סקר שעשינו בעבודה- אם בת/בן הזוג שלך בגד/ה בך פעם אחת.ייסלח?

[oryo]

מי שמשאיר כזו חיה בבית, הוא חסר עמוד שדרה שאוהב לצפות בדובוני אכפת לי וחושב ששוקולד תפוז זה טעים.

[ישה]

מה אתה משווה

 

זה כלב

 

והבוגדת היא כלבה

[SlowRide]

...וחושב ששוקולד תפוז זה טעים.

שוקולד עם קרם תות. זו התחתית.

[Smiro]

אנשים אשכרה משווים פה בין כלב שחירבן בבית לבין בגידה של בת זוג. הזוי

מעניין מאוד לראות איך oryo ירגיש אם חס וחלילה דבר כזה יקרה לו ואם עדיין יראה את זה בצורה כה ״חסרת אגו ומחושבת״.

בואו נאמר שאגו במערכת יחסים פסול לחלוטין - אבל יש גבול. אי אפשר לגמרי לוותר על הכבוד העצמי. זו דעתי.

סתם שאלה לכולם - אשתך עצבנית מסיבה כלשהי, רבה עם מישהו או לא יודע מה, ומחליטה להוציא את זה עליכם - עצבים, האשמות, קללות ודיבור מסריח - האם תקבלו בהבנה ותסבירו לה רגוע שהיא טועה ותחכו להתנצלות? או שתכנסו בה בחזרה ותהיו בקטע של ״אל תוציאי עליי את העצבים שלך״.

אם אשתך כועסת ורבה איתך בצעקות - האם תהיה ג׳נטלמן ותענה ברוגע או תענה לה בעצבים ובצעקות על אותו המשקל?

אם אשתך כעסה עלייך בגלל משהו שעשית אל היא נוהגת לעשות את אותו הדבר, מה הייתם עושים?

[David32]

Smiro,

דעתך כבר ברורה פה.

כנראה שאתה עדיין רואה מערכת יחסים כ"חייבים לי מקום לדחוף את הזין" כשבאמת זה יותר משהו בסגנון של "חבר מאוד מאוד טוב לשאר החיים".

כן, אם מוציאים עצבים הדבר הנכון לעשות זה להישאר רגוע ולהבין את הצד השני, במקום לצרוח על בת זוגתך שעבר עליה יום קשה ומעצבן והיא סך הכול מחפשת מפלט.

אז אם חבר שלך בא ומתחיל לצעוק, זה חצי לגיטימי לצעוק עליו חזרה.

לצעוק על בת זוגתך (או בן זוגך, whatever floats your boat ) בגלל שעבר עליה יום קשה זה לא לגיטימי. קורה? כן, לגיטימי? ממממ לא.

אבל זה מה שאתה מסרב להבין, היא/הוא זה לא עוד מקום לדחוף את הזין שלך כשאתה חרמן או הטבח שלך.

זה בן אדם, שרוצה להעביר איתך את רוב חיו, כי נעים לו איתך ונוח לו איתך ואתה אמור לתמוך בו כמו שהוא יתמוך בך, לצעוק עליו כי עבר עליו יום רע?

[oryo]

סמירו, מסולם של גפילטע פיש בפסח עד אולר בתא כפפות - כמה מרוקאי אתה?

 

לשאלתך, אסביר לה שאין שום סיבה להוציא עלי עצבים ברוגע, אם היא תמשיך לעוף עלי בלי שום סיבה אחתוך את השיחה ואבקש ממנה שתדבר איתי כשתרגע, אם זה עדיין ימשיך אז גם אני אתעצבן וזה יהפוך לריב.

בפעמים המעטות שהשטויות האלו קורות לנו, סעיף 1 עובד בד"כ, לעיתים יש אסקלציה ל2, כמעט אף פעם זה לא מגיע ל3.

[SlowRide]

צעקות זו דרך להוציא עצבים. זה תלוי באישיות של בני הזוג.

יש אנשים שרגילים לזה, במקום להיות בברוגז אחד עם השני ולשמור מרחק הם רבים בצעקות עד שעובר להם.

ויש כאלה שכשהם מעיזים להרים את הקול אתה יודע שמשהו ממש לא בסדר.

צריך להכיר את בן/בת הזוג ולדעת כמה "שוות" הצעקות שלו.

[oryo]

מעניין מאוד לראות איך oryo ירגיש אם חס וחלילה דבר כזה יקרה לו ואם עדיין יראה את זה בצורה כה ״חסרת אגו ומחושבת״.

מעניין מאוד מדוע אתה מדבר אלי אבל מתייחס בגוף שלישי, אבל ניחא.

אם זה יקרה, יכול להיות שאני אוכל להיות שקול, ומצד שני יכול להיות שאני אגיב אינסטינקטיבית בעצבים ואשבור את הכלים. אני רוצה להאמין שהאפשרות הראשונה תתרחש, ועם זאת מקבל לגמרי את האפשרות שהאופציה השניה תשתלט עלי (will get the best of me מתאים כאן יותר).

ההבדל בינינו הוא שמבחינתך האפשרות הראשונה לא קיימת או מעידה על תכונות כמו 'פחד'/'חוסר עמוד שדרה' וכו', אתה מכיר רק את צורת הפעולה הבסיסית ביותר ועוד חושב שזה נותן לך איזושהי יכולת לשפוט אנשים שעובדים מהראש ולא מהבטן בזלזול. ממש כמו הערס ההוא שהזכרתי באחד העמודים הראשונים שמתגאה בכך שהוא מרביץ לזה שחתך אותו בכביש, בלי יכולת/רצון להבין שלבחור בדרך אחרת לא מעיד על 'חוסר אומץ' אלא על שקילות והגיון.

עריכה אחרונה ב-23 לאוגוסט, 2015 על ידי oryo

[yossy]

כעת חזרנו מארה''ב והתארחנו אצל כמה משפחות יקרות,

שהשתדלו להנעים את זמננו ולפנק,לפנק,לפנק ככל הניתן.

(משפחה של אשתי)

שמתי לב למוטיב שחוזר על עצמו בכל המשפחות הנ''ל,

האשה היא המוח בבית והגבר עושה את דברה אגב המון כבוד

לאשה,אני ממשיך לחשוב על הנושא ואני רואה שבעצם כך אבא שלי

(עדיין) נוהג,וגם אצלנו בארץ במשפחות נהוג לתת כבוד לאשה והיא

תאמר את המילה האחרונה,

מיותר לציין שכל מי שבחר באופציה הזו זוכה בזוגיות מדהימה,ניצח במילחמה

ואתה יודע מה,גם בקרב,

תן לאשה להתפרק,לשחרר כעס לפעמים זה ליגיטימי,עדיף מאשר תשמור

בלב ותהיה מצוברחת או חולה חלילה,

צעקות לא יפתרו שום בעיה,מה שכן יפתור זה מיטה שמגיעים איליה בלילה,

יחסי מין טובים זה המפתח לאשה מאושרת,וזה אומר משפחה וזוגיות בריאה.

[ישה]

למה הכלב קיבל בעיטה

 

האשה של הבוס לא נתנה לו בלילה.

 

בא עצבני אש, בבוקר לעבודה מזמן את הסגן שלו וצורח עליו

 

הסגן יוצא מזמן אליו את סגנו וצורח עליו

 

כך עד שהגענו לעובד האחרון בדירוג בחברה

 

זה בא הביתה צועק על אשתו

 

היא על הילד הבכור והוא על אחיו הצעיר

 

והוא מה נשאר לו לעשות

 

לתת לכלב בעיטה.

[סיוויק 08]

מגיעים אלי [כעו"ד\מגשר עם רקע בתחום המשפחה, אבל לא רק בגלל זה] זוגות במשבר

כדי לעשות שיחה של 'מה עושים' - לפעמים הכוונה היא 'איך מפרקים נכון את החבילה"

ולפעמים "איך מתגברים ונשארים יחד". לפעמים מגיע רק צד אחד. אני עושה זאת בהתנדבות

וזה קורה עם 2-4 זוגות בשנה קצת יותר מעשור, לא הרבה, זאת לבד מזוגות מולם עבדתי כעו"ד.

 

"בגידה" [מערכת יחסים מחוץ לנישואין] היא מושג מאוד רחב ולרוב סימפטומאלית לרקע רחב עוד יותר.

זוגות רבים יכולים להתגבר על הרגש שעוררה "בגידה", ומתוכם יש המצליחים ביישום הלאה.

 

לפעמים אנשים מצהירים ש"אין חזרה" אבל מצליחים לממש סליחה אמיתית,

לפעמים אנשים שסולחים לא מצליחים לממש זאת בהמשך והרגש מכריע אותם.

לפעמים הערסים יוצאים נאורים והליברלים יוצאים ערסים, גם כשהם מצהירים אחרת.

 

ההתנבאות על איך ארגיש\אגיב חסרת טעם עד שהדבר מתרחש באמת, ולנסיבות יש משקל רב.

דוגמא שחוזרת על עצמה - הייתה מע' יחסים מחוץ לנישואין, יש רצון להתגבר,

אבל צד ג' והצד הבוגד עדיין עובדים יחד כל יום. מה עושים ?

לחילופין -

צד ג' הוא כל-כך יפה סקסי\ת ועשיר\ה שהצד הנבגד מתרסק מזה ולא יכול להתאושש -

ולחילופי חילופין, צד ג' הוא מכוער, עני ומגעיל עד שהצד הנבגד מתרסק כנ"ל.

ועל טיפת הנסיבות הללו יש עוד אינסוף פרמטרים.

 

מחרתיים הגבר שאשתך ניהלה אותו רומן לא מחייב,

נכנס חזק למקום שהשארת, והוא עובר לגור בבית שאתה עדיין משלם עליו משכנתא,

ונותן לילד שלך נשיקת לילה טוב כל לילה, לפני השינה.

 

הו, זה עוד בקטנה, כי בעוד שנה הוא ירצה שהילד יירשם לבי"ס דתי,

למשל, או שהילד יחטוף ממנו צעקות כי אסור לו לגעת בסטריאו [שאתה קנית], וממילא

עוד חצי שנה הם הולכים לעשות פלואו [לא פאלו] בוונקובר ואח"כ חוזרים לבית של ההורים שלו,

שם הכל סבבה חוץ מזה שהסבתא מבשלת רק עם מרגרינה וזה מה שהילד שלך אוכל כל יום,

ומידי שישי הם מפגינים בבילעין או באש-השם, נגד או בעד, לא חשוב, כי הדבר היחיד שהילד

שלך נהנה ממנו הוא שהגבר החדש מרכיב אותו על הטוסטוס בכביש בינעורוני ונותן לו רק שלוק מהבירה שלו.

ואגב, יש סטטיסטיקה קשה של מתי 'נשיקת לילה טוב' פתאום מלווה גם בליטוף קליל בטוסיק, וד"ל.

תגיד לי מתי אתה מביא את הלום שלך,

כי הייסורים האמיתיים שהחיים בהקשר הזה מציבים קורעים את הלב.

 

רוצה לומר, לאט לכם, לאט לאט לכם. לפעמים עוזרת לי הילרי קלינטון במקרה הזה,

שזו דוגמא פופוליסטית ולא רלוונטית, אבל לאנשים מרגיע לראות שהגב' קלינטון התגברה

על שמלה עם זרע שהוצגה בפני כל העולם ובכל הערוצים, אז גם גב' או אדון כהן

יכולים אולי לעכל זאת ולהמשיך יחד [אם זה מתאים].

[Nuker]

מהדברים שעולים כאן ניכר כי הגישה שלכם נובעת קודם כל מהרכושנות והאגו, ורק אח"כ משיקולי פסאודו-הגיון שכאלו.

אני לא רואה איפה זה קשור לרכושנות ואגו אם ההגיון שלי פועל לשני הצדדים,שכל מה שאני מצפה מזוגתי גם חל עליי ללא הגבלות.

מה שסיויק רשם זה בדיוק הסצנריו שאני רואה שייקרה,חלילה.

לפעמים אנשים שסולחים לא מצליחים לממש זאת בהמשך והרגש מכריע אותם.

וזו בדיוק הסיבה לגישה שלי.

[oryo]

ניוקר, תעשה הבדלה.

לא להיות מסוגל לסלוח לאשתך על בגידה - לגיטימי, כל אדם וסט הערכים שלו.

לטעון שכל מי שמסוגל לסלוח לאשתו הוא חסר עמוד שדרה ו/או פחדן - בורות ו/או קבעון מחשבתי. חוסר הסובלנות הזה הוא בד"כ מנת חלקם של חברות/עדות שמרניות במיוחד, בגלל זה אמרתי בקריצה לסמירו את הקטע עם המרוקאי (לצורך העניין אפשר להחליף בגרוזיני/קווקזי, וכמובן שהכל ברוח טובה נא לא לקחת ללב).

 

אני לא מבקר את מי שלא מסוגל לקבל החלטות מסויימות בזוגיות שלו, אני כן מבקר את מי שלא מסוגל להבין מדוע ניתן לקבל החלטות שונות ממנו.

עריכה אחרונה ב-23 לאוגוסט, 2015 על ידי oryo

[ניקו פ.]

סמירו, מסולם של גפילטע פיש בפסח עד אולר בתא כפפות - כמה מרוקאי אתה?

הבנתי שהתבדחת, ובכל זאת אומר: לא רק.

ההורים שלי עלו מבריה"מ [מחבל הקווקז] וזה מאוד מאפיין גם את התרבות הזו. אצלנו במשפחה המושג "כבוד" מקבל חשיבות יותר גדולה ככל שעולים בדורות. אצל ההורים שלי פחות מאשר אצל סבים שלי, ואצל הילדים אפילו פחות מכך. השכלה וחינוך - שהן במובן מסוים תוצר של הטמעה בחברה פחות פרימיטיבית - מועילים בנושא זה. ועדיין, זה [זה=החשיבות של "כבוד" ו"לא להיות סמרטוט" ובלה בלה] קיימת בדרך זו או אחרת. אני רואה את זה אצל חלק מהחברים, אצל אנשים ברחוב ושומעים את זה בחדשות כשגבר תוקף את אשתו, או מישהו שהתחיל עם חברה שלו במסיבה מבלי לדעת שיש לה חבר. זה נובע בעיקר מראיית עולם שוביניסטית. הרי אם מישהו התחיל עם חברה שלי והיא זרמה, אז אני יכול לבוא בטענות רק כלפיה [או כלפי עצמי]. אם אני רואה בו אחראי, זה אומר שמבחינתי אין לה בכלל "מילה" והיא סתם כלי, חתיכת בשר, שאני צריך לשמור עליה כדי שהאריות האחרים לא יתקרבו. הזכרתי לעצמי משפט מצחיק ששמעתי פעם: "ביטוח לאומי זה האויב הכי הגדול של הדרוויניזם".

 

בפן יותר אישי: לצערי הרב נתקלתי בהשלכות הכי שליליות של "כבוד" בדמות חבר שנרצח. כתוצאה מכך, אותי מראש לא תמצאו בשום קשר עם אנשים שמזכירים את המילה הזו בשיחה: "לא בכבוד שלי", "מילה של גבר" וכדומה. פעם חשבתי שזה אופייני רק לילדים שחיים בסרט פני צלקת, אבל מסתבר שזו תופעה רחבה מאוד. חבל.

עריכה אחרונה ב-23 לאוגוסט, 2015 על ידי ניקו פ.

[oryo]

ניקו, תקרא שוב תגובה אחת מעליך - אירוני

 

עריכה: וואווווהווווו איזו חתימה!!