החיים בזבל

[איילון]

טוב השעה בדיוק 3 בבוקר, עכשיו הבנתי שחברה שלי בחצי שנה האחרונה נוסעת לניו יורק.

איזה כייף. .

זה התחיל דווקא טוב אבל עם הזמן דברים השתנו ונראה שיש ביננו פערים שלא ניתן לגשר בינהם.בהחלט לא גמרנו את זה יפה

בואו נגיד ככה שאפילו לא ראיתי אותה, זה קרה בטלפון. בת זונה.

ועוד מצאה לה זמן, אחרי שפיטרו אותי מהעבודה ובעוד חודש וחצי אני מובטל רישמית ואז צריך להתחיל לדאוג.

האמת שפיטרו אותי בגללי, כלומר גרמתי לבוס שלי להבין שכדאי לו לפטר אותי.

העבודה שעבדתי מעולה אבל מאוד תובענית, לעבוד בחדר נקי עם כפפות כל היום בתוך חליפה מסריחה ומשקפיים נגד לייזר שלא מביישות שום מכון לניתוחים פלסטים.

תמיד אמרנו שאם לא יקנו את המכונות בעלות ה - 8 ספרות, כן רבותי, 8 ספרות לקופסאת מתכת ששוקלת 4 טון ובקושי מפליצה, נפתח מכון להגדלת חזה .

הבוס שלי אהב שאנחנו בצוות קורעים את התחת, מהמורעלים האלה שהבוס מעליו מצא לו פראייר שיזיין את החבר'ה, יש לציין ששני הבוסים חדשים ואילו הצוות לא.

עבדנו ימים כלילות, משמונה בבוקר ועד שתיים בלילה ולמחרת כרגיל, ימי שישי עד כניסת השבת ומוצאי שבת קדימה לעבודה.

יום אחד נשבר לי הזיין, כאשר קבעתי עם החברה ולא יכולתי לצאת כי הבוס לא מרשה לי.

באותו רגע זה התפוצץ, מי שמכיר אותי, ולא הרבה כאן ( אולי תומר קצת ) יודע שאני וסובלנות והבנה הולכים טוב ביחד, גם שמזיינים אותי אני נותן את הלחי השניה. ( אפילו לשרתון בראשון - מורשה פיגו, שזיין את הראלי פעמיים חזרתי אליו, אבל הפעם זה היה משלם ).

אחרי שיחה איומה עם הבוס הבנו שנגמר הרומן ביננו, כמובן שלא התפטרתי למרות שרציתי כל כך, רציתי שיפטרו אותי בשביל לקבל את כל הפיצויים שמגיעים לי. ואכן כך קרה, יום אחד קבלתי טלפון לפני 8 בבוקר לעלות לשיחה ובזה נגמר העניין אחרי כשעה ההיתי בלי עבודה ובדרך הביתה משאיר חברים יקרים מאוד מאחור אחרי שנים של עבודת צוות. ואז הבנתי כמה דברים חשובים, אחד, עבודה זה לא הכל בחיים, אני רואה אנשים עובדים ימים לילות שבתות חגים ( לא במשמרות ) ולא רואים את הילדים שלהם גדלים. שתיים, אני לא עבד של אף אחד, לא של הבוס שלי ולא של המיתון ולא של שום דבר. אני אדון לעצמי ואני לא אוכל חרא יותר מאף אחד ומי שלא מכבד אותי כבן - אדם נורמאלי עם צרכים מינימלים שמשתנים מבן אדם לאדם, לא שווה שאני אעבוד בשבילו. שלא נדבר על היחס שקבלנו.

שלוש, לא לפחד אף פעם, גם אם פיטרו והמצב בקרשים יש עבודה וגם אם נעבוד קשה בבניין או בכל עבודה ונחזור הביתה עייפים אך מרוצים ובלי עצבים זה שווה את זה.

 

בקשר לחברה, עכשיו אני מבין כמה ההיתי עיוור, הבחורה יפה מדהימה חכמה, אבל חוכמת חיים אין לה. טוב שזה נגמר, עכשיו כשאני חושב על זה היה לי יותר רע מטוב.

כנראה שהחיים לאט לאט מובילים אותנו ורצף אירועים סתמיים מוביל אותנו מיום ליום לחיים חדשים. בניגוד לכותרת אני עכשיו מאושר, אני חושב על החברה הכי טובה שלי שנחה לה בשקט מופתי מתחת לבניין ורק מחכה שאני אכנס ואתניע אותה.

אין לכם שום מושג כמה אני אוהב את הרכב הזה.אני ארד לזנות לפני שאני אמכור אותו.

 

חברים יקרים, זה הזמן לשמוח, הבורסה עולה יש בירה במקרר ובחורות כמו ייתושים ברחובות והחשוב מכל יש מיכל דלק מלא. אני יוצא לסיבוב רועש.

תודה לכם על הזמן, למי שקרא ולמי שיגיב.

פשוט אין לי עם מי לדבר עכשיו והראלי לא מבינה עברית, אולי צרפתית

ואני מרגיש נהדר.

לכל המיואשים בעבודה ולכל הלבבות השבורים בפורום, צאו תבלו ואם לא כייף לכם עם מה שיש לכם שילך לחפש .....

 

יללא ביי

 

נתראה בקרוב

 

אייל

[ישי]

קח בקלילות,

 

אפילו שלפעמים המצב נראה על הפנים,

 

תמיד בסופו של דבר קמים על הרגליים ומסתכלים אחורה בחיוך.

 

מאחל לך את כל ההצלחה שאפשר לאחל.

 

 

 

 

אגב, אני לא יודע אם שמתם לב, אבל בזמן האחרון CF משמש כבמה לקתרזיס עצבני של המון חברי פורום...

 

I Wonder Why...

 

[redroze]

אני מסכים עם שי, קח אתזה בקלות ...

 

טוב מאוד גם שהבנת שהכל בחיים קורה לטובה ושעבודה זה לא הכל בחיים, יש לך אחלה גישה לחיים כל מה שנשאר זה להנות מהם ...

[Benni Haspel]

אז אתה בסדר...

[Gilad M]

זו הגישה הנכונה לחיים,יש אנשים שנשברים ויש שממצים את הטוב מן המצב הרע (אם הבנתי נכון,אנשים כמוך).

 

אבל, צריך עדיין לזכור שחשוב מאוד להשאר עם הרגליים על הקרקע, כדי שלא נגמור תחיים כמו זרוקים.