכב עתיק

 

 

דרור .

[lulisa]

אנו עורכים עכשיו מעקף קצר בסיפור, וצוללים ארבעים שנה לאחור. אל דאגה: מעקף זה חיוני להערכה נכונה של הצעדים הבאים.

http://wp.me/pXLKy-rq

[shmuel halperin]

מתי יצא לאור הספר ?