Back to be me? - יומן מעקב בדרך לשיקום מפציעת ברך

[AK21]

אני אתחיל בזה שכאדם קנאי לפרטיות ביום יום, חשיפה כזאת, בטח בנקודה כל כך נמוכה שלי מבחינה פיזית, מנטלית you name it  היא מאוד לא טבעית ולא קלה לי אבל אני רוצה להסתכל על זה כסוג של תרפיה עבורי ומעקב מתועד (ולכן הרבה יותר מחייב) אחרי הצבת מטרות,אבל בעיקר- אם יש מישהו שזה נוגע בו או יכול לעזור לו ואפילו במעט- זה שווה את זה.

 

בספטמבר האחרון נפצעתי במשחק כדורגל בין החבר'ה. רדפתי אחרי הכדור, הקדמתי את המגן ותוך כדי שאני גונב את הכדור  עם רגל שמאל וסוחב אותו קדימה בחצי גובה- נחתתי על רגל שמאל והברך פשוט התפרקה.  קצת כאב אבל הרגשתי את ה"קנאק" ולמרות שלא חויתי פציעה כזאת מעולם, בתור מישהו שאוהב מאוד כדורגל ומהדינמיקה של הקריסה - ידעתי שזה ACL.

אני זוכר את הברך הנפוחה באותו הלילה אבל בעיקר את החוסר שינה, המחשבות של מה יהיה  והגלי חום במהלך הלילה.

 

 

 

בבוקר למחרת(הפלוסים של מערכת בריאות פרטית בUS)  הלכתי לבדיקה אצל אורטופד וצילום לשלול שברים וכו ובבדיקת Lachman (על שם הצדיק אייל לחמן  )נאמר לי - 95% ACL אבל  צריך MRI לוודא סופית.

 

שבוע אחרי  ובדיקת הMRI השלימה את ה5% הנותרים- קרע מלא ברצועה הצולבת -ACL-  שלוש האותיות שכל מי שעסק אבר בספורט מלבין מפחד ברגע ששומע אותן . רק בשביל הקונטקסט- הכדורגלן האהוב עליי בכל הזמנים- Ronaldo Nazario והתמונה שלו אחרי הACL השני שוכב על הדשא במשחק הראשון אחרי החזרה שלו חרוטה אצלי בראש .

חייב לציין שהשבוע הזה היה מאוד קשה כי מצד אחד הייתי תחת הידיעה שזה זה כמעט וודאי אבל עדיין הייתה לי איזושהי תקווה קטנה שזה אולי לא קרע מלא ואולי בכלל מתיחה חזקה . שוב , הראש ידע שזה לא המצב אבל הלב ניסה.

בזמן הזה קראתי המון, ראיתי המון סרטי שיקום של ספורטאים ( בעיקר כדורגלנים) ושאבתי הרבה השראה ועידוד  שהיו מאוד הכרחיים. בין רחמים עצמיים, למה זה מגיע לי, מחשבות בלתי פוסקות על מה יהיה עם העבודה כשיש לי עסק חדש שהתחלתי השנה והנוכחות הפיזית שלי, וגם עבודה פיזית מדי פעם הכרחית, כל טיפת אור הייתה חשובה. אבל מה שהכי הרים אותי כשממש ממש התבכיינתי על עצמי חשבתי על הגיבורים שלנו שחלקם מתמודדים עם דברים הרבה יותר גרועים וראיתי סיפורי שיקום של חבר'ה שאיבדו גפיים ונלחמים על היום יום שלהם - כמה קלישאתי שזה ישמע, זה נותן סטירת איפוס ואמרתי לעצמי- "מי אתה בכלל להתבכיין?!"

 

אחרי שהתייעצתי בין 2 רופאים מומחים בפציעות ספורט החלטתי על מנתח וקבענו תאריך לניתוח- אמצע נובמבר כשבזמן הזה אני צריך לחזור לעמוד על הרגליים, להחזיר את הטווח תנועה,  להוריד את הנפיחות בברך ובין לבין קבוע לנו ביקור בית בישראל אותו בהתחלה רצינו לבטל אבל הרופא אמר שאין שום סיבה.

 

התחלתי פיזיותרפיה לפני הניתוח, ובעזרת המון עבודה קשה שכללה המון PT והליכה בביקור בישראל( עשה הבדל ענק!) - החזרתי את טווח התנועה ברגל והייתי מוכן לניתוח.

 

המשך בפוסט הבא

 

 

 

[DareDevil]

שאלה - PRP לא היה בכלל בכיוון? או Stem Cells ?

[AK21]

קראתי הרבה על שיטות נוספות כדי לנסות ולוותר על הניתוח כמו PRP , Cross bracing protocol  וכאמור ביקרתי 2 רופאים שונים- מומחים בפציעות ספורט והם אמרו לי שהדרך הכי "בטוחה" לחזרה לפעילות מלאה ויציבות בברך היא ניתוח ולאחר מכן עבודה קשה בפיזיותרפיה ובחד"כ על מנת לחזק את השרירים התומכים. 

 

הניתוח- ב12 בנובמבר נכנסתי לניתוח. האמת ,  בזמן הזה היו הרהורי "למה אני צריך את זה" כי כבר הרגשתי טוב, הטווח תנועה שלי חזר לנורמה והרגל התחילה להתחזק קצת. אמנם לא רצתי או עשיתי שום תנועות שמאתגרות את הברך אבל התחושה הייתה די טובה סה"כ למעט סיבובים שמדי פעם מזכירים שמשהו לא תקין.

הניתוח התבצע בהרדמה מלאה ובעזרת אנדוסקופ - מה שצמצם את החיתוכים לסה"כ 4 חתכים קטנים. הרופא שבסוף בחרתי ללכת איתו המליץ לי על quad  tendon allograft בגלל שאני מעל גיל 30 וזה מקל על תהליך ההחלמה בניגוד לautograft  שבו קוצרים את הרקמה ממך, שם יש החלמה של ACL ובנוסף החלמה מהקציר .

למה QUAD?  כי לפי נסיונו זהו הגיד בעל אחוזי ההצלחה הטובים ביותר לאחרונה. הוא נוטה להחזיק טוב יותר ויותר זמן מה hamstring והאחוזי הקרע החוזר נמוכים יותר. בנוסף הוא יעטוף את הרצועה החדשה יחד עם biobrace שזה בעצם רקמה מהונדסת שנועדה לחזק את החיבור ולתמוך ברצועה החדשה ותתמוסס לאחר משהו כמו שנתיים, כשהרצועה המושתלת אמורה להיות כבר בתפקוד מלא וחזק. 

במהלך הניתוח קודחים חור בTIBIA וחור בFEMUR, משחילים את הרצועה למקום, סוגרים עם 2 פקקי טיטניום מכל צד וסלאמתק. נשמע יותר פשוט מטיימינג לאוטו.

הצפי  הוא להיות על הרגלים ביום למחרת ולהתחיל את תהליך ההחלמה. לפני הניתוח המנתח אמר שייתכן ויצטרך גם לתקן או לחתוך חלק מהמיניסקוס, אם נקרע, והדרך הודאית שלו לראות את זה תהיה במהלך הניתוח. אמרתי לו חיובי והאמת, את החלק הזה זכרתי אבל איפשהו הדחקתי כי במידה וצריך לחתוך- חותכים ותהליך ההחלמה יחסית נשאר אותו הדבר (אך עם צפי לבעיות בהמשך בגלל המיניסקוס החלקי) אם צריך לתקן- תופרים ואז בין 3-6 שבועות על קביים ללא משקל על הרגל. חרא גדול.

אחרי שעתיים- 3 סחבק מתעורר ומתחיל להתלוצץ עם רופאיו , או יותר נכון שואל את אשתי (למזלי בעברית) למה אני ערום ושתבדוק שהרופאים והאחות לא עשו בי מעשי סדום כי אין לי מושג למה אני ערום , ההרדמה לאט לאט התפוגגה והverdict: 

" הרצועה"  החדשה הושחלה למקומה  ובנוסף- 2 תפרים במיניסקוס - 3 שבועות לפחות ללא משקל, עד הביקורת. חרא גדול איט איז.

 

יום ראשון אחרי הניתוח- סה"כ לא נורא מציק קצת אבל לא כאב בלתי נסבל. שמחתי שלא אספתי את האוקסיקוטון שרשמו לי כי אני גיבור גדול. ביום השני , כשהמשככי כאבים שדחפו לי בניתוח התנדפו הייתי פחות גיבור. הכאב פשוט טיפס במהלך כל אותו יותר למצב שכבר לא רציתי לסבול אז לקחתי אדוויל סופסוף וזה נרגע. אמרתי שאם זה חוזר אני רץ אחרי האוקסיקוטון אבל ביום השלישי הכאב חלף לגמרי ככה שויתרתי. השבוע הראשון היה קשה במיוחד כי אני חבוש, ללא יכולת לראות אפילו את הרגל, ללא יכולת לעמוד עליה , עם הברייס וסופר את השניות לביקור הראשון אצל הרופא , שאמור להוריד את התחבושת אחרי שבוע.

 

 

 

 

וזו התוצאה אחרי שבוע- סה"כ לא נורא, עכשיו התחלתי לספור את הזמן לביקור של ה3 שבועות,  שבועיים מהרגע שהתחבושת ירדה כדי להבין אם אני הולך לאכול אותה עד הסוף עם 6 שבועות ללא משקל או ששם זה יגמר.

למזלי בביקור 3 השבועות הרופא אישר לי לחזור לאט לאט להעמיס את הרגל והאושר של הבשורה הזאת פשוט בלתי נתפס. 

 

המשך בפוסט הבא 

 

 

[Night Driver]

פציעות אורטופדיות זה לא דבר נעים. 

הדרך הכי טובה להחלמה זה לעשות את המקסימום שהרופא מאשר לך גם אם זה קשה וכואב.

אישית משתדל להימנע מהרדמות כלליות כי מעדיף להיות שותף להחלטות אם צריך ולדעת בדיוק מה עושים. 

ולגבי משככי כאבים עדיף מה שפחות במיוחד כאלה כמו אוקסיקוטין.

[hans]

עדיף מה שפחות? הפוך, דווקא ממליצים היום כמה שיותר - בתנאי שמקפידים על המינון ולא עוברים אותו.

להיות ״גיבור גדול״ לא תורם בכלום להחלמה, להפך, הכאב מעכב אותה.

גישת ה״תנשכי שפתיים ותפסיקי לייל כמו תינוקת״ סטייל גרמניה הופרכה מזמן.

עריכה אחרונה ב-8 בינואר על ידי hans

[fatboy1340]

תבדוק עם הזמן שלא מתפתח "עין ציקלופ". ראיתי את זה כבר אצל יותר ממנותח אחד שעבר שחזור צולבת

[Night Driver]

לפני 3 שעות, hans כתב:

עדיף מה שפחות? הפוך, דווקא ממליצים היום כמה שיותר - בתנאי שמקפידים על המינון ולא עוברים אותו.

להיות ״גיבור גדול״ לא תורם בכלום להחלמה, להפך, הכאב מעכב אותה.

גישת ה״תנשכי שפתיים ותפסיקי לייל כמו תינוקת״ סטייל גרמניה הופרכה מזמן.

ממש לא בגלל זה.

מעבר לזה שחלקם ממכרים ומאלה אני משתדל להימנע בכל מחיר ככל שתיקח יותר ההשפעה נחלשת. 

אחרי ניתוח בקע רשמו לי כל מיני משככי כאבים החל מרוקסט ועד לאופיאטים עם הנחיה לקחת לפי הצורך מהקל אל הכבד. בפועל הספיק לי אקמול כי אני לא רגיל לקחת.

לא צריך לסבול כאבים חזקים אבל גם לא צריך לרוץ למשככי כאבים בשביל כל דבר קטן.

[hans]

לפני 55 דקות, Night Driver כתב:

ככל שתיקח יותר ההשפעה נחלשת. 

...

לא צריך לסבול כאבים חזקים אבל גם לא צריך לרוץ למשככי כאבים בשביל כל דבר קטן.

המינון שנהוג לתת אפילו באופיאטים הוא כזה שלא אמור לגרום להתמכרות. צריך משמעת כמובן בצד המטפל והמטופל...

המשפט האחרון שכתבת לא סותר את מה שכתבתי. כשיש כאב חזק - קח משכך, נקודה. זה עוזר לשיקום.

ספציפית בברך היא כל כך מתנפחת אחרי ניתוח שכאבים חזקים זה כמעט ודאי.

[Night Driver]

מכיר את ההתנהגות של ניתוחים ותפרים. היום הראשון נסבל בגלל ההרדמה, השני הכי גרוע עד שמסיים להתנפח ואחר כך משתפר.

 

בפציעות יש לי הרבה ניסיון.

[AK21]

Hans אתה כנראה צודק לגבי תהליך ההחלמה שמהיר יותר כשאין כאב ברקע. זה גם מה שהרופא שלי אמר אבל בגלל שהכאב היה רק ביום השני  ועבר עם אדוויל החלטתי לא לקחת את האוקסי .

 

[DareDevil]

אז עכשיו אתה מתלוצץ עם חברייך למגרש? או שעדיין אתה במנוחה?

 

[AK21]

השיקום

תהליך השיקום והחזרה לפעילות מלאה הוא ארוך ומייגע. אני נמצא רק בחלקו הראשון כך שיש לי עוד דרך ארוכה.

בשבוע השלישי לאחר הניתוח קיבלתי את הבשורה הטובה שאני יכול להעמיס את הרגל ולהיפטר מהקביים. הייתי אשכרה באופוריה עד שהעמסתי את הרגל וניסיתי לעשות צעד ורגל ימין פשוט לא זזה מהרצפה. גררתי אותה קצת, תוך כדי שאני נשען על הקביים והבנתי שלמרות שהרופא נתן לי את הOK להעמיס את הרגל, הרגל והמוח שכחו מה זה. אחרי כמה ימים המצב השתפר והתחלתי לשים יותר משקל וללכת עם קב אחד ולאחר שבוע נוסף התחלתי ללכת (לצלוע) ללא קביים. הגוף זה דבר מדהים, דברים שנראים טבעיים לנו ואנחנו לא מתעכבים עליהם ביום יום, כמו הליכה נראים פתאום משימה סופר מורכבת עם שלבים שהמוח צריך להתרגל מחדש  לפקודות והשרירים לביצוע וזה אחרי כולה 3 שבועות ללא משקל.

 

בחלק בו אני נמצא כרגע בתהליך השיקום אני עושה פיזיותרפיה 3 פעמים בשבוע ( ועושה את רוב התרגילים בבית בימים הנותרים) וזה הדבר שעושה את ההבדל הגדול ביותר. הדבר הראשון שעובדים עליו ( גם לפני הניתוח ) זה החזרת טווח התנועה. בסשן הראשון - שבוע אחרי הניתוח עושים מדדים של כפיפת הברך ויישור הברך ומבצעים מעקב במהלך כל שבוע. התחלתי את הכיפוף ב40 מעלות, ועכשיו אני על 114 אחרי 7 שבועות וזה הנמסיס שלי והחלק הכי כואב (היחידי בינתיים)  בפיזיותרפיה.  ביישור אני מתקדם לעבר יישור מלא אבל זה איטי  ומתסכל. לאחר תרגילי היישור המצב משתפר ולאחר כמה שעות חוזר לכפיפה קלה ( באזור ה10 מעלות)- מה שמקשה בהליכה תקינה. 

השבוע גם הורדתי סופסוף את הברייס שהגביל את טווח התנועה שלי ועברתי לאחד מבד שבעיקר מחזיק הכל ביחד (COMPRESSION ) ועוזר בתהליך ההחלמה והורדת הנפיחות שעדיין קיימת.

 

השבוע גם חזרתי להתאמן על פלג הגוף העליון לאחר שלא ביקרתי במכון כושר מאז הפציעה בספטמבר.

החזרה , גם אם לא קלה פיזית, מאוד מבורכת ועושה לי טוב. לפני הפציעה הייתי בזון של אימונים ובתקופה טובה 5 אימוני כוח בחדר כושר ( באינטנסיביות גבוהה ) ועוד פעמיים כדורגל או ריצה( בכדורגל 6+ ק"מ ו5K בריצה ) . חזרתי גם לתזונה מאוזנת והתחלתי לרדת במשקל לכיוון המשקל הרצוי שלי- 76 ק"ג. אני 1.75 עם עצמות כבדות.

 

המטרות :

החלמה מלאה וחזרה לפעילות מלאה שכוללת שינויי כיוון מהירים כמו כדורגל,כדורסל, סקי וכו.כמו שציינתי ,זה תהליך ארוך והרופא שלי נתן לי טווח זמן של 12-14  חודשים לחזרה לפעילות הנ"ל. אני יודע שיש רופאים שמאשרים חזרה מהירה יותר באזור ה9 חודשים ויש כאלה שאפילו פחות אבל ממחקרים שקראתי יש ירידה משמעותית באחוזי הקרע החוזר כשעוברים את ה9 חודשים ומעלה ואני הולך לקחת את הזמן ולעשות את זה כמו שצריך כדי להוריד את הסיכויים ככל הניתן. הזמן כמובן הוא לא הפקטור היחיד ובמהלך החודשים האלו יתבצעו מדידות לרגל, בדיקת טווחי תנועה וכו'. הרופא ציין שהוא רוצה להגיע ל95% היקף quad מהרגל הבריאה כסימן טוב לחזרה.

אני מקווה שאוכל לחזור לריצה בעוד 3-4 חודשים כדי להוסיף קצת אירובי למרות שאני כנראה יוכל לעבוד בצורה רצינית על האופניים לפני.

 

ירידה במשקל- אני שוקל 89!!! ק"ג וצריך לרדת באזור ה13 ק"ג. עם החזרה לאימונים והחזרה לתזונה נורמלית ונטולת רחמים עצמיים אני מאמין שאגיע לשם גם ב3-5 חודשים מהיום. זה פקטור מאוד משמעותי בהחלמה כמובן, וגם לאחר מכן.

 

 

 

 

 

אמשיך לעדכן עם הזמן ושנהיה בריאים וחזקים 

 

[AK21]

לפני שעה, DareDevil כתב:

אז עכשיו אתה מתלוצץ עם חברייך למגרש? או שעדיין אתה במנוחה?

 

יש עוד הרבה זמן עד שזה יגיע אבל זה יגיע.

לפחות יש לי את הזיכרון של הגול 5 דק לפני הפציעה עם מהלך דומה שבו משכתי את הכדור לפני המגן והקפצה מעל השוער בדיוק בין היד שלו למשקוף,אלא מסי בגול הראשון שלו בבורסה.

 

 

[Night Driver]

צריך הרבה סבלנות.

 

שרירים מידלדלים די מהר ובהליכההמשתתפים הרבה שרירים שבכלל לא נמצאים ברגל.

 

זה תהליך שלא מסתיים בסיום הפיזיו' אבל אני רואה שאתה לא עושה לעצמך הנחות וזו הדרך הטובה ביותר.

[guya72]

לפני 21 שעות, hans כתב:

עדיף מה שפחות? הפוך, דווקא ממליצים היום כמה שיותר - בתנאי שמקפידים על המינון ולא עוברים אותו.

 

לפני 14 שעות, AK21 כתב:

Hans אתה כנראה צודק לגבי תהליך ההחלמה שמהיר יותר כשאין כאב ברקע. זה גם מה שהרופא שלי אמר אבל בגלל שהכאב היה רק ביום השני  ועבר עם אדוויל החלטתי לא לקחת את האוקסי .

לא תשובות מדוייקות.

הגישה היום היא לדאוג לנוחות המטופל.

כואב לך או יש סיכוי שיכאב לך ? קל משהו נגד כאבים. רק שתרגיש בנוח.

אבל בשורה התחתונה :  עם נוגד כאבים אתה תחלים תוך שבוע.  בלי נוגד כאבים - תחלים תוך 7 ימים. (מקווה שהרמז ברור).

הכאב עצמו לא מונע ולא מפריע להחלמה.

הבעיה מתעוררת כאשר הכאב מפריע או מונע ממך לבצע פעולות שדרושות להחלמה (למשל פיזיותרפיה) - במקרה כזה יש הצדקה וודאית לנוגד כאבים בכדי לא לעכב את ההחלמה.

(אח מוסמך)

עריכה אחרונה ב-9 בינואר על ידי guya72