חיוב שלא כדין בתשלום עבור חידוש סימון תמרור

[The Garlic Press]

חיוב שלא כדין בתשלום עבור חידוש סימון תמרור

 

מיתוך דו"ח מבקר המדינה שפורסם היום

 

1. המתלונן, תושב תל אביב, הגיש לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על עיריית תל אביב-יפו (להלן - העירייה). ואלה פרטי התלונה:

 

המתלונן מתגורר בבית משותף, שמקומות החניה לכלי הרכב של דייריו נמצאים בחצר הבית.

 

מול הכניסה לחצר הבית סימנה העירייה בשנת 1996, לפי בקשת הדיירים, תמרור ד-16, שהוא סימון על הכביש בצורת מלבן שבתוכו קוים מצטלבים ("מעטפה"), ומשמעותו על פי התוספת להודעת התעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל-1970 - כי החניה אסורה בתוך השטח המסומן על פני הכביש; העירייה לא גבתה מדיירי הבית תשלום עבור סימון התמרור. מטרת הסימון הייתה למנוע חניה במקום שתחסום יציאת מכוניות מחצר הבית או כניסתן אליה.

 

בשנת 2002 פנה המתלונן לעירייה וביקש שהעירייה תחדש את סימון התמרור, שדהה עם השנים, אך העירייה השיבה לו כי לפי החלטת מועצת העירייה משנת 1999 על ועד הבית לשלם לשם כך סך 68 ש"ח.

 

לטענת המתלונן דרישת העירייה לתשלום עבור חידוש התמרור, בהסתמך על החלטת מועצת העירייה, היא בלתי חוקית.

 

2. (א) תקנה 18(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן - תקנות התעבורה), קובעת:

 

"רשות תמרור מקומית תהיה אחראית להצבתו, התקנתו, הפעלתו, סימונו, רישומו ואחזקתו של כל הסדר תנועה שבתחומה."

 

(ב) "הסדר תנועה" מוגדר בתקנה 1 לתקנות התעבורה:

 

"תמרור וכל סימן או התקן בנוי, סלול, מוצב, מסומן, או מופעל, המיועד להסדיר את התנועה ואת אופן השימוש בדרך."

 

(ג) "תמרור" מוגדר בתקנה 1:

 

"כל סימון, אות או איתות לרבות רמזור, שקבעה רשות התימרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסכמה או על פי הוראה מאת רשות תימרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי דרך."

 

(ד) סעיף 70 לפקודת התעבורה [נוסח משולב] קובע כדלהלן:

 

"שר התחבורה רשאי להתקין תקנות בעניינים אלה:

 

...

 

(10) תשלום האגרות בעד רישום, רשיון, חידוש רשיון, היתר, בדיקה, בחינה או כל פעולה אחרת לפי הפקודה או התקנות ..."

 

(ה) תקנה 15א(א) לתקנות התעבורה קובעת כדלהלן:

 

"האגרות לפי תקנות אלה יהיו כמפורט בתוספת הראשונה ..."

 

האגרות המפורטות בתוספת הראשונה הן עבור רישיונות נהיגה, בחינות נהיגה, בדיקה רפואית לנהג, שינוי רישוי בעלות ועוד, אך אינן כוללות אגרה על הצבת תמרורים או חידושם.

 

3. בירור הנציבות העלה כדלהלן:

 

(א) העירייה טענה בפני הנציבות, כי דרישת התשלום בעבור חידוש סימונו של התמרור היא לפי החלטת ועדת הכספים של העירייה משנת 1999, שקבעה כי עבור חידוש סימון של תמרור "מעטפה" יש לגבות סך 60 ש"ח, צמוד למדד תשומות הבנייה, וכי משנת 2000 היא גובה תשלום גם עבור סימון ראשון של תמרור כזה.

 

לטענת העירייה המדובר בתמרור פרטני, שהוצב לפי בקשת דיירי הבית והוא משרת רק את המתלונן ושכניו לבניין, ולא את כלל הציבור, ולפיכך התשלום הוא בגדר "מחיר", לאמור - תשלום עבור שירות שנותנת רשות שלא בגדר חובתה הציבורית, והאזרח חופשי להיזקק או שלא להיזקק לו, ותשלום כזה אינו טעון אסמכתא בדין לגבייתו.

 

(ב) נוכח הוראות תקנות התעבורה, האחריות והסמכות להצבת תמרורים להסדרת התנועה היא בידי רשות התימרור המקומית, שהיא בענייננו העירייה. לאזרח אין רשות

 

לסמן את התמרור האמור או לחדש בעצמו סימון של תמרור שסומן על ידי העירייה, ולפיכך אין מדובר בשירות שהתושב חופשי להיזקק או שלא להיזקק לו.

 

4. נציב תלונות הציבור קבע כי התלונה מוצדקת.

 

(א) משהחליטה רשות התמרור המקומית כי התמרור דרוש להסדרת התנועה, אין חשיבות לכך כי ההחלטה ניתנה בעקבות בקשתו של אזרח.

 

(ב) תמרור ד-16 אינו שונה מכל תמרור אחר שמציבה ומתחזקת רשות התמרור המקומית בתחומי העיר, ועל כן היא אחראית גם לתחזוקתו של תמרור זה.

 

(ג) התשלום שדורשת העירייה עבור חידוש הסימון של התמרור אינו בגדר "מחיר", באשר לא התקיימו בו היסודות על שירות הניתן על בסיס חופשי מסחרי, אלא הוא בגדר "אגרה", לאמור - תשלום חובה שלא על בסיס מסחרי עבור שירות שנותנת הרשות במסגרת חובתה הציבורית. על פי חוק יסוד: משק המדינה, אין להטיל תשלום חובה כזה אלא בחוק או על פיו.

 

(ד) בתקנות התעבורה, שהן הדין המיוחד המסדיר את סימונם של תמרורים והקובע את האגרות החלות בנושא זה, אין אסמכתא לגביית אגרה מתושב עבור הצבת תמרור או חידושו.

 

5. נוכח האמור הצביע נציב תלונות הציבור בפני העירייה, כי אין העירייה מוסמכת לגבות תשלום בעבור חידוש סימון התמרור.

 

6. בעקבות הצבעת הנציב חידשה העיריה, ללא תשלום, את סימון התמרור ליד בית המתלונן. כמו כן, הודיעה העיריה לנציבות כי הורתה לגורמים הנוגעים הדבר שאין לגבות תשלום בעבור סימון תמרור או חידושו.