גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[ספיידרמן]

בקריאה נרגשת שנית אני מבקש להפסיק לשלוח לי דוגמאות, איכסה.

 

אני חושב שיוסי צריך להדגים לך את המוצר בלייב...

[SuperBamba]

לקגאת טיסה לברצלונה נמצא רכב ב40 שקל ליום מקטגוריית משפחתיות קומפקטיות.

הלוואי אצלנו.... ):

[locomotive]

לטוב טעם יש 4 ציצים. בדוק. בדקתי.

[SlowRide]

אני מבין שאתה לא סומך עלי.

[locomotive]

די נו, אל תהיה כזה. במקרה מישהו לידי הוציא את החטיף מהכיס והתחיל לאכול,

דפקתי לו מבט כזה והוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. הוא לא ידע שאני בסה"כ

ספרתי ציצים. נראה לי שהוא נבהל ממני.

[שימוניק]

מנהלים, אם לא מתאים לפה, נא להעביר לשרשור נפרד.

באמת הסתפקתי אם לפרסם כאן, מטעם 'בור שתית ממנו מים אל תזרוק בו אבן

 

לעניננו, אני צריך עזרה דחופה לגמילה, כן, ממש הפכתי למכור לשרשור הזה, ואשמח לעצה טובה מהחברים פה איך להגמל מה... (לרשום סטיה? לא לרשום? ).

 

אשמח אם תוקם קבוצת תמיכה לגמילה, מצד שני נראה לי שקבוצת התמיכה, תהיה ממכרת בעצמה.

מה עושים?

[locomotive]

חכה רגע, בוא נדבר על זה. למה אתה רוצה לעזוב בעצם?

[אנלוגי]

הגיבוב, בהיותו האוף טופיק של האוף טופיק, הוא הזיקוק של כל מה שאנחנו מחפשים - בריחה מהיומיום, התעסקות בקטנות, מקום לזרוק אליו את השריטות הקטנות של החיים ולגלות שבסופו של יום אנחנו בסדר, כולם שרוטים באותה מידה. יתרון הגיבוב הוא שלא צריך לתת כותרת, לא יוצאים בהכרזות. זה בסדר גמור סתם לשפוך. הודעות נקברות בעבר, ממש כמו בחיים - מוציאים וממשיכים הלאה. אין סיבה להמשכיות, אין התקעות על העבר.

 

כך למשל, רק כאן אני יכול לכתוב שבפעם הראשונה בחיי אני מפקפק בכל מה שהאמנתי בו. אולי זה הגיל, אולי שטיפת המוח, אולי סתם משבר חולף - אבל קיבלתי סטירת לחי מבשר. עשינו על האש החבר'ה מהצבא, היה כיף אדיר. מלא חברים שלא ראיתי שנים, חצר מפוארת של אחד החבר'ה, אלכוהול משובח ובשר טוב. חזרתי הביתה שמח וטוב לב, רק כדי לקום יום אח"כ עם הרגשת כבדות מעיקה שלא עזבה אותי. אפילו לא אכלתי כ"כ הרבה, אבל כבר הרבה זמן לא אכלתי סטייקים. שיהיה ברור - אני אוכל בשר קבוע, כל החיים, בלי שום הפתעות. מת על בשר. פתאום באמצע החיים הגוף אומר לך עזוב, זה מיותר. הראש כבר היה שם מזמן, אבל הגוף דרש את שלו. עכשיו שניהם בגדו בי, ואני אובד עצות. זה קרה לי פעמיים בשבוע שעבר, הכנתי שני תבשילים שונים עם חזה עוף, שבעת האכילה שאלתי את עצמי בשביל מה בכלל העוף? הגוף לא התנגד, רק הראש הוטרד.

נראה לי אני מתחיל צמחונות מדודה, לא הצהרתית ולא קבועה.

 

למה זה חומר גיבובי? כי אני לא באמת מחפש תשובות, הן לא קיימות. אני רק מוכן לחשוף כאן מחשבה אמיתית, קצת מפדחת בשבילי, ולדעת שאקבל תמיכה במקרה הרע, או ירידות מתוחכמות במקרה הטוב. או בכלל התעלמות והמשך קדימה, שהן חומר היסוד של הגיבוב.

[SlowRide]

קרה לכם פעם ששקלתם ברצינות גמורה לעשות משהו מטומטם כמו להשתין מהמרפסת, ואז עצרתם את עצמכם לרגע והתחלתם לחשוב: "למה בכלל אני חושב על דברים כאלה"?

[Danix60]

כל הזמן

[שימוניק]

חכה רגע, בוא נדבר על זה. למה אתה רוצה לעזוב בעצם?

 

לא רוצה לעזוב, אני שקוע עמוק בשרשור, כ"כ עמוק שהגוף נהנה, אבל המוח מתחיל להתריע.

ראה הודעה אחריך...,

 

אבל באמת זו יותר הייתה אמירה שבאה לשבח את השרשור, וגם את זה ההודעה אחריך עושה באופן מצוין!

[YNV]

די נו, אל תהיה כזה. במקרה מישהו לידי הוציא את החטיף מהכיס והתחיל לאכול,

דפקתי לו מבט כזה והוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. הוא לא ידע שאני בסה"כ

ספרתי ציצים. נראה לי שהוא נבהל ממני.

 

גם אם הוא היה יודע שאתה בסה״כ סופר ציצים הוא היה נבהל ממך.

[Danix60]

מה רע בלספור ציצים ?

[Keyser]

מה רע בלספור ציצים ?

 

שלפעמים הן תופסות אותך עושה את זה

[Danix60]

אה זה כן.