יום הולדת 30 לסובארו לאונה - וקצת על הפוליטיקה שמאחוריה.

[erez59]

עברו מספיק מכוניות אצלנו כדי לשפוט.

הגרועות ביותר מביניהן היו מתוצרת יפן.

 

אתה רוצה פירוט של כל מה שעבר אצלנו במשפחה המורחבת? בין אם בבעלות פרטית שלנו ובין אם מכוניות מהעבודה (לא לפי סדר כרונולוגי, ולא כולל מכוניות שאנחנו נוסעים בהן היום במסגרת עבודה, אבל לא צמודות אלינו)? זה יהיה ארוך ומעייף.

אפשר להתחכם ואפשר פשוט לענות, אני לא מתכוון לחקור אותך, פשוט רוצה להבין מול אילו מכוניות אתה משווה את הסובארו ולא משמועות, פשוט מהרכבים שהיו לך בבית. בחשבון פשוט בשנים שהזכרתי (73-85) עדיין לא היה לך רשיון נהיגה או שהיית נהג חדש וקצת קשה להתרשם, לדעתי, ממעמקי המושב האחורי.

[dror barli]

תראה, רשיון נהיגה יש לי רק משנת 82. העניין הוא שהרבה מאוד מכוניות משנות ה-70 וה-80 עברו תחת ידי וידי אבא שלי כיד שנייה... יש לי מספיק רקע כדי לשפוט אותן.

בכל מקרה, הגרועות מכולן היו מתוצרת יפן ולא רק סובארו. הרשימה עדיין מעניינת אותך? כי צריך לעשות בה סדר כרונולוגי.

[erez59]

תראה, רשיון נהיגה יש לי רק משנת 82. העניין הוא שהרבה מאוד מכוניות משנות ה-70 וה-80 עברו תחת ידי וידי אבא שלי כיד שנייה... יש לי מספיק רקע כדי לשפוט אותן.

בכל מקרה, הגרועות מכולן היו מתוצרת יפן ולא רק סובארו. הרשימה עדיין מעניינת אותך? כי צריך לעשות בה סדר כרונולוגי.

הבנתי אותך, תודה, לא צריך.

[Guest citroen c4]

אני חושב בדיוק כמו דרור ולא אכפת לי לפרט.

אז ככה (לא לפי הסדר):

סיטרואן BX 16 TRS ידנית 1988 +הגה כוח ומזגן מקורי.

סיטרואן ZX AVANTAGE 1600 ידנית מודל 1996 כולל ABS וכרית אויר לנהג-רכב מעולה שהגיע אצלי ל290 אלף ק"מ.

פיג'ו 205 GLI 1400 מודל 1994 ידנית כולל חלונות ונעילה חשמליים-רכב מעולה וחסכוני מאוד.

סוזוקי סוויפט 1988 מנוע 1300 אוטומטית-רכב נוראי ובין ההכי גרועים שיצא לי לנהוג/לנסוע בהם.

מיצובישי לנסר 1992 אוטומטית 12 שסתומים נפח 1500-רכב סביר ולא יותר מזה.

היום סיטרואן C4.

כמו שדרור אמר היפניות הכי גרועות.

הרכב שאני הכי מתגעגע אליו הוא ה BX למרות הבעיתיות שבה,רכב נוח לנסיעה בצורה מדהימה.

כל הרכבים היו בבעלות פרטית שלי.

[erez59]

אני חושב בדיוק כמו דרור ולא אכפת לי לפרט.

אז ככה (לא לפי הסדר):

סיטרואן BX 16 TRS ידנית 1988 +הגה כוח ומזגן מקורי.

סיטרואן ZX AVANTAGE 1600 ידנית מודל 1996 כולל ABS וכרית אויר לנהג-רכב מעולה שהגיע אצלי ל290 אלף ק"מ.

פיג'ו 205 GLI 1400 מודל 1994 ידנית כולל חלונות ונעילה חשמליים-רכב מעולה וחסכוני מאוד.

סוזוקי סוויפט 1988 מנוע 1300 אוטומטית-רכב נוראי ובין ההכי גרועים שיצא לי לנהוג/לנסוע בהם.

מיצובישי לנסר 1992 אוטומטית 12 שסתומים נפח 1500-רכב סביר ולא יותר מזה.

היום סיטרואן C4.

כמו שדרור אמר היפניות הכי גרועות.

הרכב שאני הכי מתגעגע אליו הוא ה BX למרות הבעיתיות שבה,רכב נוח לנסיעה בצורה מדהימה.

כל הרכבים היו בבעלות פרטית שלי.

איך אתה יכול בכלל להשוות את מקבץ הגרוטאות שהזכרת בנשימה אחת עם STI, OUTBACK, BAJA ?

[dror barli]

הבנתי אותך, תודה, לא צריך.

 

 

חבל. התחלתי לעשות רשימה. יש די הרבה.

[erez59]

איך אתה יכול בכלל להשוות את מקבץ הגרוטאות שהזכרת בנשימה אחת עם STI, OUTBACK, BAJA ?

לפני שתקפוץ, דרור דיבר על נחיתות סובארו עד אמצע שנות השמונים. בוא וננסה להתמקד ברכבים שנסעו על כבישי ישראל בשנים הרלוונטיות.

[Guest citroen c4]

אם אתה קורא לפיג'ו סיטרואן מקבץ גרוטאות אז אין מה לדבר עם אדיוט כמוך זה כמו לדבר לקיר.

[dror barli]

באמצע שנות השמונים סובארו ליאונה התמודדה מול אלפא-סוד, פורד אריקה, פולקסווגן גולף וג'טה, סיטרואן GSA, פיאט ריטמו, לנצ'יה דלתא, דייהטסו שרמנט, רנו 9, פיז'ו 305... שכחתי משהו? אולי. בכל זאת עברו עשרים ומשהו שנים.

 

חוץ מהשרמנט שכמו כל דייהטסו היא זבל-עופות, הליאונה לא באמת יכלה להתמודד - על הכביש - מול אף אחת מהן. מכל הרשימה היפה הזו, רק ליאונות נשארו על הכביש עד היום. האוטו הזה באמת הצטיין באמינות מוחלטת. אבל רק אמינות. מבחינת נהיגה - זוועה מוטורית אמיתית.

[erez59]

באמצע שנות השמונים סובארו ליאונה התמודדה מול אלפא-סוד, פורד אריקה, פולקסווגן גולף וג'טה, סיטרואן GSA, פיאט ריטמו, לנצ'יה דלתא, דייהטסו שרמנט, רנו 9, פיז'ו 305... שכחתי משהו? אולי. בכל זאת עברו עשרים ומשהו שנים.

 

חוץ מהשרמנט שכמו כל דייהטסו היא זבל-עופות, הליאונה לא באמת יכלה להתמודד - על הכביש - מול אף אחת מהן. מכל הרשימה היפה הזו, רק ליאונות נשארו על הכביש עד היום. האוטו הזה באמת הצטיין באמינות מוחלטת. אבל רק אמינות. מבחינת נהיגה - זוועה מוטורית אמיתית.

אתה עושה את העבודה עבורי ואני מודה לך על כך. לא תמצא בכל בשרשור הזה ולו גם במקום אחד שירי הלל להתנהגות הכביש המדהימה או לביצועים הבילתי נתפסים של רכבי סובארו בשנתונים המדוברים. אבל סובארו היוותה שינוי מרענן לאסקורטים, לפיאטים, לצרפתיות הנוחות אבל המתפרקות ולגרמניות היקרות. אני זוכר איך לגלגנו בלחישה בפנים אדומות מקינאה על ה"ערסים" שרצו וקנו את דגמי ה"פשע" למיניהם וכשהיגיעו דגמי ה-80 ביטלנו אותם כחיקוי זול לב.מ.וו אבל סיבבנו את הראשים אחריהם בקינאה. למעמד הביניים שהממון לא היה מצוי בכיסו, סובארו סיפקה את הרכב האידאלי מבחינת ערך הכסף ששולם עבורה ובמשך השנים הרכבים הוכיחו את עצמם באמינות ובשמירת ערך כששום יצרן אחר לא הצליח להגיע אליו.

[dror barli]

זה כל העניין.

למדוד מכונית במונחי ערך כאילו היתה מנייה. אם השיקול הוא כלכלי נטו - מוניות יעלו לך פחות מלהחזיק פרייבט. אפילו יפני.

 

האם היית קונה נעל לא נוחה שעושה לך יבלות רק כי הסוליה שלה מתבלה לאט יותר? בחיים לא. אבל מכונית פחות נוחה ופחות בטוחה עם ישראל רץ וקנה בלי להתלבט בכלל, בלי למדוד אותה, בלי לעשות סיבוב אפילו, אך ורק כי לכל השכנים יש כזאת, (באותו צבע בדיוק - כסוף או לבן, שהם "סחירים" יותר מאדום או כחול למשל).

 

רק במדינה מוכת שיגעון-עדר, מכונית בת חודשיים-שלושה יכולה לעלות יותר מחדשה מהניילון, בגלל ביקוש היסטרי שקשה להבין מה מניע אותו... וקטע אבסורדי כזה קרה כאן פעמיים - בימי הסובארו ליאונה, ובתחילת יבוא המיצובישי לאנסר (89-90). לעם ישראל הפיתרונים.

[erez59]

זה כל העניין.

למדוד מכונית במונחי ערך כאילו היתה מנייה. אם השיקול הוא כלכלי נטו - מוניות יעלו לך פחות מלהחזיק פרייבט. אפילו יפני.

 

האם היית קונה נעל לא נוחה שעושה לך יבלות רק כי הסוליה שלה מתבלה לאט יותר? בחיים לא. אבל מכונית פחות נוחה ופחות בטוחה עם ישראל רץ וקנה בלי להתלבט בכלל, בלי למדוד אותה, בלי לעשות סיבוב אפילו, אך ורק כי לכל השכנים יש כזאת, (באותו צבע בדיוק - כסוף או לבן, שהם "סחירים" יותר מאדום או כחול למשל).

 

רק במדינה מוכת שיגעון-עדר, מכונית בת חודשיים-שלושה יכולה לעלות יותר מחדשה מהניילון, בגלל ביקוש היסטרי שקשה להבין מה מניע אותו... וקטע אבסורדי כזה קרה כאן פעמיים - בימי הסובארו ליאונה, ובתחילת יבוא המיצובישי לאנסר (89-90). לעם ישראל הפיתרונים.

ובוא נניח שעם ישראל טועה ואתה צודק, האם אין לזה ערך נוסטלגי?

יש לי עוד שאלה אליך (סקרנות גרידא) האם יש לך רכב אספנות? במידה ואין לך ופתאום יתקוף אותך חשק עז לרכוש אחת כזו, מה הכיוון?

[חן פרחי]

זה כל העניין.

למדוד מכונית במונחי ערך כאילו היתה מנייה. אם השיקול הוא כלכלי נטו - מוניות יעלו לך פחות מלהחזיק פרייבט. אפילו יפני.

 

האם היית קונה נעל לא נוחה שעושה לך יבלות רק כי הסוליה שלה מתבלה לאט יותר? בחיים לא. אבל מכונית פחות נוחה ופחות בטוחה עם ישראל רץ וקנה בלי להתלבט בכלל, בלי למדוד אותה, בלי לעשות סיבוב אפילו, אך ורק כי לכל השכנים יש כזאת, (באותו צבע בדיוק - כסוף או לבן, שהם "סחירים" יותר מאדום או כחול למשל).

 

רק במדינה מוכת שיגעון-עדר, מכונית בת חודשיים-שלושה יכולה לעלות יותר מחדשה מהניילון, בגלל ביקוש היסטרי שקשה להבין מה מניע אותו... וקטע אבסורדי כזה קרה כאן פעמיים - בימי הסובארו ליאונה, ובתחילת יבוא המיצובישי לאנסר (89-90). לעם ישראל הפיתרונים.

נגעת בנקודה נכונה.

הישראלי הממוצע מדד את הסובארו החדשה שלו בדיוק כפי שציינת.

ביצועים, התנהגות כביש או נוחות נסיעה עיניינו אותו כפי שאותי מעניינים מחולות עם הונגריים.

הבוסארו 80' היתה המכונית הראשונה שנירכשה בשיטת העדר, כשהישראלי הממוצע שנכנס לאולם התצוגה (בו עמדו המכוניות נעולות, כמובן) לא חיפש מידע טכני או מפרט בטיחות - הוא חיפש חיזוק מהרוכשים האחרים.

וגם אם המכונית היתה נפילה, לפחות או לא יפול לבד.. (על משקל - צרת רבים, חצי נחמה ).

סובארו חדשה עלתה בשנת 83' 10,000$ במדוייק, כשהשכר הממוצע במשק לשכירים עמד על כ 300$, כך שנידרשו כמעט 3 שנות עבודה על מת לרכוש את המכונית, ולכן נקל להבין את האובססייה הישראלית לגבי נושא שמירת הערך.

[dror barli]

ובוא נניח שעם ישראל טועה ואתה צודק, האם אין לזה ערך נוסטלגי?

יש לי עוד שאלה אליך (סקרנות גרידא) האם יש לך רכב אספנות? במידה ואין לך ופתאום יתקוף אותך חשק עז לרכוש אחת כזו, מה הכיוון?

 

 

ערך נוסטלגי? אולי עבור מי שהיתה לו כזו, ועבר איתה פרקים משמעותיים בחייו.

היתה לנו ליאונה 85' מהעבודה של ההורים כשהייתי חייל. לא הייתי אובססיבי לנהוג בה ובפעמים שכן - היא ריגשה אותי כמו מקלדת או טוסטר. לא חיכיתי לה, לא נהניתי ממנה. היא היתה עגלה, היה לה מזגן לא רע והיא היתה חדשה. זהו. כלי תחבורה בסיסי ותו לא. עדיין בסדיר, כשרכשתי לי חיפושית 64' שתיק חאותי לבקעה ובחזרה פעמיים בשבוע, היא דיברה אלי יותר...

עבורי הלאונה לא אומרת כלום. מעולם לא קינאתי במי שבחר לשלם מכיסו עבור הדבר הזה ולנסוע בו. אולי אפילו קצת ריחמתי. היום אני פחות קיצוני, ועדיין, מעט מאוד מכוניות יפניות באמת עושות לי את זה. בהתאמה - הן מאוד יקרות...

 

רכב אספנות? היו לי מכוניות ישנות שהיום יכל ולהיחשב כרכבי אספנות די מעניינים: חיפושית 64 עם סאנרוף מקורי, אלפא סוד 79' שעברה את השידורג המקובל בימים ההם למנוע 1.5 משופר, ג'יפ CJ5 78' עם מנוע 258 שהיה מפלץ שטח רציני, חיפושית 74' עם מנוע משופר ושדרוגי מתלים והיגוי (מכונית מהירה מאוד, מאתגרת לנהיגה על גבול הסיכון, מהנה ומעייפת מאוד), מיני מיינור 76' ששופצה כרפליקת קופר. אלה לא היו צריכות להימכר אלא לעבור לבן שלי, והיום היו אולי שוות קצת כסף.

לאבא היתה וולבו 144 ידנית 73'. אוטו אלמותי שנמכר לבחור ערבי מפורידיס ועדיין נוסע על המנוע המקורי עם איזה 600,000 ק"מ (אבא מכר אותו לפני שנים עם 450,000...), אבל למרות שהוא ידני לטעמי הוא נטול ערך אספני ולא ממש עושה משהו לבלוטות החשק.

היום יש לי ג'יפ סופה 95' משופר שהוא כנראה האוטו הכי טוב שהיה לי, ולאשה יש רנו קליאו 94' ידנית - נוחה, זריזה, חסכונית ואמינה לגמרי, אבל אני משתעשע ברעיון חזרה למכונית אספנות כל הזמן. אנ ימת על חיפושיות, על אלפא ג'וניור או GTV ברטונה בשמה המדויק, נורא בא לי על אמריקאית שרירית כלשהי מסוף שנות ה-60', אבל אם רק מכונית אספנות אחת שתישאר אצלי כל חיי - אזי נשארת רק האלילה האחת והיחידה, המכונית של כל הזמנים שאין בילתה - סיטרואן DS. אותה הייתי מעמיד בסלון ומבלה כל יום כמה שעות רק בלהסתכל עליה.

[danש]

נגעת בנקודה נכונה.

הישראלי הממוצע מדד את הסובארו החדשה שלו בדיוק כפי שציינת.

ביצועים, התנהגות כביש או נוחות נסיעה עיניינו אותו כפי שאותי מעניינים מחולות עם הונגריים.

הבוסארו 80' היתה המכונית הראשונה שנירכשה בשיטת העדר, כשהישראלי הממוצע שנכנס לאולם התצוגה (בו עמדו המכוניות נעולות, כמובן) לא חיפש מידע טכני או מפרט בטיחות - הוא חיפש חיזוק מהרוכשים האחרים.

וגם אם המכונית היתה נפילה, לפחות או לא יפול לבד.. (על משקל - צרת רבים, חצי נחמה ).

סובארו חדשה עלתה בשנת 83' 10,000$ במדוייק, כשהשכר הממוצע במשק לשכירים עמד על כ 300$, כך שנידרשו כמעט 3 שנות עבודה על מת לרכוש את המכונית, ולכן נקל להבין את האובססייה הישראלית לגבי נושא שמירת הערך.

ואולי הישראלי המצוי מושפע פחות מתדמית הסטייל שיש למכוניות ארופאיות והעדיף יותר תמורה לכסף שהוא מרוויח עבור עבודה קשה וקנה סוברו. הסוברו DL 1400 שנת 1978 היתה למשל יותר מרווחת אמינה וחזקה מהNSU 1200 שהיתה להורי מקודם. ה DL 1600 שנת 1986 היתה יותר מרוחת ויותר חזקה למשל מהסיטרואן GS של השכנים. אמינות הסוברו היא לא דבר של מה בכך, זו עדות להנדסה המוצלחת שלהם, באספקט הזה יותר מוצלחת משל הסחורה שהגיעה מאירופה. מי שממעיט בהישג הזה צריך מידה גדולה של כושר התעלמות.