קיבלתי סמארט דנדשה לסופשבוע, ואפילו נהניתי. מאוד.

[Yuval Oren]

היא קצת יותר גבוהה ממה שזכרתי, הננסית הזו. לפני שנתיים קיבלתי אחת כזו שכורה לכמה ימים. זו היתה חוויה מכוננת, למדתי להעריך את מימדיה הננסיים שהצלחתי להשחיל לכל מיני מקומות בעיר שלא ידעו שהם מסוגלים להכיל מכונית. נציג המכירות באולם המרכזי בתל אביב הגיש לי את צרור המפתחות, וציפה שכמו כולם אשלח את יד ימין לעבר ההגה כדי להניע את הסמארט הקטנה, אבל בשניה נזכרתי במיקומו הייחודי של הסטארטר בין המושבים, והתנענו.

 

אני מעמיד אותן זו לצד זו, איביזה קופה בת כמעט שמונה, הכרכרה היומיומית שלי, חבוטה קלות בעקבות שנים קשות בממלכת תל אביב, וסמארט אלפיים-וארבע-עשרה, שחורה ודנדשה. העברתי את כל הציוד מהספרדיה שלי לבייבי-מרצדס הקטנטנה ויצאתי אל שדה הקרב הפקוק של מרכז תל אביב.

 

ציוד הצילום המתין לי בדירתי במרכז בעיר, וההימצאות שלו שם לא הפכה לעונש בזכות מימדיה הקטנים של הסמארט, אבל הבטחתי לעצמי שלא אהיה קיטש ולא אשתפך על היתרון הבולט ביותר שלה. מה גם שאליו כבר נחשפתי ברומן הקודם שהיה לי עם ההיא השכורה.

בניגוד לסמארט השכורה האפרורית שהיתה ברמת הגימור הבסיסית, הפעם קיבלתי את רמת הגימור Pulse, שכוללת בנוסף לאבזור הבסיסי גם גג פנורמי, פנסי ערפל, העברת הילוכים מההגה, מושבי עור, מערכת שמע משודרגת, הגה נוח יותר ומד סל"ד ושעון שמשום מה נעדרים מהגרסה הבסיסית. כצפוי, בתחנה הראשונה בסמטאות של רח' גורדון מצאתי חנייה בקלות. לרוחב, אלא מה. צריך רק לקחת בחשבון שדלתות המכונית ענקיות והמרווח הצר שמוכתב מחנייה כזו עלול לפגוע בנוחות של פתיחתן, כמו גם הכניסה והיציאה מהרכב.

 

שתי מצלמות, שלוש עדשות וערכת 'גו פרו' שלמה הועמסו על הרכב. כל פעם מחדש אני מגלה כמה אני אוהב את הפונקציה שמאפשרת את פתיחת חלון תא המטען בלבד, כאילו היה זה SUV אמריקאי קשיש ולא מכונית עירונית קטנטנה. בדרך ללוקיישן הצילומים הראשון בחוף ניצנים אני מאיץ בקטנטנה. מנוע הליטר בסיוע מגדש הטורבו הופכים את הסמארט למטוס קטן, מחזירים אחורה לימים שבהם שמונים ארבעה כוחות סוס היו מספיקים כדי להתקבל למועדון הספורטיביות. לחיצה על דוושת הגז מדביקה את הצמיגים הרחבים לכביש, ומחוץ לעיר פתאום מפסיקים להרגיש בנוכחותו המציקה של הגיר הרובוטי.

אם כבר הזכרנו אותו, אני מוכרח להגיד עליו כמה מילים. בבקשה, מהנדסים גרמניים יקרים, תחליפו את הגיר המעצבן הזה. גם ברכב ההדגמה וגם בסמארט השכורה שהיתה לי בעבר – בשתיהן הגיר פשוט מתחת לכל ביקורת. האיטלקים החביבים של פיאט כבר הראו לנו בהיסטוריה שגיר רובוטי יכול להיות סביר, אבל פה – פשוט לא. רוב הזמן מתקבלת תחושה שהגיר בועט ולא ממש נעים לשימוש. למרבה המזל, כמו שכתבתי קודם, מחוץ לעיר הגיר הופך לפחות מורגש ונעים יותר.

 

בדרך דרומה נכנס לסיבוב קצר באשדוד, ובכל רמזור אנשים מגיבים, מסתכלים, בוחנים. רובם חשבו שזה מוזר לפגוש את הסמארט מחוץ לגבולות תל אביב, ורובם די הופתעו לשמוע שבגרסת ה-Pulse היא עולה כמאה ושלושים אלף שקלים. מתוך כסא הנהג המרווח דווקא הופתעתי הרבה פחות ממחירה של הסמארט. מכל פינה בגרסה הבכירה ניכרת ההשקעה באיכות החומרים העולה על זו שבגרסה הבסיסית, וגג השמש העצום תורם גם הוא לתחושה הסופר-אווירירית וקלילה.

בחניון החולי של חוף ניצנים הסמארט השחורה נראתה לי פתאום כמו רכב גולשים סופר-סקסי, ורק היו חסרים לי שני גלשנים על הגג כדי להשלים את המראה המסוקס על רקע החול והים. מאוחר יותר, בעליות של כביש מס' 1 לכיוון ירושלים, הוכיחה עצמה שוב הסמארט השחורה כשהתגלתה שנית כצולחת אוטוסטרדות קטנה, ושום עליה או מכשול לא הטרידו אותה כהוא זה. באופן מפתיע ולמרות מרכז הכובד הגבוה יחסית, הסמארט היתה ברייה מוטורית נוחה למדי וקיפצה על מהמורות בדרכים הרבה פחות מהחששות שלי.

 

יש לה המון אופי לסמארט הזו, כמו שהתגלה לנו למחרת בשלישיית כבישי הנהיגה שעולים מכביש 38, דרך המושבים כסלון ורמת רזיאל אל צובה, ממשיכים לבר גיורא ומסתיימים בכביש נס הרים-בית שמש. הקטנטנה הזו מאוד מהנה לנהיגה, הודות להנעה האחורית והמנוע הקטן והבריון, וההגה שבתוך העיר כבד מדי – מתגלה כנוח ונכון מאוד לנהיגה בינעירונית. גם תנוחת הישיבה הגבוהה נעימה ובטוחה, ומאוד קל לשכוח שנוהגים ב"חצי אוטו". הפצפונת הזו צולחת כל דרך וכביש שתידרש בגאווה ובבטחון, וגם להדף הקל שמורגש לפעמים כשחולפים סמוך לאוטובוס או משאית – מתרגלים בקלות ובמהרה.

 

אז מי את, גמדה מוטורית שכמותך? מלכת העיר? או נסיכת הכפר? אני מוכרח לציין שדווקא בניגוד לציפיות שלי, הסמארט נעמה לי יותר מחוץ לעיר מאשר בתוכה. זה לא שסבלתי איתה בעיר, הפוך מזה, אין עוררין על היותה המכונית הנכונה ביותר לרחובות הכרך הפקוקים ומחוסרי החנייה, פשוט זה הגיר המעצבן וההגה המעט כבד קצת מעכירים את האווירה. למרות זאת בקלות ניתן להתרגל למוזרויות ואפשר לחיות איתן בשלום. גם המוזרויות האלו נעלמות לגמרי מהתודעה ברגע שנגמרים הבניינים ונפתח האופק ושם מתחיל הכיף הגדול. במשך סוף שבוע שלם לא הפסקתי לחייך איתה ולפתח מערכת יחסים שמבוססת על מגוון רגשות, אבל בסוף המסע המשותף שלנו לא יכולתי שלא לתהות בכדאיות של רכישת אחת כזו. בהחלט הייתי מדמיין את עצמי מתנייד בסמארט גאונית שכזו, הרי לרגש אין היגיון. ואני ממליץ בחום לתת לה הזדמנות. היא עוד תפתיע אתכם הקטנטנה הזו ותלמד אתכם כמה דברים חשובים על יעילות בעידן המודרני.

 

[Freak_Miky]

נהניתי לקרוא, אהבתי את הצילום.

 

כשאתה טוען שהרכב "סוחב", כמה אחוז מהסל"ד המקסימלי עלייך לנצל?

 

מה לגבי צריכת הדלק?

[Yuval Oren]

הוא לא מתאמץ בכלל... 100 קמ"ש באיזור ה-2200-2300 סל"ד אם אני זוכר נכון. אין לו בעיית מחסור בכוח. לגבי צריכת הדלק - 1 ל-20-21 בערך בנהיגה רגועה שרובה מחוץ לעיר, 1 ל-12-13 עם רגל כבדה על הגז.

[Freak_Miky]

הכוונה שלי הייתה לסחיבה בתאוצות ביניים או עלייה.

[Yuval Oren]

אין לה שום בעיות כח אחי, אל תתפוס אותי במספרים המדוייקים, אבל את העליות לירושלים עשתה במהירויות לא חוקיות בעליל בנתיב השמאלי של כביש מס' 1. היא חזקה לא פחות מהאיביזה שלי, אם זה עונה לך על השאלה.

[robertf]

צר לי אבל ההתלהבות שלך מוזרה, וממש לא תואמת לנסיון (המועט) שיש לי עם הרכב הזה, שלא לדבר על הביקורות שלו.

 

זה רכב חמוד לנסיעות (יותר נכון חניות) עירוניות ותו לא.

הוא מאוד לא נוח לנסיעות בינעירוניות ויש צורך לעבוד קשה על מנת לשמור על קצב נסיעה סביר, כך שזה ממש לא רכב מתאים למישהו שעושה יותר מגיחה בין עירונית פה ושם.

 

לגבי המחיר, הוא בלתי סביר בעליל.

[Yuval Oren]

יש הבדל גדול מאוד ביכולות המנוע בין הגרסה הבסיסית עם ה-61 כ"ס לבין הגרסה הבכירה עם הטורבו ו-84 כ"ס. וכן, התמחור גבוה מאוד. ועדיין משהו בה כבש אותי.

[liorwohl]

הייתי שמח מאוד לסמארט כזה, אפילו החלש יותר, אם רק היה ידני...