התחדשתי בתינוקת (ביקורת משתמש מפי אחד שלא רצה ילדים)

[Derish]

מזל"ט, ובהצלחה עם העסק.

 

בתור מי שעבר כמה סבבים של עזיבה וחזרה לפורום, הייתי ממליץ לשמור על קשר ופשוט להוריד את רמת החשיפה. אל תשכח שגם האנשים פה מתבגרים עם הזמן וראיית העולם שלהם משתנה, אז תן להם צ'אנס להפתיע אותך לטובה. (או לאכזב מחדש 😉)
 

[כוכב השחר]

לפני 21 שעות, Derish כתב:

אל תשכח שגם האנשים פה מתבגרים עם הזמן וראיית העולם שלהם משתנה, אז תן להם צ'אנס להפתיע אותך לטובה. (או לאכזב מחדש 😉)

אישית אני מאוד מתחבר לכתוב.

 

חלק מהתגובות שלי לאור בת'רד ההוא היו כל כך מלאות רעל ששנים אחרי זה היה לי קשה לקרוא אותן.

ליבנו את הנושא לפני לא מעט זמן כבר, אבל אני שמח לנצל את ההזדמנות בשביל לחזק את הנקודה הזו:

לקח לי הרבה מאוד שנים עד שעברתי threshold בגרות מסוים בשביל להיות מסוגל להבין מה היה לא לגיטימי בתגובות שלי,

ואפילו עוד יותר זמן להגיע למצב שאני מסוגל למחול על כבודי, להתחיל שיחה ולהתנצל. 

 

עריכה אחרונה ב-20 ליוני, 2022 על ידי Morningstar

[Night Driver]

בתאריך 19.6.2022 בשעה 20:43, oryo כתב:

הרבה זמן עבר מאז השרשור והפעילות האחרונה שלי כאן, בינתיים הצטרף לו עוד בחורצ׳יק דמוי תולעת/חביתה (תלוי ביום).

חווית הלידה היתה שונה לחלוטין, הן מבחינת זה שהוא practically נפל מאשתי (4 בבוקר אני בחניה, 4 וחצי הוא בידיים שלי) והן מבחינת החיבור לילד - רק עכשיו אני מתחיל להקשר אליו, לעומת הילדה שהיתה התאהבות סוחפת ממבט ראשון. 

 

הילדה מהממת, בהקשר של המשפט שלי מהפוסט המקורי - אני לגמרי ג׳אנקי. מסניף / מעשן / מזריק מה שבא ליד, היא סם מקסים ומשכר. מדהים כמה שאתה לא יודע שאתה רוצה משהו עד שהוא מופיע יש מאין. 

 

אני מסתכל אחורה על התקופה שלא ידענו האם נרצה ילדים ו..... מבין את זה לגמרי 🙂 

גם מתוך פריזמה של הורה אני עדיין מבין אנשים שבוחרים באל-הורות, ולא חושב שהם סתומים או טיפשים או כל דבר שלילי אחר. אני חושב שהם מקריבים חוויה אחת ומקבלים חוויות אחרות במקום, והאם זה טוב או רע זו שאלה מאוד אישית וסובייקטיבית.

 

אני יכול לומר, בשיא הכנות, שאין אפילו פרומיל של חרטה אצלנו. ייתכן שזה שטוקהולם סינדרום, ייתכן שזה הורמונים, או אולי דיסוננס קוגניטיבי כי זה לא שאפשר להחזיר אותם לאמזון הרי - אבל אני לא חושב שזה המצב.

הילדה פתחה לי עולם רגשות וחוויות שלא הכרתי בשלושים ומשהו השנים לפניה, ושלא יכולתי להכיר בלעדיה גם שלושים שנים מהיום.

מנגד, היא עדיין קטנה ומקסימה, והתמזל מזלנו והיא יצאה בריאה ועם וקטור התפתחות מאוד טוב - נראה אם דעתי תשאר as is עוד עשר שנים כשהיא תגלגל עיניים ותצפצף על אבא... 😅

 

מבחינת קושי, זה הרבה יותר קל ממה שחשבתי שזה יהיה. מעמיס על הסופ״שים ודופק את הספונטניות, אבל בסה״כ אנחנו ממש בסדר, וזה עוד מבלי שיש לנו סבא וסבתא לשנורר בשוטף.

 

בינתיים עשיתי מהפך בחיים האישיים ועברתי מטק לנדל״ן, שזה חתיכת סיפור הזוי מהתחת בפני עצמו שיכול להצדיק שרשור שלם בהזדמנות. בניתי (ואני בונה) עסק מאפס ואני פחות גרוע בזה מאיך שאני נראה. השבוע התראיינתי בפודקאסט האהוב עלי גיקונומי, אז מוזמנים להאזין אם משעמם לכם מספיק לשמוע אותי חופר על דברים. הפודקאסט החזיר אותי לימים לא נעימים שעברתי בחיים הפרטיים וגם קצת כאן, אבל באיזשהו קטע זה גם גרם לי להתגעגע לדברים הטובים שהיו, אולי זו נוסטלגיה? לא יודע. החלטתי לתת לזה נסיון נוסף אז שחזרתי סיסמא ובאתי. 

 

בתמונה: חביתה, וחתול (בדיוק נגמר האבטיח)

חמודים אבל קשה להאמין שהם אחים😉

 

תתחדשו ותהנו.

 

 

[oryo]

לפני שעה, Morningstar כתב:

ואפילו עוד יותר זמן להגיע למצב שאני מסוגל למחול על כבודי, להתחיל שיחה ולהתנצל. 

אני חושב שזה דורש הרבה אומץ ו- show of character לאתר מישהו בערוצים צדדיים רק בשביל ליישר הדורים.

להעלות את זה פומבית זה next level shit.

מעריך מאוד, והאמת שזה היה רגע די מכונן של faith in humanity restored, עם כמה שזה אולי נשמע דפוק למתבונן מהצד.

(כן כן, get a room אני יודע)

 

נ.ב. אני קורא את מה שאני כותב ושם לב שיש מילים באנגלית בכל משפט, אני לא עושה את זה בשביל לעצבן - אני פשוט עושה... איך אומרים dump? שעתוק? קיצר דאמפ למחשבות כשאני כותב. אני גם מדבר ככה בחיים האמיתיים. לא לכעוס, כל איש והבאגים שלו. אוקיי לא באגים, תקלים (הרצתי על זה גוגל)

[avargel]

קרה פה משהו מכונן בהודעות מעלי

 

קארספורום חוגג 20?

מבחינתי זה אחד הרגעים היפים

 

נדיר למצוא אנשים כנים, מדהים לראות התפתחות וגדילה של בני אנוש מול העיניים, עם כל הפאקים שלנו

[Gosser1860]

לפני 53 דקות, oryo כתב:

איך אומרים dump?

קקי.

 

סתם. אבל עכשיו ברצינות, בהחלט מרשים מה שקורה פה.

עריכה אחרונה ב-20 ליוני, 2022 על ידי Gosser1860

[michaelbe6]

איזה חמוד.

שיהיה במזל טוב , תהנו מהתקופה המאתגרת ותזכרו, שהכל זה סוג של למידה בסופו של דבר...

[falou]

בתאריך 19.6.2022 בשעה 20:43, oryo כתב:

הילדה פתחה לי עולם רגשות וחוויות שלא הכרתי בשלושים ומשהו השנים לפניה, ושלא יכולתי להכיר בלעדיה גם שלושים שנים מהיום.

 

איך אמר אהוד מנור, זו ילדות שנייה, בפרוקסי.

דבר שני, ילדים מכריחים אותך (כל אחד) לצאת מהתחת של עצמך ולעסוק במישהו יותר חשוב ממך. זו חוויה מכוננת שהחשיבות שלה הולכת לאיבוד בעולם שהמסר השולט בו הוא: אני רוצה להיות מאושר.

ילדים (אם אתה אדם שפוי) מכריחים אותך לקבל, בהכנעה, שאתה לא העניין המרכזי. לא בעיני אחרים (זוגתך, משפחה) וגם לא בעיני עצמך.

באופן פרדוקסלי, עיקרון ההכבדה שמביא ההכרח להעמיד אותם מעליך בסדר החשיבות ולטפל קודם כל בטובתם, משפר את יכולת ההתמודדות, הנחישות, אפילו חווית הקיום. את התהייה על מהות הקיום מחליף הצורך לחמם את הבקבוק שיהיה מוכן בזמן להאכלה.

ואם שואלים אותי, זה לא רע בכלל.

ומי שבוחר שלא יהיו לו ילדים, טוב יעשה אם יימצא משהו אחר שיוציא אותו מהתחת של עצמו.

 

עד כאן פילוסופיה קיומית לשעת בוקר.

ממשיך לעקוב אחריך בפייס, אבל ברוך הבא. לי, למשל, עם הכרות קצרה איתך, לא היה ספק שיהיו לך ילדים ושגם את זה תעשה עם חיוך.

[oryo]

לפני 6 שעות, falou כתב:

ילדים (אם אתה אדם שפוי) מכריחים אותך לקבל, בהכנעה, שאתה לא העניין המרכזי. לא בעיני אחרים (זוגתך, משפחה) וגם לא בעיני עצמך.

 

 

[ExoduS]

זוכר לפני אי אלו שנים את השיחה שניהלנו בנושא ילדים כשהחלפנו יחד רפידות לבראבואים (לא שם קוד למשהו)?

אז עכשיו הבנת את מה שנסיתי להגיד לך אז. 🤪

עכשיו חכה שהם יהיו גדולים יותר, זה בכלל כיף חיים + הספונטניות עושה קאמבק.

[netanel1014]

הקושי שיש מתגמד לעומת האושר והסיפוק שזה מביא.

אני מאמין באמת ובתמים שחלק מהחיים שלנו כאן זה להביא עוד חיים.

זאת הרי המצווה הראשונה בתורה.

[oryo]

בתאריך 26.3.2020 בשעה 19:26, oryo כתב:

כשאני עושה אינטגרל על כמות האושר בקיזוז התסכול / קושי, התוצאה האישית שלי היא חיובית - מאוד חיובית.

אין לי דרך לדעת האם זה ימשיך, אבל אני אופטימי.

כמעט 5 שנים אחרי. אני בבית אחר, עם עסק אחר, סיטואציה שונה, חלומות מסוימים שהתגשמו - ובכלליות מאוד מאוד grateful

 

הילדה בבירור מג׳נרטת הכי הרבה אושר והייתי מחליף כל דבר, כולל החיים עצמם, ולא אותה/אחיה. בהקשר של הטראומה המתמשכת שם קוד ״אוק7״ שכולנו עוברים בעצימות זו או אחרת, אני לא יכול או מעוניין לדמיין איך מרגישים אנשים אחרים שעברו אירועים שקשה לי להעלות בכתב  

 

מדי פעם מתגנבת מחשבה כזו של ״איך זה מרגי-״, ומיד אני דוחף אותה למטה עמוק עמוק. 

 

בכ״א הפואנטה שלי היא שעם כל ההתבכיינות הקולקטיבית שלנו כהורים שבורים, ילדים זו באמת שמחה אדירה, על שלל הקשיים והאתגרים.

[sperial]

תראה, הנכדה שלי, בת שנה וחצי, נותנת לאמא שלה כל ערב דו״ח על מה שהיה במשך היום. שלשום היא סיפרה על ״בום״. הפעם זו היתה דלת שנטרקה, אבל זו ילדה חיפאית שכששומעת סירנה מהקריות גוררת את ההורים לממ״ד.

 

אבל נכדים זה כיף מסוג אחר.

[farkash7]

ברור, אפשר לבעוט אותם להורים שלהם.

[sperial]

בדרך כלל זה להפך