חתיכת אוף-טופיק... מתכונת בספרות! תלמידי יב'...

[פליקס]

אתם לא יודעים כמה זה מעציב אותי שדור שלם במדינה הזו הולך לצאת לחיים בור ועם הארץ.

תאמינו לי שאם תשבו ותקראו במקום לשבת בפורומים, זה רק יוסיף לכם.

כמה זמן כבר לוקח לקרוא סיפור? כמה שכל כבר צריך כדי להבין אותו?

תדעו לכם שהכלים שאתם רוכשים בניתוח של סיפור אלו כלים שכליים שיכולים לעזור מאוד בהבנת החיים שסביבכם.

 

אבל נראה לי שרובכם כבר אבודים, אחים שלי. גברים שלי. חחחחחחחח.

מסכים ולא מסכים. לקרוא ספרים זה אכן מאוד מאוד חשוב, מפתח את הדימיון, את החשיבה, משפר את רמת העברית ורמת הכתיבה (שגיאות כתיב). נגיד כל הספרים בספרות שהם חובה אני פשוט לא יכול לקרוא אותם הם לא מעניינים אותי, ואני לא אוהב את סוג הספרים הנ"ל. לעומת זאת תן לי ספר של ג'ון גרישם ואני בשמחה אקרא אותו, כנ"ל לגבי עוד הרבה מאוד סוגי ספרים. רק גילוי נאות מכיתה א' ועד כיתה י"א ( עד היום בעצם) היה לי מנוי בספרייה, וקראתי ספרים להנאתי, אבל כשזה מגיע לספרי החובה בספרות אני פשוט לא יכול לקרוא אותם.

 

חוץ מזה אח שלי גבר אני לא מבין איך הדרישות לניתוח סיפורים יכולות לתרום לי להבנת החיים. אשמח אם תתן דוגמה או תסביר לי.

 

עריכה: הנה סיכומים של מדירה לדירה, גשם בשדה הקרב, והעיורת.

 

פליקס

[ishpuz]

תראה פליקס. עם כל הכבוד לג'ון גרישם, לדעתי הכתיבה שלו היא לא מי יודע מה מאתגרת.

הספרים שנקראים קלאסיים לא סתם נקראים כך. לא סתם אנשים עדיין קוראים אותם מאות שנים לאחר שנכתבו, מה שלא יקרה עם ספרי אקשן סתמיים.

ובמה זה עוזר בחיים? בשני דברים - זה מפתח יכולות אנליזה, ואני לא מדבר על הבנת הנקרא ברמת הפשט אלא על ניתוח מעמיק יותר של כוונות וסאבטקסטים. ובנוסף, ספרים מסויימים מעמתים אותך עם שאלות מוסריות וגורמים לך להסתכל על גם על המציאות בצורה קצת יותר ביקורתית.

לדעתי, זה כן משביח את הבן אדם.

 

קצת יותר לעניין? אני, לדוגמא, התעצבנתי מ"אבא גוריו" שהוכרחתי לקרוא בתיכון. הספר נראה לי כמו טלנובלה וזנחתי אותו באמצע. אבל לא חיפשתי חיים קלים. במקומו הלכתי וקראתי את החטא ועונשו ועליו עניתי בבחינת המגן, למרבה כעסה של המורה לספרות שלי. בסוף בבגרות בכלל עניתי על שאלות על התפסן בשדה השיפון. לא כל טקסט שלימדו אותי אהבתי, אבל לא התעצלתי וקראתי סיכומים או ראיתי סרטים. ניגשתי לטקסטים אחרים שנראו לי מעניינים יותר.

וגם אחרי הבגרות, כשאף אחד לא הכריח אותי, אני הכרחתי את עצמי לקרוא שייקספיר ושילר, הובס וניטשה, דוסטוייבסקי והומרוס, עמוס עוז וניק קייב. ואתה יודע מה? מרובם נהניתי.

אני לא מתיימר לקרוא רק ספרות יפה ביום יום. ביום יום אני קורא בעיקר מדע בדיוני, שאני מרגיש שתורם לי ידע ומאתגר אותי, וספרי הסטוריה, בעיקר הסטוריה צבאית. אבל אני מקפיד לקחת ליד מדי פעם גם משהו קלאסי, ולו כדי לבדוק מה נתן לו את המעמד הזה.

ואני ממליץ לכל אחד להחשף מדי פעם לאבני היסוד של התרבות האנושית אם הם רוצים לשדרג את עצמם מבחינה תרבותית, ולרכוש את הכלים להרשים קוסיות עם משקפיים.

[Nissan Skyline GTR]

פליקס, תודה רבה על הסיכומים.

[עומרי]

תראה פליקס. עם כל הכבוד לג'ון גרישם, לדעתי הכתיבה שלו היא לא מי יודע מה מאתגרת.

הספרים שנקראים קלאסיים לא סתם נקראים כך. לא סתם אנשים עדיין קוראים אותם מאות שנים לאחר שנכתבו, מה שלא יקרה עם ספרי אקשן סתמיים.

ובמה זה עוזר בחיים? בשני דברים - זה מפתח יכולות אנליזה, ואני לא מדבר על הבנת הנקרא ברמת הפשט אלא על ניתוח מעמיק יותר של כוונות וסאבטקסטים. ובנוסף, ספרים מסויימים מעמתים אותך עם שאלות מוסריות וגורמים לך להסתכל על גם על המציאות בצורה קצת יותר ביקורתית.

לדעתי, זה כן משביח את הבן אדם.

 

קצת יותר לעניין? אני, לדוגמא, התעצבנתי מ"אבא גוריו" שהוכרחתי לקרוא בתיכון. הספר נראה לי כמו טלנובלה וזנחתי אותו באמצע. אבל לא חיפשתי חיים קלים. במקומו הלכתי וקראתי את החטא ועונשו ועליו עניתי בבחינת המגן, למרבה כעסה של המורה לספרות שלי. בסוף בבגרות בכלל עניתי על שאלות על התפסן בשדה השיפון. לא כל טקסט שלימדו אותי אהבתי, אבל לא התעצלתי וקראתי סיכומים או ראיתי סרטים. ניגשתי לטקסטים אחרים שנראו לי מעניינים יותר.

וגם אחרי הבגרות, כשאף אחד לא הכריח אותי, אני הכרחתי את עצמי לקרוא שייקספיר ושילר, הובס וניטשה, דוסטוייבסקי והומרוס, עמוס עוז וניק קייב. ואתה יודע מה? מרובם נהניתי.

אני לא מתיימר לקרוא רק ספרות יפה ביום יום. ביום יום אני קורא בעיקר מדע בדיוני, שאני מרגיש שתורם לי ידע ומאתגר אותי, וספרי הסטוריה, בעיקר הסטוריה צבאית. אבל אני מקפיד לקחת ליד מדי פעם גם משהו קלאסי, ולו כדי לבדוק מה נתן לו את המעמד הזה.

ואני ממליץ לכל אחד להחשף מדי פעם לאבני היסוד של התרבות האנושית אם הם רוצים לשדרג את עצמם מבחינה תרבותית, ולרכוש את הכלים להרשים קוסיות עם משקפיים.

מסכים איתך. אני חושב שקריאת ספרים , ובטח שספרים קלאסיים (ע"ע "כמעיין המתגבר" , "זן ואמנות אחזקת האופנוע" ועוד ספרים רבים ומרשימים...) הם ספרים שמעצבים אותך כאדם ומעבירים אותך מסע רוחני שתורם לך לא מעט כאדם...

אפשר להפוך עכשיו את השירשור הזה לסקר "בוא נספר לכולם כמה ספרים אני קורא , שלא יחשבו שאני 'בור ועם הארץ' " , או שאפשר לסכם אותו בזה שאתה טעית בהכללה שלך על הצעירים של היום...

 

עמרי

[פליקס]

תראה פליקס. עם כל הכבוד לג'ון גרישם, לדעתי הכתיבה שלו היא לא מי יודע מה מאתגרת.

הספרים שנקראים קלאסיים לא סתם נקראים כך. לא סתם אנשים עדיין קוראים אותם מאות שנים לאחר שנכתבו, מה שלא יקרה עם ספרי אקשן סתמיים.

ובמה זה עוזר בחיים? בשני דברים - זה מפתח יכולות אנליזה, ואני לא מדבר על הבנת הנקרא ברמת הפשט אלא על ניתוח מעמיק יותר של כוונות וסאבטקסטים. ובנוסף, ספרים מסויימים מעמתים אותך עם שאלות מוסריות וגורמים לך להסתכל על גם על המציאות בצורה קצת יותר ביקורתית.

לדעתי, זה כן משביח את הבן אדם.

 

קצת יותר לעניין? אני, לדוגמא, התעצבנתי מ"אבא גוריו" שהוכרחתי לקרוא בתיכון. הספר נראה לי כמו טלנובלה וזנחתי אותו באמצע. אבל לא חיפשתי חיים קלים. במקומו הלכתי וקראתי את החטא ועונשו ועליו עניתי בבחינת המגן, למרבה כעסה של המורה לספרות שלי. בסוף בבגרות בכלל עניתי על שאלות על התפסן בשדה השיפון. לא כל טקסט שלימדו אותי אהבתי, אבל לא התעצלתי וקראתי סיכומים או ראיתי סרטים. ניגשתי לטקסטים אחרים שנראו לי מעניינים יותר.

וגם אחרי הבגרות, כשאף אחד לא הכריח אותי, אני הכרחתי את עצמי לקרוא שייקספיר ושילר, הובס וניטשה, דוסטוייבסקי והומרוס, עמוס עוז וניק קייב. ואתה יודע מה? מרובם נהניתי.

אני לא מתיימר לקרוא רק ספרות יפה ביום יום. ביום יום אני קורא בעיקר מדע בדיוני, שאני מרגיש שתורם לי ידע ומאתגר אותי, וספרי הסטוריה, בעיקר הסטוריה צבאית. אבל אני מקפיד לקחת ליד מדי פעם גם משהו קלאסי, ולו כדי לבדוק מה נתן לו את המעמד הזה.

ואני ממליץ לכל אחד להחשף מדי פעם לאבני היסוד של התרבות האנושית אם הם רוצים לשדרג את עצמם מבחינה תרבותית, ולרכוש את הכלים להרשים קוסיות עם משקפיים.

כשזה מנוסח ככה, אני לא יכול שלא להסכים איתך.

 

ג'ון גרישם באמת לא כותב בצורה מאתגרת, אבל הספרים שלו גורמים לך לקרוא אותם מתחת לשמיכה עם פנס בשעות לילה, והם רווי מתח ורצון לקרוא עוד ועוד.

 

לגבי כל שאר הדברים אני מסכים, אני לדוגמה המורה שלנו לא מלמדת אותנו את פרק הדרמה, ומי שרוצה שתהיה לו יותר בחירה צריך לקרוא 2 ספרים (בעל זבוב, וגיא אוני), אז התחלתי לקרוא ובינתיים זה לא משהו (גיא אוני, את בעל זבוב עוד לא התחלתי), וככה זה עוד מכיתה ח-ט שהכריחו אותנו לקרוא ספרים.

 

פליקס

[עומרי]

קרא את בעל זבוב!

אם תצליח לעבור בשלום את העמודים הראשונים (שנוטים קצת לשעמם...) אתה תגלה שזה ספר מדהים!

אחד מהספרים היותר יפים שקראתי...