האתיקה שבאירוח עיתונאים על ידי יצרני הרכב.

[ULY]

זה ככה בכל מקום - אפילו הספר שלי ממליץ לי על מוצרים שאפשר לקנות במספרה שלו (רק שעל פי איך שאני מכירה אותו, אני יודעת שהוא לא יביא מוצרים באיכות ירודה, ולא יציע לי דברים שאני לא צריכה - כאלה יש אחד למיליון...)

יש הבדל בין אדם שאת מודעת לאינטרס שלו ולמרות זאת סומכת על שיקול הדעת, ובין עיתונאי שאת קוראת את דבריו במחשבה שנכתבו באובייקטיביות.

 

לא במקרה ג'יפית מתחפשת לעיתונאית במופעי הפרסומת שלה.

אני בטוח שיש הרבה המשוכנעים עד עומק ליבם שמדובר בצרכנית נבונה שהיא גם עיתונאית הבודקת עבורם מוצרים וממליצה עליהם, ולא בג'יפה פירסומית דביקה...

[Roy]

טל- יש הבדל בין מימון ישיר (של טיסה+שהות), לבין פירסום בעיתון.

נכון שבשני המקרים יכולה להיות השפעה על הכתבה, אבל לפחות יש שמץ של ניקיון כפיים, בזה שאתה לא מקבל את הכסף ישירות לכיס שלך (הכתב).

אמרתי, יש בעיה כלשהי בפירסום, אבל זאת רעה חולה שכל העולם חי איתה כבר כמה שנים.

מסעות סיקור הממומנים בלעדית ע"י היבואן/יצרן, יש בהם טעם לפגם.

הכל עדיין של מינון וסמנטיקה.

 

אני לא חושב שזה מהלך קל, אבל אם העיתון ידרוש שהוא משלם על הטיסות/שהייה (וכמובן זה יהיה גורף על פני רוב העיתונים הראשיים), לא נראה לי שתהיה החרמה של כתבי הרכב בישראל.

אני מאמין דווקא, שאולי אחרי תקופת הרצה ראשונית קשה, זה דווקא יכול לעבוד די טוב.

 

הדוגמא עם עיתונאים שעשו מעבר לנדרש.

זה לא צריך להיות דווקא תחקיר מעמיק, זה אמור להיות הובלת דרך, אפילו רעיונית.

גם כל העיתונאים האחרים בתקופתם עשו (פחות או יותר) את עבודתם. הם עשו מעבר.

 

מה עצוב? אני אסביר לך, המשפט הזה "אינטרס להלחם על כך", יש לכם ועוד איך אינטרס.

האינטרס להיות אתיים והגונים אל מול הקוראים שלכם.

העובדה שאתם לא רואים את זה, עצובה.

אתה יכול לראות בתגובה הקודמת שלי, שאכן אמרתי שככה העולם נוהג.

אבל בין לעצום עיניים, להתכופף ולהגיד ככה כולם עושים, לבין לחרוק שיניים, להתאמץ ולעשות טיפה יותר, יש הבדל.

יש לכם אינטרס, עצוב מאוד שהוא לא מספיק חשוב ורלוונטי מבחינתכם.

 

הדברים הם לא שחור או לבן, פרסום בעיתון לא שקול לנתינת מתנה של אלפי שקלים ישירות לכיס של הכתב.

חוות דעת משוחדת על אוטו, לא חייבת להיות שקרית, היא יכולה קצת "להחליק את הקמטים".

גם כתב משוחד, לא קופץ באמצע הטיסה לז'נבה ומודיע לכולם שהוא הולך להלל את הקיא ספייה החדשה. זה נעשה קצת יותר אלגנטי.

 

טל, המצב הוא, שכעת, כתבי הרכב מקבלים מימון ישירות לכיסם (של טיסות ושהייה).

פירסומות בעיתון של אותם יבואנים בלעדיים.

מנהלים קמפיינים פרסומיים בעזרת היבואנים.

וכל מה שנשאר לכם להגיד הוא "תאמין לי, אני ישר".

אז בסדר, אני מאמין לך ולרוני. אבל אתם באמת חושבים שאתם נמצאים בנקודה כזו שבה אתם יכולים להתייחס אל עצמכם כטהורים ורחוקים משחיתות, שנות אור? מסופקני.

לראיה, תראה את הלכלוכים (האנושיים.. אנושיים מאוד..) בין כמה כתבים/עורכים/WHATEVER...

אם בריבים האלה אפשר להפגין רגשות אנושיים חזקים כ"כ, נראה לי שזה לא קשה לנחש, שיש מקומות נוספים בהם הרגש משתלט על השכל.

 

*אין לי שום דבר נגד אף אחד מהכתבים, אני לא בצד של אף אחד, אני בסה"כ קורא/מנוי (לאחרונה קורא פחות).

[sronis]

יש לנו אינטרס לספק לקוראים את הכתבה הטובה והנכונה ביותר. כל עוד אנחנו עושים את זה, אין לנו אינטרס להוציא מכספנו (או כספו של העיתון לצורך העניין). כמו שנאמר כבר בשרשור זה, למגזינים בחו"ל יש גב כלכלי גדול הרבה יותר מבארץ, וגם הם נשלחים בחינם. אז אתה מצפה שמגזינים ישראלים יממנו מכיסם כאלו דברים? אין סיכוי, הם פשוט לא יחזיקו מעמד. ואם הם לא יסקרו את ההשקות, אז הם יפסידו קוראים וישארו מאחור - LOSE LOSE SITUATION.

 

הכתב לא מקבל מתנה של אלפי שקלים. הוא מקבל טיסה, מלון וארוחות, אבל הוא לא רואה מזה שקל. אל תחשוב שהשקות זה כיף ונופש. בסופו של דבר זו עבודה, גם אם היא מתובלת במטעמים ונוף של ים.

 

יותר מזה - לכתבים אין שום אינטרס ליישר את הקמטים. המערכת לא מרוויחה מכך כלום, מלבד זלזול הקוראים אם יגלו את הרמאות. אף יבואן לא מחליק לנו שטרות וקורץ שנוציא את האוטו שלו טוב. להפך - היו הרבה מקרים בעבר בהם יבואן עשה חרם על מגזין כי זה כתב שהרכב החדש שלו פחות טוב משל המתחרים (או סתם גרוע). התוצאה היא שאני לא מרוויח דבר מלכתוב דברים טובים במקום רעים על רכב.

 

אתה כמובן לא חייב להאמין לי, ואני מדבר כרגע רק בשם עצמי ולא בשם שאר הכתבים (שאת רובם אני מכיר אישית), אבל תן לי להזכיר לך שאני צמחתי מכאן. אני גדלתי בתור קורא ביקורתי וחובב רכב, כזה שמנסה לעזור לאנשים ולשפר את תרבות הנהיגה בארץ. אני הראשון שילחם בשחיתות בנושא זה, אם היא תציץ עם ראשה המכוער. נכון, כעת אני מתפרנס מהמערכת הזו, אבל אני יכול להבטיחך נאמנה ולהצהיר קבל עם ופורום (ושוב, אינך חייב להאמין לי) שלפחות במקום עבודתי ובדברים שאני כותב, אין פרט אחד שאינני עומד מאחוריו במאת האחוזים. אם משהו מהדברים שאני כותב לא נכון עובדתית, אני מוכן להתנצל על הטעות, אך זה בפירוש לא נעשה במזיד.

 

רוני

[Roy]

זה מתחיל כבר לחזור על עצמו בלופ.

אמרתי (ואמרו אחרים), אני מאמין לך. ולטל.

אבל אני לא חושב שאתם יכולים לשבת בעצימת עיניים ולהגיד שהכל טוב.

כרגע החומר האנושי (שאנחנו מכירים פה) הוא איכותי, אבל מה עם העתיד, מה עם אלה שאנחנו לא מכירים?

 

לגבי מה אתם צריכים לספק לקוראים, זה הכל חלק מהאג'נדה של העיתון.

אם תחליטו להיות עמוד האש לפני המחנה, אתם תדאגו ליותר מאשר 5-10 כתבות כל חודש (או 40, לא משנה).

אם תחליטו להיות אחד מהחבר'ה, אתם תספקו 5-10 כתבות טובות כל חודש, וזהו.

אם תחליטו להיות הזונה של החבר'ה, אתם תספקו 5-10 מודעות פרסומת כל חודש.

 

כל אחד (ואני לא מדבר על "אוטו" דווקא) יקבע איפה הוא נמצא. הקוראים יקבעו אם מי ללכת.

 

 

נ.ב.

מעט בצד הדיון הזה.

דבר שכן מאוד חסר בכתבות שלכם (והפעם אני מדבר על "אוטו") הוא שיניים.

היום כל הרכבים מעולים, אבל אי אפשר שכל הכתבות יצאו חלביות.

מבחינתי, כתבה על הפייטון למשל, צריכה להיות קריעה שלה לגורמים (לא בפיסקה אחת או שתיים).

כתבה על קיא למיניה, אמורה לקרוע לה את הצורה.

כתבה על רכבי יוקרה מינוס (החל מהפאסאט, דרך סדרה שלוש ועד הג'יפים היוקרתיים) צריכה לתת רושם, מעבר לאיכות הרכבים, על המחיר המוגזם שלהם, או על הרבה מאוד פאקים שלא מתאימים לרכבים העולים רבע-חצי מיליון.

ואני לא מתכוון שתעשו את זה בעדינות. באלימות חברים, אלימות.

[CX25GTI]

לא באלימות, בנחרצות.

 

נמאס הקטע של טנגו, אחד קדימה שתיים אחורה.

יורדים על נקודה ספציפית, אבל בשורה הבאה מסבירים כמה לא נורא..

לא רציני, וגורם לתחושת פיקפוק גדולה ברצינות הכותב , ובעיתון..

[שמר]

שמר

 

תרים את התריס ותבדוק - חושך בחוץ עכשיו, או אור יום

אז תצבוט את עצמך , העיקר שתתעורר מהחלומות.

[sronis]

אם משהו גרוע - אני תמיד כותב שהוא גרוע. העניין הוא, שכיום רוב המכוניות הנמכרות בארץ הן לא מכוניות גרועות. היבואנים לא יעזו להביא לכאן רכב באמת גרוע. מקסימום רכב נחות מהמתחרים במחיר יותר זול (לדוגמה, קאיה סראטו. למרות שבמקרה הזה היבואן בהחלט פישל והמחיר לא מספיק זול ביחס לתמורה). התוצאה היא שתמיד יש דברים טובים ודברים רעים לכתוב על אוטו, זה לצד זה. אז איכות החומרים גרועה, אבל נוחות הנסיעה טובה. אז המנוע חלש, אבל צריכת הדלק מצוינת. וכן הלאה.

 

צריך גם להבדיל בין כתבות צרכניות לחלוטין (אף אחד לא יכתוב כתבה מלאת אמוציות על קאיה סראטו) לבין כתבות יותר אישיות (בעיקר על מכוניות ספורטיביות או מיוחדות). אני, למשל, דווקא מאוד מעריך כתיבה אמוציונאלית על מכוניות, נניח במקרה של הכתבה של אהרנוביץ על הפיז'ו 407. אבל מה לעשות ובסופו של דבר מדובר במכונית לגיטימית ובעלת יתרונות, כך שאולי זה מאוד ישמח אתכם אם נכתוב "הסוף לחדוות הנהיגה בפיז'ו" או "אני רוצה גט", או מה שהוא כתב שם, אבל המחויבות לקוראים צריכה גם להתחשב ביכולות המכונית ביחס למתחרות ולא רק בפן האישי המוכנס לכתבה. זו הסיבה שאתם לא רואים קטילות היסטוריות על בסיס קבוע - זה פשוט לא הדבר הנכון לעשות כלפי הקוראים. אני לא חושב שיש הרבה מכוניות שנמכרות בארץ כיום שראויות לקטילה ביחס למטרתן. אבל אם תיבחן מכונית כזו, אני מבטיח לכם שהיא תיקטל. לדוגמה, אם הייתה דייהטסו קופן למבחן, היא בטח הייתה מקבלת קטילה רצינית - גם רכב בסיסי ומסכן יחסית, וגם מחיר היסטרי. אז מה אם יש לה גג נפתח.

 

רוני

[אורי79]

יותר מזה - לכתבים אין שום אינטרס ליישר את הקמטים. המערכת לא מרוויחה מכך כלום, מלבד זלזול הקוראים אם יגלו את הרמאות. אף יבואן לא מחליק לנו שטרות וקורץ שנוציא את האוטו שלו טוב. להפך - היו הרבה מקרים בעבר בהם יבואן עשה חרם על מגזין כי זה כתב שהרכב החדש שלו פחות טוב משל המתחרים (או סתם גרוע). התוצאה היא שאני לא מרוויח דבר מלכתוב דברים טובים במקום רעים על רכב.

אתה קצת סותר את עצמך כאן, לא הבנתי איך זה "להפך", זה בדיוק מראה את הבעייתיות.

 

אם יבואן שלא מרוצה מהכתבה יכול להפעיל עליך לחץ, לא לספק רכבי הדגמה או השקות, או הכי גרוע - לא לפרסם בעיתון, אז קשה לך מאד להיות אובייקטיבי.

 

אני לא בטוח שיש לזה פתרון.

 

אני כצרכן הייתי רוצה לראות דבר כזה: למשל בגליון 234 של "אוטו", בתחילת הכתבה על מיצובישי קולט - "גילוי נאות: יבואן מיצובישי מפרסם בגליון זה" או "פרסם בשנה החולפת בעיתון זה".

(לקח לי פחות מדקה למצוא דוגמא).

 

לדעתי החובה האתית של כל עיתונאי היא לפחות לחשוף את ניגודי האינטרסים שלו, אם לא ניתן למנוע אותם. זאת דרך לפתח ביקורתיות בריאה אצל הקוראים.

 

אורי

[תומR]

עיתון הארץ, שהחרים נסיעות לחו"ל (והיה יחיד בישראל) בגלל "סיבות אתיות" (שאותן הציג רוני שטרן) שינה ממנהגו ברגע שנכנס באופן מסיבי לכתיבה על רכב (למיטב ידיעתי הוא מממן את הטיסה).

למעשה הוא מממן גם את המלון + סכום כלשהוא לפיצ'יפקעס.(גם כשכל המשלחת נוסעת ע"ח היבואן).

[תומR]

אתיקה עיתונאית

 

 

 

.

 

 

 

 

 

"עיתון רכב וירטואלי של אילן פייביש turbo ".

 

גילוי נאות

 

מאחר ואני שנים רבות בתחום, אני מכיר אישית ,עורכי מגזיני רכב בישראל +כתבי רכב.

ואני מכבד אותם-ואת חלקם הגדול אני נהנה לקרוא- והם נהנים לקרוא את רשמיי.

אני גאה בעצמי. אני יושב מול הקיבורד ומתאפק לא לצחוק, לא לכתוב שום דבר מעליב על זה שהעורכים שאתה מכיר קוראים לך בשמות ועל העיתונאים אין טעם להרחיב.

אסכם ואומר שאתה חי בהפקה ההוליוודית הטובה ביותר בעולם.(המשך יגרור שוב פעם שינוי נושא- וזה יהפוך לעוד שירשור "פייביש באיזה סרט אתה חי")

[sronis]

אתה קצת סותר את עצמך כאן, לא הבנתי איך זה "להפך", זה בדיוק מראה את הבעייתיות.

 

אם יבואן שלא מרוצה מהכתבה יכול להפעיל עליך לחץ, לא לספק רכבי הדגמה או השקות, או הכי גרוע - לא לפרסם בעיתון, אז קשה לך מאד להיות אובייקטיבי.

 

אני לא בטוח שיש לזה פתרון.

 

אני כצרכן הייתי רוצה לראות דבר כזה: למשל בגליון 234 של "אוטו", בתחילת הכתבה על מיצובישי קולט - "גילוי נאות: יבואן מיצובישי מפרסם בגליון זה" או "פרסם בשנה החולפת בעיתון זה".

(לקח לי פחות מדקה למצוא דוגמא).

 

לדעתי החובה האתית של כל עיתונאי היא לפחות לחשוף את ניגודי האינטרסים שלו, אם לא ניתן למנוע אותם. זאת דרך לפתח ביקורתיות בריאה אצל הקוראים.

 

אורי

 

יבואן יכול לא לשלוח להשקות או לא לפרסם בעיתון, אבל הוא לא משפיע על מה שנכתב. אתה יכול להאמין אחרת, אבל אם כך, אז אל תאמין לאף כתבה שנכתבת בעיתונות הרכב בעולם (כן, כן, חוץ מקונסומר ריפורט). אלי מעולם לא פנו בבקשה לשנות כתבה ולא מכיר כתב רכב אחר שאליו כן פנו.

 

ובנוגע לפירסום בכל כתבה של "יבואן זה וזה מפרסם בגיליון זה" - דבר כזה לא נעשה באף מגזין, לא רק בתחום הרכב, ואני גם לא חושב שצריך להיעשות. מה בדיוק תעשה עם המידע הזה? מה תעשה אם תראה פרסומת לסובארו לצד מבחן דרכים לסובארו? האם תפקפק באמינות המבחן? זכותך. אבל לידיעתך, יש דברים כאלו בכל מקום בעולם. זה באמת אומר שכולם מושחתים?

 

אני לא צריך לחשוף את ניגודי האינטרסים שלי, פשוט מכיוון שאין לי כאלו. ביום בו מישהו יבקש ממני לשנות משהו שכתבתי בגלל מניעים כלכליים, אני אתפטר.

 

רוני

[TShavit]

טל- יש הבדל בין מימון ישיר (של טיסה+שהות), לבין פירסום בעיתון.

נכון שבשני המקרים יכולה להיות השפעה על הכתבה, אבל לפחות יש שמץ של ניקיון כפיים, בזה שאתה לא מקבל את הכסף ישירות לכיס שלך (הכתב).

טעות ראשונה. אני לא מקבל אגורה לכיסי. אני יכול להבין שמנקודת המבט שלך, שהיה של יומיים בחו"ל מהווה מתנה שיש לה ערך; בשבילי זו נסיעה לעבוד. יש לה ערך בדיוק כפי שיש ערך לקדילאק STS שחונה לי עכשיו ליד הבית ואשר עומדת לרשותי לסוף השבוע. אני בטוח שישנם כאלו שיראו את זה שיש לי קדילאק טופ-אוף-דה-ליין צמודה לשלושה ימים בתור צ'ופר היסטרי. בשבילי זה עוד אוטו שאני צריך לנסוע עליו ולכתוב עליו; זה עוד סוף-שבוע שבו אני צריך לעבוד. אז כן, אני מניח שאהנה יותר מאשר אילו הייתי צריך לנסוע בגטס-ליסינג בסוף השבוע. אז מה? זה אופיו של המקצוע. חלק מהזמן נהנים מהעבודה. לשכור קדילאק כזו למשך סוף השבוע היה עולה, אני מניח, אלפי שקלים. אז מה, לדעתך מגזין 'אוטו' צריך לשלם ל-UMI את הסכום שהיה משלם אילו היה שוכר את המכונית? אתה לא חושב שזה מגוחך?

אמרתי, יש בעיה כלשהי בפירסום, אבל זאת רעה חולה שכל העולם חי איתה כבר כמה שנים.

מסעות סיקור הממומנים בלעדית ע"י היבואן/יצרן, יש בהם טעם לפגם. ואתה מתעלם מכך שגם זו "רעה חולה" (ניסוח שלך, לא שלי) שהעולם חי איתה שנים. אני תמה: האם מפריע לך ש-CAR נוהג אותו דבר בדיוק? או האם זה רק עיתונאים ישראלים שעבורם יש בעיה מבחינתך?

אני לא חושב שזה מהלך קל, אבל אם העיתון ידרוש שהוא משלם על הטיסות/שהייה (וכמובן זה יהיה גורף על פני רוב העיתונים הראשיים), לא נראה לי שתהיה החרמה של כתבי הרכב בישראל.

אני מאמין דווקא, שאולי אחרי תקופת הרצה ראשונית קשה, זה דווקא יכול לעבוד די טוב. למעט העובדה הפעוטה שאני לא מכיר היום שום מגזין רכב ישראלי שיכול לעמוד בזה פיננסית - מה שאומר, תכל'ס, שאם היה נהוג לעשות כך, הקוראים היו מקבלים הרבה פחות השקות. וזה עוד לפני שהסכמנו על הצורך.

 

הדוגמא עם עיתונאים שעשו מעבר לנדרש.

זה לא צריך להיות דווקא תחקיר מעמיק, זה אמור להיות הובלת דרך, אפילו רעיונית.

גם כל העיתונאים האחרים בתקופתם עשו (פחות או יותר) את עבודתם. הם עשו מעבר.

 

מה עצוב? אני אסביר לך, המשפט הזה "אינטרס להלחם על כך", יש לכם ועוד איך אינטרס.

האינטרס להיות אתיים והגונים אל מול הקוראים שלכם. מצטער, לא מסכים. מבחינתי אני אתי והוגן. אני מדווח על המכונית, נקודה. אתה ממשיך לפספס את הנקודה העיקרית: כשאני נוסע לחו"ל להשקה, אני לא מקבל שבוע נופש באיביזה. אני מבצע את עבודתי. לפעמים העבודה הזו כוללת קימה ב-4 בבוקר כדי לצאת לצילומים באור ראשון על כבישי ישראל, עם משפחתומטיות משעממות. לפעמים העבודה הזו כוללת טיסה לחו"ל ונהיגה בפורשה. בשני המקרים זו עבודה. מה ששונה זה רמת ההנאה - או העדרה.

העובדה שאתם לא רואים את זה, עצובה.

אתה יכול לראות בתגובה הקודמת שלי, שאכן אמרתי שככה העולם נוהג.

אבל בין לעצום עיניים, להתכופף ולהגיד ככה כולם עושים, לבין לחרוק שיניים, להתאמץ ולעשות טיפה יותר, יש הבדל.

יש לכם אינטרס, עצוב מאוד שהוא לא מספיק חשוב ורלוונטי מבחינתכם. א-ת-ה אומר שיש לנו אינטרס. אני, כאמור, לא מסכים. אין לי (או לכל עיתונאי-רכב אחר שאני מכיר) שום בעיה להתייחס עניינית למכונית שהוא בוחן. אף אחד לו משלם לי שוחד כדי לכתוב יותר או פחות טוב על מכונית מסויימת. עבורנו אין כל הבדל עקרוני בין מבחן לקאיה ריו לבין מבחן לקדילאק STS בסוף שבוע לבין השקה בחו"ל. כולם חלק מהעבודה. זה הכל. ומאחר ואין כאן בעיה, למה שיהיה לי אינטרס כלשהו לשנות את המצב?

 

הדברים הם לא שחור או לבן, פרסום בעיתון לא שקול לנתינת מתנה של אלפי שקלים ישירות לכיס של הכתב. שוב: אף לא שקל אחד.

חוות דעת משוחדת על אוטו, לא חייבת להיות שקרית, היא יכולה קצת "להחליק את הקמטים".

גם כתב משוחד, לא קופץ באמצע הטיסה לז'נבה ומודיע לכולם שהוא הולך להלל את הקיא ספייה החדשה. זה נעשה קצת יותר אלגנטי. ואני טוען שזה לא נעשה.

 

טל, המצב הוא, שכעת, כתבי הרכב מקבלים מימון ישירות לכיסם (של טיסות ושהייה). אתה ממשיך לטעות... מאחר וזה כסף שממילא לא היה יוצא מכיסו של הכתב, אין כאן שום מימון ישירות לכיס. פשוט אין.

פירסומות בעיתון של אותם יבואנים בלעדיים.

מנהלים קמפיינים פרסומיים בעזרת היבואנים.

וכל מה שנשאר לכם להגיד הוא "תאמין לי, אני ישר".

אז בסדר, אני מאמין לך ולרוני. אבל אתם באמת חושבים שאתם נמצאים בנקודה כזו שבה אתם יכולים להתייחס אל עצמכם כטהורים ורחוקים משחיתות, שנות אור? מסופקני. כן. אני טהור ורחוק משחיתות, וכך גם רוני. וכל אחד אחר מהאנשים שאני עובד איתם. אני לא יכול להצהיר את אותו דבר באותו רמה של החלטיות לגבי כאלו שאיני מכיר אותם טוב, אבל אני יודע שכל כתבי הרכב הראשיים - בני ברק וב. מיכאל מ'ידיעות', גיל מלמד מ'מעריב', דובי בן גדליהו מ'גלובס', יואב קווה מ'הארץ', אנשי 'הגה' וכן הלאה - עובדים מתוך שיקולים מקצועיים נטו.

לראיה, תראה את הלכלוכים (האנושיים.. אנושיים מאוד..) בין כמה כתבים/עורכים/WHATEVER...

אם בריבים האלה אפשר להפגין רגשות אנושיים חזקים כ"כ, נראה לי שזה לא קשה לנחש, שיש מקומות נוספים בהם הרגש משתלט על השכל. מה זה בכלל שייך? מה הקשר? אבל אם כבר הזכרת זאת, שים לב שבכל ה"לכלוכים" הללו מעורב אדם אחד, תמיד, ותמיד הלכלוכים יוצאים ממנו. האם ראית אי-פעם מישהו מ'אוטו' כותב כאן (או במקום אחר) על מישהו מ'הגה'? מישהו ממעריב מלכלך על מישהו מידיעות? זה פשוט לא קיים!

*אין לי שום דבר נגד אף אחד מהכתבים, אני לא בצד של אף אחד, אני בסה"כ קורא/מנוי (לאחרונה קורא פחות).

אני חוזר שוב על הפספוס המרכזי שלך: אתה רואה שהייה בחו"ל כמתנה. אני (וכל עיתונאי הרכב, למעט אולי הצעירים הפעורים שבהם) רואה את זה כעוד פן של העבודה. לפעמים פן מהנה, לפעמים פחות, לפעמים מעצבן, לחוץ או משעמם, אבל בכל מקרה חלק מהעבודה.

 

טל

[asher77]

אולי כל העיתונאים מוזמנים לאותן חגיגות ,אני קורא כתבות מאתרים שונים מארצות שונות בעולם

ומי שלא מחפש את הליטופים, אולי את סטירות ימצא אם יחפש את קלרקסון (למרות שאני מעדיף את הילוך חמישי...) יורד על מי שקונה במוו X3 וטוען שהיא גרועה בשטח בערך כמו שהיא גרועה בכביש.

קלארקסון גם כותב במדור הרכב בטיימס ,שם למשל יש לו מדור בשם GOOD CAR BAD CAR

על היונדאי אקסנט למשל או הפיז'ו 607 (משפט סיכום "מתפקידי להזהיר אותכן ממכוניות כאלו" זה מהניסוחים העדינים שם),אז אולי הן לא ממש מכוניות איומות אבל לא הרבה כתבים בישראל היו יורדים כך על מכוניות (ועל רוכשי המכוניות...)

[תומR]

ד"א - עוד קטע חשוב לא פחות ובעייתי באותה מידה - אנחנו חיים במדינה שבה גם מספר מכוניות ההדגמה נמוך. לא תמיד אפשר להשכיר.לא תמיד יש בעלים שרוצה לתת את שלו. היום התפרסמה ב"הארץ" כתבה שלי על C2 .מודה ומתוודה - התאכזבתי.

http://www.kvishim.co.il/kvishim/Articles.asp?id=324&m=1

כתבתי את זה.(וכפי שאתם רואים - גם היתי עדין). האי מייל ממשרד יחסי הציבור הגיע 20 דקות אחרי ששמעתי את הדפיקה של עיתון הבוקר על הדלת (אני ארצח את השליח!!!! מה הוא זורק את זה ככה על הדלת??? הטיח נופל מהתקרה!!!)) יכול להיות לך כל הכוח שבעולם - לא תיתלה במפרסמים. תהיה מיליארדר שמוציא את העיתון בשביל הפאן.

 

עדיין - מאיפה תביא (למשל) 407 קופה?

[רוני אהרנוביץ]

האי מייל ממשרד יחסי הציבור הגיע 20 דקות אחרי ששמעתי את הדפיקה של עיתון הבוקר על הדלת

ולא תספר לנו, תומר, מה היה כתוב באותו אי-מייל?

כפי שבדיון קודם בנושא, סיפרת כאן שהיית עד להסרחה בין יבואן פיאט למגזין רכב, אבל פחדת לפרט מה היתה ההסרחה ומי היה המגזין.

 

אתה רואה, תומר, מי שפוחד לצאת נגד שחיתות סופו שהוא נופל קרבן לה.

 

אם אותו יחצן מהיר שליפה היה יודע שהאי-מייל שלו יפורסם ברבים, אם כל יבואן סחטן היה יודע שדבר הסחיטה יהיה נחלת הכלל - עד כדי הטלת חרם צרכנים על עוכרי חופש הביטוי - ייתכן שדברים היו משתנים. אבל כשכולם משתפנים, מסתחבקים ודואגים לתחת הפרטי שלהם - זו התוצאה.

 

תומר יושב בעיתון הארץ. כשמדובר בפרסומונים, לא שולחים אי-מייל לכתב; מצלצלים למו"ל או שלא מחזירים טלפון לרוכשת הפרסומות. והמסר, כפי שמעיד תוכנם השיווקי של הפרסומונים, מגיע לכתב...