להנהגים בפורום, כשאתם עולים על ההגה ונוהגים בכבישים, אתם לא מפחדים לדרוס מישהו שקפץ לכם לכביש?, או אפילו להגיע למצב של כמעט?, איך אתם מתגברים על הפחד?

[NEW10]

אני יודע שרוב גדול של הנהגים כאן בפורום הם נהגים מאוד מנוסים ומאוד מקצועיים, והרבה גם נהגים וותיקים מאוד עם ניסיון של שנים רבות בנהיגה על כבישים שונים ועל מגוון של רכבים, ובנוסף אני בטוח גם שנהגים רבים כאן בפורום מתורגלים בנהיגה במצבי חירום שונים, כמו גם כאלה שעשו הרבה קורסים של נהיגה מתקדמת ומתורגלים כבר במצבים שונים שיכולים לקרות בכביש, וכמובן שיש לרובכם ניסיון רב בצפייה מראש של מצבי חירום בכביש עוד לפני שקרו ומניעתם מבעוד מועד, שוב, בעקבות קורסים של נהיגה מתקדמת, ניסיון רב בנהיגה וכדומה.

 

ובכל זאת, אחרי שכתבתי את כל זה, גם לנהג הכי מיומן, מקצועי ומתורגל במצבי חירום, יכול לקרות בזמן שהוא נוהג שהולך רגל מתפרץ לו לכביש ממקום בלתי צפוי, וקיימת סכנה שאדון נהגוס יפגע בו. האם מצב כזה מפחיד אתכם ומכניס אותכם ללחץ כשאתם עולים על ההגה?, שתהיו אחראים בתור נהגים לפגיעה באדם?, גם אם זאת לא הייתה אשמתכם והולך הרגל התפרץ לכביש ממקום שלא היה אפשר לצפות וסיכן את עצמו, עדיין, עצם הידיעה שבתור נהגים פגעתם באדם זאת הרגשה איומה.

איך אתם בתור נהגים מנוסים ברובם מצליחים להתגבר על הפחד הזה ועל המחשבה הזאת?

 

ברור לי שבתור נהגים זאת חובה לנהוג בהתאם לתנאי הדרך, להתאים את המהירות ולנהוג תוך תשומת לב מירבית, ולהכין את עצמך כמה שיותר למצבים בלתי צפויים שעלולים לקרות תוך כדי נהיגה. זאת החובה שלך כנהג רכב, אין בכך ספק, אבל עדיין, תמיד יכול לקרות מצב שהולך רגל,שלא לומר ילד או אפילו כמה ילדים, יתפרצו לכם לכביש ממקום בלתי צפוי ותצטרכו לבלום בפתאומיות, אבל אפילו זה לא יספיק ואתם עלולים חלילה לפגוע בו או בהם,ואפילו אם לא פגעתם והצלחתם למנוע תאונה תודה לאל, עצם ההגעה למצב שבו כמעט דרסת ילד הוא מפחיד כשלעצמו, ויש אנשים שיעדיפו מראש להימנע ממצב כזה מלכתכילה ולא לנהוג בכלל, להתנזר לחלוטין מנהיגה כדי להימנע אפילו ממקרים של כמעט.

 

שוב, אני לא מדבר על מצב של נהגוס חסר אחריות שנוהג איך שבא לו ולוחץ על הגז בלי חשבון תוך כדי דיבור עם חבר בטלפון והחלפת תחנות ברדיו, אלא באמת על מצב שבו נהגתם כחוק ובזהירות, תוך שמירה על מרחק ומבט במראות ותשומת לב לדרך וכ"ו, ועדיין פגעתם, או כמעט פגעתם בהולך רגל שהתפרץ לכביש.

 

תחשבו למשל על מצב כזה: אתם נוהגים לאט וכחוק בכביש ופתאום ילד קטן קופץ לחם לכביש שלא במעבר חצייה, אתם מצליחים לבלום תודה לאל, ולעצור במרחק קצר ממנו, ואז באה אמא שלו מאחור וצועקת: "נהגוס,תיזהר,איך אתה נוהג?,כמעט הרגת לי את הילד,איך לא ראית?", עכשיו, אתם יודעים שאתם לא אשמים ושנסעתם כחוק ותוך תשומת לב, ולשמחתחם ולמזל כולם גם הצלחתם לבלום, אבל עצם המחשבה שבעיניים של האמא הזאת אתם אנשים רעים וחסרי זהירות, ושכמעט הרגתם את הילד שלה, ובעיניים שלה זאת אשמתכם הבלעדית כי אתם אלה שישבתם מאחורי ההגה ונהגתם ברכב אז אתם האחראיים, זאת יכולה להיות מחשבה קשה מנשוא, המחשבה שבעיניים שלה אתם האשמים בכך שהילד שלה כמעט נדרס. האם המחשבה הזאת קיימת אצלכם?, או שאתם פשוט לא חושבים על זה?, ושוב, כמו ששאלתי קודם, מה היא הדרך שלכם להתגבר על פחד כזה?

 

לפני כמה שבועות פרסמתי כאן כתבה ישנה מ-Ynet על מקרה מ-2010, בו קצין במשטרה נהג בכביש מהיר של שלושה נתיבים ללא שום מעבר חצייה, ונער שב"ח בן 17 שניסה לחצות את הכביש בריצה, נפגע מהרכב שהיה נהוג בידי קצין המשטרה ונדרס למוות על ידו

זאת הכתבה:

 

https://www.ynet.co.il/article/3975503

 

עכשיו, רוב הסיכויים שהשוטר שנהג ברכב לא היה אשם בכך שפגע בנער, אבל עדיין,לחיות עם המחשבה הזאת שדרסת ילד מסכן בן 17 זה מנש קשה מנשוא, גם אם אולי השוטר שנהג הוא לא זה שאשם.

 

אז שוב, איך אתם מצליחים להתגבר על פחדים כאלה, בהנחה שיש לכם פחדים כאלה בכלל, ואם אי פעם חשבתם פשוט להפסיק לחלוטין לנהוג ולהתנזר כליל מנהיגה בגלח הפחד ממקרים כאלה?

 

 

 

עריכה אחרונה ב-17 ליולי, 2023 על ידי NEW10
תיקון שגיאת תחביר וגם הוספת סימני שאלה ופסיקים, והוספת רווחים בכותרת

[dani666]

אני מפעיל את אותה שיטה שאני משתמש בה כדי להתגבר על הפחד ממקררים שעלולים ליפול עלי מלמעלה.  וזה עובד.

[tza]

בהחלט זה אחד הפחדים הכי גדולים שלי בנהיגה אם לא הגדול שבהם. לפני מספר ימים רץ לכביש צמוד אלי ילד בן 4-5 בין מכוניות חונות. בלמתי בחריקה שנראה שדווקא היא גרמה לילד להאט והוא פגש את הכנף האחורית של הרכב. ניסי ניסים..

 

איך אני מתמודד? נוהג עם אינסטינקטים של צייד בחיפוש אחר כל מי שיכול לקפוץ לי בין הגלגלים. אפשר לומר שדווקא בזכות הפחד אני שומר על עירנות מקסימלית בלי שחיקה.

 

האם חשבתי להפסיק לנהוג בגלל זה? בא נגיד שלפחות את הנהיגות המנהלתיות לא חסרות סיבות להפסיק.. לא חושב שמישהו נהנה מזה, בטח במרכז. אבל במצב התח"צ בארץ אין באמת אפשרות אחרת ואני יכול לרצות..

[motior]

אני חושב שהסיכוי שלי לפגוע בהולך רגל כשאני נוהג דומה לסיכוי שלי להיפגע ע"י רכב כשאני חוצה כביש... בשני המקרים (כנהג וכהולך רגל) אני נזהר ככל יכולתי לא לפגוע או להיפגע ויודע שיותר מזה לא אוכל לעשות.

 

[חולגי]

במיוחד בזמני החופש הגדול + כל האידיוטים "הרגילים" על הקורקינטים והאופניים החשמליים (שמחרפים נפשם בעבור וולט זה או אחר) - נוסע יותר לאט. במיוחד בעיר.

[elik0]

יש לי תוכנית בריחה טובה

[שביט]

אם תתעסק כל הזמן בפחד מה עלול לקרות, לא תוכל לתפקד בצורה נורמלית בחיים. 

 

תנהג במחשבה שתמיד עלול לקרות משהו ותהיה מוכן, אבל אל תתעסק בפחד וחשש התמידי של מה עלול לקרות.

[ntd]

אני נוהג עם Mind set שכל שניה כל אחד עלול לעשות משהו לא צפוי, מישהו (או משהו) עלול להתפרץ לכביש, או שאפילו ייפול על הכביש מטאור מהשמים.

 

ומהמצב הזה, באה ההארה של לשים-לב ולהיות עם היד על הדופק, ובעיקר, אפילו כשנוהגים בכביש פנוי לגמרי עם שדה-ראייה מצויין ובמהירות בהתאם לחוק ולתנאים, גם אז לשקול סיכונים (כלומר אם התנהגות אחת תהיה פחות מסוכנת מאחרת).

בנוסף, לאותת ולעשות הכל כדי שתהיה כמה שיותר ברור בכוונותיך (פניות/עצירות/עקיפות וכו').

 

אין מה לעשות, נהיגה בכביש היא סיכון.

אגב, זאת פחות או יותר רוח החוק לגבי נהיגה.

 

ולגבי המקרה, ברגע שעושים הכל כדי להמנע ובכ"ז נקלעים למצב כזה,

מעבר למטר ההאשמות, הייתי מתרכז בלהסביר ולחנך את האמא והילד (ברוח טובה, כמובן). ייתכן שגם לאמא אין נסיון רב בנהיגה (אם בכלל). כאן המטרה היא להעביר מסר, כדי למנוע (או למזער את הסיכוי) שמקרה כזה יקרה שוב.

 

מקווה שעזרתי במשהו

[hans]

זאת לא שאלה לפורום רכב בכלל.

זאת שאלה שנמצאת בכלל בתחום הפסיכולוגיה/אישיות.

 

לענייננו - בפחדים, מכל סוג, צריך לטפל. לא למגר. לטפל, להציב להם גבולות ומסגרות.

 

ולענייננו 2 - לא כל אחד חייב לנהוג, זאת פעולה שדורשת כך וכך תנאים מבחינה מנטלית ופיזיולוגית ולא כולם צריכים או יכולים להתאים לדרישות.

 

לענייננו 3 - מעשית אני משתדל לנהוג כאילו בכל רגע עלול לצוץ משהו לא צפוי, ומתאים את מהירות הנהיגה לתנאי הדרך. אבל בלי לפחד.

עריכה אחרונה ב-18 ליולי, 2023 על ידי hans

[dorsht]

לא מפחד, פשוט יותר דרוך בעיקר בנסיעה באיזור עירוני. כנראה שבכביש 6 אני לא אפגוש בהולך רגל שיקפוץ מאמצע שום מקום. בעיר יש לזה סיכוי טוב.

מראש בעיר נוסעים יותר לאט מאשר מחוץ לעיר, יש לפעמים סימנים מקדימים לסיטואציות כאלו - אתה רואה מישהו שמתקרב לכביש או מישהו שהולך בין המכוניות וכאלה, יש מקרים שזה משהו שניתן לצפות.

אם יש כדור שפתאום עף לכביש גם אפשר לשער שיש סיכוי לא רע שילד יקפוץ לכביש עוד מעט, אז לוקחים משנה זהירות. אבל לא בהגזמה.

[BoazB11]

ניהול סיכונים.

הפחד הוא לרוב מגביר סיכון.

רגש לא אפקטיבי שמכניס אותך ל'סרטים' שהמיינד שלך עסוק בהם במקום בתנועה ובמרחב.

 

בתור אחד שנמצא הרבה מהצד השני של המתרס (רוכב על אופנוע ועל אופניים)

אני יכול להגיד באחריות מלאה שהסחות דעת הן הרעה החולה עיקרית שגורמת לסיכון הזולת.

הרעה החולה השנייה היא עבירות תנועה בוטות (פרסה אסורה, אור אדום, חיתוך נתיבים וכדו').

 

אני אישית לא משתמש בשום מסך בנהיגה, ובטח שלא ברכיבה.

אלה לדעתי גנבי תשומת הלב הגדולים ביותר, ולכן גם גורמי הסיכון העיקריים.

אפשר להמשיך ולהגיד את זה, אבל נראה לי שזו כבר מלחמה אבודה.

עם יד על הלב -

כמה מבין אלה שקוראים עכשיו כאן יכולים להגיד שהם לא 'יורדים מההגה' תוך כדי נסיעה ועוברים לנייד או למולטימדיה?

 

 

[sperial]

אני בלי מולטימדיה (רכב של זקנים), והנייד זה בחיוג קולי או מענה מההגה, גם זה מספיק גרוע.

 

בחו"ל שם מפה על המסך, אבל משאיר את הניווט לאשתי, היא זו שמחזיקה ביד טלפון עם וייז ומדריכה אותי קולית.

[tinoki]

בתוך שכונות לא להצמד בנסיעה לרכבים חונים, בנוסף לכל הנ"ל.

בתאריך 17.7.2023 בשעה 11:54, NEW10 כתב:

אתם נוהגים לאט וכחוק בכביש ופתאום ילד קטן קופץ לחם לכביש שלא במעבר חצייה, אתם מצליחים לבלום תודה לאל, ולעצור במרחק קצר ממנו, ואז באה אמא שלו מאחור וצועקת: "נהגוס,תיזהר,איך אתה נוהג?,כמעט הרגת לי את הילד,איך לא ראית?", עכשיו, אתם יודעים שאתם לא אשמים ושנסעתם כחוק ותוך תשומת לב, ולשמחתחם ולמזל כולם גם הצלחתם לבלום, אבל עצם המחשבה שבעיניים של האמא הזאת אתם אנשים רעים וחסרי זהירות, ושכמעט הרגתם את הילד שלה, ובעיניים שלה זאת אשמתכם הבלעדית כי אתם אלה שישבתם מאחורי ההגה ונהגתם ברכב אז אתם האחראיים, זאת יכולה להיות מחשבה קשה מנשוא, המחשבה שבעיניים שלה אתם האשמים בכך שהילד שלה כמעט נדרס.

זו תגובה הסטרית קלאסית. לא חשוב מה היא חושבת עליך, חשוב מה אתה חושב על עצמך.

והאמא הזו תשמור יותר טוב לאחר החוויה הזו.

[borsood]

גם אם אתה לא נוהג יכולים לקרות לך דברים.

כאשר אני נוהג בדוסנילנד הקשב שלי מחולק ל 60% מדרכות 40% כביש. ככה שאם ילד בן ארבע לא מקשיב לאחותו ה"גדולה" בת שש ש"שומרת" עליו ורץ לכביש אני יכול לבלום בזמן .

וכמובן מכשיר לבדיקה עם הדרך פנויה (מופיע בסמליל של תינוקי).

@NEW10. אם הפחד מפריע לך לתפקד אני מציע שתפנה ליעוץ מקצועי יותר מזה שתוכל למצוא בפורום כאן.

 

[amosbmw]

באופן כללי, לחיות זה מסוכן כי בסוף מתים.

אבל אם פחד מונע ממך לתפקד (ונהיגה היא בהחלט פעולה תפקודית עבור הרבה אנשים) אז ניתן לטפל בזה בעזרת אנשי מקצוע, כמו מורי נהיגה שמתמחים בזה ואולי להקל עליך.

 

אם אתה שואל על נהיגה, ממליץ לנקוט בשיטות הבאות:

ריכוז, יחד עם זאת לא להיות דרוך כמו קפיץ כי מזה מתעייפים מהר.

להסתכל רחוק קדימה, לשמור מרחק ולנסות לחזות מה יקרה עוד מעט. לרוב ה"הפתעות" בכביש יש סימנים מקדימים ובדרך כלל אני מזהה אותם לפני הנהג שברכב לפני.

ללכת לקורס נהיגה מתקדמת, לתירגול בקטנה של שליטה ברכב ובלימות חירום.

לתחזק את הרכב היטב ולטפל בו, ולקנות את הצמיגים הכי טובים שניתן להרכיב על הרכב שלך. תוספת של כמה מאות שקלים לעומת צמיג ללא שם יכולה להיות משמעות של מטרים רבים בבלימה.

 

דוגמה מלפני יומיים - אמנם לא ילד שקפץ לכביש, אבל נהגת חדשה שנסעה לפני נבהלה ועצרה בכניסה לצומת כאשר הרמזור היה ירוק. נסענו בפניה ימינה ולידנו היה נתיב נסיעה ישר עם רמזור אדום, ככל הנראה זה הטעה אותה.

נאלצתי לבלום בלימת חירום ונעצרתי מאוד קרוב לרכב שלה.

עם צמיגים גרועים זה לא היה מצליח.