The Jordan Days (או, NBA של פעם).

[Alon_A]

כל פעם כשאני קם לעבודה ב 4 בבוקר, אני נזכר בשנות ה 90, כשהייתי תלמיד זב חוטם בכיתת ספורט בחטיבה.

 

אלו היו ימים טובים, סדרות הפלייאוף של ה NBA עם השחקן והספורטאי הטוב בעולם. שידורי ערוץ הספורט עם השלישיה הבלתי נשכחת, שימי ריגר, עופר שלח ורונן גורביץ (הידעת), היה משהו כל כך כייפי בשלישית השידור הזאת, כל אחד הביא משהו אחר וביחד הם היו נהדרים, סוג של צוות טופ-גיר מותאם לשידור כדורסל

 

ב 3:30 הייתי קם, הפוך, עיניים אדומות. בעשרה ל 4 היו מגיעים אלי החברים (בשעות כאלה אתה מזמין רק את החברים הבאמת טובים, עובדה שגם היום הם החברים הכי טובים), אז היה מתחיל LOOP כזה בערוץ הספורט, "השידור יתחיל מיד" או משהו דומה. זה היה כמו ציפייה להמראה... עוד מעט מתחילים, עוד מעט השחקנים האלה, במיוחד ההוא עם מספר 23 שכולנו ניסינו לחקות במגרש השכונתי אחרי הצהריים, עולים למרגש, באמת, בצד השני של העולם, היה בזה משהו כל כך מיוחד.

 

אחרי עשר דקות היה מתחיל השידור, אנקדוטות של השלישיה היו מעבירות בכיף את הזמן, ניתוחים ותחזיות למה יהיה ומה היה.

 

ואז... זה היה מתחיל, הפתיחים הבלתי נשכחים של NBC והמוזיקה, איזו מוזיקה, הייתה מתעורר ממנה ומרגיש כאילו עוד שניה אתה מקבל אסיסט מג'ורדן...

 

 

E4WJukJwSBk דרך יוטיוב

 

 

 

lXNKN0QajQ0 דרך יוטיוב

 

 

היו גם פרסומות מעולות של נייקי, מי לא רצה אז AIR JORDAN

 

 

45mMioJ5szc דרך יוטיוב

 

 

NseKug63naM דרך יוטיוב

 

 

לראות אותו אז, בתור נער, זו באמת זכות.

[madriver]

גם לי זכורים הימים הנפלאים האלה

אם הרבה בייגלה וגבינות, כן ןכ על הבוקר

לפעמים יה עם בשר :}

[itaysamurai]

מצחיק שאתה כותב את זה עכשיו, כי בדיוק דיברתי עם חבר על הסדרות הספציפיות האלה (בערך הדבר החיובי היחיד

שיצא משנות ה-90 ) שהן וגם אולי בחורות מאוד מסויימות, היו מחזיקות אותנו ערים בשעות האלה.

דיברנו על זה בגלל סדרת הגמר האחרונה המצויינת שהיתה, שקצת החזירה את התשוקה ל-NBA.

אבל הפעם היחידה שהתעוררתי במיוחד מאז, היתה במשחק הראשון של עמרי כספי.

נרדמתי אחרי הסל הראשון שלו. כבר חטיאר, מה לעשות.

[Alon_A]

הימים ההם לא יחזרו אף פעם, גם בגלל שמספר 23 לא משחק יותר, וגם בגלל שאנחנו כבר יותר מ 23

באופן כללי, להחזיר את התשוקה אחרי שאתה רואה שלוש אליפויות של הוד אווירותו, זו משימה לא קלה, אולי אפילו בלתי אפשרית.

 

גיבור ילדות יש רק אחד, אני שמח ששלי זה ג'ורדן. אני מקווה שיהיה לי בעתיד לפחות בן אחד שאוכל לשבת איתו בסלון ולספר לו "אוו איזה שחקן הוא היה" ולהראות לו את אוסף הקלטות שלי (יש לי איזה 50-60 משחקים מוקלטים בקלטות, כולל חלק מהסדרה של 1991 נגד לוס אנג'לס שאחי הגדול הקליט - הסדרה עם הסל האגדי מיד ליד).

 

הסדרה האחרונה היתה באמת מעולה, וגם הכדורסל הקבוצתי והיפה ניצח. אבל אני חושב ששום דבר לא יעיר אותי שוב ב 4.

[madriver]

אם אתה מעביר אותם לDVD אני מוכן לקנות

[Mr_Shankly]

אכן, איזו תקופה נפלאה זו היתה!

 

בטח תזדהה עם הכתבה הזו.

[Alon_A]

אם אתה מעביר אותם לDVD אני מוכן לקנות

 

חשבתי לעשות את זה, אבל זה יקח ה-מ-ו-ן זמן, ובאופן מקצועי אני לא רוצה לחשוב כמה זה יעלה.

[TheOne23]

מישהו פה ראה בשידור ישיר את המשחק האחרון של ג'ורדן בגמר 98'?

הייתי כבר בטוח שהאליפות כבר אבדה ליוטה, ואז באה הזריקה האחרונה שלו... פשוט אין מילים לתאר מה עבר בגוף אחרי הקליעה שלו.

אין שום רגע טלוויזיוני שישאר אצלי חרוט בזיכרון כמו הקליעה הזו, פשוט רגע אלוהי במלא מובן המילה.

[ofir]

בודאי!

 

רק שהאליפות לא היתה של יוטה גם אם הבולס היו מפסידים במשחק, זה היה משחק שישי, 2-3 לבולס לפני המשחק

 

PRCTp57LQro דרך יוטיוב

 

באופן כללי, להחזיר את התשוקה אחרי שאתה רואה שלוש אליפויות של הוד אווירותו, זו משימה לא קלה, אולי אפילו בלתי אפשרית

אם ראית רק 3, אז פספסת 3

[Alon_A]

נכון, אבל מה לעשות, הייתי בן 8 ב 91. ראיתי אותן בוידאו.

[madriver]

מישהו פה ראה בשידור ישיר את המשחק האחרון של ג'ורדן בגמר 98'?

הייתי כבר בטוח שהאליפות כבר אבדה ליוטה, ואז באה הזריקה האחרונה שלו... פשוט אין מילים לתאר מה עבר בגוף אחרי הקליעה שלו.

אין שום רגע טלוויזיוני שישאר אצלי חרוט בזיכרון כמו הקליעה הזו, פשוט רגע אלוהי במלא מובן המילה.

 

עוד כואב לי האצבע ברגל שעיקמתי מהקפיצה!!!