בני זוג עם סדרי עדיפויות שונים בחיים יכולים להצליח?

[vladclar]

אבל הבעיה היא שאני רואה כל כך הרבה פערים עם הזמן.

 

מה אתה רואה? מאיפה אתה יודע, מה יהיה עם הזמן?

ולמה אתה לא יכול ליהנות ממה שיש עכשיו, ברוגע, בלי מחשבות טורדניות? - כדאי לך, בעתיד לא תוכל לעשות את זה, בגלל כל מה שיהיה לך על הראש.

באמת, לאן אתה רץ?

[Arilou]

אתם מאוד צעירים, ולך תדע לאן תתגלגלו בעתיד ומה תעשו. אולי דווקא אתה מחוסר מזל תהיה מובטל והיא תהיה מנהלת?

 

אני מכיר לא מעט אנשים (בגילי המופלג - 33) שלא למדו ועם זאת מצאו את הכיוון שלהם בחיים. מצד שני אני מכיר לא מעט אנשים שכן למדו, התחילו בכיוון מסויים ואז שינו אותו לחלוטין.

 

אם אתם מסתדרים טוב ביחד, ואם טוב לכם - תמשיכו הלאה. אפילו אם היא לא תעשה תואר ותהיה מזכירה / פקידת קבלה וכו' היא יכולה להתקדם הלאה לתפקידים מענינים. מצד שני, אפילו אם היא תעשה תואר היא יכולה לעבוד במשרה מחורבנת שתאמלל אותה ואותך.

 

למרות שאני באופן כללי מאוד בעד לימודים, זה לא הכל בחיים. חוץ מזה היא בת 20 ועוד לא התשחררה - אתה מצפה שבגיל 20 היא תדע מה היא תעשה בגיל 40?

[Max.M]

חבר'ה,

הבנתם אותי לא נכון לגמרי!

 

אני לא בא בגישה מתנשאת של מה היא תעשה ומה אני יעשה ומי יותר מצליח ומי פחות.

 

אלא במובן של חוסר רצון לכל דבר בחיים,אין לה בגרות מלאה,אין לה כלום והיא גם פרסה בפניי ההורים שלי שזה לא מעניין אותה.

והיא לא מתכוונת לעשות עם זה שומדבר.

גם רשיון נהיגה לא בוער לה,ושום דבר לא בוער לה.

 

ומצד שני יש לי גם נטייה לעצלנות, שאני מנסה להתגבר עליה .

 

העניין הוא שגם לא מעניין אותה שומדבר בלימודים שלי,כי היא לא מתחברת לקטע ... ואין עם מי באמת לשתף ולהתייעץ.

והיא די סגורה יותר בקטע של יציאות "פורום" וכדומה' - וגם זה לא רע... אבל בתור סטודנט לעתיד גם ההוצאות לבילויים מוגבלות מה שמגביל את הבילויים.

 

העניין הוא שאני לא שופט אותה בגלל הלימודים או משהו... אלא על החוסר רצון.

רשיון נהיגה לפחות שזה דבר בסיסי ביותר במדינה שלנו וכל זוג צעיר צריך רכב. (חוץ מזה מי ינהג כשאני יהיה בסטלה אש? )

 

כאילו,המון דברים מתחברים ביחד.

ואני לא כל כך רוצה להתייעץ עם חברים,כי יש להם נטיה לשתף את החברות שלהם ולחברות שלהם יש נטיה לשתף בכלליות

[discoTD5]

האמת שלא היה איכפת לי עכשיו חברה בת 20 שלא עושה כלום ומתבטלת בבית .

+1...

[E.L]

לדעתי,

אתה פשוט צריך לשבת ולהסביר את המצב. לפתוח הכל ולהיות גלוי. להסביר לה ברוגע שאתה סטודנט וקשה לך כלכלית להחזיק

את שניכם (לפי מה שהבנתי ממך) ושמאד יעזור לך ויקל עליך אם היא תמצא לה איזה עבודה,אפילו חצי משרה,רק בשביל שלא

תיתקעו בבית בגלל מחסור בכסף.זאת הרגשה מחורבנת.

לגבי הרשיון,אני מכיר וגם יצא לי להכיר המון בחורות שלא עושות רישיון,גם כי נוח להן שאוספים אותם וגם כי הם פשוט מפחדות לנהוג.

יהיה לך קשה לנסות לשכנע אותה,אם זה לא מגיע ממנה לבד. אולי כשתגיד לה שקשה לך כלכלית להיות "הנהג" שלה,היא תתחיל להזיז עיניינים ולהבין.

נסה לראות לפי התגובות שלה אם היא מבינה או שההיפך, ולפי זה תעשה את ההחלטות שלך.

[Derish]

טוב לראות אותך שוב כותב בפורום. אשדוד סבלה מהעדר נציגות נאותה לאחרונה.

 

תן לי לנחש - הבחורה שאתה יוצא איתה לא רוסיה. או שהיא כן, אבל נמצאת בארץ מספיק זמן בשביל שהגבולות יטשטשו...

ואתה כן רוסי. וזה שורש הבעיה.

 

כי לרוסים יש דיסציפלינה. בעברית קוראים לזה משמעת עצמית. רוסים צריכים לו"ז ומבנה יציב, גם אם כלפי העולם החיצוני הם נראים הכי סטלנים בעולם. ואל תקראו לי גזען, זה מוכח מדעית.

 

אז אתה באופן בלתי נמנע צריך לצייר (ורצוי לשרטט) לעצמך קו מסויים ולעקוב אחריו. היא פשוט מעופפת במרחב, ולך זה נראה כאילו אין לה שום שאיפות בחיים. סביר להניח שאתה טועה, פשוט כרגע היא עוד לא סגורה על עצמה. לעיתים קרובות אנשים כאלה פשוט נוחתים יום אחד בהיר בפקולטה לרפואה, אחרי שריחפו מספיק ונהנו מהחיים, ומתחילים לשנות את העולם. אל תמהר לוותר עליה.

 

לגבי הנושא הכלכלי - על הפער הזה יהיה לך קצת יותר קשה לגשר, ואינני בטוח שתצליח. היא בחיים לא תבין מה זה לחיות על תקציב עד שתתנתק מההורים, וגם אז יקח לה זמן להתרגל לרעיון. אתה עוזר למשפחה כבר הרבה שנים ולא רגיל לרעיון של להיות נתמך או תלוי במישהו. מקסימום תסכים לקבל תמיכה מבת הזוג ולעזור בחזרה, אבל בשביל מערכת יחסים שוויונית כזאת צריך אישה או בחורה ולא ילדה.

 

בניגוד לעצות הרגילות שאני נותן במקרים כאלה (תמשיך/תחתוך, בלי סנטימנטים), כאן דווקא הייתי ממליץ לנקוט בטקטיקה לא אופיינית. במקרה הזה לא הייתי פועל כמו גבר, אלא כמו אישה. הייתי נשאר בקשר ונהנה ממנו, עד שיבוא משהו טוב, בוגר ומעניין יותר. בינתיים אתם נהנים יחד, הצבא מתרחק והחיים האמיתיים מתקרבים, והבחורה עשויה לנחות מהריחוף שלה ולהפתיע אותך. להפסיק הכל עכשיו זה חבל, יכול להיות שאתה מפספס פה משהו עם פוטנציאל ממשי. לחילופין, אם בהמשך יבוא משהו טוב ורציני יותר, תוכל לשנות מסלול בלי רגשי אשם ולאחל לבחורה הזאת הצלחה בהמשך דרכה, כאשר אתה יודע שנתת לשניכם צ'אנס להשתנות (כפי שעידן הטיב לנסח זאת).

 

אולי בגלל שאני עובד בקרב הרבה נשואים בעבודה שאומרים לי שאם היו במקומי לא היה חור שלא היו עושים לו שפכטל...

 

אתה צריך להפסיק להתייעץ עם העמך לגבי הסוגיות שלך. בשביל זה יש את הפורום, פה יש מומחים איכותיים מהשורה הראשונה, בכל תחום.

 

אבל ברצינות... כולם גיבורים כשהם נותנים עצה למישהו אחר. אילו היו מוצאים עצמם בסיטואציה, כלל לא בטוח שהיו עושים את מה שהם מייעצים לך לעשות. עצות כאלה, בשביל אנשים שכבר עברו את השלב ההוא בחיים, הוא יותר טפיחה עצמית על האגו מאשר נסיון לעזור לך. הם קיבלו את ההחלטות שלהם בחיים, עם חלקן הם שלמים יותר ועם חלקן פחות, אבל המחשבות על "מה היה אילו" עדיין טורדות את מנוחתם. לא הייתי מתייחס לדבריהם ברצינות רבה מדי, הם נוטים להיות מבוססים במידה רבה על פנטזיות ובמידה מעטה על נסיון.

[alomm]

מסכים עם התגובה מעלי ומדגיש משהו שלדעתי חשוב בתגובה של עדן.

 

ראיתי הרבה אנשים עושים את המעבר "פאזות" הזה. הוא/היא משתחרר מהצבא והבן/בת זוג נשארת בצבא.

הוא/היא מסיים לימודים הבן/בת זוג עדיין לא לומד/בתחילת הדרך.

 

אם תהיה לך סבלנות אתה תראה איך היא תתפוס כיוון והתהליך הזה יכול לקחת זמן.

 

ניראה לי שהעצות מהחברים לעבודה נובעות מתסכול מסויים. קח את הזמן, תהיה סבלני ותזכור שהגישה שלך משפיעה מאוד כלומר אם תהיה שלילי אז הקשר יהיה רק בנסיגה.

[Max.M]

תודה לכולם,

זה לא המעבר פאזות,אלא זה כנראה צירוף של יותר מדי דברים ביחד.

ואני מחפש לעצמי את הסיבה "ההגיונית" לחתוך.

 

ננסה להרגע קצת ,לחשוב... יהיה טוב

[discoTD5]

יהיה טוב

בטוח!

[Derish]

... רק לא ברור מתי ולמי.

[רוכב בודד]

לדעתי - תחתך ותסיים את הקשר.

הכיוונים שלכם שונים והמרחק רק יגדל עם הזמן. התוכניות והמחשבות שלך לא יתאימו עם הגישה שלה, גם אם היא תשתנה, בין אם זה מעצלנות(ואצלך המצב הפוך) או מאדישות ואלי קצת חוסר כשרון. שניכם בגיל צעיר בו הכל אפשרי ועוד כלום לא התקבע.

לך יש שאפתנות והבנה עיניינית של ניהול החיים, לה יש רצון לבלות עוד כמה שנים עד ש... גם היא לא יודעת מה.

מהדברים שנכתבו נראה שהאהבה כבר מתפוגגת, אתה רק מושך עוד קצת כי מה שיש הוא בסדר.

תראה: יש קשרים שנמשכים הרבה ויש כאלו שקצת. מנסים. כל הזמן. אין דרך לנבא. לך קדימה, גם אם כרגע נעים לך. ורק תזהר שלא תמצא את עצמך פתאם אבא...

[Max.M]

האמת,שהרבה הפחידו אותי מהרעיון הזה של להיות פתאום אבא...

לא שאני לא סומך עליה בקטע הזה,אבל בקטעים של זוגיות נשים יכולות להיות דבר נפלא,ויכולות גם להיות גהנום עליי אדמות .

ואני לא רוצה לצאת בתור זבל,כי אחר כך זה מגיע למצב כזה "וואלה,באמת מקס? אז למה אחרי שנה וחצי נזכרת? למה נתת לי לבנות ציפיות? תקוות? (דמעות,בכי,דמעות,צעקות,בכי,דמעות) ".

 

בכל מקרה,אני ממשיך בינתיים עם הקשר זורם בצורה קלילה יותר.... ושם את העדיפויות האישיות שלי בראשונה.

 

לא מזלזל בקשר,אבל לא מוותר על משמרות בימי שישי בבוקר... וכדומה'.

לדעתי זה הצעד הנכון.

ונחיה ונראה .

 

תודה על העצות