קנס בסך 2000 ¤ ושלילה למשך 10 חודשים לחוסם דרכה של רוכבת אופנוע

[The Garlic Press]

ע"פ כתב אישום מתוקן הנאשם מואשם בכך שבתאריך 16.9.01, סמוך לשעה 00:50, עת שנהג ברכב מס' 19-986-17 בכביש מס' 2 לכיוון מזרח, צומת קיסריה, סטה מנתיבו וחסם את דרכה של רוכבת אופנוע שנסעה מכיון קיסריה לכיוון חדרה, לאחר שלא הבחין בה, וכתוצאה מכך כלי הרכב התנגשו.

 

כתוצאה מהתאונה נחבלה רוכבת האופנוע חבלות של ממש וכן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים.

 

הוראות החיקוק על פיהן הורשע הנאשם הן: סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה רשלנית והתנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף.

 

הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בעבירות המיוחסות לו.

 

התביעה, בטיעוניה לעונש, הפנתה את ביהמ"ש לכך שהמדובר בתאונת דרכים קשה כאשר לרוכבת האופנוע נגרמו חבלות קשות ביותר, דבר העולה גם מ"סיכום בינייים" של בית החולים "הלל יפה".

 

התביעה ביקשה שעל הנאשם יוטל עונש של מאסר בעבודות שירות, פסילה בפועל לתקופה ארוכה, פסילה על תנאי וקנס.

 

ההגנה, בטיעוניה לעונש, הפנתה את ביהמ"ש לכך שהמדובר בנאשם הנוהג משנת 1980, עובד כמהנדס מחשבים. כן הפנה הסניגור את ביהמ"ש לכך שהנאשם לא הכיר את מקום התאונה, ועל כן, התבלבל ופנה ימינה "קצת מאוחר" וכתוצאה מכך, התנגשה בו רוכבת האופנוע.

 

הסניגור מוסיף שפגיעה ברשיון הנהיגה של הנאשם משמעותה פגיעה קשה בפרנסתו כאשר כבר היה פסול 60 יום פסילה מנהלית.

 

הנאשם עצמו הדגיש את רגשי האשם הקיימים אצלו וציין שהוא נפגש עם הנפגעת עצמה בגין רגשי אשמה אלה. כן העלה בפני ביהמ"ש את קשיי פרנסתו הרבים וכי אימו ואחותו סמוכים לשולחנו, כאשר אימו חולת סרטן וזקוקה לעזרתו בגין הטיפולים הרפואיים.

 

אכן במקרה זה אין מדובר בתאונה קטלנית, אך עדיין מדובר בפציעה חמורה שפגעה קשה באיכות חייה של רוכבת האופנוע.

 

הנחיית המחוקק והפסיקה היא, שלאור חומרת תופעת תאונות הדרכים ותוצאותיהן הקשות, על ביהמ"ש לנקוט במידת ענישה מחמירה. בצדק צויין בע"פ 2842/95 כחלון נ' מדינת ישראל תקדין עליון כרך 96 (2) תשנ"ו - 1966, שבמציאות המצערת שלנו, יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים, כאשר מידת הרחמים עלולה להוות פגיעה במשתמשים האחרים בדרך.

 

ובהמשך פסק הדין נאמר:

 

"הקלה בעונש עלולה לפגוע בתפקיד החשוב שממלאת הענישה במאמץ לצמצם את עבירות התנועה ואת תאונות הדרכים. הקטל הנורא בכבישים מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים אלה במידת הדין ולא במידת הרחמים".

 

גם בע"פ 4484/92 פס"ד סיריה פד"י מ"ו (5) עמ' 176 בעמ' 182, הדגיש ביהמ"ש את חשיבות הענישה ההולמת בעבירות הקשורות לנהיגה בדרכים, וזאת כחלק מרכזי ואף דומיננטי בכל מאמץ לצמצום עבריינות התנועה.

 

אכן העקרונות כפי שנקבעו בפסקי הדין האמורים, חייבים לעמוד לנגד עיני בית המשפט בבואו לשקול את מידת הענישה הראוייה בכל מקרה ומקרה.

 

יחד עם זאת, והגם שער אני לחובה האמורה של בתי המשפט לתרום תרומתם למלחמה בקטל בדרכים, הרי סבור אני שיהא זה מרחיק לכת אם ימנעו בתי המשפט, במסגרת שיקולי הענישה, מלייחס משקל לגורמים רלבנטיים ובכלל זה נסיבות האישיות.

 

כעקרון מידת העונש הושארה לשיקול דעת ביהמ"ש וזאת בשל הגורמים הרבים והמשתנים שיש להביאם בחשבון.

 

בע"פ 344/81 פד"י ל"ה (4) עמ' 313, הדגיש כב' השופט אילון, שלעניין הענישה ההולמת בכל מקרה ומקרה, יש חשיבות גם לנסיבות אישיות וכדבריו, "גישה אינדיבידואלית בתורת הענישה מקובלת עלינו כקו מנחה במלאכה קשה זו".

 

בע"פ 5910/94 פד"י מ"ט (5) עמ' 360 נאמר, שמבחינת הקורבן ובני משפחתו, שום עונש לא יוכל להקל מן הטרגדיה הנוראה עם הלקח מהם יקירם. עם זאת, מחייבת מטרת הענישה להטיל על כל נהג את העונש ההולם את נסיבות העבירה ואת נסיבותיו האישיות (ההדגשה שלי א.ג.).

 

 

בע"פ 2580/93 פלוני נ' מדינת ישראל פד"י מ"ז (3) עמ' 516 בעמ' 520, הבהיר ביהמ"ש העליון, שעל ביהמ"ש הגוזר את דינו של נאשם, לתת את הדעת למכלול, גם למצבו האישי של הנאשם, שהרי הענישה היא אינדיבידואלית וגם, במידה לא פחותה, לצורך להרתיע עבריינים בכוח בפני מעשים כאלה ולקבוע נורמות ענישה שתהיינה ידועות לכל.

 

אכן, בשנים האחרונות מתגבשת מגמה, להעלות את רמת הענישה בעבירות תנועה, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות, כאשר ככל שהעבירה חמורה יותר כך קטן המשקל היחסי שניתן לייחס לנסיבות האישיות בעת ששוקלים את המכלול. יחד עם זאת, מעולם לא נפסק שאין ליתן משקל כלל לנסיבות אישיות, כאשר באים לגזור את דינו של נאשם.

 

אכן קשה היא ההכרעה בענישה ההולמת, כאשר מדובר בענישת אדם, שככלל, הינו אישיות נורמטיבית ואשר ביצע עבירה של גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חמורות, כאשר הוא לא חפץ,כמובן, בתוצאות אלה, והוא מייסר עצמו בשל תוצאה זו.

 

כב' השופט בזק בספרו הענישה הפלילית הוצאת דביר בעמ' 61, עמד על הקושי הרב בהצדקת התחשבות בתוצאה ממשית לעניין העונש, כאשר התוצאה היא בלתי מכוונת.

 

יחד עם זאת, ומאחר וזה הדין ורשלנות קיימת, על הנאשם ליתן הדין ע"פ תוצאה ממשית. כב' השופט בזק מדגיש ש"השפעה מוסרית של חוק נחלשת, כאשר נוכחים לדעת שאחרים עוברים על החוק ללא עונש הולם".

 

אין ספק שבמקרה זה מדובר באדם נורמטיבי, אך כאשר מדובר בתאונת דרכים בה רשלנות הנאשם ברורה, הרי אין להתעלם מחומרת העבירה, נסיבותיה ותוצאות התאונה.

 

ברור שלו היה מצווה בית המשפט ליתן את הדעת בראש ובראשונה לאישיות הנאשם ולכרוך בכך, ובכלל זה נסיבותיו האישיות והשפעת העונש על תפקידו בעתיד, הרי יש נימוקים המצדיקים הפחתת העונש.

 

אלא, שעל ביהמ"ש בבואו לגזור את הדין לתת את הדעת למכלול, גם לנסיבות האישיות והמיוחדות, וגם, ובמידה לא פחותה, ולפעמים אף במידה יתירה לצורך להתריע עבריינים בפני מעשים דומים ולקבוע נורמות ענישה שתהיינה ידועות לכל.

 

לאחר שבחנתי את רמת הענישה המקובלת, הנסיבות האישיות שהן אכן קשות ביותר, ומול זאת חומרת העבירה ותוצאותיה וכן האינטרס הציבורי בעבירות מסוג זה תוך המחשה לנאשם את חומרת העבירה שביצע, אני גוזר על הנאשם את העונשים כדלקמן:

 

 

א. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 2000 ¤ אשר ישולם תוך 90 יום מהיום.

 

ב. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 10 חודשים בפועל בניכוי חודשיים פסילה מנהלית.

 

ג. אני דן את הנאשם ל - 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רשיון נהיגה.

 

ד. אני דן את הנאשם לשנה פסילה על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רשיון נהיגה.

 

 

כב' השופט אביהו גופמן

בית משפט לתעבורה חדרה

תד 001195/02