רציתי לשתף אתכם בתחביב קטן שיש לי [ציור]

[Black Joker]

בהחלט התרשמתי, כל הכבוד!

[yoelbe]

Blavie, האם יש לך עניין בתגובה שהיא ממש לא חיובית (וגם בלי שמץ של ביקורת בונה)?

אם כן, אשמח לפרט...

[blavie]

מצטער על האיחור בתגובה, תודה רבה לכולם על הפידבקים החמים!

 

אתה מוכר ?

לא ממש, אבל תודה רבה על ההצעה...

 

וואוו, מאוד יפה!

תמיד היו לי רעיונות נהדרים לציור שנראו מדהים בראש אך קצת פחות בפועל, בסוף וויתרתי.

תן לזה צ'אנס נוסף, אף פעם לא מאוחר מדי practice makes perfection כמו שאומרים...

גם אם יצא פקשוש מסויים בציור - העיקר שנהנית מעצם התהליך, וכן ש"חידדת" את יכולת הציור שלך כשהתאמנת עוד קצת...

יש לך עוד ציורים?

יש לי תמונה של ציור בסגנון אחר, מופשט יותר - צרפתי אותה להודעה...

שאר הציורים שציירתי לאורך השנים אינם אצלי כי הם צויירו במיוחד בשביל לתת במתנה...

יש לי כמה כאלו שציירתי לפני דיי הרבה שנים כשהייתי קטן, הם שוכבים להם במקום כלשהו בבית - אם אמצא אולי אעלה כמה מהם...

Blavie, האם יש לך עניין בתגובה שהיא לאו דווקא חיובית (אבל עם ביקורת בונה)?

אם כן, אשמח לפרט.

Blavie, האם יש לך עניין בתגובה שהיא ממש לא חיובית (וגם בלי שמץ של ביקורת בונה)?

אם כן, אשמח לפרט...

בכיף, אשמח לשמוע...

כמו שאמרתי בתחילת השרשור - איני מצייר באופן מקצועי, ומדי פעם מתחשק לי לעבוד על משהו חדש - כך שאני בתהליך למידה מיצירה ליצירה...

[שומאכר]

נחמד מאוד, אבל אין מספיק ניגודים בצבעים, האדום שולט יתר על המידה בציור, הוא ממש בולט ואסור לעשות זאת. כמו כן הקווים לא נראים כחלק מהתמונה אלא כקווים מנחים, ועל כן זה נראה פשוט מידי.

 

כל מה שנכתב לעיל בהומור. בהחלט ציור יפה

[SlowRide]

ממש ממש יפה, כל הכבוד!

מה שהכי כיף בציור זה שבסופו של דבר זה יוצא לך פחות או יותר כמו שראית את זה בדמיון.

[אנלוגי]

תראה, אני לא מבין גדול בציור, אבל מאוד מעריך את התחום ואמנות בכלל.

הביקורת שלי מורכבת משני חלקים - בבחירתך לחקות אחד לאחד ציור מפורסם, ובתוצאה הסופית.

שחזור של ציור קיים זה טוב מאוד בשביל אימון ולימוד טכניקה, אבל אין לתוצאה הסופית כל קשר לאמנות.

על מנת לקחת את היצירה צעד קדימה היית יכול למשל להשתמש בציור המקורי כהשראה, לקחת אלמנטים בולטים ואוירה ולייצר משהו משלך. זה עדיין ישמור על התרגול הטכני, אבל יכניס אלמנט של יצירה ומחשבה מקורית. למשל, לצייר את אותה הרקדנית בפוזיציה אחרת, או לקחת את הדמות לעולם סגנוני אחר (ז"א טכניקה שונה מהמקור).

בבחירתך לחקות אחד לאחד את המקור הדרך היחידה שלי להעריך את היצירה היא בהשוואה אחד לאחד. כשהעמדתי את שני הציורים האחד ליד השני התחדדה הביקורת הבאה שלי, והיא על איכות העבודה שלך:

 

 

הציור אותו אתה משחזר הוא מאוד ריאליסטי, ייתכן שצוייר לפי צילום בעצמו (הרקע עליו היא מצולמת מאוד מקובל בצילומי סטודיו, וכך גם התאורה). מאוד בולטים בו שחזור תאורה ספציפית והצללות מדוייקות שנותנות תחושה של עומק. אתה לקחת אותו כפשוטו, ובניסיונך לשחזר אותו במדוייק השקעת יותר בדמיון חיצוני (קוי מתאר) מאשר פנימי. בפנימי אני מתכוון לתחושת העומק, לתלת מימד. הקוים שלך גסים וחדים, ההצללות לא מדוייקות בלשון המעטה. בחרת לשחזר כל מיני קוים שמופיעים בציור המקורי כצללים או מקומות עליהם נופל אור, אבל אצלך מייצרים לי תחושה לא נוחה, חדות שמנוגדת לתחושה מהציור המקורי.

תראה למשל את העבודה שלך על גוף הרקדנית והגב בפרט. בציור המקורי העבודה מאוד עדינה ומתארת גוף שרירי עטוף ברכות נשית. אצלך היא נראית קצת "בודי בילדרית", ההתעקשות שלך להכניס כל קימור ובליטה מהציור המקורי, והצורך שלך בהמשך תרגול הצללות ובניית עומק יוצרת מראה דו מימדי ושטוח שאינו נעים לעין, לטעמי.

שים לב לפרופורציות בין ידי ורגלי הרקדנית לשאר הגוף, אצלך הן גדולות ושמנמנות בניגוד לעדינות מהמקור. גם הראש אצלך לא פרופורציונלי.

הפרח גם הוא נופל ברמת התלת מימד והפירוט, חסרה בו הטקסטורה המקורית, שלא לדבר על הזרימה של פתיחת עלי הכותרת.

הצל אותו מטילה הרקדנית חד מאוד, וגם הוא מראה שיש לך הרבה עבודה על העניין של אור וצל.

דווקא בנעליים עשית עבודה לא רעה.

 

אני מקווה שלא פגעתי חו"ח, ושהביקורת רק תיתן לך תיאבון להשתפר. איני יודע אם אתה בקשר עם ציירים/מורים לציור, אם לא כדאי מאוד לייצר לעצמך מנגנון ביקורת והתייעצות, זו הדרך היחידה להשתפר, וודאי במצבך בו אתה רואה צורך בתרגול (אני חושב שזה המצב, לא?).

 

הערה קטנה לגבי כל מה שכתבתי - איני צייר, איני מבקר, אין לי השכלה פורמלית בתחום. יש לי רק אהבה לאמנות ושתי עיניים ביקורתיות, לפעמים מדי.

הלוואי ויכולתי ברמה הטכנית לצייר חצי ממה שאתה יכול.

[SlowRide]

חייב להוסיף שאני מסכים עם אנלוגי בנוגע לשחזור - לדעתי תהנה הרבה יותר מיצירת דברים משלך.

יהיה ממש נחמד אם תעדכן את זה מדי פעם בעבודות חדשות.

עשית לי חשק לפתוח נושא דומה על העבודות שלי

[blavie]

אני מקווה שלא פגעתי חו"ח, ושהביקורת רק תיתן לך תיאבון להשתפר.

בראש ובראשונה, אציין כי מחמיא לי שהשקעת מאמץ בביקורת עניינית שכזו - מאוד נהנתי לקרוא את תגובתך הארת את עיני למס' דברים שחמקו מתשומת ליבי, וגרמת לי לחשוב על דרכים באמצעותן בציור הבא אוכל בעזרת השם לנסות ולשפר את הטכניקה שלי...

 

הביקורת שלי מורכבת משני חלקים - בבחירתך לחקות אחד לאחד ציור מפורסם, ובתוצאה הסופית.

שחזור של ציור קיים זה טוב מאוד בשביל אימון ולימוד טכניקה, אבל אין לתוצאה הסופית כל קשר לאמנות.

על מנת לקחת את היצירה צעד קדימה היית יכול למשל להשתמש בציור המקורי כהשראה, לקחת אלמנטים בולטים ואוירה ולייצר משהו משלך. זה עדיין ישמור על התרגול הטכני, אבל יכניס אלמנט של יצירה ומחשבה מקורית. למשל, לצייר את אותה הרקדנית בפוזיציה אחרת, או לקחת את הדמות לעולם סגנוני אחר (ז"א טכניקה שונה מהמקור).

תודה רבה על הרעיון... בפרוייקט הבא אני מתכנן לצייר תמונה אמיתית, אך כשאחליט בשנית לחקות ציור קיים בהחלט אנסה להכניס קצת יותר מגע אישי ליצירה בשביל לשדרג את האתגר...

בבחירתך לחקות אחד לאחד את המקור הדרך היחידה שלי להעריך את היצירה היא בהשוואה אחד לאחד. כשהעמדתי את שני הציורים האחד ליד השני התחדדה הביקורת הבאה שלי, והיא על איכות העבודה שלך:

 

הציור אותו אתה משחזר הוא מאוד ריאליסטי, ייתכן שצוייר לפי צילום בעצמו (הרקע עליו היא מצולמת מאוד מקובל בצילומי סטודיו, וכך גם התאורה). מאוד בולטים בו שחזור תאורה ספציפית והצללות מדוייקות שנותנות תחושה של עומק. אתה לקחת אותו כפשוטו, ובניסיונך לשחזר אותו במדוייק השקעת יותר בדמיון חיצוני (קוי מתאר) מאשר פנימי. בפנימי אני מתכוון לתחושת העומק, לתלת מימד. הקוים שלך גסים וחדים, ההצללות לא מדוייקות בלשון המעטה. בחרת לשחזר כל מיני קוים שמופיעים בציור המקורי כצללים או מקומות עליהם נופל אור, אבל אצלך מייצרים לי תחושה לא נוחה, חדות שמנוגדת לתחושה מהציור המקורי.

תראה למשל את העבודה שלך על גוף הרקדנית והגב בפרט. בציור המקורי העבודה מאוד עדינה ומתארת גוף שרירי עטוף ברכות נשית. אצלך היא נראית קצת "בודי בילדרית", ההתעקשות שלך להכניס כל קימור ובליטה מהציור המקורי, והצורך שלך בהמשך תרגול הצללות ובניית עומק יוצרת מראה דו מימדי ושטוח שאינו נעים לעין, לטעמי.

שים לב לפרופורציות בין ידי ורגלי הרקדנית לשאר הגוף, אצלך הן גדולות ושמנמנות בניגוד לעדינות מהמקור. גם הראש אצלך לא פרופורציונלי.

לעניין צורת הגב שמתי לב תו"כ הציור, אם כי בשלב מאוחר מדי בכדי לצייר מחדש את כל הגב... הסבת את תשומת ליבי לפרופורצייות ברגליים ובראש, ונתת לי רעיון כששמת את שני הציורים מקבילים אחד לשני - בפעם הבאה אעשה זאת בסוף שלב השרטוט כדי לוודא שהכל תקין מבחינה זו...

הפרח גם הוא נופל ברמת התלת מימד והפירוט, חסרה בו הטקסטורה המקורית, שלא לדבר על הזרימה של פתיחת עלי הכותרת.

הצל אותו מטילה הרקדנית חד מאוד, וגם הוא מראה שיש לך הרבה עבודה על העניין של אור וצל.

דווקא בנעליים עשית עבודה לא רעה.

אני מודע לכך שדרוש לי אימון נוסף בעניין האור והצל, ומקווה לשפר זאת בציורים הבאים...

איני יודע אם אתה בקשר עם ציירים/מורים לציור, אם לא כדאי מאוד לייצר לעצמך מנגנון ביקורת והתייעצות, זו הדרך היחידה להשתפר, וודאי במצבך בו אתה רואה צורך בתרגול (אני חושב שזה המצב, לא?).

בוודאי, תמיד יש מקום להשתפר - על אחת כמה וכמה כשאני בסה"כ חובב שכל חייו פיתח את התחביב באופן כמעט עצמאי. נתת לי אחלה רעיון, בפעם הבאה שאבקר בחנות היצירה אשאל אותם אם הם מכירים מישהו שיהיה מעוניין לתת פידבקים והכוונה מנקודת מבט מקצועית...

ושוב - המון תודות על הביקורת הבונה, באמצעות פידבקים כאלו אפשר לגדול ולהשתפר

[יוסי פרנקוס]

הביקורת שלי פחות חריפה כי אני לגמרי מבין למה אתה מנסה לחקות.

אם זו הייתה משוואה, היית מנסה לשלוט על חלק מהמשתנים והופך אותם לקבועים כדי לראות מה משתנה באופן מבודד כשאתה משנה משהו אחר.

 

עכשיו שראית שאתה כן מסוגל לעשות משהו כזה, זה הזמן להתקדם לכיוון משהו מקורי

[אנלוגי]

אני כ"כ שמח שאתה קורא את הביקורת שלי כמו שהתכוונתי, ע"מ לשפר ולעזור. חיכיתי לתגובתך, וירדה לי אבן (טוב נו, חלוק נחל) מהלב כשראיתי שלא נעלבת.

 

פעם למדתי צילום. היו לנו משימות שלאחריהן ביקורת עבודות. היה לי מרצה שלפעמים היה מאוד בוטה בהערותיו, אבל עינו הייתה חדה, ושכלו וחושיו האמנותיים היו מרשימים. אין לך מושג כמה אנשים היו נעלבים ממנו עד בכי. אני יכול להבין את זה, סה"כ בתחומי אמנות אין באמת נכון ולא נכון, יש דעה וטעם. אבל בכ"ז, אני מצפה ממי שבא ללמוד מלאכה מסויימת להקשיב לאוטוריטות בתחום. בכל פעם שהיה אומר לי "נהדר, קלעת בול" או "אין לי מה להעיר על העבודה הזו" הרגשתי שזה מיותר, זה לא מקדם אותי כלל. שוחחתי איתו אישית על העניין וממש ביקשתי ממנו שיתאמץ למצוא את השלילי, כי רק מזה יכולתי ללמוד.

 

אם כבר בלימודי הצילום ואמנות עסקינן, אז עוד סיפור:

פרוייקט סוף שנה, כל אחד צריך לבחור נושא ולהרים מס' עבודות לתערוכה. אני בדיוק הייתי בתקופת ניסויים מופרעים ואתגור כל מה שחשבתי ש"נכון" בצילום (ז"א - עשיתי ההיפך). לא ממש ידעתי להסביר מה הקו המחבר בין העבודות שלי, או מה מניע אותי, אבל הייתה לי תחושה טובה. כחלק ממשימת האתגור העצמי הזו החלטתי שאני לא מוכן לספר ולהסביר את תמונותי, עד לאחר שאשמע מה דעתם של המבקרים (כדי לא להטות אותם לכאן או לכאן). זו גישה מעט ילדותית, אבל כמו שאמרתי, זה היה מזמן.

 

יום אחד הביא המרצה אמנית מפורסמת מתחום הצילום להשתתף בביקורת. היא פנתה אלי וביקשה שאספר לה מה עומד מאחורי עבודותי. ביקשתי ממנה בנימוס שקודם כל תגיד לי מה דעתה. היא לא הסכימה והתחיל ויכוח בו טענתי המרכזית הייתה שאני יכול באמצעות רהיטות דיבור וטענות מנומקות לספר לה מה שבא לי, אבל זו לא תהיה האמת וסתם יגרור אותה לאיזורים לא קשורים. בסוף הויכוח היא לא הייתה מוכנה להתייחס אליהן כלל. זה שעשע אותי, וגם אמרתי לה את זה - מה שהיה משכנע אותה להתייחס לתמונות הוא בדיוק מה שגרם לה לא להתייחס (נתינת משקל למילים ולא לעבודות עצמן).

 

בתערוכה היינו צריכים לשים טקסט קצר המספר על העבודות. אני החלטתי שלא אשים. מי שירצה לשמוע מה יש לי להגיד, שיבוא אלי אחרי שצפה בתמונות. זה גרר קצת התנגדות מהמרצים, אבל בסוף הוסכם שאעשה מה שאני רוצה (הערת אגב - בערך כמו בכל מסגרת אחרת בחיי שניסתה לכפות עצמה עלי). בהחלטה של הרגע האחרון נשברתי וכתבתי איזה קשקושון, שהמשפט שבחתימה שלי פתח אותו (סוגריים אחרונים להודעה זו - המשפט לקוח משיר של רפי פרסקי, משורר הביבים הגאון). קיבלתי בערך את אותה כמות מחמאות על הטקסט כמו על העבודות. זה הרגיש לי כ"כ זול, ורק חיזק את אמונתי בדעתי הראשונית.

 

לקח לי כמה שנים להפנים ולחבר את כל הדברים האלה, ולהבין שכנראה טעיתי. זה לא נכון לנתק את היוצר מהיצירה, ולכוונה יש משקל רב ביכולת של הצופה להעריך את היצירה. ההבנה של משמעות העבודה וכוונת היוצר פותחת כ"כ הרבה אופקים ודרכים להנות מהיצירה, ונותנת לה ערך מוסף מעבר ליפה או לא יפה, אוהב או לא אוהב. ממצב בו הייתי הולך לגלריות ומתעלם לחלוטין מדבר האוצר או היוצר, הפכתי לקורא אדוק של הטקסטים האלה. אבל עדיין - קודם כל מסתכל וסופג את התערוכה, אח"כ קורא, ואח"כ עושה עוד סיבוב.

 

חפרתי, אבל באמנות כמו באמנות - אין דבר כזה שאין מה להגיד.