זיכרון השואה בגרמניה

[amosbmw]

אני לא זוכר בדיוק מתי שמעתי לראשונה על פרוייקט ההנצחה "אבני הנגף" של האומן הגרמני גונטר דמניג.

האומן מציב לוחית זיכרון אישית בכתובת האחרונה שקורבן השואה בחר ברצונו החופשי.

הלוחית מציינת "כאן גר פלוני אלמוני, שנולד בשנת X ונרצח בשנת Y".

הפרוייקט נחשב לאנדרטת ההנצחה הגדולה בעולם, למרות שכל לוחית היא בגודל 10 על 10 ס"מ בלבד. הונחו כבר עשרות אלפי לוחיות זיכרון בכל ארצות אירופה. האמן מתעקש שכל אבן תיוצר בעבודת יד, מאחר והרצח היה תעשייתי, חשוב לו שהההנצחה תהיה אישית.

בשנים האחרונות התחלתי לפקוד את הכתובות בברלין בהם התגוררו סבי וסבתי ז"ל ובהם הסתתר אבי ז"ל. בדרכי נתקלתי פה ושם באבני הזיכרון. ולאחר כמה זמן הבנתי שגם אני יכול לבקש לוחית זיכרון לסבא וסבתא.

התהליך מתנהל כך שבכל יישוב או קהילה יש מתנדבים או תלמידים שחוקרים בארכיונים מי היו היהודים וקןרבנות שואה אחרים שהתגוררו באיזור ויוזמים את טקס הנחת לוחיות הזיכרון.

מצאתי באינטרנט את הכתובת של המנהלת שמרכזת את הבקשות בשכונה: ברלין-מרכז. פניתי לשם במייל בגרמנית ואז ענו לי שהתור לטיפול בבקשות באיזור הוא יותר מ3 שנים. כל בקשה נחקרת בארכיון ועוברת איזה תהליך שדומה בקטנה להוצאת היתר בניה.

אחרי שנה פניתי שוב ונעניתי שהגברת שטיפלה במקרה שלי הפסיקה לעבוד שם, אבל מאחר ומצאו את הבקשה הקודמת שלי מקומי בתור נשמר. ואז אחרי עוד שנה, במהלך שנת 2020 לפתע קיבלתי מייל מאשה שאמרה שעכשיו היא מתחילה את המחקר על התיק "שלי". העברתי לה את החומרים ומאז היינו בקשר רצוף.

בקיץ 2021 היא הודיעה לי שהטקס לכבודינו יהיה בסוף השנה, ובסופו של דבר התאריך נקבע ל9.11. ככל שהתקרב המועד הבנתי שיצא לנו ממש טוב: כל הטקסים שנקבעו לשנת 2020 והמחצית הראשונה של 2021 בוטלו בשל הקורונה. בנובמבר יכולתי לנסוע עם שני הילדים הגדולים שהיו מחוסנים, לצערי הקטנים עדיין לא היו מחוסנים לכן הם לא יכלו לבוא. והכי מעניין בתאריך 9.11 – זהו התאריך של ליל הפוגרום "ליל הבדולח" בשפה הנאצית, בו למעשה התחילה השואה בשנת 1938. גם סבי נעצר באותו לילה ונשלח לראשונה למחנה ריכוז זקסנהאוזן. ועכשיו בדצמבר גרמניה שוב הפכה למדינה אדומה ואי אפשר לנסוע.

הגענו (אני ו2 ילדים, אחותי וחלק מהילדים שלה) יום לפני. לקחנו רכבים מסוכנות BMW  ונסענו לחווה החקלאית שנמצאת שעה וחצי נסיעה מחוץ לברלין. אבא שלי עבד שם שנתיים בחקלאות יחד עם כ70 צעירים יהודים. הם קיוו שיורשה להם להגר לארץ ישראל. בסופו של דבר הם נשלחו כולם להשמדה, למעט אבא שלי שברח. החווה משמשת היום כבית ספר לילדי חינוך מיוחד. כשהגענו, רצו מיד לגרש אותנו כי הילדים היו בבידוד בשל מקרה קורונה. בסופו של דבר הרשו לנו סיור של 5 דקות בליווי בין המבנים.

למחרת מוקדם בבוקר התקיים טקס הנחת אבני הזיכרון. אחי ואחותי השנייה הגיעו בנתיים מהארץ, וגם חבר שלי גרמני שמתגורר בלונדון הגיע במיוחד. שמחתי לפגוש את הגברת שהייתי איתה כל התקופה בקשר במייל וטיפלה ב"תיק" שלי. כמה ימים קודם לכן היא תלתה מודעות בשכונה על הטקס שעתיד להתקיים. מורה מבית ספר סמוך שנתקלה במודעה, הביאה מורה נוסף וקבוצת תלמידים כבני 15. בית הספר הוא בית ספר לפליטים ורוב התלמידים היו פליטים מאפגניסטן. הגיעו לטקס גם כמה שכנים מהאיזור.

האומן גונטר דמניג הגיע בשעה היעודה. הוא לא רצה לדבר הרבה, פשוט ניגש למלאכת הנחת האבנים, הציב אותם ונעלם. לאחר מכן הגברת הגרמניה פתחה בדברים, אחותי סיפרה קצת על המשפחה ואחי ניגן בכינור. אמרנו קדיש והשמעתי הקלטה של "אל מלא רחמים" שהקליט עבורי החזן הצבאי הראשי שי אברמסון.

אחותי השנייה הציגה תמונות של הנספים.

אחד השכנים עלה בחופזה לביתו, והביא לנו צילום שהיה לו של הבניין המקורי שסבא שלי התגורר בו. כמו רוב ברלין, הבניין נחרב בהמשך המלחמה והבניין הנוכחי נבנה לאחריה.

בהמשך היום סיירנו בעוד אתרים שאבא שלי הסתתר בהם. ואז הסתבר לנו דבר מעניין: לכבוד תאריך ה9.11, יום הפוגרום, מתנדבים מניחים פרחים ומדליקים נרות נשמה על כל "אבני הנגף". גם הותיקות יותר. המתנדבת שלנו סיפרה שבעבר היה צריך לגייס מתנדבים לנקות אותם ביום זה, ועכשיו בכל רחוב יש מתנדבים שמטפלים בזה ומינחים פרחים. ליד אנדרטה של מקום בית הספר היהודי שאבא שלי למד בו, ראינו כיתה מבית ספר שמקיימת טקס זיכרון. תלמידות מוסלמיות עומדות ליד האנדרטה ומספרות על רדיפת היהודים!

בסופו של יום ה9.11 באנו לאנדרטה הגדולה שנמצאת לא רחוק ממקום הבית של סבי ז"ל. במקום זה היה בית כנסת גדול, בו הנאצים אספו כל פעם יהודים עד שהיו להם כמות של 1000 כדי להוציא "משלוח". ידענו שלכבוד תאריך ה9.11 מתקיימת במקום עצרת. היו במקום כ-1500 איש. כותרת האירוע היא "עצרת אנטי פשיסטית". אולם אחד המשתתפים סיפר שלפני כעשור או שניים היו הרבה יותר משתתפים בעצרת.

סך הכל הנסיעה הייתה חוויה מיוחדת, גם ממש מיוחד להיות עם 14 בני משפחה בחו"ל באירוע אחד. ומעניין איך השואה מעסיקה הרבה גרמנים היום. החבר שלי הגרמני אמר שיש המון תוכניות טלויזיה בנושא מלחמת העולם השנייה והשואה.

[itaysamurai]

מרגש. תודה על השיתוף.

[sperial]

מזכיר מאוד את סיפור המשפחה של אבי ז"ל. אלא שלפני כ- 40 שנה נוצר לו קשר עם בן כתתו מבית הספר (שממנו הורחק אחרי ליל הבדולח), ובתו של אותו אדם דאגה כבר לפני שנים רבות לקביעת אבני הנגף לפני בתי המשפחה, שהיתה די נרחבת.

 

ודרך אגב, גם אבי עבר הכשרה קצרה בחווה חקלאית קרובה לברלין, ונחלץ מגרמניה ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. הוריו ואחותו נספו.

[ירחמיאל]

ואבקש להוסיף שאם קיים ברשומות, אז הפירוט שנירשם באבני הנגף הוא עד לרמת מס' הטרנספורט שבו אותו יהודי נישלח, שם הנעורים של האישה וכו'.