למה הרפואה המודרנית היא לא רפואה מונעת(preventive) כלל?

[davemustaine87]

לפני 6 שעות, ברווז כתב:

דעתי ? לשאלתך ?

המקרים שציינת, כיצד בדיוק היית מצפה לאבחן אותם?

קח רגע סיטואצייה. 

האישה עם הכלב וכאבי הגב הולכת לרופא. 

הרופא מתחיל לשאול אותה שאלות:

האם את עושה את התנועה הזו? (מדגים)

האם את עושה את התנועה הזו? (מדגים)

האם את עושה את התנועה הזו? (מדגים)

האם את עושה את התנועה הזו? (מדגים)

האם את עושה את התנועה הזו? (מדגים)

האם את עושה את התנועה הזו? (מדגים)

האם את עושה את התנועה הזו? (מדגים)

 

וכך הלאה במשך 3-4 שעות רצוף.

 

ברור שאין שום כוונה לדבר עם כול מטופל ולהריץ איתו כול סנריו אפשרי על מנת לאבחן את הבעיה.

לי עלה בראש סנריו פשוט יותר :

כואה לך בגב העליון בצד ימין? כן.

האם עברת איזה פציעה לאחרונה? לא. 

אוקיי, אם ככה כאב בגב העליון בצד ימין, ככול הניראה מעיד על בעיה מסויימת שנגרמת ע"י פעולה חזרתית מאומצת שנגרמת ע"י יד ימין. את צריכה לחשוב, מה את עושה באופן קבוע עם יד ימין שהוא מאומץ יתר על המידה?(גם אוננות אינטנסיבית נחשב :))

 

האם אבחון כזה שנותן GUIDELINES לאבחון עצמי, הוא כזה מסובך לרופא מומחה שבילה לפחות עשור בלימודים והתמחות בנושא הזה?

 

האם אבחון כזה הוא חסר תועלת ולא יביא לשינוןי משמעותי אצל המטופל? אולי. אבל לדעתי הוא בטוח יותר טוב, מהאבחון ה(לא) קיים היום 

[Big Guy]

בתאריך 2.12.2022 בשעה 10:22, יבגניפ כתב:

כמה נקודות \ מחשבות:

לפחות חלק ממה שאתה מתאר כ"רפועה מונעת" לחלוטין קיים. כאבי הגב הרבה פעמים קשורים, למשל, לתנוחות ישיבה או אורח חיים ישבני וזה בהחלט משהו שכן יש מודעות אליו ומדברים עליו. אבל רופאים לא יכולים להכריח עובדי משרדים לעבוד בעמידה או לעשות פילטיס 3 פעמים בשבוע.

 

מערכת הרפואה הציבורית ולפעמים גם הפרטית בישראל היא סוג של פס יצור או קופה מהירה בסופר. בקופת חולים יש לך בערך 15-20 דק' במקרה הטוב לרופא שמאחר גם ככה. אצל רופאים פרטיים לפעמים זה גם הקשב שתקבל, למרות העלות הגבוהה. אני מניח שכולנו מקבלים בלא מעט מקרים את התחושה מהרופאים שפשוט אין להם את הכח \ יכולת \ זמן להתעמק בכל מטופל שמגיע, ולכן הולכים על המכנה המשותף. רבים דווקא לא ממהרים לתת תרופות.

 

זה נכון גם לגבי פיזיותרפיסטים, עם פער יותר גדול בין הפרטי לציבורי. לא יודע אם הלכת לפרטי או לא. כשהלכתי לטיפול דרך הקופה הטיפול היה בערך 20-25 דקות. כשהלכתי לפרטי הטיפול היה בין 45 דק לשעה. וכמובן שההבדל ברמה היה ניכר. והגעתי למטפלים ברמה אחרת לגמרי. כולם חיים את התחום, עוקבים אחרי פרסומים ומחקרים בתחום. חלק גם מרצים ומלמדים באקדמיה.

 

הנקודה האחרונה היא שאנחנו קצת מורגלים לחשוב על רופאים כאנשים סופר חכמים ומוכשרים ויש תנאי קבלה פסיכים לרפואה וכו', אבל התחושה שלי היא שיש גם די הרבה רופאים פשוט לא ככ טובים במה שהם עושים. הם עברו איזה רף מינימלי נדרש כדי לעסוק במקצוע לפני איקס שנים. הם מכירים את מה שהם מכירים. לא מתעניינים בשום דבר מעבר. ובגדול מעבירים את הזמן. וזה גם הגיוני שזה קורה, כי זה קורה בכל תחום אחר. רק שפה אני לא בטוח אם מישהו מפוטר בגלל משהו כזה ממקום העבודה שלו ומוצא את עצמו מחפש תחום אחר.

אתם העליתם פה דיון מאוד מרתק.

אבל רקע לפני החלפה ל AI, ותיאוריות קונספירציה למיניהם.

בתור מישהו מהצד של מערכת הבריאות ועובד בתור רופא בבית חולים - כשלרופא משפחה, שהוא לרוב הסמכות שבאה במגע הכי מרובה עם כל אחד מאיתנו לאורך חיינו, יש בממוצע כ 6-10 דקות למטופל (לפחות 10 חולים בשעה, כאשר זה כולל דחופים שתמיד יש...) - נשמע לכם סביר שהרופא גם ייכנס לעומק הדברים וידבר איתכם על רפואה מונעת? תחשבו שרק להגיד למטופל שלום, להעביר את הכרטיס, ולהיזכר מה יש לו ברקע, להקליד הכל, ולהדפיס את הסיכום - רק זה לוקח 3-4 דקות. 

גם תחשבו שבין החולים האלה יש גם את הסבתא בת ה 80 שיש לה 12 תרופות שהיא לוקחת ליום, והיא בדיוק יצאה מאשפוז שבו היא הייתה במשך שבועיים ועכשיו הרופא צריך לעבור על כל הרקע שלה - אז כמה זמן באמת נשאר לאותו בחור צעיר עם כאבים בברך?

היום הרפואה היא הרבה יותר עסק ממה שהייתה פעם.

הכל הולך לכיוון של לתקתק עבודה, ולצערי הרב המדינה וקופות החולים מעודדות את זה.

 

יש ברפואה הרבה דברים לא טובים שצריך לפתור. אני לא חושב שהיא מושלמת. 

אבל יחד עם זאת צריך לבוא בציפיות סבירות כאשר אתם לוקחים בחשבון את משך הזמן שיש לרופא המשפחה לשבת אתכם. ובאמת שגם מצד רופאי המשפחה יש על כך המון תלונות - אבל לצערי בסוף מדובר על עובדים פשוטים בחברה הרבה יותר גדולה שקובעת את התנאים.

וכמובן שהציבור יוצא למחאה על קוטג', אבל בפועל מבחינת אכות הרפואה שמקבלים - בין אם זה 6-10 דקות למטופל אצל רופא משפחה או בין אם מדובר על הסבתא בת ה 80 שעבדה כל חייה והיא סבתא של אחד מאיתנו פה, והיא שוכבת במסדרון ללא כל פרטיות או תנאים נוחים במחלקה פנימית - ולאף אחד לא אכפת מהציבור. תמיד תזכרו שהסבתא הזו מתישהו תהיה מישהי קרובה לנו.

 

ולגבי ה AI - זה רעיון מעולה. אבל לדעתי זה בחיים לא יחליף את הרופא - לא כי הרופא כזה טוב. כי רפואה זה מעבר לתיקון תקלה שבה לוקחים בחשבון קוד תקלה וחלקי חילוף. אותו מחלה ותסמינים תקבל טיפול שונה בין מטופלים שונים בהתאם להמון מאפיינים שאתה קולט עליו בשיחה. כלומר זה לא כזה טכני כמו שזה נשמע. אבל זה כן יהיה כלי עזר מעולה כי לצערי כמות הידע רק עולה , ותשימו לב שאם פעם רופא משפחה היה עושה הכל כולל הכל - היום מרוב נישות חייב להשתמש באנשים יותר ספציפיים בהם הוא נעזר.

 

זה ה 2 סנט שלי על הכיוון העגום שאליו לצערי הרפואה הולכת והציבור עוצם עיניים

[sperial]

@Big Guyבדיוק מה שכתבתי במעלה השרשור, אבל מדובר במשהו שכנראה שלמי שלא עוסק בתחומים טיפוליים (ובכוונה אני מרחיב, זו לא רק רפואה) קצת קשה להבין.

 

רבותי, תעקבו קצת אחרי שרשורי הדיאגנוסטיקה בפורום הטכני, תראו כמה מאמץ נדרש כדי לאתר תקלה ברכב - שהוא ביסודו מכונה פשוטה שהמהנדסים שתכננו ויצרו אותה מכירים כל בורג בה והכל מתועד.

 

עכשיו תעברו לאדם, שהידע שלנו על המנגנונים הפועלים בו מוגבל, ואין שניים זהים, אפילו בדרך בהם הם מתארים את מה שמטריד אותם - ותבינו בפני מה עומד הרופא, וזה כשהוא יושב בשקט בחדר, בלי ההפרעות הרגילות כמו טלפון מהמזכירה או מישהו שמתפרץ לחדר.

 

יש לי עשרות שנות ניסיון ברפואה, וחד משמעית, אצל מטופלים רבים התמונה המתקבלת בביקור השני שונה מזו שבראשון, ואם עוד עמית מעורב בהחלט יכחלה להצטייר בדרך שלישית. 

ועניין אחרון - רופאי המשפחה בהחלט עוסקים ברפואה מונעת. אבל שיתוף הפעולה של המטופלים מוגבל מאוד. איזה אחוז מהחולים מסרבים לקבל חיסון, איזה אחוז חא ייקח את הטיפול להפחתת הכולסטרול או לחץ הדם, איזה אחוז יילך לשיננית כל חצי שנה, איזה אחוז יעבור קולונוסקופיה, או, אפילו, ישלח דגימת צואה לדם סמוי. 

[יבגניפ]

אתה צודק לגמרי, וכתבתי גם שחלק גדול מהבעיה זה פשוט הזמן שמוקצב לכל מטופל.

אני לא בא בטענות לרופאים. אני בא בטענות לגישה. רופאים כשכבה מקצועית בישראלת הם קסטה. תנאי הקבלה קיצוניים. על הבעיות של המתמחים נכתב מעל ומעבר בשנים האחרונות. ושמעתי גם מרופאים ותיקים וגם מכאלו שעברו את המסלול הזה לאחרונה על הקושי בכלל להתקבל להתמחות בבתי חולים שונים.

אין לזה הצדקה היום. ואני לא חושב שיהיה לזה פתרון כל עוד זו הגישה, אלו הם תנאי הקבלה וזמני ההכשרה.  

התהליך צריך להיות הפוך לחלוטין. דווקא בגלל שאבחון נעשה היום בעזרת בעלי מקצועות ספציפיים יותר, ויש יותר כלים שונים לזה, ודווקא בגלל שבממוצע רובינו באים לרופא המשפחה כדי לקבל המלצה לקחת אקומול ולנוח הגיוני תהייה שכבת אמצע כלשהי במערכת הבריאות, שתספק את המענה לזה. 

לפני 4 דקות, sperial כתב:

עכשיו תעברו לאדם, שהידע שלנו על המנגנונים הפועלים בו מוגבל, ואין שניים זהים, אפילו בדרך בהם הם מתארים את מה שמטריד אותם - ותבינו בפני מה עומד הרופא, וזה כשהוא יושב בשקט בחדר, בלי ההפרעות הרגילות כמו טלפון מהמזכירה או מישהו שמתפרץ לחדר.

אתה מסביר למה קשה להיות רופא. אין על זה ויכוח. אבל צורת הניהול הנוכחית של המקצוע מביאה אותו לdead end של מחסור בכח אדם. אין לזה פתרון קסם. או שממשיכים להתייחס לרופאים כקסטה נפרדת שדורשת הכשרה סופר ייחודית ונשארים בפועל במציאות בה במערכת הציבורית זה לא בא לידי ביטוי חצי מהזמן כי הרופאים עמוסים. או שמשנים את השיטה ומבינים שגם בעלי הכשרה ארוכה פחות, כמו פיזיותרפיסטים, למשל, או אחיות, או כל דבר שימציאו יכולים להיות חלק מהפתרון יחד עם טכנולוגיה שלא היתה לפני 30 שנה.

[sperial]

יש הבדלים בגישה בין מדינות שונות ובין רופאים שונים.

 

הרפואה הבריטית, למשל, מבוססת לחלוטין על רופאים ראשוניים (מה שקרוי אצלנו רופאי משפחה וילדים). במדינות אחרות להפך - כמעט רק רפואה יועצת. אנחנו באיזה מקום באמצע, אבל יש הבדלים עצומים בין רופאים ראשוניים שונים, חלקם עושה הרבה מאוד באופן עצמאי, אחרים מפנים הרבה יותר ליועצים.

 

לגבי הכשרת הרופאים - קיימות מגבלות על מספר הרופאים שניתן להכשיר, בעיקר בגלל המגבלה על מקומות ההתנסות, מה שקרוי היום "שדות קליניים". אתה צריך מספר מתאים של מחלקות ומרפאות מתאימות מבחינת הצוות, הציוד (אפילו חדר ישיבות /הרצאות ראוי), ומספר ומגוון מטופלים. כל אלה מצריכים השקעה כספית לא קטנה, ולוקח לא מעט זמן לבנות אותן, ועם המערכת המאוד צפופה כאן צריך קווץ' חזק מאוד כדי להכניס עוד כמה סטודנטים. וכמובן גם לתקנן את המחלקות והמרפאות, וזה כולל בינוי, ציוד, אחזקה, וכמובן כוח אדם שהוא הרבה מעבר לרופאים, כי בלי אחיות, טכנאים, מגוון מטפלים פארארפואיים וכמובן מזכירות ועובדי משק שבלעדיהם שום דבר לא יפעל.

[Big Guy]

לפני שעה, sperial כתב:

יש הבדלים בגישה בין מדינות שונות ובין רופאים שונים.

 

הרפואה הבריטית, למשל, מבוססת לחלוטין על רופאים ראשוניים (מה שקרוי אצלנו רופאי משפחה וילדים). במדינות אחרות להפך - כמעט רק רפואה יועצת. אנחנו באיזה מקום באמצע, אבל יש הבדלים עצומים בין רופאים ראשוניים שונים, חלקם עושה הרבה מאוד באופן עצמאי, אחרים מפנים הרבה יותר ליועצים.

 

לגבי הכשרת הרופאים - קיימות מגבלות על מספר הרופאים שניתן להכשיר, בעיקר בגלל המגבלה על מקומות ההתנסות, מה שקרוי היום "שדות קליניים". אתה צריך מספר מתאים של מחלקות ומרפאות מתאימות מבחינת הצוות, הציוד (אפילו חדר ישיבות /הרצאות ראוי), ומספר ומגוון מטופלים. כל אלה מצריכים השקעה כספית לא קטנה, ולוקח לא מעט זמן לבנות אותן, ועם המערכת המאוד צפופה כאן צריך קווץ' חזק מאוד כדי להכניס עוד כמה סטודנטים. וכמובן גם לתקנן את המחלקות והמרפאות, וזה כולל בינוי, ציוד, אחזקה, וכמובן כוח אדם שהוא הרבה מעבר לרופאים, כי בלי אחיות, טכנאים, מגוון מטפלים פארארפואיים וכמובן מזכירות ועובדי משק שבלעדיהם שום דבר לא יפעל.

עזבו שניה את הכמות של הרופאים - זו בעיה בפני עצמה שהיא לא נושא השרשור ולא ניכנס אליה.

 

תחשבו על זה שכל אחד מאיתנו יודע שהוא הולך לקבל זמן של 6-10 דקות בביקור רופא, שבפועל אם זה היה יותר מזה ואפילו אני מדבר על 15-20 דקות למטופל, הרווח היה משמעותית גבוה יותר למטופל.

ויחד עם זאת - לאף אחד לא באמת אכפת מזה. אנשים עושים חרם על רשתות מזון, אבל על מה שהם מקבלים בתור מטופלים לעתיד - לאף אחד זה לא באמת מזיז. עד לרגע שכמובן הוא זה שזקוק לקבל את הטיפול הזה ואז פתאום הוא מתרעם למה זה ככה.

אני חושב שאם היינו משנים קצת את האכות של מה שאנחנו מקבלים בתור מטופלים, ודורשים לקבל יותר - אולי היה מקום לתת יחס יותר אנושי וכן רפואה טובה יותר. אבל הצעד הראשון זה לרצות...

[sperial]

כי אם יוקדשו לכל מטופל 20 דקות התורים יתארכו עוד הרבה יותר. כי, מה לעשות, מספר הרופאים הוא נתון קשיח, הביקוש די קשיח*, אז עושים התאמות, והשירות לא אופטימלי.

 

*עוד רעה חולה, ולא רק בישראל, היא תופעת ה-no show שגורמת בזבוז משאבים לא קטן. אנשים שקובעים תורים לבדיקות וטיפולים, לא מופיעים ולא טורחים לעדכן, ואם מעדכנים זה ברגע האחרון, כשממילא אי אפשר להזמין מישהו אחר. כמובן שאי אפשר לבנות תוכנית על בסיס, זה כי אחוזי אי ההופעה משתנים מיום ליום.

עריכה אחרונה ב-7 לדצמבר, 2022 על ידי sperial

[Yossi dashti]

ענית לעצמך בשורה האחרונה: ככה חברות התרופות לא ימכרו תרופות.

[vadim6385]

לפני 22 שעות, sperial כתב:

עוד רעה חולה, ולא רק בישראל, היא תופעת ה-no show שגורמת בזבוז משאבים לא קטן. אנשים שקובעים תורים לבדיקות וטיפולים, לא מופיעים ולא טורחים לעדכן, ואם מעדכנים זה ברגע האחרון, כשממילא אי אפשר להזמין מישהו אחר. כמובן שאי אפשר לבנות תוכנית על בסיס, זה כי אחוזי אי ההופעה משתנים מיום ליום

זה משהו שמאוד קל לטפל בו - לגבות קנס מלקוח שקבע תור ולא הגיע ולא עדכן.

לפני 22 שעות, sperial כתב:

כי אם יוקדשו לכל מטופל 20 דקות התורים יתארכו עוד הרבה יותר. כי, מה לעשות, מספר הרופאים הוא נתון קשיח, הביקוש די קשיח*, אז עושים התאמות, והשירות לא אופטימלי

אז אולי לא צריך רופא "על מלא" לכל דבר.

 

אולי מספיק להכשיר אחים/פראמדיקים שיתנו שירות קו ראשון, ורופא יטפל בפניות קו שני והלאה.

 

מספר הרופאים זה נתון קשיח, מה גם שאין הרבה שרוצים להיות רופאים (אתה יכול ללמוד פחות ולהרוויח יותר), אבל מספר המטופלים כל הזמן גדל.

 

אולי אני לא מעודכן במה שהולך בתעשיה, אבל לפי איך שזה נראה לי, יש המון רופאים מבוגרים שבדרך לפרוש לפנסיה, ופשוט אין רופאים צעירים שיחליפו אותם, רק מהסיבה שרק מי שרפואה בוערת אצלו בדם, ילך ללמוד רפואה היום.

[sperial]

אתה צודק בהרבה דברים

 

הגיל הממוצע של רוםאים בישראל הוא 55 (נתון לא מעודכן, מן הסתם עלה), כי אין מי שימלא את השורות. המקמוע הפך פחות אטרקטיבי לצעירים בגלל התובעניות והתחרות מצד מקצועות אחרים, חוסר במקומות הכשרה וכו'. הרבה מאוד רופאים ממשחכים לעבוד אחרי גיל הפנסיה. השיא שהץבו נתקלתי היה בועדה רפואית שבה היה רופא שלהערכתי היה כבן 90.

 

לגבי מקצועות תומכים - בעבר אחיות הקיבוצים היו דוגמה מצויינת, ובחדרי מיון תמצא "עוזרי רופא". אבל יש כאן שני מוקשים, האחד הוא התאמת הרגולציה, שצריכה לקבוע צה ההכשרה הנדרשת ומה הסמכויות שיינתנו, והשני, כמובן, גחוס כ"א והכשרתו. שני אלה אורכים זמן, ושאלת האטרקטיביות של מקצועות אלה לא ברורה לי. דרך אגב, בברה"מ היה איזה מקצוע של רופא כפר או משהו כזה, הכשרה של 4 שנים, כשהגיעו ארצה (שנות ה-70) חלקם קיבלו רישיונות רופא וזו היתה צרה גדולה, כי הכשרתם לא היתה מספקת.

 

נושא ה"קנסות" על אי הופעה בעייתי מאוד מבחינה אתית, עד כמה שאני יודע אפילו בארה"ב, שבה על דקה נמדדת בכסף, זה לא מקובל.

[ניקו פ.]

שניכם טועים. 

הביקוש עולה בטירוף ויחד איתו דרישות הקבלה. אם לפני 10 שנים אפשר היה להתקבל עם פסיכומטרי של 725 נגיד וממוצע בגרות סבבה, היום אין מה לדבר לפני 740 וממוצע כמעט מקסימלי (117), למעט בן גוריון שמקבלים אנשים לפי מצב רוח וללא כל שקיפות.

רפואה היא מקצוע מאוד מבוקש היום, אף יותר מבעבר, ויש לזה הרבה סיבות. אחת מהן היא שרוב האנשים רוצים עוד דברים חוץ מכסף בחיים ולא כל שיקול להם מונחה ביחידות של שקל לדקה. אלו העובדות. 

הסיבה ש"חסרים" רופאים היא כי חסרים תקנים או כי יש מקצועות לא אטרקטיביים מספיק אשר לא מצליחים למשוך רופאים צעירים. יש קצת עזיבה של רופאים צעירים עם מודעות עצמית והבנה שאין צורך להקריב את החיים שלך עצמך ועוברים לתחומי הפארמה וההייטקס, אך הם מיעוט. גם מקצועות עם איכות חיים סבירה בעלייה, רפואת משפחה הפכה למקצוע הכי קשה לקבלה בערך (20 מועמדים על תקן). 

מהצד השני של המתרס יש דינוזאורים (מנטלית, לא בהכרח מבחינת גיל) שהדישה שלהם היא "אני טחנתי עכשיו תורכם". זו כמובן גישה ארכאית שלא מתקדמת דבר, אבל אלו העובדות ואלו האנשים ברוב המערכת. במקום להסתכל איך לשפר את הדור הבא ואיך לדאוג לו הם רק מחפשים שקט וסטטוס קוו. ביבי של הבריאות. הם גם המנהלים של המערכת וגם הארגון היציג של הרופאים. אפשר לדבר על שחיקה וכו' וזה לגיטימי לטעון. אפשר גם להגיד שוב, מערכת ציבורית, אין תמריץ להיות טוב בעבודה אלא לעבור את התקופה הקשה ואז שמישהו אחר, צעיר יותר, ידפק. בהצלחה לנו. 

שנית, לגבי כוחות עזר ועבודות קלינות שלא מצריכות רופא, בהחלט. אבל, הכסף לא מנוהל נכון (וגם תמיד חסר), כי מערכת ציבורית והרבה הקטנת ראש (ועוד כל מיני סיבות). כיום רופא מתמחה בבית חולים מתעסק ב-90 אחוז חרטא ו-10 אחוז רפואה. מומחה קצת מתעסק יותר ברפואה, תלוי במקצוע היחס בין בולשיט לעיסוק עצמו. 

הייתי אומר שזו עבודה שאנשים בשכר מינימום היו יכולים לעשות אבל בגדול מתמחים עובדים בשכר מינימום שעתי (או קרוב לכך). גם בכירים לא רחוקים ממנו. 

 

עריכה אחרונה ב-8 לדצמבר, 2022 על ידי ניקו פ.

[vadim6385]

אז זה מתנקז למה שאמרתי - אין רופאים כי אין תמריץ להיות רופא.

 

גם כספית וגם כי פשוט אין למקצוע הזה את הכבוד שהיה פעם.

לפני שעתיים, ניקו פ. כתב:

אחת מהן היא שרוב האנשים רוצים עוד דברים חוץ מכסף בחיים ולא כל שיקול להם מונחה ביחידות של שקל לדקה.

רוב האנשים גם לא רוצים לקבל מכות מערסים וצעקות מפרחות בחדר מיון או קופת חולים.

 

אה, ואומנם יש שיקולים בחיים שהם לא כסף, אבל צריך כסף בשביל להתקיים.

גם עבודה בהייטקס זה לא כיף גדול, אבל זה הרבה פחות שוחק מלהיות רופא.

[ניקו פ.]

לפני 16 דקות, vadim6385 כתב:

אז זה מתנקז למה שאמרתי - אין רופאים כי אין תמריץ להיות רופא.

גם כספית וגם כי פשוט אין למקצוע הזה את הכבוד שהיה פעם.

לא. ממש ממש ממש לא. הפוך. 

שוב פעם: אין מספיק רופאים כי אין מספיק תקנים, למעט מקרים מאוד מסוימים (ומיעוט) שפשוט לא אטרקטיבי מדי לעבור לגור בדימונה ולהיות רופא שם בשביל אותו שכר שאני מקבל במרכז איפה שאני יכול לחיות ביותר הנאה, למשל. 

כבוד או הילה לא מעניינים את רוב האנשים הצעירים שרוצים להיות רופאים, מבטיח לך. 

כסף יש ברפואה ואף רופא לא מת מרעב. זה פשוט לא כסף מהיר ו"צעיר" של הייטק (ששם אתה אשכרה מקבל אותו בגיל שהוא יניב לך הרבה אם תשקיע חכם) ואם אתה לא רופא בעל שם עולמי אתה גם לעולם לא תהיה מאוד עשיר (בשביל זה צריך עסקים/השקעות רבות), אבל אתה גם לא תמות מרעב. זה פשוט מגיע בשלב יותר מאוחר. 

שוב, למרות הח*א הרב שיש במקצוע הזה, יש אליו המון משיכה והמון ביקוש בקרב מועמדים (ולמען האמת יותר מועמדות וסטודנטיות). למה? שתי סיבות

1. לצד הקשיים הטמונים יש בו המון יופי, סיפוק והנאה (המון) + תנאים שבסופו של דברים יהיו טובים מן הממוצע.  

2. החבר'ה הצעירים שמתמיינים לרוב חסרי מושג אמיתי כלפי הקשיים. הם מכירים אותם בכותרות ויודעים מה שהם יודעים (26 שעות רצוף וזה), אבל זה לא קרוב לכך שהם הולכים לחוות אותם (חלקם). זה גם יקרה בגיל שאצל חלקם סדרי העדיפויות ישתנו לבלי היכר. אז כשהרע מוסתר ממך והטוב גלוי בפניך (הן מסיבות מוצדקות של לימודים מאוד ארוכים בצורה מיותרת והן מסיבות פחות "טבעיות"); טבעי שתהיה משיכה מאוד גדולה. 

עריכה אחרונה ב-8 לדצמבר, 2022 על ידי ניקו פ.

[sperial]

ההבדל בין להתבסס כלכלית (להרגיש יציב, לא עשיר) בגיל 35 לבין להתייצב בגיל 50, אחרי התמחות או שתיים ופלושיפ שעולה לא מעט זה הבדל עצום.

 

לגבי ה"תטחנו" - יש בו מרכיב קריטי, והוא צבירת ניסיון. במקצועות התערבותיים אתה צריך לצבור מספיק פעולות, ואם תקצר תורנויות תצטרך להאריך את ההתמחות כדי למלא את רשימת הניתוחים. אבל כם במקצועות "פנימיים קלאסיים" שבהם משתמשים בעיניים, באוזניים ובאצבעות חשופות, עד שלא תפגוש מספיק מטופלים לא תצבור מספיק ניסיון. אז אין בעיה לקצר תורנויות, אם אתה מפצה על ידי הארכת ההתמחות, וכמובן תיקנון מתאים של הצוותים.

 

דרך אגב, מן הסתם יש איזה sweet spot שאיני יודע מהו, כי גם לעשות 7 תורנויות בשבועיים (קרה לי יותר מפעם, אחראי מיון 24/24) זה שוחק ומאבדים רצף עבודה שגם הוא חיוני להכשרה.

 

הפיכת הרפואה למקצוע "נשי" גם הוא בעיה - לא כיוון שהרופאות נופלות מהרופאים, אלא בגלל היחס שהוא יקבל מהחברה, בדיוק כמו סיעוד, עבודה סוציאלית או הוראה. מתכון לדרדור תנאי העבודה, ועקב זאת הביקוש.

[ניקו פ.]

לפני שעתיים, sperial כתב:

ההבדל בין להתבסס כלכלית (להרגיש יציב, לא עשיר) בגיל 35 לבין להתייצב בגיל 50, אחרי התמחות או שתיים ופלושיפ שעולה לא מעט זה הבדל עצום.

אמת ויציב.

 

לגבי ה"תטחנו" - יש בו מרכיב קריטי, והוא צבירת ניסיון. מסכים.

במקצועות התערבותיים אתה צריך לצבור מספיק פעולות, ואם תקצר תורנויות תצטרך להאריך את ההתמחות כדי למלא את רשימת הניתוחים. לא בהכרח מסכים. מתמחה ממוצע בכירורגיה רנדומלית במרכז "מנתח" אולי פעמיים בשבוע. בשאר 70 השעות שהוא עובד באותו שבוע הוא מתעסק בהכל חוץ מרפואה ב-95% אחוזים מזמנו. מה שאתה כתבת זה התירוץ הרשמי של ראשי המערכת, אבל הוא נובע מתוך פחד משינוי והיעדר רצון וחשק להתאים את התכניות המקצועיות בהתמחות למקומות מודרניים יותר מישראל. ה-26 ספציפית זו לא בעיה ורציפות הטיפול והכל זה חשוב. אדרבה, הרבה מתמחים סבבה עם לעסוד 26 שעות רצוף, אבל צריך שהאחות תדע לתת אקמולאו לקחת דם בלי להעיר וצריך שאם מעירים זה בשביל להתעסק ברפואה ולא במנהלה; אלא הבעיה שרוב ההתמחויות בנויות בצורה מחורבנת וארכאית שנבנתה בשנות ה-70 של המאה הקודמת ואינה תואמת את המצב כיום. הרי אם אותו מתמחה היה מנתח כל יום, רק זה כשלעצמו היה מקצר את אורך ההתמחות פי שניים. אבל יש אינטרסים אחרים. 

 

אבל כם במקצועות "פנימיים קלאסיים" שבהם משתמשים בעיניים, באוזניים ובאצבעות חשופות, עד שלא תפגוש מספיק מטופלים לא תצבור מספיק ניסיון. אז אין בעיה לקצר תורנויות, אם אתה מפצה על ידי הארכת ההתמחות, וכמובן תיקנון מתאים של הצוותים. אפשר להתווכח מה המספר הזה ש"מספיק" וגם אז, אם הרופא היה מתעסק ברפואה כמעט נטו, אז לא היית צריך 4 שנים כדי ללמוד לתת רוצפין ופוסיד ל-99 אחוזים מהמטופלים. וגם לא היית צריך 26 שעות שמתוכן 22 זה בולשיט ולא באמת קבלות או "עשיית רפואה". אני בכוונה מקצין ואין לי כוונה לפגוע באף פנימאי. הכוונה היא שיש הרבה התעסקות בדברים שלא תורמים לקידום הרופאים, אלא נטו מטעמי חיסכון וזה משתקף הן באיכות ושחיקת הרופאים והן בשעות העבודה ואורך ההתמחות הדרושים. התמחות היא תהליך  כל כך ארוך לא בכדי להיות יעילה, אלא משום שהיא אינה יעילה. 

 

דרך אגב, מן הסתם יש איזה sweet spot שאיני יודע מהו, כי גם לעשות 7 תורנויות בשבועיים (קרה לי יותר מפעם, אחראי מיון 24/24) זה שוחק ומאבדים רצף עבודה שגם הוא חיוני להכשרה. בדיוק. אין שום שיפור ביכולות הרופא עשהוא רכיכה שבקושי מתפקדת. יש איזון. לדעתי הצנועה, האיזון כיום רחוק מאופטימלי שנות אור. גלקסיות שלמות. הבעיה שלאף אחד לא ממש אכפת כיאה לכל מערכת ציבורית ולמי שכן אכפת הוא לא במקום הנכון, אלא טובע תחת העומס. מערכת בנויה לא בצורה הראויה לתקופה ואין מי שיקום לשנות. 

 

הפיכת הרפואה למקצוע "נשי" גם הוא בעיה - לא כיוון שהרופאות נופלות מהרופאים, אלא בגלל היחס שהוא יקבל מהחברה, בדיוק כמו סיעוד, עבודה סוציאלית או הוראה. מתכון לדרדור תנאי העבודה, ועקב זאת הביקוש. אמת. נשים לא קמות להילחם כמו גברים. בעולם הרופאים, גם גברים לא קמים להילחם כי באופן טבעי מדובר באוכלוסיה שהיא "חננה" ואין לה באת סיכוי מול "הערסים" של האוצר או משרד הבריאות. זה לא כוחות. על זה תוסיף שראשי המערכת מסתכלים על מתמחים כעל חיילים שלהם ולא כעל הילדים שלהם, וקיבלת את המקור רוב הצרות IN A NUTSHELL. במקום להילחם למען הדור הצעיר, נלחמים נגדם. עצוב.

 

עריכה אחרונה ב-8 לדצמבר, 2022 על ידי ניקו פ.