throw story

[sahar_furious]

היי.

מה המצב?

עניין שכזה, יש לי חבר, בן 25, שיעור ספורט לפני כמה שנים טובות החליק ושבר את האגן, מה תגידו? (היפוטטי).

למען האמת אני לא מכיר את הבנאדם בלי קביים,כיסא גלגלים, או הליכון.

אני רק יכול להבטיח לכם שלא מטימטום הוא נמצא במצב הזה, בנאדם חכם, משכיל, לוקח יוזמה.

 

אני?, אני מחשיב את עצמי אדם מאוד לא קל, קשוח! אבל יחד מאוד רך, לא נותן לתלאות החיים להפיל אותי והתלאות מנסים בכל יום תאמינו לי.

עכשיו אני... רוכב אופנוע!, כמה שנים טובות רוכב ועוד מחזיק כלי לא בדיוק קל בבית (200 ק), ושוב כמו כל רגע שרואים אותו (החבר היקר) הוא עם קביים.

אני מהרהר, לוקח קב ועוד קב ומוצא את עצמי מנסה לעמוד, "גאד דמט אני לא מליח", "וואי זה קשה איך עושים את זה?".

הוא: "לא מצליח? תנסה ליישר את הידיים."

אני: "אבל שברתי את שורש כף היד בשתי הידיים שלי ברכיבה אני לא מסוגל, זה ממש כואב."

במשך כשעה ויותר אני מוצא את עצמי נע ונד מצד זה לצד שני מנסה לעמוד, לא מצליח!, איך זה אפשרי שאני לא מצליח? אני לא נכשל בדברים כלכך פשוטים! זה בסך הכל לעמוד על רגל אחת (ימין) ויש לי עוד זוג ברזלים שמייצבים אותי!, יש לי 3 רגליים ואני לא מצליח לעמוד ישר!.

יש לו יבלות בידיים, בטח מציק, לי זה היה מציק, לפחות הוא יכול חלקית לעמוד יש כאלה שלא יכולים בכלל, על כיסא גלגלים נוצץ או גרוע יותר, מיטה עם מזרן דק וכאבי גב, פצעי לחץ משכיבה ממושכת שלא כי אפשר אחרת, ברזל קר כמו קרח שלא תפול מהצדדים אם בכלל תוכל להזיז יותר מהאצבע.

היי!, כל ההטבות האלה של להיות נכה זה בתנאי אחד, שאתה לא מת.

כלכך הרבה מיידע, דילמות, קונפליקטים, תרחישים, והזיות עוברים לך שם בקופסא...

ואז זה נופל.

עשיתי כבר כמה תאונות עם האופנוע, ב20 במעגל תנועה כשהחלקתי, וכשההוא לא נתן זכות קדימה, כשעקפתי מימין, ב קמ"ש0 ברמזור, ב80 קמ"ש אותו יום שבשיא הפיגור שלי (בבקשה תכעסו) רכבתי כשאסור ועפתי ובנס ניצלתי, וגם כמה עם האוטו אם זה אשמתי או לא...

וואו, מה יקרה אם? מה היה קורה אם?!, אם אני יום אחד אצתרך ללכת עם קביים? זה יכול לקרות לכל אחד, טיפש! בור ועם הארץ מי שאומר ואמר "לי זה לא יקרה"!, זה ממש לא נוח ואני באותו גובה כמוהו, אותו משקל ומבנה גוף, זה מה שהוא סובל יום יום?, שעה שעה?, אני חושב שלא הערכתי אותו נכון, אני חושב שלא הערכתי את הרכביה נהיגה והסכנות שנמצאות בעניין בכלל נכון .

 

 

מכיר את זה ששתית ואתה כזה... : חח לא, לא אני בסדר גמור, לא באמת השפיע עליי, עבר לי, אני יודע מה אני עושה, עשיתי את זה כבר 200 פעם.

פתאום זה תפס משמעות חדשה, אחרת לחלוטין, פתאום פעם ראשונה אתה נותן את המפתחות למישהוא אחר, "די אני לא מסוגל" אתה חושב לעצמך.

"מאמי קחי תנהגי את הערב".

"מה באמת אתה רציני?"

"כן כן אני רציני".

 

 

אז אף פעם לא באמת חשבתי על זה כלכך, לא חשוב אם זה אלכוהול, תרופה שאתה לוקח,משקפיים שבטעות נשארו בבית, גשם שיורד, הכל מקבל משמעות אחרת, אתה לוקח אותם איתך ברכב (באשר הוא) ובעצם הם מפקירים את החיים שלהם בידיים שלך!, מה בכלל עשית שהם מסכימים להפקיר את החיים שלהם בידיים שלך?!?.

 

ועכשיו אתה (קורא הפוסט) חושב על החבר, חברה, בן/בת משפחה, בעל החיים שלך, כל אחד ואחת שלקחת ותקח איתך ברכב ואומר... "מה באמת אם?"

 

לא הרהרת לעצמך? בבקשה, אני מפציר בך, קרא שוב את הפוסט.

 

 

 

אוהב אותכם.

תזכרו את זה מעל הגלגלים.

[amir74]

מה שאתה עובר יש לזה שם. זה נקרא להתבגר.

[Shay_u]

אחלה פוסט. שמח שהבנת את זה, גם אם מאוחר יחסית. כל כך הרבה אנשים צריכים להתבגר ולקבל את ראיית העולם הזאת!

[ליין מן]

נכון, מתברר שגוף-האדם שביר .

וכמה שיחברו אותו בתפירה או ברגים , אין כמו מקורי ..

 

- עדיף להפסיד רגע בחיים , מחיים ברגע - כי גם אם רק נפצעתה וחוברתה ואתה חי -

לפעמים לחיות כנכה ,, זה לא בדיוק חיים .

 

להכיר בכך גם אם מאוחר , ולהעביר את המסר הזה מראה על בגרות ואחריות .

 

אייל .