ברכות למנצחים ולמשתתפים!

[D.liven]

משום מה עד כה לא פורסמו תוצאות המירוצים היום אבל עדיין - ברכות לכל המשתתפים ובעיקר למנצחים בכל הקטגוריות באירוע המירוצים הראשון שנערך באופן מסודר ומוסדר בישראל.

וכמובן, ברכה (ו:not_worthy: ) לאח שלי, ארז ליבן, שניצח במירוץ הפורמולה הראשון בהיסטוריה של מדינתנו !

 

לחייך!

[און יעקבסון]

מצטרף לאיחולים של דניאל. על אף הביקורת והסקפטיות, התקיים האירוע, תוך עמידה בזמנים ובשילוב שלל אירועים ותחרויות.

 

בנימה אישית: הגעתי לאירוע על מנת להשתתף במקצה "הידוענים", בתור נציג התוכנית "טסט ראשון", יותר על מנת להיות נוכח בהיסטוריה הזו בעת התהוותה ולא לשם התחרות (כי אף אחד מהידוענים האמיתיים שהיו שם - אין לו את הניסיון במכוניות הללו). לשמחתי, גם אלון דאי - נהג מירוצי הפורמולה הבכיר בישראל - הגיע להשתתף במקצה ויחד עם זאת שהיה ברור לי שאין לי סיכוי מולו, הדבר נסך בי מוטיבציה!

בסופו של דבר, ביום הראשון "קיבלתי בראש" מאלון לא פחות מהפרש של 1.4 שניה. לצערי, במקצה שלנו קיבלנו רק שתי הקפות מדודות בכל יום, זאת בהשוואה למירוצים הארוכים יותר של הנבחרת, אז עם כל כך מעט זמן נהיגה, היה קשה לי למצוא את הקו הדק בין נהיגה מהירה, נהיגה זהירה מדי ולבין "אובר-דרייבינג". אולי זה הגיל, אולי החלודה (כי עבורו 15 שנים מאז התחרתי לאחרונה במכונית פורמולה), אבל מצאתי את עצמי "בוחר" בנהיגה זהירה מדי וזה בא לידי ביטוי בזמנים. אבל ת'כלס, עזבו תירוצים, עזבו ניחומים. נהגתי כמו ילדה... היה ברור לי שאני צריך לעשות יותר טוב מזה ולשם כך, גייסתי לעזרתי את ארז ליבן, מי שבסופו של דבר ניצח, ובגדול, את מירוץ הנבחרת, תוך שהוא מנתץ את שיא המסלול בארבע עשיריות שניה. ארז ואני הולכים הרבה שנים אחורה ביחד. התחרנו ביחד בקארטינג לפני עשר שנים, הייתי המאמן שלו והאפרוח התעלה על התרנגול ולקחת ממני את האליפות בשנת 2001. גם בעונת המירוצים של ארז בגרמניה בקטגוריית פורמולה ב.מ.וו נסעתי עימו כמאמן ועברנו הרבה חוויות ביחד. ואיך שגלגל מסתובב לו. כמעט עשור מאוחר יותר, המאומן הפך למאמן. מאחר שגם ביום השני של התחרות עליתי כנגד אלון, הייתי צריך למצוא את הזמן האבוד וזה המקום להודות לארז על שבזכות הטיפים שלו, סיימתי בסופו של דבר את המקצה רק 29 מאיות השניה איטי יותר מאשר אלון.

לא שזה אומר שום דבר במסלול "אמיתי". אלון נהג מבריק ובשיאו ואני כבר לא זוכר מתי הייתי בשיא והוא ללא ספק יותר טוב ממני, אבל נהנתי להתחרות מולו, אפילו מול השעון, וגם להפסיד לו, אבל בניגוד ליום הראשון - להפסיד לו בכבוד!

 

אז תודה ארז, לא הייתי יכול לעשות זאת ללא עזרתך!

 

אז ברכות לכל המנצחים, בכל הקטגוריות. וכמובן גם לאלו שהתחרו לראשונה בחייהם במכוניות הפורמולה רנו. מעבר לחוויה המדהימה של המירוץ הראשון אותה אף פעם לא שוכחים, תזכרו עוד משהו: אתם הייתם הראשונים לעשות כן במכוניות כאלו במדינת ישראל.

 

שאפו!

[madriver]

היה מאוד מעניין לראות את שניכם על המסלול

אני בטוח שהיה מאוד מאתגר

שפו לכולם על תחרות אמיתית ומעניית

[misterb]

טוב, אז זה נגמר...כל הדרך מההתחלה, מיום המיונים הראשון לא האמנתי בכל פעם שעברתי לשלב הבא.

רק בסינון האחרון של 10 מתוך 12, אחרי שנהגנו במסלול באילת, הייתי די רגוע כי נהגתי מצויין לדעת כולם.

לפני שירדנו לאילת עשיתי הערכה ביני לבין עצמי איזה מקום יספק אותי, היה ברור לי שמקום ראשון לא ריאלי, למרות

שתמיד כדאי לשאוף לשם - צריך להיות מציאותי, ומול ארז לא היה לי סיכוי, כמו לכל השאר.

החלטתי שמקום חמישי יספק אותי, מקום רביעי יהיה מעולה ופודיום יהיה מעל ומעבר.

אני חייב לכתוב את החויות שלי כשהכל עוד טרי בראש, אחרי זה זה דועך וקשה לשחזר.

היום הראשון התחיל. מאחר ולא היו מקצי דירוג מדודים הודיעו לנו שיסדרו את הזינוק לפי הערכת המדריכים הצרפתים, כשהמהירים ראשונים.

הייתי מאד מהיר באימון, לכן ציפיתי למקום ראשון או שני בזינוק, אבל להפתעתי ולהפתעת כולם מיקמו אותי רביעי.

במקצה שלי גיא היה ראשון, אחריו לאון, אחריו חגי, אני, וערן. הערכתי שיהיה קשה מאד לעלות לגמר, אבל יש מצב.

המירוץ התחיל - מהר מאד לאון עקף את גיא, ואני עקפתי את חגי. הגעתי לישורת של העקיפה אחרי גיא, הוא לא קיבל דגל עדיין.

בלימה חזקה מדי שלו להיירפין - והוא דופק ספין על האף שלי. אני מסתכל לו בלבן של העיניים ומתחמק ימינה בשבריר השניה האחרון.

קרוווווב מאד, קרוב מדי...אבל עבר בשלום. התברגתי למקום שני למרות הכל, ואני בגמר, מדהים !

אחרי זה גיליתי שגם עשיתי את זמן ההקפה המהיר ביותר במקצה הזה - 36.67.

מקצה הגמר הגיע. בגלל התקרית של סימון וארז הוחלט להעלות את סימון כמתחרה חמישי. אני ממוקם רביעי וסימון מאחורי.

לפני ארז במיקום הראשון, לאון שני, אביב קדשאי שלישי. קשה מאד אבל קיויתי להצליח לשבת על אביב ולעקוף אותו בדרך לפודיום.

התרכזתי באביב יותר מדי ובהגעה לישורת של העקיפה לא שמתי לב בזמן לדגל הכחול (שהיה סטטי בצד ליד הקיר, ולא מתנפנף),

סימון ראה את הדגל, יצא לעקיפה, וצלל לתוך הפניה יחד איתי. קלטתי אותו מצד שמאל בנעילת גלגלים ונשארתי בחוץ בסיבוב, בנס לא הייתה התנגשות.

מיד קיבלתי דגל שחור והוציאו אותי מהמקצה. באסה..זה המקום להתנצל בפני סימון שבגללי איבד את הסיכוי להגיע לאביב ולפודיום.

ביום השני השופטים הבינו שהכחול לא ברור מספיק ושינו אותו לכחול מתנפנף.

 

ביום השני שונה סדר ההזנקה ולשמחתי דורגתי שני אחרי סימון. הוגן לגמרי, ושנינו שמחנו שאם הכל יילך כשורה - שנינו בגמר.

המירוץ התחיל, ישבתי לסימון חזק על הזנב והכחול המצופה הגיע. סימון פינה את הדרך ועברתי למקום ראשון.

מיד אח"כ גיא (שנעקף ע"י אביב ממקום חמישי) - עשה ספין ונתקע על המסלול. דגלים צהובים יצאו, ועברתי לנהיגה מנהלתית, כמובן שכולם אחרי.

כשהגעתי לפניה ימינה שלפני הישורת של העקיפה (שם גיא הסתחרר) ראיתי את סבסטיאן מסמן לי להתחיל לנסוע, ואז הדגלים ירדו. לחצתי על הגז ומיד כשהגעתי לישורת - דגל כחול.

WTF ?? לא הבנתי מה הקטע, הרי נסענו מנהלתית עד אותה נקודה, למה מגיע לי כחול ?? החלטה לא ברורה ומסתכלת שעלתה לי ביוקר.

נתתי לסימון לעקוף, ביציאה מההירפין חזרתי לגז מוקדם מדי, התחת יצא חזק ועשיתי כמה FISH TAIL בישורת עד שבקושי הצלחתי לתפוס אותו ולהתיישר.

הלב דופק והידיים רועדות, שחמט מגיע..והמירוץ נגמר כשאני במקום שני. עשיתי זמן של 35.48, אני חושב שהמהיר ביותר במקצה.

 

אז אני בגמר. במקצה השני ארז ניצח ולאון מקום שני. הוחלט להזניק את סימון ראשון, ארז שני, לאון שלישי ואני רביעי.

שוב החלטה תמוהה - הייתי אמור להיות מוזנק שלישי (כי סימון ראשון ואני שני במקצה שלו).

הבנתי שאני בבעיה כי המלחמות יהיו בין השלושה הראשונים ולא תהיה לי הזדמנות לעקיפה בכלל.

המירוץ יצא לדרך - ישבתי חזק על השלישי רוב הזמן, כל הרביעיה נסעה מאד צמוד כל הדרך. ארז כצפוי עקף את סימון,

לאון עקף את סימון וסימון עקף חזרה את לאון. בתוך כל זה אני מאחור מרגיש מהיר ומת לקבל דגל כחול, אבל מאחר ובכל הקפה

יש רק עקיפה אחת, ויש עדיפות לאלה שמלפנים - אני לא מקבל הזדמנות.

שני התקפי לב קטנים היו בדרך - שניהם בפרבולה הגדולה - פעם אחת נכנסתי מהר מדי מהישורת, בלמתי מאוחר בכוונה כי רציתי לצמצם עוד על השלישי,

בלמתי בתוך הסיבוב הראשון, נעלתי גלגלים הרכב התחיל לזוז מצד לצד, איכשהו הצלחתי להחזיק אותו וגם להכנס לסיבוב במהירות טובה, אבל עם הרבה רעידות בברכיים..

בפעם אחרת בלמתי מעט מדי כי רציתי לשמור מהירות לפנייה הרחוקה יותר, התחת יצא לי בכניסה לפניה, אבל תפסתי אותו יפה ונכנסתי טוב לפניה.

 

המירוץ נגמר..אין פודיום אמנם אבל היה כיף גדול ואני לגמרי מרוצה מעצמי.

לא ידעתי מה הזמנים בגמר, עליתי לברק בעמדת המדידה על המגדל ולשמחתי הזמנים היו עדיין על המסך. הוא הוציא לי תדפיס,

לשמחתי קיבלתי 'פיצוי' על פספוס הפודיום - עשיתי זמן של 34.96, מקום שני אחרי ארז במקצה הגמר, וביומיים של המירוץ בכלל.

היחיד בנבחרת חוץ מארז שירד מ-35 שניות. כבוד גדול (ו5 מאיות איטי מאון שלימד אותי הרבה ממה שאני יודע )

אני מצרף צילום של הדף עם הזמנים של מקצה הגמר, ובצד יש זמנים של כל היום.

 

תודה לכולם - היה מדהים, כבוד גדול להיות חלק מההיסטוריה, כיף אמיתי וחויה מלאת אדרנלין, כמו שאני אוהב

 

שלומי בקיש

[Croc]

ברכות לכל המתחרים ומשתתפים!!!

 

היה תענוג לראות את כל המריוצים.

תחרות בין אלון לאון הייתה מרתקת.