[דעה אישית]תגיד לי איזו מכונית יש לך ואומר לך מי אתה(מאת:דנית ניצן)

[kompy]

"זו שאלת מיליון הדולר", אומר גיא טולדנו, בן 36, שותף במשרד פרסום באומן-בר-ריבנאי, בתגובה לשאלה איך אנחנו בוחרים את המכונית שאנחנו קונים. "כל הזמן מנסים לבדוק את זה, ואין אמת אחת. מה שבטוח - לא בוחרים מכונית לפי שקלול של מחיר-אמינות-בטיחות".

 

אז מה בכל זאת גורם לאחד לצאת מהסוכנות עם רנו מגאן כחולה ולאחר עם פורד פוקוס ירוקה? ולמה רוב האנשים נוהגים במכונית אחת, אבל חולמים על אחרת?

 

"בתעשיית הרכב ובתעשיית הפרסום כבר ידוע שאלמנטים כמו מפרט טכני, אביזרי בטיחות, ואפילו ארץ הייצור של המכונית, מאבדים מהחשיבות שלהם לטובת אלמנטים כמו דימוי עצמי של הקונה, עיצוב המכונית והרגש שהיא מייצרת אצלו. היצרנים כל הזמן מנסים לפענח את היחסים הרגשיים בין אדם למכוניתו", אומר טולדנו, "ויודעים שהמון קשור לדימוי העצמי של הקונה. למשל, אם אתה מרגיש כמו מי שמתאים לו ב-מ-וו, הביקור בסוכנות ב-מ-וו לא נחוץ לך בשביל להשתכנע. אתה ממילא, ובכל מקרה, משוכנע שאתה טיפוס של ב-מ-וו. הביקור בסוכנות רק מחזק תפישות קיימות. וכך בנוגע לרכבי שטח, רכבי מנהלים וכל סוג".

 

בעבר, אומר טולדנו, היה משקל לאלמנטים מסוימים על פני אחרים. עד שנות ה-80 אמינות מכנית היתה חשובה, כי היו הרבה מכוניות שייצרו תקלות בלי סוף. אחר כך האבזור תפס מקום חשוב. כשהיפאניות נכנסו לשוק עם "הכל כלול", כלומר מראות חשמליות, חלונות חשמליים, מזגן, נעילה מרכזית - זה נתן להן יתרון עצום. גם לארץ המוצא של הרכב היתה משמעות: אנשים שנהגו באירופאית החליפו אותה בעוד אירופאית, אנשים שנהגו באמריקאית החליפו אותה בעוד אמריקאית. אבל בשנים האחרונות, כשכל המכוניות אמינות במידה דומה, מאובזרות במידה דומה, בטיחותיות במידה דומה ואפילו מעוצבות בסגנון דומה, נשאר בעיקר עניין הדימוי והרגש.

 

איך מייצרים את הרגש? "לא מייצרים אותו - מחזקים אותו", אומר טולדנו. "הביקור בסוכנות, וישיבת ההתנסות בתוך הדגם שרצית לקנות מלכתחילה, משמשים בעיקר כדי לחזק את התחושה הטובה הראשונית בנוגע לרכב הנבחר. מספיקים רק האורות הכחולים בקונסולה של הגולף כדי לגרום למי שחשק בה להתחזק עוד יותר בבחירה שלו".

 

אז התוצאה היא שאנחנו מרגישים שקנינו את מכונית חלומותינו?

 

"דווקא לא. מתברר שכמעט כולם היו מעדיפים רכב מעט טוב יותר, יקר יותר או יוקרתי יותר. לא הרבה יותר, אבל דרגה אחת מעל מה שאנחנו נוהגים. מי שיש לו פולו ירצה גולף, למשל".

 

ובמה אתה נוהג? "הונדה". ומה היית רוצה? "פורד מונדאו".

 

כאשר פולקסוואגן גולף, סיאט ליאון, סקודה אוקטוויה ואאודי A3 חולקות יותר מ-60% מהחלקים שלהן - מנועים, מתלים, תיבות הילוכים, מערכות הגה ועוד; וגם חלקים אחרים של המכוניות מיוצרים על ידי יצרני משנה, שמכינים אותם במקביל בשביל כמה יצרנים מתחרים, מה יכול להבדיל מכונית אחת מרעותה? דימוי, שם, או אולי עיצוב?

 

אבי פאר, מנכ"ל חברת הסקרים "מותגים": "חשובים ההתקשרות הרגשית לרכב והדימוי שלו. יצרניות מסוימות פונות לרציונליות, ואחרות פונות לאמוציות: אלפא רומיאו היא בקצה הציר של קנייה אמוציונלית. טויוטה מייצגת קנייה רציונלית. כך או כך, צריך שתהיה איזושהי תחושה מסוימת שתקשור נהג לרכב שלו".

 

משום כך מדברים בעולם הרכב על "זהות מותגית" ועל דנ"א חזותי משותף לדגמים של אותו יצרן, אומר פאר. המטרה היא שכל לקוח פוטנציאלי יוכל לזהות כבר מרחוק אם הוא רואה רנו, ניסאן, טויוטה או מכונית של כל יצרן אחר, ושתהיה לו תחושה מסוימת כלפיה.

 

יובל נתנזון, מאמן כושר בן 38 מתל אביב, נוהג רק בפולקסוואגן. "הראשונה היתה חיפושית לבנה, שנת 67'. נהגתי בה עד שהיא נגמרה לגמרי. חיפושית תמיד נראתה לי כמו האוטו הכי יפה ושווה בעולם. אחריה היו לי עוד חיפושיות. האחרונה היתה כחולה, וכשהכחולה נגמרה קניתי פולו, גם כחולה, 16V, שבה אני נוהג עכשיו. זו גם הפעם הראשונה שבה קניתי רכב חדש מהסוכנות".

 

ולמה דווקא חיפושית? "גדלתי בבית שבו אבא שלי העריץ את פולקסוואגן ולא חשב שראוי בכלל לנהוג במשהו אחר. כנראה קיבלתי את זה ממנו. כל העניין הזה של 'אוטו גרמני', כסמל לאיכות, היה חזק במשפחה שלי. לאבא שלי תמיד היתה חיפושית או רכב אחר של פולקסוואגן. היום הוא בן 78 ונוסע בחיפושית 78' אדומה".

 

ואם נותנים לך לבחור כל מכונית שהיא? "אז הייתי בוחר פורשה. זה גם מאותה משפחה".

 

דפנה טריוואקס, אשת יחסי ציבור תל אביבית בת 45, נוהגת באיסוזו טרופר השני שלה. "עד לפני חמש שנים נהגתי להחליף רכב כל שנתיים ויהי מה, וכל המכוניות שלי היו משפחתיות או מכוניות מנהלים. באופן כללי גדלתי על הערצת מכוניות אמריקאיות, גם כשלכולם בארץ היו אירופאיות. אבא שלי תמיד נהג בוואליאנט או דודג', שהיה בהן המון מרחב, פנימי וחיצוני, ולזה התרגלתי. אז עד לפני חמש שנים מה שהיה לי חשוב במכונית זה גודל ונוחות. חוץ מזה לא עניין אותי הרבה, גם לא הצבע. היו לי כל הצבעים - בורדו, צהוב, חום, כתום, מטאלי, והיום האיסוזו שלי בכלל לבן.

 

"בטרופר אני נוהגת חמש שנים. עכשיו, אחרי חמש שנים, החלפתי אותו באותו רכב, רק מודל חדש. כעת תם עידן הדגם הזה, אז כשארצה להחליף את הנוכחי אהיה בבעיה".

 

מה גרם לך לעבור ממכוניות מנהלים גדולות לרכב שטח?

 

"עברתי מטמורפוזה בעקבות מסע באפריקה. כשחזרתי משם רציתי להמשיך להיות קרובה לטבע - להיות בתוכו ולא רק להשקיף עליו מהכביש המהיר. קניתי את האיסוזו, ואני באמת משתמשת בו המון בטיולי שטח עם המשפחה וחברים, ומאז גם עשיתי ארבעה מסעות מלכת המדבר ואיסוזו צ'לנג'". מעירונית נהייתי טיילת, היא מוסיפה בחיוך.

 

התשובה לשאלה לפי מה בוחרים מכונית עברה המון שינויים, חלקם קשורים לשינויים שהחברה עברה בכללותה, אומר בעל סוכנות רכב, שמוכר מכוניות כבר 30 שנים. "היום נשים מחליטות על הקנייה, ולא כשותפות שוות - אלא כבעלות המלה הראשונה והאחרונה. המפתחות ביד שלהן. וגם לילדים יש מה להגיד: זוגות נכנסים לסוכנות עם הילד, שאומר פתאום שצבע מסוים הוא לא קול, או דגם מסוים לא מגניב, וההורים מקשיבים".

 

אפשר לדעת מי אני לפי המכונית שלי? "אפשר, בשוליים. למשל, מי שמוכן להסתבך עם מכונית נישה, כלומר להחזיק דגם ייחודי שאין הרבה בשוק, שאולי ידוע כדורש תחזוקה גבוהה, או יקר לאחזקה, הוא חובב סיכון, פחות חושב על סחירות וירידת ערך, ונאמן לאופי שלו (או לדימוי שהוא רוצה להציג).

 

"יש גם מכוניות שקשורות למקצועות או עיסוקים. קבלני בניין ובעלים של חברות כוח אדם של עובדים זרים תמיד ינהגו במרצדס. קבלן הוא לא קבלן בלי מרצדס. בעבר סוכני ביטוח אהבו וולבו, כי זה הוסיף להם אמינות לדעתם, מפני שזה היה רכב של שרים. היום יש אנשים שבהחלט משפיעה עליהם העובדה שאלופי צה"ל נוהגים בטויוטה קאמרי. יש בעיניהם משהו ב'לנהוג ברכב של אלוף'. וכשבנאדם נוהג בב-מ-וו Z4 עם גג נפתח - ראיתי אחד כזה בתל אביב לפני שבועיים - אתה יודע שהוא מנסה להגיד משהו על עצמו. יש גם קטע עם מכוניות גרמניות - יש לנו הרבה רספקט לתעשייה שלהם, אז בב-מ-וו נוהגים הפושטקים, ובאאודי נוהגים הסולידיים, שרוצים להפגין מהוגנות".

 

הסטריאוטיפים האלה עוד רלוונטיים?

 

"כל מה שפונה להמונים נשען על הכללות, ותעשיית הרכב מנסה לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר, בדרך כלל. נכון שלא כל נהג מרצדס גם מייבא עובדים זרים, ולא כל נהג אאודי הוא בהכרח איש סולידי ומהוגן. אבל אפשר בגדול לקשור בין האופי של הנהג לבין המכונית שלו".

 

במה אתה נוהג? "טויוטה לנדקרוזר 2002 בנזין". ומה היית רוצה? "יאכטה מפרשית 52 רגל".

 

לדפנה אייזנברג, עורכת דין בת 34 מהרצליה, היסטוריה של נהיגה במכוניות שכל אחת היתה ברירת מחדל כלשהי: "את האוטו הראשון שלי, דייהטסו שרייד לבנה 90', קיבלתי בירושה מדוד שנפטר ואשתו מכרה לי אותו בזול, אז לא יכולתי לסרב. אחריו קניתי גולף 91' שמצאתי בעיתון. הייתי צריכה רכב דחוף כי התחלתי לעבוד בירושלים, אז לקחתי אותה לבדיקה וקניתי באותו רגע למרות שהיא היתה בצבע קרם שלא אהבתי, והיתה לה דפיקה בצד, ואחר כך התברר שהיו לה עוד כמה בעיות. אחריה קניתי יונדאי לאנטרה 98' לבנה שמצאתי בעיתון, ולקחתי הביתה בערך ב-30 שניות. בכלל לא עניין אותי הצבע ולא כלום. לקחתי אותה לבדיקה ויצאתי משם ישר להעברת בעלות. גם זו לא היתה מכונית שרציתי, אלא אחת מתוך רשימה שלמה של מכוניות בנפח המנוע הזה ובמחיר הזה שסימנתי בעיתון".

 

ובמה את נוהגת עכשיו? "בניסאן אלמרה 2004, לבנה, של החברה". ומה היית רוצה? "אאודי A4".

[zvih]

מאמר מאלף. על פניו, הדברים נראים נכונים.

[הראל]

מה בדיוק מאלף בו?

 

 

הוא די חסר פואנטה וחידוש כלשהו...

[Spider - Mike]

דווקא אהבתי את המאמר.

ואני בהחלט חושב שהרכב אומר משהו על האישיות שלך.

[sronis]

המאמר הזה מתאים ל-5% מהאוכלוסיה שבכלל אכפת להם באיזה אוטו הם נוסעים. ו-4% מהם בוחרים ברכב מהסיבות הלא נכונות ממילא, כך שאנו נשארים עם אחוז בודד ומסכן שהמאמר הזה יכול להתאים חלקית לדרך בחירת המכונית שלו.

 

דימוי עצמי של הקונה, עיצוב המכונית, והרגש שהיא מעלה אצלו - אלו הדברים שגורמים לקונים לבחור ברכב ספציפי? בולשיט. אף אחד לא קונה טויוטה קורולה בגלל שהיא מרגשת אותו. וגם לא יונדאי גטס, מזדה 3, או כל אחת מרבות המכר של השוק הישראלי. אז עם מה אנחנו נותרים? עם כמה האלפים הבודדים שבוחרים במכוניות מיוחדות מדי שנה, באם זה חדשות מהסוכנות או יד שניה. אל אותם אנשים מכונית היא באמת רגש, דימוי עצמי, עיצוב. לכל האחרים זאת קופסה, טובה יותר או פחות, שמסיעה אותם לחמותם לארוחה של ערב שישי עם הילדים.

 

רוני

[zvih]

רוני,

שים הכל בפרופורציות.

אני מכיר בחור שאמר שהשאיפה שלו זה להיות עשיר בגיל 40 ו"להביא" מאזדה חדשה. כמובן שהרמה היא ממנו והלאה. אך בשבילו, המאזדה הזו מייצגת את מה שה-SLR מייצגת לך, רכב עם דימוי עצמי, עיצוב וכו'. לצערינו, רוב האנשים שאני מכיר (לא מבחירה אלא פשוט מכורח הנסיבות) שקנו רכב חדיש, זה היה השאיפה שלהם. הם מתלהבים מה"ביצועים" המרגשים של הגולף 1.6 שלהם, כמו שאתה תתלהב מה-SLR שלך (ב''ה).

אולי בגלל חוסר בשעות שינה, אני לא כ"כ ברור. בשורה התחתונה, הכל פרופורציינלי, מה שלך, לי או לכל חבר בפורום בא כמובן מאליו, מגשים לאנשים אחרים את הגרסה שלהם לפנטזייה המוטורית.

 

לילה טוב לכולם,

צבי.

[gadik6]

יש משהו במה שאתה אומר... כל אחד ומה שהוא שואף אליו...

 

בנוסף יש די הרבה אנשים שקונים משפחתיות רגילות והם מרוצים מאוד מכך ולא בהכרח מרגישים כי הם עשו זאת מחוסר ברירה...

[la_DVD]

מה שהכי הפריע לי זה שהשאיפה המוטורית של שותף באחד מ-5 משרדי הפרסום הגדולים בארץ היא פורד מונדיאו

 

 

מה הוא רוצה לגרום לנו לחשוב?...

[fish]

אני לא מסכים עם רוב המאמר- 90% מהאנשים שקונים רכב קונים אותו לצרכים ולאיכות חיים ולא יותר. את הרוב לא מעניין היגוי, שלדה, הנאה מנהיגה וכ'ו. כאשר הם קונים רכב הם מיסתכלים בעיקר מנקודת המבט הכלכלית- אמינות,מחיר,אחזקה וכמובן כמו כל ישראלי-בכמה אפשר למכור אותה. זהו מאמר אשר מנסה לדבר על אנשים שאוהבים מכוניות אבל הוא סותר את עצמו ולא נכון ברובו. מעניין ביאזה רכב היא נוהגת ומה היא חושבת עליו...( אני מהמר לאנטיס או קורולה )

[sronis]

רוני,

שים הכל בפרופורציות.

אני מכיר בחור שאמר שהשאיפה שלו זה להיות עשיר בגיל 40 ו"להביא" מאזדה חדשה. כמובן שהרמה היא ממנו והלאה. אך בשבילו, המאזדה הזו מייצגת את מה שה-SLR מייצגת לך, רכב עם דימוי עצמי, עיצוב וכו'. לצערינו, רוב האנשים שאני מכיר (לא מבחירה אלא פשוט מכורח הנסיבות) שקנו רכב חדיש, זה היה השאיפה שלהם. הם מתלהבים מה"ביצועים" המרגשים של הגולף 1.6 שלהם, כמו שאתה תתלהב מה-SLR שלך (ב''ה).

 

על איזו מזדה מדובר? אם מזדה 3 אז הוא לא מתאים ל-5% שדיברתי עליהם. אם מזדה מיאטה אז הוא כן. (אם נפשט את העניין). אני לא חושב שהשאיפה של רוב האנשים היא גולף 1.6, אלא רק אם הם מטומטמים. אבל אם הצרכים והיכולות שלהם דרשו גולף 1.6 - אז שיהיה להם לבריאות. הם עדיין לא קנו אותה לפי הרגש, מצטער.

 

בנוסף יש די הרבה אנשים שקונים משפחתיות רגילות והם מרוצים מאוד מכך ולא בהכרח מרגישים כי הם עשו זאת מחוסר ברירה...

 

לא התכוונתי לחוסר ברירה. בנאדם לא קונה מכונית מחוסר ברירה, הוא קונה אותה לפי הצרכים שלו. אבל אם הוא קונה סתם משפחתומטית רגילה, אז אין כאן שום עניין של רגש או דימוי או עיצוב. יש כאן פרקטיות וחיסכון. בדיוק כמו לקנות מקרר חדש או מכונת כביסה.

 

אתם יודעים מה מעצבן אותי? אנשים ששואפים לבינוניות. להיות כמו כולם. לנסוע באותה המכונית, לשמוע אותה המוזיקה, ללבוש אותם בגדים... אני לא טוען שאני שואף לייחודיות בכל דבר שאני עושה, אבל לפחות בתחום של המכוניות (או בכל תחום שמושך אותי) אני משתדל לייחס לעצמי נקודת מבט שונה. משהו שיתן לי את היתרון היחסי (או "רק" ייחודיות) ולא יהפוך אותי לסתם עוד חובב רכב.

אולי קצת קשה להסביר, אבל אני מניח שהבנתם את הכוונה שלי...

 

רוני

[magician]

המאמר הזה מתאים ל-5% מהאוכלוסיה שבכלל אכפת להם באיזה אוטו הם נוסעים. ו-4% מהם בוחרים ברכב מהסיבות הלא נכונות ממילא, כך שאנו נשארים עם אחוז בודד ומסכן שהמאמר הזה יכול להתאים חלקית לדרך בחירת המכונית שלו.

רוני

זה לא מאמר וגם לא כתבה , אלא "סלט" של דעות ללא שנינות עיתונאית מינימאלית.

 

בתחילה מובאות דעות של פרסומאים העוסקים בתחום הרכב , אבל כנראה שמרוב התעסקות בניסוחי לשון, העייפות גברה על הכתבת שהפכה כתבה לרשימת מכולת , ללא כל התייחסות נדרשת לסתירות שעולות מדבריו של אותו "מקור"...

"בתעשיית הרכב ובתעשיית הפרסום כבר ידוע שאלמנטים כמו מפרט טכני, אביזרי בטיחות, ואפילו ארץ הייצור של המכונית, מאבדים מהחשיבות שלהם לטובת אלמנטים כמו דימוי עצמי של הקונה, עיצוב המכונית והרגש שהיא מייצרת אצלו.

הנה הציטוט הסותר (של אותו פרסומאי-טולדנו),אמנם לא של הכתבת ...ללא כל התיחסות או בקרה...

" אבל בשנים האחרונות, כשכל המכוניות אמינות במידה דומה, מאובזרות במידה דומה, בטיחותיות במידה דומה ואפילו מעוצבות בסגנון דומה, נשאר בעיקר עניין הדימוי והרגש."

 

 

וה "פאנץ ליין " של הכתבת ...

במה אתה נוהג? "טויוטה לנדקרוזר 2002 בנזין". ומה היית רוצה? "יאכטה מפרשית 52רגל".

כתבה ? כבר אמרתי, ואני חוזר "רשימת מכולת" שכל אחד יכול להכין (בשביל זה לא צריך עיתונאים).

 

מריוס

עורך האתר למכוניות ספורט בישראל