יום מובילי דעה עם מיצובישי טרייטון ה(באמת) חדש

[פבל]

באמצע ינואר שחררה מיצובישי ישראל הודעה על תחילת שיווק הטרייטון החדש. אבל אני זוכר שהוא לא-לגמרי-חדש. אפילו מיצובישי עצמה, היצרנית וה"אמא" של הטרייטון לא ניסתה לספר לנו שהוא חדש והסתפקה במינוחים המעורפלים שמקובלים כתיאור למתיחת פנים. המחקר לידיעה שעלתה אצלנו העלה שאמנם מדובר בשיפור משמעותי, אבל לא כזה שעונה בדיוק על ההגדרה "כל-חדש". אבל לא התעמקתי יותר מדי, ידעתי שבעוד פחות משבוע, בסוף ינואר, כחלק מפרויקט מובילי הדעה שלנו נפגש על האנשים של כלמוביל ליום נהיגות בכביש ובשטח על הטרייטון עם מיטב המוחות של החברה ובפרט – הדובדבן שעל הקצפת של מערך ההדרכה של כלמוביל. הייתי רגוע – על כל שאלה שתהיה, אני אקבל תשובה. גם על כאלה שאני אפילו לא אדע שצריך לשאול.

 

 

אז נפגשנו בתחילת יום רביעי במטה החברה בראש העין למצגת ה"קצרה-שכרגיל-התארכה-יותר-מדי-כי-אנחנו-חופרים" המקובלת. כמו שחששתי, גיליתי כמה דברים – קודם כל כמה מעט אני יודע, ושנית כמה מעט מידע חלקו עם העיתונות - הן היצרן והן בהודעה לעיתונות על תחילת השיווק בארץ. ולמה אני אומר את זה? כי הטרייטון החדש אמנם מבוסס על שלדת סולם בעלת אותם ממדים כמו של הדור היוצא, אבל פה הדמיון נגמר.

 

אני לא אלאה אתכם בפרטים (ואם אתם רוצים, תגידו ואבקש את המצגת עם כל המידע) ואסכם בכך ש"כל מה שלא ממוסמר לרצפה, הוחלף". המרכב תוכנן מחדש כשהדבר היחיד שנותר "ללא שינוי" הוא ה-J ליין שיאפשר לנו מאוחר יותר ישיבה די נוחה ולא ב"דום מתוח" במושב האחורי גם במאה וקצת הקילומטרים עד צומת שוקת (בעצם מה "לנו"? לי. אני ישבתי שם). למרכב נוספו אזורי קריסה שצפוים לשפר את הביצועים של הטרייטון במבחני הריסוק (טרם בוצע), כל מערך המתלים שונה עם בולמים וקפיצים חדשים מלפנים וקפיצי עלים ארוכים יותר מאחור. קטע מעניין בנוגע לבולמי הזעזועים הוא שהם עושים שימוש ב"משהו Bypass" שעושה משהו ומזיז משהו דרך איפשהו, ואחרי כל זה, מה שקורה בתכלס זה שהם יכולים להיות קשיחים או רכים יותר באופן "טיפש" לגמרי בתלות בעומס על הרכב ובכך לשפר את הנוחות בכל תנאי ההעמסה, משהו שמאוד דומה לשיטה בה עובדים בולמי הזעזועים של סיטרואן. מאוחר יותר, כשאני אטולטל בתוך הארגז על שביל כורכר שלמען הסר ספק לא מיועד לנסיעה בתוך ארגז של טנדר, ואנסה לצלם את הרכבים שנוסעים אחרינו, אני אזכר בבולמים האלה ואחשוב לעצמי "וואלה, באמת די נוח פה".

 

 

בתוך הרכב, מלבד מושבים שונים מהותית (ולטעמי רכים מדי ונוחים פחות מאלו של הדגם היוצא) נעשו מעט מאוד שינויים שכוללים בעיקר שינוי קטן בלוח המחוונים והחלפת כפתור ה-Trip מפין שחור במרכז לוח השעונים לכפתור ככל האדם על ההגה. הגיע הזמן באמת. ברוכים הבאים לשנת 2005.

 

 

מכלמוביל HQ יצאנו בשיירה של לא פחות מ-7 כלי רכב, חמישה טרייטונים חדשים ושניים מהדור הקודם, דרומה. מהנסיעה עצמה, כדי לא לגזול מהפוקוס על המשתתפים האחרים, אני אגע בשלוש נקודות.

 

 

הראשונה: כביש 31, אני נוהג בטרייטון על הכביש שמוביל לערד. זו הפעם הראשונה שלי מאחורי ההגה של טרייטון מאז נהגתי דקות ספורות בדגם הקודם לפני קצת יותר מ-4 וחצי שנים כשהוא הושק. מאידך, מאז קרו דברים ויצא לי לנהוג בלא מעט טנדרים. השותפים שלי לנסיעה בטלפון, אני מסתכל במראה, הרכב שמאחורי די קרוב אלי, מבט למד המהירות – 120 קמ"ש. אני לא יודע למה, או איך, אבל גם אחרי הפעם השלישית שאני רואה את אותם 120 קמ"ש על המד, יש לי תחושה שזו תקלה. נוח ושקט פה מדי ומרגיש לי כאילו אני נוסע לאט. לאט מדי. באחת התגובות הקרובות תקראו שב-140 קמ"ש הסיפור השתנה לחלוטין והטרייטון כבר התחיל להרגיש פחות טוב, אבל בטרייטון שלנו, אני הייתי בטוח שיש תקלה, והשותפים שלי נראו שלווים במידה שלא תואמת למהירות הזו בטנדר.

 

 

השניה: כבר יצאנו מהשטח, אנחנו נוסעים חזרה צפונה ופתאום אני מרגיש שחסר לי משהו. כמה דקות עוברות ואני מנסה להבין מה זה בדיוק שאין פה. עד שזה נוחת עלי, אין פה את ה"חספוס". סימן ההיכר המסחרי של טנדרים ודומיהם – תוצר של קפיצי העלים הקשיחים וצמיגי השטח עבי הדופן. כל מי שאי פעם נסע בטנדר ידע מיד על מה מדובר, תחושה של רטיטה תמידית, כמו של נסיעה על כביש מקורצף מעט, שבלי להעמיס את הארגז בלפחות 200-300 קילו פשוט אין שום דרך להיפטר ממנה. מאוחר יותר זה יתחבר לי לאמירה של אחד ממובילי הדעה האחרים שאמר לי מוקדם יותר (גם ממנו תשמעו את זה ישירות): "תוך כדי נסיעה, לפעמים אתה שוכח שאתה נוסע בטנדר". אשכרה. צודק.

 

 

השלישית: העיצוב של הטרייטון החדש הוא כמו לקחת את גל גדות, ולהכניס אותה למכונה ההיא שנתנה ליקום של מארוול את קפטן אמריקה. אני ממעט לדבר על עיצוב של מכוניות כי יש תמונות ויש לכם עיניים מתפקדות, אבל לעיתים רחוקות המצב כל כך דרסטי שאני פשוט לא יכול להתעלם מזה. הטרייטון הקודם, כבר כשהושק, זכה אצלי בפרס "הטנדר הכי לא סקסי ביקום, כן אפילו יותר מאקטיון ספורט הראשון" (שם לא סופי). הוא היה... פשוט לא יפה. אבל מעבר לזה, הוא היה לא סקסי, לא קשוח, לא מגניב, לא מסוקס. לא כל-הדברים-שטנדר-צריך-להיות. הטרייטון החדש הוא קפיצה כל כך גדולה בכיוון הנכון, שהוא אפילו לא באותה מערכת שמש. הפורנט החדש עם הפנסים החדשים, הגריל הגבוה ומכסה המנוע השטוח, והניפוחים בבתי הגלגלים הם בסך הכל שתי נקודות עיצוב עיקריות, אבל הן כל כך מהותיות שהן מצליחות להפוך את הרושם ממנו על הראש. אבל אל תאמינו לי, תשאלו את עשרות (באמת עשרות) האנשים שבהו קפואים בשיירה שלנו כאילו מינימום היו על הרכבים מדבקות של "בואו לקחת! וירוס קורונה בחינם". בעצם... אני לא יודע, בעוד שבועיים בעתיד, כשתקראו את זה, הסיפור הזה עם הקורונה עדיין רץ חזק?

 

 

אני מעביר את המיקרופון לשאר מובילי הדעה, אבל לא לפני המילים החמות והמחייבות לאנשים של כלמוביל, אידיוטים שכמותם, שפעם אחרי פעם מזמינים קבוצות של 10-15 מהאנשים הביקורתיים ביותר בתחום הרכב, לבוא, לנהוג במכוניות שלהם (מאות קילומטרים, לא הילוך ראשון-שני-שלישי מסביב לסוכנות), ואחרי זה ללכת ולספר את זה לכם בלי פילטרים, בלי לייפות את המציאות, בלי התחנפויות ובלי אפילו שמץ של רמז לנסות לרכך את הביקורת. לא פחות חשוב מזה – בכל הזמן הזה הם עצמם, אנשי כלמוביל הכוונה, לא מנסים לייפות את המציאות או להציג דברים באור חיובי מדי ואם אני זוכר נכון, בלי להשתמש אפילו פעם אחת במילים כמו "מדהים" או "הכי טוב שיש". שזה באמת מדהים והכי טוב שיש.

 

 

[פבל]

[פבל]

[In Flames]

אני לא איש שטח, גם לא נוהג בטנדרים. הקשר הכי קרוב שלי לטנדר היה בתחילת שנות ה-2000 עם האיסוזו איפון של אבא שלי ולא, לא נהגתי בו. הייתי קטן מידי.

Fast forward ל-2020. פבל העורך בודק מי רוצה להשתתף ביום נהיגה מטעם כלמוביל במיצובישי טרייטון המחודש. הסקרנות שלי חגגה, הזזתי ושיניתי דברים עד שהצלחתי לפנות את היום.

נפגשו במתחם של כלמוביל בראש העין. אחרי כיבוד קל רן, מנהל ההדרכה של כלמוביל התחיל את ההסברים והתדריך. למדתי הרבה בעיקר בגלל הריחוק שלי מהקטגוריה הזו. גם על המבנה של הטנדרים וגם על המוצר עצמו.

אחרי ההסברים יצאנו לנסיעה ארוכה מאוד לדרום. נהיגה במהירויות של כביש 6 הייתה מפתיעה למדי. בידוד הרעשים מפתיע לטובה ונסיעה מהירה לא מפריעה לטנדר. אני ושותפי לרכב (יוליאן) מפתחים שיחה בקלות ללא צורך בלהגביה את הקול. רק האצות חזקות נענו ברעש ועיכוב בתגובה.

המסלול כלל נהיגת שטח שאני אישית חששתי ממנה. ניסיון נהיגת השטח שלי כולל את חניון הכורכר בעבודה, אנשי כלמוביל דווקא לא התרגשו. הם הקרינו ביטחון ברכב שלהם וביכולות שלו, ככה שגם הדיוט מוחלט בתחום השטח כמוני יסתדר. הפתיע מאוד לגלות שהם אכן צדקו. הנסיעה בשטח כללה כמה מעברים טכניים כולל הצלבה עם גלגל באוויר שאני אישית חששתי ממנה מאוד אך עם כיוון של רן, עברתי את המכשול בקלילות. בכללי, לאורך כל תוואי השטח נראה שהטרייטון לא מתרגש. רק נוסע להנאתו וזהו.

מנקודת המבט שלי, בדרגה מתחת לטירון שטח, טרייטון החדש רכב מוצלח מאוד. הוא חמוש בעיצוב חדש ואגרסיבי שהולם טנדר, בעל ביצועי שטח מעולים ונוחות נסיעה גבוהה. יום הנסיעות כלל שעות רבות ונסיעה בתוואי שטח משתנים ועדיין, ב-7 בערב הגב שלי היה רענן. לחובה אציין רעידות קלות שמרגישים בזמן הנסיעה אך ככל הנראה מתרגלים אליהן שכן לא שמנו לב לאליהן אחרי נסיעת השטח. קשה לי להודות אבל רציתי לקחת איתי חזרה לבית את הטרייטון הכחול "שלי".

מגרעות שמצאתי כללו בעיקר עיצוב פנים מיושן, רעש מוגזם בהאצות ובלמים חלשים מידי. לחיוב אציין עיצוב, עבירות בשטח, נוחות ואפילו סאונד לא רע של מערכת המולטימדיה.

תודה לכלמוביל, היה באמת אירוע מעולה!

עריכה אחרונה 13 בפברואר, 2020 על ידי In Flames

[yulianx]

אני מודה, אין לי שום נסיון עם טנדרים, לא מכיר, לא נסעתי לא שמעתי.

 

אבל כן בחרתי להצטרף ליום המצוין שכולמוביל אירגנה לנו על מנת לחוות את הקטגוריה הזאת.

 

נפגשו במתחם הלוגיסטי, קפה, כיבוד ומצגת שלא הייתה ארוכה מידי( היי, הגעתי לפה לנסוע!!), לפני היציאה לדרך נאמר שאנו הולכים לנסוע הרבה, אבל ממש הרבה - מעולה .

 

בחרתי את הטנדר הכחול, הזכיר את התכלת של הלנסר בתחילת שנות ה 90, עולים לרכב כי אשכרה מדובר על רכב גבוה. האמת שאני מבין למה יש משיכה לקרוסאברים ולנסיעה בגבוה, יש בזה משהו.

מאחור חיכתה לנו שקית הפתעות שלא נהיה רעבים חלילה.

יצאנו לדרך לכיוון ים המלח, הדבר הראשון שהפתיע אותי זה נוחות נסיעה, איפה מתלי קרש שאמורים להיות?

מה שכן לאורך הנסיעה היה מעין נדנוד/חוסר ריסון שכניראה אופייני לרכבים כאלו. המושבים נוחים, וגם הבידוד לא רע ולא נאלצתי להרים קול על מנת לדבר עם שותפי לנסיעה.

 

לרכב לא חסר כוח אך אין כוח מתפרץ שחשבתי שיהיה, זה היה מורגש יותר בעליות מים המלח, אך שלא תטעו, אף אחד לא יצפור עקב יצירת פקק תנועה.

 

 

הגענו לאזור ים המלח וירדנו לשטח, פה הטנדר באמת זכה בכבוד שלי, לא האמנתי איך טנדר, לא איזה דיפנדר או לנדקורזר עובר את כול הסלעים והמכשולים האלו, זאת הייתה באמת חוויה מעולה בשטח, הטנדר פשוט נסע ונסע.

 

במהלך הנסיעה לא פעם אמרתי לשותפי שבאמת שלא הייתה לי בעיה לנסוע עם טנדר לאילת ממעלות, כול המתחרות גם נוחות ושקטות, אך בשבילי טנדר תמיד היה משהו של קבלנים/עבודה/ציוד.

 

 

לסיום התפנקנו בארוחה בשרית מצוינת וחתמנו את היום הזה.

אני לא אספר את המעבר מהטרייטון לקליאו 1.2 אטמוספרית אבל אני התגעגתי לטרייטון.

 

 

 

Sent from my iPhone using Tapatalk

[YNV]

גם אצלי, הדבר הראשון שתפס את תשומת ליבי בכניסה לטרייטון מונע היה שקט… טרטור הדיזל האופייני כל כך לטנדרים היפנים שאני מכיר חסר. הטרייטון שקט בסרק ובסל"ד נמוך. אולם דווקא בסוף היום, התחושה הזו השתנתה.

אומנם הבידוד טוב ומלבד סל"ד בינוני-גבוה, המנוע נשמע פחות, אבל אחרי נהיגה ארוכה בטרייטון המוחלף הגעתי לתובנה - הנסיעה בטרייטון החדש לא שקטה כל כך. פשוט במקום טרטור דיזל מוחשי, קיים המהום כלשהו מהמנוע בתדר מסויים שאני לא הצלחתי להתעלם ממנו. אין כמעט רעש צמיגים, ורעשי הרוח סבירים (בהתחשב במראות הגדולות האופייניות למיצובישי). זה המנוע שמפיק סאונד שהוא אומנם לא חזק, אבל נוכח כל הזמן.

 

מבחינת מראה, נראה שההשראה של המעצב התפוגגה כשסיים את עיצוב החזית. הפרופיל דומה לדגם המוחלף ומאחור חלה נסיגה של ממש. אם בדגם הקודם אפשר היה לזהות את הטרייטון לפי הפנסים המעוצבים, עכשיו יש לו זנב גנרי, חסר זהות לגמרי. גם בתוך הקבינה, הטרייטון בעיקר מיישר קו עם שנות האלפיים, לא הרבה מעבר לכך.

 

תא הנוסעים מחופה המון פלסטיק שחור חלול ועוד קצת פלסטיק כסוף חלול. ממש לא שיא היופי אבל כנראה עמיד, כיאה לרכב עבודה. הכפתורים גדולים וברורים למרות שקצת מפוזרים ברחבי הדשבורד.

הכסאות דומים במבנה לכסאות הדגם המוחלף, רק שכאן עיבו משמעותית את הריפוד והם הפכו נוחים יותר (בעיקר בגרסת הביניים המרופדת בד, קצת פחות בגרסא הגבוהה עם עור).

כשירות לציבור, הקרבתי את גבי הדואב וישבתי קרוב למאה ק"מ בנסיעה צפונה במושב האחורי. אני חייב להודות שהופתעתי. זוית המושב טובה ולא זקופה כמו אצל המתחרים. מרווח הרגליים סביר ושני מבוגרים ישבו בנוחות. ביניהם אפשר לדחוף שלושת רבעי ילד - לא יותר.

 

לדגם ההנעה הכפולה אין אופציה לגרסא ידנית ולתיבה האוטומטית נוסף הילוך שישי. זמינות המומנט שופרה וההשהיה ביציאה מהמקום קצרה מהדגם הקודם.

 

בשטח, הוספת ההילוך קיצרה את יחס ההעברה של ההילוך הראשון ומאפשרת זחילה איטית יותר במעברי מכשולים. כל דגמי ההנעה הכפולה מגיעים עם נעילת דיפרנציאל אחורי חשמלית. מבט בנתונים מגלה זהות מוחלטת ביחסי ההעברה בגיר ובטרנספר בין הטרייטון לבין אמת המידה בקטגוריה - ההיילקס של טויוטה. מעניין.

בנוסף, הטרייטון מגיע מהמפעל עם קורת רוחב אחורית המאפשרת התקנת וו גרירה גבוה, לטובת צמצום הפגיעה בזוית הנטישה.

קיימת גם בקרת ירידה במדרון, אך לא יצא לי לבחון את המערכת.

 

לסיכום, הטרייטון החדש רכב טוב אך לא חף ממגרעות.

מצד אחד, הוא נוח לנסיעה, זורם ופונקציונאלי. המושב האחורי יכול לאכלס זוג נוסעים בלי שיזדקקו לכירופרקט בנקודת היעד. בשטח הוא ממש לא פראייר. בכביש אפשר לשמור איתו על קצב טוב לאורך זמן וללא דרמות.

מצד שני, בנסיעה הארוכה, אותי הוא עייף בגלל אותו רחש תמידי בתא הנוסעים. כשהחזרתי אותו, אחרי יום שלם וכשלפני עוד שעה וחצי נהיגה הביתה, הייתי צריך כמה דקות של שקט כדי לעשות fade out לאותו המהום שליווה אותי כל היום.

כל חיי הבוגרים אני נוהג בטנדרים. רכבים רועשים וגם רועשים מאוד לא זרים לי. הטרייטון בהחלט לא מהרועשים שחוויתי. אבל היה משהו בסאונד שהוא מפיק שהציק לי ממש והאפיל על סך היתרונות שיש לו להציע.

 

Sent from my Motorola Dynatac 8000x using Tapatalk

עריכה אחרונה 13 בפברואר, 2020 על ידי YNV

[GOLF]

זו לא הפעם הראשונה שכלמוביל מארגנים יום כזה. טוב, זה אולי לא כמו תמיד כי הפעם זה כלל נהיגת שטח, אבל הבנתם את הרעיון. אין מה להרחיב לגבי ההשקעה והיחס - שאפו. הרצון לתת למשתתפים חוויה כיפית וממצה, זה לא מובן מאליו, ועל זה באופן אישי ממני - תודה.

את הבוקר התחלנו בהדרכה על הטרייטון החדש. מה השתנה לעומת הדור הקודם, מה שופר (המתלים למשל), מה הוחלף (כמו מנוע חדש לגמרי), ומה ההבדלים בין רמות הגימור והאבזור השונות. עושה רושם שהיפנים עשו שיעורי בית ובאמת שמו דגש על טיפול בנקודות היותר בעייתיות של הדגם היוצא.

 

הטרייטון החדש נראה טוב. הפרונט החדש של מיצובישי שנמצא בין היתר ב-ASX, מוצא את ייעודו בצורה הטובה ביותר דווקא בטרייטון. הוא נראה מסוקס אך מעוצב - בהחלט מדובר בעיצוב היותר מיוחד שיש כרגע לעולם הטנדרים בקטגוריה שלו להציע. הטרייטון "שלי" הגיע בגרסת ה-Dakar SE המאובזר ביותר בהיצע, ואכן, אבזור יש בשפע - מושבי עור מחוממים (זה של הנהג גם חשמלי), תאורת LED קדמית, Keyless, ניטור שטח מת ותנועה חוצה מאחור - ויש עוד כמה פריטים אותם הספקתי לשכוח. השינויים בתא הנוסעים מתמקדים באיכות חומרים טובה יותר, וקוסמטיקה למרכז הקונסולה כמו גם ללוח שעונים.

 

בכביש הטרייטון הפתיע אותי. קל להגיע לתנוחת ישיבה נוחה, וגם אחרי לא מעט קילומטרים בכביש, לא הרגשתי אי נוחות או רצון להמלט לחופשי. הראות מצויינת לכל הכיוונים, והודות לפרונט המרובע של הטרייטון, קל מאוד להעריך את המימדים שלו. אף שלא מדובר ברכב קטן, הוא לא מרגיש מגושם לנהיגה. המנוע והגיר עובדים מצויין יחד. הגיר חלק מאוד בהעברות ההילוכים שלו, והמנוע מצליח להאיץ את הטרייטון בקלות וללא צווחת דיזל מתאמצת. האצות הביניים בטווח של בין 100-140 קמ"ש בערך חלקות ומהירות, ובעיקר לא מצריכות הורדת הילוך הודות למומנט זמין. מצד שני, מהירות גבוהה ולחיצה עצבנית יותר על דוושת הגז, גררו צליל דיזלי מאוד לא נעים. את השיבושים באספלט, הטרייטון צולח בקלות, אבל הארגז מאחור וקפיצי העלה הזכירו כל הזמן שהם שם - רעידות כתוצאה מכביש משובש שהגיעו לקבינה ונעלמו מהר, נשארו איתנו מאחור לעוד מספר רגעים. צפוי בסך הכל, וכנראה שיהיה מורגש פחות עם תוספת של מטען בארגז.

 

הנסיון שלי בנהיגת שטח הוא אי שם בין לא קיים, לבין "מה אתם רוצים ממני?". לשותף שלי לנהיגה דווקא כן יש נסיון בנהיגת שטח, ולמדתי הרבה ממנו על מצבי הנהיגה השונים במהלך היום. הטרייטון לא הראה אף לו סימן אחד לקושי במהלך המסלול - סלעים, בורות, הצלבות - יו ניים איט. רק זווית נטישה של טנדר טיפוסי יחד עם וו גרירה בולט, דאגו להזכיר מדי פעם על נוכחותם. בגרסאות ה-Dakar ו-Dakar SE יש פתרון לכל מצב כשתרצה לרדת מהאספלט - בורר למצבי שטח שונים, הילוך כח, נעילת דיפרנציאל, ומערכת לבקרת ירידה במדרון.

 

את היום הארוך סיימנו במסעדה מצויינת, ועל בטן מלאה המשכנו למקום ממנו התחלנו.

בסך הכל היה יום מצויין, שעבר מהר.

 

 

 

 

 

 

[Morningstar]

לצערי נאלצתי לבטל כי הייתי ממש חולה אבל נראה שהיה יום מדהים.

אין לי שום ידע או ניסיון ברכבי שטח אבל כן היו לי כמה שיחות עם רן מכלמוביל והבחור באמת תותח [כבר כתבתי את זה פעם בדיון של ה I30N].

[yotams4]

ממש מתלבט אם להחליף את ההיילקס הישנה בכזה, מארגנים גם הדגמות לאזרחים מן השורה?

[elibaba]

אני אתן את הזווית האינדיבידואלית שלי.

 

לשם ייחוס, אני נוהג ביום יום בסוזוקי ג'ימני 2017 ידני ומטייל הרבה בשטח.

 

עבור מישהו כמוני, שמחפש רכב חדיש יחסית ועם בעל יכולת שטח ראויה (דהיינו הילוך כח, נעילת דיפרנציאל) אין כמעט מה שאפשר כחדש בתקציב סביר : רנגלר ולנדקרוזר עולים הון, ג'ימני קטן למשפחה. מה נשאר ? טנדרים או רקסטון.

 

אני נהגתי גם בטרייטון דור קודם וגם בדור החדש. החדש משתפר משמעותית בנושא ה NVH (רעידות, רעש ועידון) לעומת הקודם שהיה מעייף במקצת, לא רחוק מהג'ימני שלי. לעומתו הדור החדש מאוד נינוח, מרגיש חזק, נמרץ ומוצק בכביש וגם בשטח. יצאתי ממנו אחרי יום שלם של נהיגה רענון לחלוטין.

 

המושבים כאמור טובים מאד, תנוחת נהיגה מצוינת ומרווח טוב גם במושב האחורי. בשטח הטרייטון החדש מרגיש מוצק מאוד, משרה בטחון רב ובעל יכולת מצויינת לקטגוריה שלו וגם בכלל, כמובן במגבלות הגודל והסרח האחורי (שלא נורא בכלל).

 

 

אמרתי זאת גם לנציגי כלמוביל - אל מול המשאיות האמריקאיות כמו סילברדו וראם יש לטנדרים מהמזרח בעיית תמורה לכסף, אבל כרכב משפחתי לייף-סטייל שיכול להוביל את הגלשנים לים, את הארון מאיקאה וגם לרדת בקלות לכל מסלול בנגב - שם לטרייטון יש יתרונות לא מבוטלים. אני הייתי מעדיף אותו על פני רקסטון למשל, שגם יקר יותר ממנו למיטב זכרוני.

 

כלמוביל העמידו אירוע מעולה וקדחנו להם את הנשמה כמיטב המסורת בשאלות טכניות, האירוח היה לעילא! שאפו! כן ירבו.

 

עריכה אחרונה 14 בפברואר, 2020 על ידי elibaba

[Buki]

טוב, ראישת כל זה עדיין לא דגם שאפשר לכנות אותו "כל חדש".

 

הדגם הוצג ב 2015 והוא דור חמישי לסדרת הטנדרים 1 טון של מיצובישי. הדור השני באותה סדרה הוא זה שלפני 30 שנה בדיוק ייצר בארץ את קטגוריית ה"טנדר עבודה דאבל קבינה", המשיך למיצובישי מאגנום שהוא הדור השלישי, הוחלף בדור רביעי ב 2006 וכעת מגיעה לארץ מתיחת פנים גדולה ומקיפה ביותר של הדור החמישי.

 

מה השתנה - קו מכסה מנוע גבוה יותר מ 4 סמ"מ, כל הפנלים בחלק הקידמי שונים, בתי גלגלים "מרובעים" יותר וללא כנפוני פלסטיק, פנלים של הארגז שונים, פנסים אחוריים שונים. הארגז עמוק יותר ב 15 מ"מ.

 

ההבלדים העיצוביים בולטים מאוד, במיוחד מקדימה. החדש ללא ספק יותר יפה ולטעמי אפילו מוחצן מידי טיפה.

עדיין אפשר לאמור שאהבתי את המראה.

 

 

מבחינה מכאנית קפיצי עלים אחוריים ארוכים יותר, בולמים חדשים עם פעולה דו שלבית, חישוקי 18 אינץ' ברמת האיבזור הגבוהה. החישוקים הגדולים איפשרו הרכבת דיסקי בלם בקוטר גדול יותר וקליפרים דו בוכנתיים.

 

יש גם מנוע אחר, 2.2 ליטר במקום 2.4 וירידה בהספק מ 181 ל 150 כ"ס. גם המומנט ירד במעט, מ 44 קג"מ ל 41 אבל הם מושגים בסל"ד הרבה יותר נמוך: 1750 לעומת 2500 מקודם.

 

נהגתי (הרבה מאוד יחסית לימי הדגמה כאלה) בטרייטון הישן וגם בחדש ולמעט זינוק מעט יותר נמרץ במטרים הראשונים בישן אין הבדל בביצועים לטובת הישן עם המנוע החזק יותר.

 

שינוי חשוב נוסף - גיר אוטומטי קיבל עוד הילוך. עלה מ 5 הילוכים ל 6 וטווח יחסי ההעברה גדל מ 4.9 ל 6.2, תוספת של 19%.

 

המנוע החדש כמו כל הדיזלים האחרים בשנים האחרונות משתמש במערכת אוריאה לטובת עמידה בתקני זיהום אוויר העדכניים. כדי למנוע טעויות כמו מילוי סולר במקום אוריאה או להפיך, יש בטרייטון החדש שני פתחים נפרדים. בפתח מילוי סולר יש ידית כחולה, משיכה בידית פותחת את פתח מילי האוריאה. כך באמת קשה מאוד להתבלבל. נפח מיכל אוריאה 21 ליטר שאמורים להספיק ל 10.000 עד 20.000 ק"מ בהתאם לעומס ותנאי נסיעה. צריכת אוריאה היא אחוזים צריכת סולר. כלל שהרכב עובד בעומס גבוה יותר וצרוך יותר סולר, הוא גם צורך יותר אוריאה.

 

 

בתוך תא הנוסעים השינויים מינימליים ביותר. נוספו ריפודים רכים פה ושם, ריפוד כיסאות אחר אבל כל הפלסטיקה הפנימית נשארה זהה וזה לא בדיוק תא נוסעים מודרני.

פריט חשוב מאוד שלא היה בדגם הישן ונוסף בחדש - ידיות אחיזה על הקורה האמצאית להקלת כניסה אל/יצאה מהרכב לישבים במושב האחורי.

 

לוח השעונים, למרות שנשאר דומה קיבל צג צבעוני במרכז. הצג מציג דיאגרמות יפות של מעכת ההנעה כולל נעילות דיפרנציאלים, נתוני צירכת דלק וציונים לנהיגה חסכונית ועוד נתונים. וזה דווקא עושה הבדל גדול מאד לעומת הלוח הישן.

 

 

 

בניגוד לשני המתחרים העיקריים שלו - היילקס ו D-MAX, לטרייטון בשתי רמות הגימור הגבוהות יש מערכת הנעה שמאפשרת נסיעה במצב 4X4 גם בכביש סלול. זאת אומרת דיפרנציאל מרכזי. (ויסקוזי לא גלגלי שיניים אבל עדיין דיפרנציאל ולא שילוב קשיח של הנעה קידמית).

 

למערכת 4 מצבים:

2X4 - נסיעה בכביש עם הנעה אחורית.

4X4 "פתוח" - נסיעה בכביש בתנאים קשים או רגירה.

4X4 "נעול" - לנסיעה בשטח, מקביל למה שיש בטנדרים אחרים.

4X4 "נעול" LOW - אותו דבר כמו מקודם + הילוך נמוך בטרנספר.

בשני המצבים האחרונים קיימת אפשרות לנעלה חשמלית של הדיפרנציאל האחורי.

 

בנוסף יש בקרת ירידה במדרון במהירויות 2-20 קמ"ש ו 4 תוכניות לבקרת אחיזה בשטח - אבנים/שלג-בוץ/חצן/חול.

 

התחלתי את היום בטרייטון שחור Dakar SE שהוא מאבזר מאוד - כסא נהג עם כיוון חשמלי, בקרת אקלים דו איזורית, פלאפים להחלפת הילוכים ידנית מאחורי ההגה, חימום כיסאות ומפרט יפה של מערכות בטיחות ונוחות: התראת שטחים מתים, מניעת תחילת נסיעה בשוגג, התראת סטיה מנתיב (אבל ללא תיקון אקטיבי), Keyless, אור גבוה אוטומטי, חיישני חניה ועוד.

 

 

 

התרשמות מנסיעה - בהודעה הבאה.

[Caveman]

בצורה מאוד מעניינת, רוב הטנדרים שיצא לי לנהוג/לנסוע בהם עד היום היו של מיצובישי, עוד מתקופת המרובעים של שנות ה-90. למה או מה זה אומר? אין לי מושג. מה שכן אני יכול להגיד, זה שבאמת אפשר לראות איך הם השתפרו עם השנים, והדגם החדש הוא לא יוצא מן הכלל.זה לא שיש לנו פה איזושהי מהפכה או משהו, זה עדיין טנדר, אבל כמה פעמים במהלך היום יצא לנו להגיד, "וואלה, לרגע שכחתי שאני נוסע בטנדר". אני חושב שזה אומר הרבה.

בנסיעה על הכביש, והאמת שגם בשטח, האוטו נוח מאוד. אם כי אולי הסטנדרטים שלי נמוכים יחסית, כי אני סוג של מזוכיסט שנהנה מרכבים קשיחים ומתרסקים. המושבים הקדמיים (כי למי באמת אכפת מהאחוריים) נעימים, המנוע יחסית שקט, כל עוד לא דוחקים בו יותר מדי ורק מתגלגלים איתו, ולמעט אקסטרה ויברציות מהארגז מאחורה בחלק מהמהמורות, המתלים עושים עבודה טובה. באופן מפתיע הוא גם דיי שקט לטעמי. כן, יש רעשי כביש, ויש רעשי רוח מכל מיני מקומות, זה טנדר, מה ציפיתם? זה לא בדיוק העצם הכי אווירודינמי שיש, אבל סך הכל, יופי טופי.



אני מחבב את מה שמיצובישי עשו פה מבחינת המראה החיצוני. מכסה המנוע יותר מאוזן, פחות קמור כלפי קדימה, ויחד עם הפנסים הדקיקים יותר, יש תחושה שהאוטו הרבה יותר גבוה ממה שהוא באמת. כשרואים אותו במראה המרכזית לפעמים זה נראה קצת מוזר, ריבועי משהו בחלק התחתון, אבל סה"כ דיי מגניב. מאחורה, טוב נו מאחורה זה עדיין טנדר, אין פה יותר מדי מה לחדש. אם כי החלק הכאילו כרומי הזה שמקיף את הידית קצת נראה לא קשור, אבל היי, שום דבר שקצת פלסטידיפ לא יכול לסדר.

מבפנים האמת אין יותר מידי מה להגיד. העיצוב עדיין שמרני לדעתי, איכות בניה טובה ופונקציונליות, כמו שצריך. יש לא מעט פלסטיקים מוזרים, אבל במקומות שבאמת נוגעים בהם, הכל בסדר. מעבר לזה, אני באמת נשמע כמו תקליט שבור, אבל חסרה לי תמיכה ב-CP/AA במערכת. אנחנו ב-2020, בחייאת, תנו לסמארטפון שלנו לשלוט לנו עוד קצת בחיים.



הוסבר לנו לא מעט על היכולות שלו בתור רכב עבודה, ונראה שהוא בהחלט מספק מהבחינה הזאת, אבל האמת שלי זה קצת פחות רלוונטי. יצא לי להכיר לא מעט אנשים שקנו את הדגם היוצא בתור רכב משפחתי לטיולים. כי בואו נודה בזה, יש לו יכולות שטח מאוד טובות. נכון, יש את האקסטרה תחת הזה בגלל שהגלגלים האחוריים דיי קרובים לקבינה, אבל מרווח גחון טוב, מהלכי מתלים טובים, טרנספר עם LOW, ונעילה אחורית? זה כל מה שצריך בשביל רכב שטח טוב.

לטעמי, אם יש (אני לא מכיר האמת) דרך לרכוש לו סגירה קבועה לארגז, יש פה יופי של רכב טיולים משפחתי, ממש כך. המחיר לגרסה המאובזרת אמנם יכול להראות יקר מעט במבט ראשון, אבל מה יש זול יותר שנותן את אותה החבילה, או חבילה דומה? מאחורה יש מספיק מקום לאנשים גבוהים כמוני, אז לילדים בטוח יהיה נוח שם, וארגז סגור זה יתרון גדול לדעתי ברכב כזה. אינסוף מקום לציוד, ואפילו אפשרות לארגן שם דרך לישון (יצא לי לראות מספר אנשים שעשו זאת גם בטרייטון, וגם ברכבים דומים). אני רוצה גם להאמין, שכשיהיה ציוד בארגז, נוחות הנסיעה תשתפר בשטח.



אי אפשר לסיים מבלי להודות שוב לכלמוביל. הצבתם סטנדרט גבוה מבחינתי איי שם לפני כמה שנים עם האאוטלנדר, ומאז אתם רק ממשיכים להעלות אותו. כל הכבוד על הארגון והסבלנות, והמון המון תודה על ההזדמנות. כן יירבו.

 

[zvit]

ב-1/6/2005 נפל דבר בשוק הרכב הישראלי. ההכרה במעמ לכלי רכב מתחת ל-3.5 טון בוטלה, ושמה סוף לשנים רבות בהן רכב מסחרי היווה מקלט מס לבעלי מקצועות חופשיים שרכשו טנדרים וכלי רכב מסחריים לשימוש יומיומי פשוט כי זה היה זול מאד, המיסוי על כלי רכב מסחריים היה נמוך מזה של הפרטיים, ושווי השימוש למס היה מגוחך ורחוק מאד משוויו הריאלי.

 

המיצובישי טרייטון עם הנעה כפולה אותו בחנו, הוא לא רכב זול, ומחירו מתחיל ב-234900 ש"ח (והגירסאות שבחנו ב-244900 ש"ח) כך שלמעשה הרוכשים בכוח של הרכב הזה הם בדרך כלל אנשים שזקוקיםן לרכב הזה בראש ובראשונה כרכב עבודה, אבל צריכים אותו גם כרכב למשפחה אחרי העבודה.

 

ההפתעה הראשונה היתה הנגישות שלו (גם של הדגם היוצא) על קורה A מצידה הפנימי יש ידית בה אפשר לאחוז ולהסתייע כשנכנסים. למי שאין בעיה לטפס לגובה 35 ס"מ לא יבין את ההבדל שהידית הזאת (וגם אחת שנמצאת בקורה B) עושה לאנשים המתקשים לטפס לגובה הזה - אילו חלק מהדברים הקטנים העושים רכב עבודה לשימושי גם למשפחה. (ובאמת היו מי ששאלו מה הידיות האלה עושות שם, כי בישיבה בתוך הרכב הם נראות די מיותרות)

 

התחלנו בנסיעה בדגם היוצא, בידוד הרעשיםן בתא הנוסעים טוב, אבל רעידות שמגיעות לתא הנוסעם פוגמות באיכות הנסיעה.

 

ואז עברנו לדגם החדש. אם לא היינו נוסעים קודם בדגם היוצא, בטוח שהיינו פחות שמים לב לשיפור האדיר באיכות הנסיעה בין שני הדורות, אם בקודם היינו יוצאים עייפים אחרי שעתיים שלוש, בחדש אפשר להמשיך בלי להרגיש עייפות, והתחושה קרובה לזאת של נסיעה ברכב פרטי למרות שנסענו עם תא מטען ריק (המתלים של טנדרים בד"כ מכויילים כך שיהיו במיטבם כאשר הטנדרים עמוס)

 

אני רגיל הכנס לשטח עם הייטי שלי שהיא אמנם עם הנעה כפולה, אבל כזאת שנועדה לכביש ולשטח קל, ולכן כשנוסעים פעמים רבות חלקה מהגלגלים מחליקים ולוקח זמן להתקדם, מערכת ההנעה הכפולה בטרייטון בנויה לנסיעה בשטח, והתמודדה יפה עם כל האתגרים שהכינו לנו בשטח בצורה מעוררת השתאות הטנדר צלח מכשולים משמעותיים בקלות ללא קושי, כאשר ההנעה הכפולה המשוכללת עושה את העבודה מצויין.

 

אם יש בקהל חקלאי או קבלן שזקוק לרכב עבודה, אני ממליץ בהחלט לבדוק את הטרייטון החדש, הוא יקבל רכב עם יכולות טובות, והמשפחה לא תקופח.

 

בשבילי? אולי משומש לטיולי שטח עוד כמה שנים...

 

תודה לצוות כלמוביל שטרחו ואירגנו לנו יום למופת!

[itaysamurai]

עברתי לא מעט טנדרים בחיי. לא מתוך אהבה מיוחדת לתצורה, אלא כי זה מה שההורים, העסק, החברים והזדמנויות שונות גרמו לו.

עשיתי איתם הרבה שטח, העמסות, גרירות וסתם מנהלי.

ה-DNA הטנדרי נשמר גם פה ובין חסרונותיו הבלתי נמנעים נמנים עדיין הגה ארוך ולא אחיד במהלכו, קופצנות מאחור, זנב ארוך ומגביל בשטח.

כלומר, מי שבא מטנדרים יזהה מהר מאוד את השורשים, אבל הטרייטון בכ"ז מביא שיפורים מוחשיים באיכות החיים שלנו כנהגים עם הסגמנט הזה.

המנוע בעל פעולה זורמת ונעימה יחסית והוא נהנה משילוב עם תיבת 6 הילוכים טובה, נוחות הנסיעה מקדימה טובה מאוד והמושבים מדברים בשפה "משפחתית" לגמרי, תומכים ולא רחבים מדי גם מבנה המושב האחורי סוף סוף לא מעניש במבנה זקוף מדי כמו שהיה בעבר.

מערכות ההנעה בשטח נותרו כמו שהן והן עובדות מצויין, מי שיזכור שיש לו מטראז' נכבד מאחוריי הסרן האחורי (ולעיתים גם פגוש ו-וו שיעשה חריצים חינניים בשביל),

יעבור איתו כמעט בכל מקום.

נהגתי גם על הדור הקודם למען הרפרנס. אחרי ההפצצה בעיצוב החיצוני של החדש, גיליתי בצער אינטריור זהה לחלוטין (למעט מושבים וכמה מתגים שזזו לפה ולשם),

ההבדל בנוחות מורגש (כמובן לטובת החדש) וגם חסרונו של הילוך שישי, אבל את כל שאר התכונות היה קשה לבודד - פשוט כי הם דומים מדי.

אני בהחלט זוכר את הדורות הקודמים והסגמנט הזה לא עומד במקום, אבל אלו צעדים קטנים מדי כל פעם.

 

שוב תודה לכלמוביל ורן והצוות שמפיק ימים מעשירים וכייפים.