עבודה לאוניברסיטה על סגירת תעשיית הרכב הבריטית

[אדמסקי]

שלום לכולם,

במסגרת אחד השיעורים שאני לוקח באוניברסיטה (חיפה),

עלי להגיש עבודה סמינריונית,

הנושא הנבחר "חלקה של העבודה המאוגדת בפירוק תעשיית הרכב הבריטית".

אני מנסה להבין מה היה חלקה של העבודה המאוגדת (האיגודים המקצועיים באנגליה) בפירוק החברות. קראתי כל מיני כתבות על שביתות המוניות כחלק מרוח התקופה באנגליה של תאצ'ר. מנגד אי אפשר להתעלם מרכבים שלא עמדו בדרישות/ציפיות ופשוט כשלו כלכלית.

להלן רשימת היצרניות מהאי הבריטי- ומתוכם כמה עדיין פעילות...

http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_car_manufacturers_of_the_United_Kingdom

וכן תוכנית ממש מעניינת של קלארקסון שעשה במיוחד לBBC.

[YOUTUBEhttp://www.youtube.com/watch?v=dc7CtwKVuZ8][/YOUTUBE]

אני מחפש את התוכן של התוכנית במחקרים, או אם למישהו יש חומר אקדמי שיכול להוסיף לי.

חן? אתה אנציקלופדיה לתעשיית רכב...

 

המון תודה!

נ.ב התכנית של קלארקסון היא 4 פרקים, יש קישור מאחד לשני, לכן שמתי רק את הראשון.

[אדמסקי]

http://www.youtube.com/watch?v=dc7CtwKVuZ8 דרך יוטיוב

הקישור לתכנית...

[mcaspi]

http://www.kyu.edu.tw/93/epaperv7/107.pdf

 

http://en.wikipedia.org/wiki/Automotive_industry_in_the_United_Kingdom

[Benni Haspel]

רק להזכירך שחלק נכבד מ"תעשיית הרכב הבריטית" הוא של יצרני המשאיות והאוטובוסים. לכן ליילנד מוזכרת רק שלוש שנים בשנות העשרים למרות שהמהומה סביב האיחודים והמיזוגים שלה בשנות השבעים (שכללה גם יצרנים של פרטיות) תרמה מאד לנפילת תעשיית הרכב הבריטית

אני גם לא הייתי תולה את זה בתאצ'ר כי השורשים של הבעיה יורדים אחורה לשנות הששים

[lulisa]

לדעתי שורשי המשבר והדעיכה של תעשיית הרכב הבריטית יותר עמוקים ממגיפת השביתות שהיו הסימפטום אך לא המחלה.

אחרי שתי מלחמות העולם נשארה אנגליה חיה פצועה ומדממת, חלשה מאד, ובעיקבותיהן לא יכלה יותר להחזיק באימפריה שלה ממנה התפרנסה עד אז. בין היתר היתה האימפריה גם "שוק שבוי" שנאלץ לקנות מה שהשליט מכר לו (כמו לדה וטרוונט בגוש המזרחי). שוק שבוי הוא אויב החדשנות והתחרות וכך הלכה תעשית הרכב הבריטית ופיגרה לעומת התעשיות שפנו לשוק החופשי.

המעבר מעם שליט לעם ככל העמים היה כרוך במשבר זהות חריף ובתמורות סוציולוגיות שטרם התייצבו. השביתות היו רק סימפטום לכל זאת.

קרא עוד כאן:

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=398533&highlight=%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8%D7%AA+%D7%9E%D7%9F+%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&page=5

[SLS]

תאצ'ר היתה הפתרון ולא הסיבה.

 

הכל התחיל הרבה קודם ושביתות היו חלק מהיום יום הבריטי בכל שנות השבעים, הרבה לפני תאצ'ר.

 

היא פשוט סרבה להסכים לויתורים ולכיסוי חובות ולמתן שוחד פוליטי וכלכלי לראשי הועדים, לחברי הועדים ולכל אוכלי החינם.

 

התעשיה הבריטית לא ידע להתקדם ולהיות תחרותית אך ורק כי היה קל יותר לשבות ולקבל עוד כסף מהממשלה מאשר להתאמץ ולייצר ולהשתנות .... עצוב אבל נכון.

[yaniv]

לדעתי התיאוריה של ישראל על קריסת הקולוניאליזם הבריטי ובעקבות כך קריסת תעשיית רכב היא לא נכונה.

בואו נזכור שהתעשייה הבריטית של סוף שנות ה 50 ושנות ה 60 הביאה לנו את המיני מינור, את היגואר xj, את דגמי ה mg המוצלחים, כמה טריומפים מעניינים ועוד (לוטוס, אסטון מרטין לדוגמה). וכל זה בעשורים שבהם האימפריה כבר הייתה מאוד מצומצמת.

זה קשור לדעתי יותר לפילוסופיה ארגונית של ״מי המנהל״.

כשהמנהלים היו אנשי החזון שנתנו למהנדסים יד חופשית יצאו מכוניות מדהימות כמו המיני מיינור. וכשהביאו מנהלים ״מקצועיים״ גם נוצרו סיכסוכים עם העובדים וגם יצאו ״יצירות״ כמו המוריס מרינה.

[lulisa]

בואו נזכור שהתעשייה הבריטית של סוף שנות ה 50 ושנות ה 60 הביאה לנו את המיני מינור, את היגואר xj, את דגמי ה mg המוצלחים, כמה טריומפים מעניינים ועוד (לוטוס, אסטון מרטין לדוגמה). וכל זה בעשורים שבהם האימפריה כבר הייתה מאוד מצומצמת.

המכוניות שהזכרת היו אולי מעניינות מבחינה טכנולוגית ועיצובית - אבל לא היו הצלחה מסחרית כמו זאת שזכו בה תעשיות הרכב היפנית והגרמנית. שתי המדינות הללו היו עוד יותר "על הפנים" מבריטניה לאחר המלחמה אבל תושביהן ברובם הפנימו כי עליהם ליצור מוצר שהלקוח יחשוק בו - ולשם כך לעבוד קשה וטוב. הבריטים, פועלים כמנהלים גם יחד, עדיין סברו שא. הם יודעים יותר טוב מהלקוח מה טוב בשבילו וב. שהם לא צריכים להתאמץ בשבילו אלא הוא בשבילם.

אלו סיבות סוציולוגיות, לא טכנולוגיות.

[yaniv]

לא מסכים.

לפחות לא במקרה של המיני מיינור.

זה רכב ששינה את כל התפיסה של רכב קומפקטי. ומדובר בדגם די מוצלח מבחינת מכירות.

אין ספק שהגרמנים והיפנים הציעו איכות ואמינות, הבריטים הציעו הנאה וחדשנות.

מה טוב יותר? זה באמת כבר בחירה אישית.

[lulisa]

זו לא בחירה אישית: השוק אמר את דברו - ואין בשוק שום דבר אישי, רק המוני. ההצלחה המסחרית של המיני מתגמדת לעומת ההצלחה של פולקסווגן וטויוטה, מכירותיה היו אחוזים בודדים ממכירותיהם. אין גם קשר הכרחי בין חדשנות טכנולוגית ועיצובית והצלחה מסחרית (עיין מקרה טאקר, למשל) - ותעשיה ללא הצלחה מסחרית קורסת, ועל סיבות הקריסה הזאת היתה השאלה.

ואגב, זה שיווני יליד טורקיה פיתח מוצר חמוד לא מעיד דבר על תעשיית הרכב האנגלית בכללה.

הנקודה למחשבה היא לא רק מדוע תעשיית הרכב האנגלית קרסה, אלא מדוע המדע והטכנולוגיה האנגליות שצעדו בראש במאה התשעה-עשרה וראשית המאה העשרים (פארדיי, מקסוול, וואט, קוונדיש, תומפסון, מרקוני, אדינגטון, הרשל האב והבן, ברג האב והבן ועוד ועוד) שקעו ואינם?

אין לכך כמובן שום קשר לשביתות ולתאצ'ר. זה משהו יותר עמוק.

[yaniv]

המדע והטכנולוגיה הבריטית הופנו בזמן מלחמות העולם לייצור אמצעי לחימה ומגננה.

מה שקרה אחכ למדע הבריטי זו באמת שאלה מעניינת.

לגבי תעשיית הרכב אני מסכים שמדובר בסיבה סוציולוגית, אבל אני לא חושב שהיא קשורה רק לקריסת האימפריה.

דרך אגב, את מפעלי פולקסווגן פתחו מחדש וניהלו בשנים הראשונות הבריטים שדאגו לשיקום של גרמניה שאחרי המלחמה.

[Benni Haspel]

יניב, אני לא יודע למה אתה מתכוון במילה "מדע", כי הבריטים במדע הטהור דווקא הובילו ודי מובילים גם היום.

משלל הסיבות שהוזכרו כאן אני חושב שהמשותף הוא חוסר יכולתם של הבריטים להסתגל לשינויים שלאחר מלחמת העולם. אכן חלק ניכר מהתוצרת שלהם הלך לאמפריה כשוק שבוי וזה לא רק במכוניות אלא גם בציוד מיכני ותחבורתי אחר. אני לא סוציולוג אבל נראה לי שהשמרנות הטבועה בבריטים גרמה להם להיתקע בתפיסות הישנות. התפיסות האלה גם תקעו את יחסי העובדים מעבידים וכך התחסלו תעשיות הספנות והתעופה שבריטניה הובילה מבחינה טכנולוגית. במקום להיות קטן וממזר הבריטים המשיכו בשלהם.

שימו לב גם ששתי תעשיות הרכב המובילות שייכות למדינות שהפסידו במלחמה והיו ממש על הפנים ובכל זאת ידעו לנצל את המשבר.

[jlavi2002]

גם בשבדיה (וולו סאאב ) התעשיה בעצם חוסלה...ולא היתה לשבדים אימפריה..כך שמשקל הטעון הזה נראה לי קטן.

[lulisa]

לא רק שקריסת תעשיית הרכב השוודית ארעה כמעט שני דורות אחרי קריסת התעשיה הבריטית, אלא יש הבדל עצום בין אופי שתיהן.

עד מלחמת העולם השניה היתה תעשיית הרכב הבריטית השניה בגודלה בעולם - אחרי ארה"ב, אבל לא בפיגור של סדר גודל.

הלקוחות, פרט ליושבי הממלכה המאוחדת, היו בעיקר באימפריה ובצבא הענק שהיה דרוש כדי לשלוט בה.

כשנעלמה האימפריה חל מעבר המוני של הלקוחות אל המתחרים.

תעשיית הרכב השוודית היתה תעשיית נישה של מכוניות איכותיות למעמד הבינוני הגבוה (ומשאיות - שהן סיפור בפני עצמו). אפילו בשוודיה עצמה רק מיעוט השתמש במוצריהן (וזו היתה הסיבה למעבר לנהיגה בצד ימין של הדרך בסוף שנות הששים - לרוב המכוניות בשוודיה כבר אז היה הגה שמאלי, כלומר הן לא היו שוודיות).

רוב הפועלים במפעלי הרכב בשוודיה הם זרים עויינים שבקושי מדברים שוודית. הפועלים בטויוטה ובהונדה הם פטריוטים יפנים המזדהים עם המפעל בו הם עובדים. לכן בתחרות על האמינות בשוק של וולוו וסאאב ניצחו לקסוס ואקיורה. צריך לחיות שנים אחדות בארה"ב (ולהאזין ל car talk) כדי להתרשם מעוצמת הדברים.

שוב, בעומק ישנן סיבות סוציולוגיות ולא טכנולוגיות.

[Benni Haspel]

גם בשבדיה (וולו סאאב ) התעשיה בעצם חוסלה...ולא היתה לשבדים אימפריה..כך שמשקל הטעון הזה נראה לי קטן.

 

בהרבה מקומות תעשיית הרכב חוסלה (אפילו במעצמה שבארץ הקודש...). כל מדינה וסיבותיה. דיברנו על התעשייה הבריטית ונקודת המוצא שלה היתה שונה לגמרי מזו השוודית...