גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[v.michael]

"קרוקודיל", אבל עם מבטא רוסי זה נשמע יותר טוב: "קרלקדיייל".

 

אהבתי, יש עוד הצעות? בנצי איפה אתה?

[Applez]

אז מה היה לי היום?

ישיבה משעממת,פגישה עם מישהו מהעבר והכי חשוב נסיעה ברכב מיוחד.

 

ממה אתם רוצים שאתחיל?

[rupni]

רכב מיוחד.

[אנלוגי]

איזה חפירות הלכו פה בלילה!

סתם מתוך עניין, מי מהגיבוב אשכרה ישן בלילות?

 

לילות? ישן בערבים.

 

אנלוגי, אתה מכיר את עומרי משורשים ?

 

לא.

 

אנלוגי יש מצב שקיבלת טוסון ואתה מחליף את מיקי עכשיו ?

 

לא (ותודה לאל).

 

אז איך קוראים לך אנלוגי ? יובל ? רענן ?

 

למזלי לא.

 

.

אנלוגי, ממה שזרקתי לאוויר, מה נכון ומה לא נכון (אגב דניקס תבין מתוך המעט מאוד שאנלוגי סיפר (לא היה שום דבר מפורש, לא איזה אוטו, לא מה העבודה, לא איך קוראים לו, לא את מי הוא מחליף) הבנתי [בהנחה שזה נכון] כ״כ הרבה וזה בלי לחקור, זה מידע שבא אלי.

 

מה נכון? שחוקר פרטי כבר לא תהיה.

 

קוראים לו ליאון.

 

לא לאון, לי-און.

 

נכון. אני חובב ספורט אמריקאי והכי אוהב לפרשן משחקי כדורגל שלא ראיתי.

ולמרות שיאשה אמר לי, אני לא מאמין שיש מכוניות עם מנוע מרכזי ויחס הספק משקל זה משהו שלא הצלחתי להבין לבד.

[ZX2.0]

זה באמת משנה מה אנחנו רוצים?

 

קצת גיבוב משל עצמי,

מחכה כבר להיפגש עם הרופא, הברך כואבת ברמות! כבר ממש כואב לדרוך עליה. שלא נדבר על ללכת.

הלימודים צריכים להתחיל ב2 למאי ואני מקווה שעד אז אני כבר יהיה כשיר לנהיגה ולדברים המעשיים, אחרת זה יהיה נורא!

לא סא לי על הלימודים. בא לי להמשיך לא לעשות כלום, מצד שני אני מבין שהם צריכים להקפיץ אותי יפה מאוד!

נמשיך לגובב בקרוב!

[Nightstalker]

סוף סוף סופש..

זה בערך מה שהרגשתי היום

 

http://9gag.com/gag/a09OdyO?ref=android

 

יום ארוך מידי.

ועכשיו אני הולך לאכול מוזס!

Nomnomnom

[Mr_Shankly]

"קרוקודיל", אבל עם מבטא רוסי זה נשמע יותר טוב: "קרלקדיייל".

 

אהבתי, יש עוד הצעות? בנצי איפה אתה?

 

מגובב הבננות (על משקל "מכופף הבננות")

[Applez]

בסביבות השעה 11 קיבלתי טלפון.

יש ישיבה בירושלים-סע!

 

לא היה לי כוח לקחת את השברולט,דיי מיציתי אותה ואני משתדל לגוון ולקחת רכבים מאנשים שאני מכיר.

היום נפל הפור על רכב מיוחד.

 

הסיקורים שכולם כותבים שווים לתחת,עם ההפרדה בין הפנים לחוץ להתנהגות ולמנוע.

 

אני אנסה לעשות את זה מעניין עד כמה שאפשר.

 

לקחתי את המפתחות מאודי,בחור נחמד.

וצעדתי לכיוון החנייה,שונא לצעוד.

 

ואז ראיתי אותה,היא הייתה בצבע כחול-תכלת,מהסגנון שהומואים אוהבים,כחול מטאלי כזה.

היא נראתה מכוערת מקדימה כמו קוקסינל ומאחורה כמו חנון שעשו לו ווג'י.

 

נו טוב,זין על זה אני צריך לסוע אז נכנסתי לדבר הכחול והמוזר הזה והתחלתי לסוע.

נחמד להאיץ איתה,אני לוחץ על הגז ולא קורה כלום.כלום.

בתוך העיר על 4-6 אלף סלד רק כדי לשמור על קצב סביר, ואני לא מדבר איתכם על הסגנון נסיעה הרגיל שלי...סתם ככה 50-60 מרמזור לרמזור.

אגב רמזורים,הרכב הזה שווה כל שקל!!! כשאתה עומד ברמזור והרכב לא מתפקד כרכב(כי הוא עומד) הוא הופך לויברטור.

חוץ מזה שזה משתלב יופי עם הצבע החיצוני והמראה שלו זה נורא נורא מציק כי הדשבורד לא בדיוק רק ונעים והטלפון רועד ועושה צליל מעצבן(אתה עם ה205 תבין אותי מצוין).

פה כבר התחיל לכאוב לי הגב כי המושבים בכלל לא משהו אז עצרתי בתחנת דלק לקנות לי גלידה.

 

פונה ימינה,שמאלה ושוב ימינה וממשיך רמזור ישר תוך כדי שאני חווה את נפלאות הויברטור בין עצירה לעצירה ויוצא לכביש המהיר.

הכביש מהיר,הרכב לא...

מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ מאיץ והנה אני ב95 קמ"ש שלמים.

יש רעשי רוח אבל הרכב מרגיש סבבה לגמרי.

עולה טיפה במהירות, 110,עדיין סביר, 125,רעשי הרוח והגלגלים כבר לא נסבלים,140 הרכב כבר לא מרגיש יציב ונוח,150 זה סתם כדי לראות אם הוא מגיע ואז בלמתי,לא כיף לסוע בה מהר הכל מרגיש כמו דשבורד של 205.

 

תיבה נוחה או לא נוחה,נעימה או לא נעימה לא בדיוק משהו שמעניין אותי,מה שכן יש לה בעיות אישיות, היא לפעמים נתקעת על הילוך ועד שלא מרפים ולוחצים שוב לא קורה כלום(תיכף יבוא המבין שיספר לי את המשמעות הפיזיקלית).

 

צריכת דלק לא מדדתי,הייתי מזועזע.

נכנסתי לכיכר טיפה מהר,לא באמת נכנסתי לכיכר מהר,זה מפחיד(ועם השברולט אני נכנס ב60 ויוצא בשלום).

הכל מרגיש כל כך זבל וכאילו אמרו לעצמם המהנדסים הגאונים של הרכב הזה "אני רוצה שהלקוח ירגיש רע ברכב,איך עושים את זה?"

זה מסוג הרכבים שאדם נורמאלי לא יקנה,אבל איש משפחה בלית ברירה יסתפק כרכב שהחברה אנסה אותו לקחת או שהוא היה זול משמעותית מאיזו אלטרה.

 

עדיין בא לי להקיא.

[locomotive]

סוד קטן מהילדות- אמרו לי שאכלתי חרא כשהייתי קטן, זה אומר שאני יהיה עשיר, וכך גם אני מאמין כל חיי.

מה זה עשיר? אז זה לגיבוב בפני עצמו אבל זה לא להיות איזה טייקון, ממש לא. יש לי הגדרות ויעדים ברורים שאליהם אני חולם ושואף להגיע.

יעדים זה בסדר גמור, משום מה אין לי הגדרות כלכליות מיוחדות.

לא יודע, כסף זה טוב אומרים, אבל השאלה היא כמה ולמה כנראה.

אני חושב שהגדרת היעד שלי היא לעבוד כדי לחיות, ולא להפך כמו עכשיו.

[בנצי]

אני פה.

צף לי על על ים הדכדוך, כתיבת השורות על מעללי העלתה החוצה המון מטענים, אני נמצא בתקופה לא קלה בחיי, אני מרגיש שאני תמיד נאבק בחיי היום יום, מה יהיה מחר אני שואל, האם מחר אהיה מאושר? הכל מעיק, יש לי דדליין צפוף לסיים עבודה, עבודה שלקחה כ"כ הרבה תשומת לב עד כדי כך שאין לי עבודה אחרת להתחיל כאשר אסיים את זאת, אני צריך לעזוב את הדירה בסוף החודש, עדיין לא התחלתי לחפש מקום חדש, מדי יום אני קם בבוקר ועוטה מסיכה על פני, הנקמה הכי טובה היא הצלחה אני אומר לעצמי אך מרגיש שאני נמצא במירוץ חסר תכלית, היום הבנתי משהו, מה בדיוק עושה לי כ"כ רע, נזכרתי בדברים שהיא אמרה לי, אמרה בכדי לפגוע, אמרה בכדי לרסק, היא אפילו אמרה לי פעם שהיא שברה אותי כדי לבנות אותי, משהו שנשמע כ"כ מפגר.

אבל... משפט אחד מהדהד לי בראש כבר יומיים, היא אמרה לי שאני נשמה אבודה, you are a lost soul.

והבעיה היא שאני בן אדם שמלא בהמון ביקורת עצמית, והיא, היא הייתה האדם הכי קרוב אליי, אני נוהג היום, בדרך לעבודה, ברקע בילי ג'ואל מזמר על כנות, ואני שואל את עצמי האם היא צדקה, אני מרגיש אבוד, אני מרגיש שאין תכלית, בדידות פנימית, געגוע לרגע עגום שבו סבלתי אך הרגשתי שיש לי משהו לחזור אליו בסופו של יום ארוך.

I am a lost soul

חשבתי לעצמי, והיא בטח פורחת עכשיו, מסתובבת ומספרת לכולם כמה היא אוהבת או אהבה אותי, היא הקורבן עכשיו, כי אני עזבתי ופשוט התנתקתי, פשוט הפסקתי להאמין לשקרים המניפולטיבים שלה, אמרתי לה שהיא לא אוהבת אותי, שזה פשוט הרגל וגעגוע אבל זאת לא אהבה, כי כשאוהבים מישהו אז אין אגו ואין כבוד ואין משחקים ויש תכלס ודאגה כנה ואכפתיות וכמובן עידוד והערצה. ואני מה קיבלתי ממנה? חוץ משיגעון ופקפוק? כן היה חום, היה משהו שצבט אותי, אני זוכר כשנפגשנו, ולאט לאט הכרנו אחד את השניה, אכלנו צהריים, 2 חברים, היא שאלה אותי למה אני רווק, אמרתי לה שהתמימות מתה, שאני מחכה שמישהי תגרום לי להתרגש כמו בילדות, שהיום הזיונים, הבחורות, המסיבות, הכל, לא מרגש אותי כמו הנשיקה ההיא בכיתה ו', כמו ההתערטלות ההיא מנעורי, שהתרגשתי ממש, שהפרפרים עוד היו בבטן.

ושהיום (אז) אני לא מוצא משהו מעבר לריגוש רגעי.

לאט לאט היא הפכה לחלק מהחיים שלי ומשם רק נפתחתי יותר ויותר, היא הפכה לחלק הכי גדול בחיים שלי.

לכן, זה ממש כואב לחשוב על דברים ששמעת ממישהו אהוב, מישהו קרוב, מישהו שנתת בו אמון עיוור לאהוב ולדאוג לך.

ועכשיו לתסבוכת היומית, אולי אני בורח לכאב כי הכל סביבי מרגיש תפל.

למה אני יוצא בסופי שבוע? למה אני מקיף את עצמי באנשים? למה אני בורח מהמציאות?

א. אני יוצר אחלה קשרים לעבודה (זה מה שאני מספר לעצמי וזה נכון)

ב. אני מתרחק מהבדידות הקרה שרובצת בתוכי כשאני לבד.

ג. סתם, כאילו מה עוד יש לי לעשות?!

 

הקטע הכי הזוי הוא שאני תמיד ביקורתי ותמיד רואה את עצמי מהצד ומנתח הכל, לא רע ת'אמת, אני יודע שאני צריך להיות חזק. אני יודע שאני צריך להמשיך הלאה ולהתעלם מכל מה שקשור אליה.

אני יודע מה אני צריך ואני לא צריך אותה

אבל אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה שאולי היא צודקת, אולי אני באמת אבוד.

 

כוס פאקינג אמא שלה!

 

יום יפה היום, בערך, חמים אך מעונן, אני ממש לחוץ עם העבודה והדדליין, אני חייב גם למצוא מקום חדש, לא רוצה להתפזר, רוצה איזו דירת חדר או סטודיו. להיות לבד, לחיות לבד ולהתגלגל....

אני עוד מעט בן 29, חודש וקצת, הזמן טס, אני מביט לאחור ולא יודע אם אני צריך להיות מאוכזב או מאושר.

 

יאללה, אני הולך לשמוע קצת משה כהן.

[locomotive]

חולגי, מה לגבי החידה מאתמול?

[Applez]

בנצי אל תהיה מטומטם,

 

זו כולה דעה של בן אדם אחד.אחד!!!אל תיקח כל כך קשה.

ובעיקר שאתה רואה שזה לא בא ממקום כנה(או כן) שלה לתת לך ביקורת להשתפר אלא סתם כדי לעקוץ ולפגוע.

 

תנתק קשרים.תחתוך.לגמרי.עד אפס.מספרי טלפון,פייסבוק,מייל,סקייפ,מה שזה לא יהיה.

אנשים כאלו מעיפים מהחיים,לא מנסים לתקן ולא סולחים.

 

היא חשובה לך? תשכח מזה!אדם שאתה מראה לו שהוא חשוב לך והוא זורק זין לא חשוב.

קשה לעזוב את העבר ולשכוח אבל תתעודד מזה שהיחידה שמפסידה פה זו היא.

אתה לומד כ"כ הרבה מהקשר המסריח הזה-סבלנות,איפוק,שימור כעס,ויתור,נתינה,התגברות על צער וכאב.

היא יצאה עם הרגשה שהיא הרסה אותך ועכשו היא ככל הנראה בדרך להיות בת זונה אל מישהו אחר,

הדבר האחרון שאתה צריך להאמין לו זה שהיא מאושרת,כי היא בוודאות לא.

 

לגבי החיים המקצועיים,אם אתה קם בבוקר ונהנה מהעבודה,תמשיך עם זה ותתפתח לכיוון שאתה רוצה ואוהב(גם אם זה אומר פחות כסף),

לקום כל בוקר וללכת לעשות משהו שאתה לא אוהב,בעיקר שאין לך משפחה וילדים לתחזק זה חרא הרגשה,כשמיציתי את המקום עבודה הראשון שלי עזבתי כי נמאס.

 

אתה בן 29,ואם אתה רוצה להישאר בן 29 לעוד עשור אז קח את עצמך בידיים.אתה בנקודה כזו שבה אם לא תעשה עם עצמך משהו אז זה אבוד.

שים את הסיגריות עמוק בפח ותיקח באותו הכסף מנוי לחדר כושר(יישאר לך גם לאזניות וMP3).

זה קשה ומתסכל בהתחלה אבל אתה תהנה מזה וזה יהפוך להיות חלק מהחיים שלך.

אתה לא רוצה להגיע למצב שעוד 10 שנים אתה משתעל כמו בהמה וקשה לך לרדת מדרגות בריצה.

 

שום דבר לא אבוד ואתה בכיוון הנכון,רק תן לעצמך סטירה מידי פעם ותבדוק שאתה באמת איפה שאתה רוצה להיות.

[ZX2.0]

בנצי,

היא לא צודקת מכמה סיבות.

ראשית, אין דבר כזה נשמה ולכן כפועל יוצא, היא לא יכולה ללכת לאיבוד.

שנית, לפי מה שאתה כותב אתה באותו מצב שהיית בו כשרק הכרת אותה (בקטע של הנשים, המסיבות וכו'...). מה שכנראה מצביע על כך שאתה שוב מחפש, גם אם בתת מודע, מישהי שתוכל להוכיר, לאהוב, להעריץ, מישהי שכל חיבוק, כל נשיקה, כל נגיעה תרגש אותך. אתה זוכר את ההרגשה הטובה שהיא נתנה לך אבל הראש מבין היטב גם את כל החרא שאכלת ממנה. בגלל זה קשה, לעבור את זה שוב, הפחד.

שום נשמה אבודה. אם אתה מרגיש אבוד תגיע לארץ ואחרי יומיים תמצא את מקומך. איכשהו לישראל יש נטייה לסדר את זה (כי אתה תבין שפה אתה אחושרמוטה אבוד. בעצם אולי לא כלכך- פשוט תתכופף ותקבל את הצינור).

תתעודד, תמשיך לנסות לשכוח ממנה (בוודאי שזה קשה. בוודאי שהדרך מלאה בח*א) ותפתח מעט למישהי שנראת לך כמישהי טובה. כמישהי רצינית.

גם אם ההתחלה כואבת, זה שתפתח מעט רק יעזור לך להיפתח לגמריי בהמשך ולמעשה לשכוח מהיונה ההיא.

[locomotive]

תפוחיז צודק.

[Murzilka]

בנצי, רק שתדע, שהפוסט שלך גרם לי לקחת את הלפטופ איתי למטבח.

בקשר לאקסית, בדיעבד אנחנו זוכרים את הדברים הטובים והיפים שהיו לנו עם הבן אדם ולא את כל הגיהנום שהוא העביר אותנו. תבין שהיום היא לא אותה אחת שגרמה לך לפרפרים בבטן בהתחלה. אני לא שוללת את זה שהיא בקשר חדש היום ומסתובבת עם חיוך מאוזן לאוזן, אבל כנראה שזה זמני. אנשים לא משתנים כל כך מהר מקצה לקצה.

אפשר לשאול מתי כל זה קרה? (בכל זאת אני חדשה פה בגיבוב).

(נראה לי שמשהו נשרף פה :\)