תהיות - היכן מושקע תקציבו של משרד החינוך?

[yosi05]

לא קשור להייטק.

הבן שלי הוציא פעם טיול מחלקתי/מדורי/לא יודע ב-8200. הזמין אותי ובבוקר הטיול לפני שעלו למכוניות הפרטיות נתתי להם הרצאה קצרה בנושא נהיגה, בדיקת צמיגים וכדומה. עד אז לא פגשתי אסופה מרוכזת כזו של לפלפים, אבל הם התעניינו מאד, שאלו שאלות ואני בטוח שמשהו דבק בהם.

כשהיה בצופים לימדתי אותו וחברים שלו לייצר שלט לשבט הצופים. שום פוליטורשצ'יק (איש פוליטורה) לא ליטש את העץ בכזו קפידה ושום לוח עץ לא נצבע בכזו השקעה. אחד המשקיענים הוא כיום בעל תואר במשפטים ובעריכת דין וגם האחרים לא עוסקים בניקוי בתים, אף כי גם זו דרך להתפרנס.

בפורום הזה יש רבים שלומדים דרך האינטרנט ויש לא מעט חברה שמטפלים בכלי רכב של אחרים בהתנדבות. אם בעל הרכב באמת מעוניין הוא יכול ללכלך ידיים (או כמקובל היום, לעטות כפפות) וללמוד, וגם ללמוד מסרטונים באינטרנט.

הבעיה של הילדים שלך ספריאל היא תרבותית ולא בעיית יכולת. אם מקובל להזמין בעל מקצוע לכל דבר, אז לא טורחים ללמוד ולהצטייד בכלים.

 

יוסי

[elibaba]

התשובה ל'איפה הכסף' מורכבת כאן מכמה וכמה נדבכים:

 

א. מנגנון ענק ומסורבל שיונק כמויות שכר עצומות (90 אלו מהתקציב, ומתוך זה 72 אחוז לעובדי הוראה).

 

ב. כל מיני פרויקטים תמוהים/פוליטיים שמסווגים תחת תקציב משרד החינוך.

 

ג. כל מיני הוצאות כמו הסעות וכו' שבמקומות אחרים מסווגים על העירייה.

[yosi05]

אתן לך דוגמא פשוטה מאמש.

אופניים חשמליים עם בלמי דיסק שבהם ידיות הבלימה הגיעו במצב עצירה כמעט עד הכידון.

אז העיקרון הוא שצריך למתוח את כבל הפלדה הפנימי אבל זה העיקרון הכללי. ניתן לבצע זאת או ע"י אום ייעודית המרחיקה את המוביל החיצוני מהמנוף המופעל, או ע"י מתיחת הכבל, או ע"י קיבוע המוביל החיצוני לשלדה באופן שמותח את הכבל הפנימי, וזאת אם לפני הטיפול הוא היה חופשי. אם אתה מבין את העיקרון, הדרך המעשית חשובה פחות ובכל מקרה תמצא פתרון.

אישית לא נזקקתי להדרכות אבל אני בטוח שתוכל למצוא ברשת סירטונים עם כל שלוש השיטות.

 

יוסי

[sperial]

יוסי - לי אין בעייה לעשות עבודות בבית, חוץ מחשמל (וגם זה אחרי ש"נשרפתי" כמה פעמים, שלא לדבר על החוק ועל מודעות לבטיחות). אבל כמה עבודות אני עושה? אז אין להם יותר מדי הזדמנויות ללמוד. אני מעריך את עצמי כאדם עם חושים טכניים די בריאים, אבל לא יצירתי במיוחד. אבל - כילד שיחקתי הרבה במשחקים טכניים - אם זה הלגו, אם המכאנו, אם כל מיני "מעבדות" וגם משחקי חוץ, למשל להקים כל מיני מתקנים מסנאדות שהתגלגלו "בשכונה". הדברים האלה כמעט לא קיימים היום. חלק באשמת ההורים, חלק בגלל הסביבה המשתנה (איזה הורה ייתן לילדים שלו להסתובב בשכונה עם חברים, כאשר התנועה כבדה בעשרות מונים מזו שהיתה בשנות ה-60 ולכן הרבה יותר סכנות אורבות להם?), חלק אפילו באשמת יצרני המשחקים. אם אני קיבלתי את הלגו והמכאנו שלי כערכות רב שימושיות, כלומר היו בהן כך אבנים של שורה אחת, שתי שורות וכו', הרי היום כל ערכה מיועדת ליצירת דגם אחד. אז בונים את הדגם פעם או פעמיים לפי ההוראות, אבל החלקים לא מתאימים לבניה חופשית, כזו שגורמת להם ליצירתיות מסויימת וגם מפתחת את היכולת לפתור בעיות - למשל לאזן את המנוף (מהמיכאנו) כאשר הוא מתהפך.

 

וגם הזדמנויות חיצוניות אין להם - איפה ה"מועדון הטכני"? איפה "גדנע אויר" היכן מועדון חובבי הרדיו או הספרים של יהודה פרדיס? הדברים האלה מתגלגלים רחוק מאד. למשל - לך תמצא אנשים עם מיומנויות מנואליות שיתמחו בכירורגיה, כאשר הם לא מסוגלים חתוך או לתפור בד?

 

וכאמור - יש לדור הנוכחי גם הרבה מאד חלופות יותר "קלות" שמושכות אותם. יותר קל לשחק משחקי בום בום במחשב מאשר להאבק במברג ומפתח על איזו זוית.

 

בגלל כל אלה אני מתלונן על חוסר שיעורי ה"מלאכה" והמעבדות במערכת החינוך. אני בוגר טכניון בפקולטה לא הנדסית. במהלך שנות הלימודים ביליתי במעבדות מאות שעות. שני בנים שלי לומדים בטכניון - האחד מסיים תואר שני בהנדסת אוירונוטיקה, השני בתעו"נ. את השעות שבלו במעבדה אפשר לספור על אצבעות שתי הידיים, וגם אלה רק אצל הבכור. כל הדברים האלה מושלכים להמשך הקריירה המקצועית וגם התחביבית.

 

התקווה שלי היא שיהיו לי הכוח והזמן, כסבא, לשחק עם נכדים כאשר יהיו לי. הלגו, המיכאנו, המיכאנו פלסטיק ועוד מיליון משחקי הרכבה שלי שוכבים במחסן וממתינים.

עריכה אחרונה ב-6 ליולי, 2019 על ידי sperial

[Night Driver]

משרד החינוך הוא גוף עם מנגנון ענק ומסורבל שעולה המון. המדינה שלנו היא בגודל עירייה גדולה במדינות המערב אבל יש מדרד חינוך, 6 מחוזות ומתחתם מחלקות חינוך עירוניות.

 

לדבי היי טק, איזה אחוז מהאוכלוסייה עובד בהיי טק בכלל ואיזה אצוז מהם עוסק בפיתוח?

 

לגבי החינם שהוזכר כאן, החינוך הבסיסי הוא חנים אבל אז מתחיל תל"ן, שיעורים פרעיים, חוגים, פרוייקט כזה יפרוייקט אחר ובסוף אם אתה רוצה חינוך טוב אתה משלם לא מעט.

[vadim6385]

יוסי - מובן שכל אחד לפי כשרונותיו וכישוריו. אבל אין ילד יגלה שהוא מסוגל להתקין ארון של איקאה אם לא יחזיק פעם מברג או מסור או שופין? אני זכיתי לשיעורי "מלאכה" שבהם בנינו כל מיני פרוייקטים קטנים, אבל העיקר היה לגלות שלא כל תיקון קטן מצריך הזמנת בעל מקצוע. הדבר הזה לא קיים היום. לפחות לשניים משלושת הבנים שלי ידי זהב, אבל בעידן שבו כולם מחוברים למקלדת ולעכבר הם לא באמת פיתחו את היכולות. ואני לא מדבר על להיות שיפוצניק - אלא על החלפת אטם בברז.

 

חוץ מזה, בשביל חניכה אתה צריך הורים בעלי יכולת וזמן פנוי, או חוגים שיקסמו לילד. כמובן שהילד ינהה אחר חוג תכנות או כדורגל, אבל לך תמצא מישהו שירצה לבנות טיסנים בגדנע אויר או מאזני קפיץ במועדון הטכני (סתם, זה מה שהיה בתקופתי. אז היום זה יהיה להרכיב מחשב או מערכת שמע מרכיבים בסיסיים או איזה רהיט לחדר שלו. או איזה חוג שבו ילמדו כישורים לתחזוקת הבית וציודו). הבנים שלי בנו די הרבה בלגו. המיכאנו נותר די מיותם.

 

במקרה שלי החינוך הסובייטי שלי שיחק לטובתי מהבחינה הזאת - הקביעה ש"למה לשלם לטכנאי, בשביל מה יש גבר בבית" כן גרמה לי ללמוד לעשות תיקונים בסיסיים בבית, כמו להחליף שקע, להתקין מנורת תקרה, לתקן ברז דולף או לפתוח סתימה בשירותים, כמו גם לעשות תיקונים בסיסיים (ולא בסיסיים) במוצרי חשמל ביתיים.

[sperial]

ואני מניח שגם היה לך מדריך\ה. כמו אמא שלי.