תחזיקו חזק (?) 2

[The Garlic Press]

האישום: המדינה מאשימה את הנאשם כי ביום 21/10/99 נהג הנאשם במכונית פונטיאק ברחוב יגאל אלון לכיוון מפעל ראלצ'ו ומחסן העיריה בבית שמש, פנה בחוסר זהירות שמאלה, התנגש ברוכב אופנוע שנסע בכיוון הנגדי ממול לכיוון נסיעת הנאשם, וגרם לתאונת דרכים בה נחבל חבלה של ממש מר פנחס קסלסי רוכב האופנוע, וניזוקו כלי הרכב המעורבים. בכך טוענת התביעה, עבר הנאשם על הוראות תקנות 21(ג) ו,ו40(א) לתקנות התעבורה התשכ"א 1961. ועל הוראת ס' 38(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א - 1961.

 

 

 

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

 

 

 

בתאריכים 15/11/01, 20/02/01, 02/06/01 התקיימו ישיבות ההוכחות בתיק.

 

סיומו של התיק נדחה פעמים רבות בעיקר בשל אי התייצבות של עד מטעם ההגנה לדיון.

 

 

 

ביום 14/04/03 הודעתי כי הנני מזכה את הנאשם מן האשמה אשר יוחסה לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

 

 

 

 

 

רשימת עדים:

 

מטעם התביעה העידו:

 

ע"ת מס' 1 - מר אמנון כהן.

 

ע"ת מס' 2 - מר פנחס קסלסי.

 

ע"ת מס' 3 - מר אורן אליהו.

 

 

 

מטעם ההגנה העידו:

 

ע"ה מס' 1 - הנאשם.

 

 

 

רשימת מוצגים:

 

 

ת1/ - תרשים

 

 

ת2/ - תעודה רפואית

 

 

ת3/ - דו"ח הנאשם

 

 

ת4/ - סקיצה

 

 

 

 

פרשת התביעה

 

ע"ת 1 - מר אמנון כהן, בוחן תנועה

 

 

 

בהסכמת הצדדים נקבע כי הדו"ח אותו הכין העד (ת/1) יוגש לצורך קביעת שדה ראייה בלבד.

 

 

 

הבוחן מחווה דעתו כי שדה הראייה אשר עמד לרשות שני הצדדים ולנהג האופנוע עומד על 45 מ' עד לנקודת האימפקט, לשם קביעת שדה הראייה במקום נעזר העד בעמודי תאורה המוצבים במקום,ולא בגלגלת מאחר והגיע למקום האירוע כאשר אינו מצויד במכשור המקצועי הנדרש לקביעת מרחק שדה ראייה מדויק.

 

 

 

ע"ת 2 - נהג האופנוע,

 

מעיד כי נסע לכיוון בית שמש, במהירות בת 40- 50 קמ"ש. בשל העובדה כי מדובר בכביש עקלקל נבצר ממנו לפתח מהירות גבוהה מזו המתאפשרת בכביש ישר. בעיקול עצמו,נהג בהילוך שני על מנת להאט את מהירות נסיעתו. לאחר מכן נפתח הכביש לישורת כאשר בקטע כביש זה בחר ע"ת 2 לשלב הילוך שלישי ובכך האיץ את מהירות נסיעתו.

 

 

 

בשלב כניסתו לישורת הבחין נהג האופנוע ברכבו של הנאשם ניצב במרכז נתיב נסיעתו. בערך במרחק של 30 מ' ממנו החל רכב הנאשם פונה וחוסם נתיב נסיעתו. העד בלם בלימת חירום אשר גרמה לנעילה מיידית של גלגלי האופנוע,כתוצאה מכך החליק עם האופנוע מרחק של בין- 10 ל- 15 מ' עד שפגע עם רגלו בחלקו האחורי של רכב הנאשם.

 

 

 

כתוצאה מהפגיעה הועף ע"ת 2 אל מעל רכב הנאשם וראשו פגע בפנס קדמי שמאלי של רכב מסוג טרנזיט בצבע לבן אשר מעדותו עולה כי עמד בעצירה מוחלטת מאחורי רכבו של הנאשם.

 

 

 

עוד העיד רוכב האופנוע כי הנאשם ניגש אליו,התנצל על שארע והסביר כי לא הבחין בו מאחר והשמש סינוורה אותו.

 

 

 

ע"ת 3 - מר אורן אליהו

 

שוטר סיור בתחנת בית שמש, רושם דו"ח הפעולה.

 

העד זכר את האירוע, וסיפר כי הגיע למקום האירוע דקות ספורות לאחר שהתרחש. האופנוע היה במרכז הכביש,נהג האופנוע שכב על הכביש ודקות ספורות לאחר מכן פונה ממקום התאונה באמבולנס לשם קבלת טיפול רפואי.

 

רכב הנאשם נמצא בצד ימין כאשר חזית הרכב היתה מופנית מכיוון הכניסה לבית שמש לכיוון "כינור דוד", בחקירתו הנגדית העיד כי אינו זוכר בוודאות את מיקומו המדויק של הרכב עת הגיע למקום האירוע.

 

 

 

העד לא ציין את נקודת האימפקט,ולא זכר היכן היו הפגיעות ברכב הנאשם. העד שמע מפי הנאשם כי במהלך ביצוע פנייה שמאלה אל המפעל חש פגיעה ברכבו,וכי לא הבחין בנהג האופנוע שהגיע מהנתיב הנגדי משום שסונוור מקרני השמש.ע"ת 3 לא שלל את האפשרות לפיה הנאשם אכן סונוור מהשמש. בחקירתו הנגדית העיד כי לא היו כלי רכב נוספים במקום האירוע.

 

 

 

 

 

פרשת ההגנה

 

ע"ה מס' 1 - הנאשם, מר קלוד בלאיש

 

הנאשם נהג ברכבו לכיוון איזור התעשייה בית שמש, ועימו אדם נוסף אשר היה עד לאירוע. נסיונותיו של הנאשם לאתר אדם זה ולהעידו עלו בתוהו.

 

 

 

מעדותו עולה כי לא הבחין ברוכב האופנוע שהגיע מנתיב הנסיעה הנגדי לכיוון נסיעתו.הנאשם חש כי רכבו נפגע, יצא מרכבו על מנת לאתר את הסיבה לפגיעה ואז הבחין ברוכב האופנוע מוטל על הכביש.

 

כתוצאה מהפגיעה נגרם נזק לרכב שעקבותיו נגרר הרכב ממקום התאונה היישר למוסך.

 

 

 

הנאשם העיד כי שדה הראייה במקום היה 20-22 מ' קדימה, על מנת לבצע את הפנייה שמאלה נדרש לעצור עצירה מוחלטת ורק לאחר שוידא כי תנאי הדרך מאפשרים לו לבצעה בביטחה החל לבצע את הפניה. בשלב בו גלגלי רכבו היו על סף הכניסה למתחם המפעל חש בפגיעה.

 

 

 

ניתוח ממצאים

 

שדה הראייה

 

שדה הראייה שעמד לרשות הצדדים ממקום האימפקט ועד לעיקול ממנו הגיע האופנוע המעורב, עמד על 45 מטר לגירסת הבוחן המשטרתי.

 

ולדעת מומחה ההגנה מר מליחי עזריה,( ר' חוות דעת ת/6 ), 50 מטר לאופנוען ו40 מטר לנאשם.

 

יש לקבוע איפה כי שדה הראייה שעמד לרשות שני הצדדים היה בין 40 ל - 50 מטרים.

 

 

 

סנוור השמש

 

שוטר הסיור ע"מ 3 וכן האופנוען המעורב ע"מ 2 העידו כי אמירתו המיידית של הנאשם בשטח ובסמוך לתאונה כאשר הינו נתון עדיין תחת השפעת התאונה התייחסה לכך שלא הבחין באופנוען בשל סנוור השמש. בעדותו בבית המשפט מכחיש הנאשם כי אמר שהשמש סנוורה אותו וכן מכחיש הנאשם כי השמש סנוורה אותו.

 

אין חולק, כי הנאשם נהג רכבו ממערב למזרח ובשעת בוקר מוקדמת ( 06:30 ) וכי האופנוען הגיע לכיוונו ממזרח כאשר השמש בגבו.

 

חוות דעתו של מומחה ההגנה (בסעיף ד' ותמונות 7 ו8 לחוות הדעת נ/6 ) מעלה כי בשל הצמחיה שהתפתחה במקום מאז התאונה ועד לבדיקה שערך מונעת סנוור מוחלט ומגיע למסקנה לפיה " סביר מאוד להניח שיש בסיס לטענת הסנוור".

 

אף שוטר הסיור מסכים כי הסינוור במקום ובשעה המסוימות בה אירעה התאונה אפשריים. יש לקבוע איפוא ובניגוד לעדותו של הנאשם כי הנאשם סונוור מן השמש, עובר לביצוע הפניה למפעל ראלצ'ו.

 

 

 

מהירותו של רוכב האופנוע

 

מרכיב מפתח בפיענוח של תאונת הצדדים שבפני הוא קביעת מהירותו של רוכב האופנוע. חשיבות רבה גם לקביעת השלב בו היה באותה מהירות, אם בתחילת שדה הראייה או בהמשך דבר אשר יכול לסייע בשאלה חשובה נוספת והיא באיזה שלב החל הנאשם בפניה, האם כאשר רוכב האופנוע היה בשדה הראייה או בטרם נכנס רוכב האופנוע לשדה הראייה.

 

 

 

האופנוען מעיד כי נהג רכבו במהירות שבין 40 ל -50 קמ"ש. ממצאים נוספים המאששים מהירות זו - אין. למרות שקיבלתי את דבריו של האופנוען בעניין לא אוכל לקבל את דבריו לנושא קביעת המהירות. האופנוע עליו רכב האופנוען הינו אופנוע שטח מסוג ימהה ובנפח 350 סמ"ק. מדובר באופנוע מהיר המאפשר נהיגה גם בכבישים בינעירוניים, במיוחד כאשר מדובר בשעת בוקר מוקדמת הכבישים ריקים ובכביש "מפתה" כהגדרת מומחה ההגנה וכפי שהדבר נראה היטב בתמונות.

 

לא התרשמתי לחיוב מעדותו של האופנוען גם באופן תיאורו את התאונה. מחד מדובר באירוע חירום המחייב תגובת חירום ומאידך מסביר לנו רוכב האופנוע כי הוריד הילוכים ואף היה סיפק בידו להחליט באיזה אופן יחליק על מנת להימנע מפגיעה קשה.

 

כדבריו:

 

" לחצתי על ברקס אחורי וקדמי, הורדתי הילוכים, הגלגלים של האופנוע ננעלו. היו לי שתי אפשרויות, או להיכנס בו עם חזית האופנוע או להחליק כפי שהחלקתי על הצד. נכנסתי ברכב, עפתי מעליו ונכנסתי עם הקסדה בטרנזיט. "

 

 

 

ספק בליבי אם היה רכב נוסף בזירת האירוע ( מסחרי לבן ) וספק בליבי אם האופנוען אכן עף ועבר מעל רכבו של הנאשם לאחר שפגע בו, וקיבל לאחר מכן חבטה שניה מאותו רכב מסחרי. השוטר שהגיע לשטח זמן קצר לאחר התאונה לא הזכיר רכב שכזה ולו היה רכב שכזה מתקשה אני להאמין שהיה עוזב את זירת האירוע מבלי שמי מהמעורבים בתאונה היה רושם את פרטיו.

 

 

 

תאור התאונה עצמה על ידי האופנוען במקומות שונים אף מעלה ספק שמא החל האופנוען לגרסתו את הבלימה עוד בטרם החל הנאשם בפניה. ר' פרוטוקול 26.2.01 בעמ' 2: "...ברגע שראיתי אותו באמצע הכביש לא הספקתי לעצור לחצתי על ברקס...".

 

 

 

לא התרשמתי כי התיאור שבפני מתאר את המצב כפי שאכן היה בשטח ולא התרשמתי כי תאור בלימת החירום משקף את שאירע. יתכן ותיאור בלימת החירום מתאר את שמבקש האופנוען להציג או את השערתו כי אלו פני הדברים. העולה מן המקובץ הוא כי אין אני יכול לסמוך על דברי האופנוען באשר למהירות אותה נקב כמהירות נסיעתו.

 

 

 

מתי החל הנאשם בפניה

 

מתי, על ציר זמן נסיעת האופנוע, החל הנאשם פונה לשמאל ובכך

 

"חותך" את קו נסיעת האופנוע?

 

מעדות הנאשם אין ללמוד דבר, שכן כלל לא הבחין בקיומו של האופנוע.

 

מעדות האופנוען אשר לגבי מהימנותה הבעתי ספקות ניתן ללמוד כי לגרסתו "...30 מטר אחרי הסיבוב ראיתי רכב עומד מולי... זה היה רכב פונטיאק או שברולט מתחיל את הפנייה למחסן וחתך את כיוון נסיעתי. ברגע שראיתי אותו עומד באמצע הכביש לא הספקתי לעצור...".

 

 

 

מתי, אם כך, החל האופנוע בבלימה?

 

האם כדבריו בעת שראה את רכב הנאשם עומד באמצע הכביש?

 

מדוע יחל את הבלימה נוכח רכב שאינו מסכן אותו שכן נמצא מולו במצב עמידה?

 

הדברים סותרים לכאורה את עדותו שלו בהמשך ולפיה החלה תגובתו רק כאשר אותו רכב החל "חותך" את כיוון נסיעתו. אין ביכולתי לקבוע ממצא מתי החל הנאשם בפנייתו ובעיקר אין אני בטוח ברמת דיוק מספקת לדין הפלילי כי הנאשם החל פנייתו כאשר האופנוע היה כבר בשדה הראייה שלו.

 

 

 

האם התאונה נמנעת?

 

אין ביכולתי להכריע בשאלה זו והסיבה לכך, כמו בתיקים נוספים בהם לא יצא בוחן לשטח, הינה העדר נתונים מספקים או "חורים" גדולים מדי בתצריף אותו עלינו להרכיב:

 

אם אין אנו יודעים את מהירות האופנוע, ומתי החל רכב הנאשם בפנייתו לא נוכל לקבוע אם התרשל הנאשם בנהיגתו. במקרה שלפנינו שדה הראיה הינו קצר יחסית והנאשם אינו יכול לעמוד במקומו עד סוף קץ כל הימים ולהימנע מביצוע פניה לשמאל למרות שאין רכב כלשהו בשדה הראייה שלו. ( ובעניין הסנוור אגע בהמשך ).

 

 

 

מציין המומחה מטעם ההגנה ובצדק, כי לו היה האופנוען נוהג רכבו במהירות בת 80 קמ"ש (והמהירות אפשרית במקום לאופנוע מסוג זה ואף הרבה למעלה מכך), היה גומא 22 מטר בשניה והיה עובר את כל מרחב שדה הראייה בכשתי שניות (!). אם נוריד 1.05 שניות לתגובת בלימה של האופנוען תוותר לנו כשניה של בלימה במהירות 80 קמ"ש, וברי כי התאונה הופכת בלתי נמנעת.

 

 

 

התביעה לא הציגה בפני נתונים באיזו מהירות נסיעת אופנוע היתה התאונה נמנעת, ואף מקדם החיכוך במקום אינו ידוע לי (לפי חישובי, במקדם חיכוך 0.6 בטבלאות המיועדות למכוניות, כבר במהירות אופנוע בת 68 קמ"ש, ולו היתה מכונית הנאשם מתחילה פנייתה בדיוק ברגע בו מופיע הנאשם בקצה שדה הראייה, התאונה היתה הופכת להיות בלתי נמנעת). אם ניקח בחשבון כי רכב הנאשם כמעט השלים פנייתו מצבו של האופנוען יהא חמור עוד יותר. חישוב זמן הפנייה הנדרש לרכב הנאשם אף הוא חסר (כ - 3 - 2 שניות) ויתכן שהיה תורם לפענוח התאונה שכן האופנוע פגע כאמור בחלקו האחורי של רכב הנאשם.

 

 

 

השפעת הסינוור

 

טענת סנוור הינה "חרב פיפיות" שכן מדובר במצב המחייב משנה זהירות ואין בו פטור לאחריות מחד אך מאידך מדובר בנתון אוביקטיבי חיצוני היוצר מגבלת שטח (ר' לענין ע"א 486/84 כהן נ' שוימר פד"י לט (3) 350).

 

 

 

ניתן לקבוע כי קיים הסנוור מחייב את הנאשם למשנה זהירות, ולפקיחת עיניים מדוקדקת יותר לא רק בעת תחילת הפנייה עצמה אלא לאורך כל ביצוע הפנייה.

 

במקרה שלפני לא שוכנעתי כי מבט חודר יותר וזהיר יותר, היו מונעים את התאונה. לשון אחר, לו הייתי משוכנע כי רוכב האופנוע נסע במהירות ראויה למקום ולשדה הראייה שעמד לרשותו וכי הנאשם חצה את נתיב נסיעתו כאשר הרוכב מצוי בטווח שדה הראייה שלו קרי 50 מטר ופחות כי אז לא הייתי מהסס לקבוע אחריות של הנאשם ומשאיר את עניין הסנוור ואת הטענה לפיה מדובר במגבלת שטח לטיעונים לעונש, ואולם, כזאת לא הוכח בפני.

 

 

 

חוות דעת מומחה ההגנה

 

מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת מומחה. מסיבות שאינן ברורות לי לא נחקר המומחה על חוות דעתו מצד התביעה, וטכנית די בכך כדי לקבל את האמור בחוות הדעת לאמיתות תכנה, עם זאת מידת ההסתמכות בהכרעת הדין על חוות הדעת נעשה בקימוץ יד כדי לנסות ולרדת לחקר האמת בתיק.

 

 

 

לסיכום

 

אין די נתונים לפני ואשר על פיהם אפשר להרשיע את הנאשם ומן הנתונים הקיים עולות תהיות וספקות באשר לאחריותו לתאונה.

 

 

 

די באמור כדי לעורר ספק בעיני בית המשפט ומספק זה יהנה הנאשם. לפיכך זיכיתי את הנאשם מן האשמה אשר יוחסה לו בכתב האישום.

 

כב' השופט אביטל חן

בית משפט לתעבורה ירושלים

תד 001283/00

[טייס על גRאס]

 

קרה לי מקרה ממש דומה, רק שאצלי האופנוע החליק ולא היו פגיעות לאף אחד.

אז לא פניתי לשום גורם.

 

מעצבן, איך ישר מחפשים איפה האופנוע עבר על החוק

[tygger]

ימהה XT350, אופנוע מהיר???

 

לא ידוע מתי פנה הנאשם?

מה את רוצה? לוח זמנים?

 

 

 

טוב. זה חותם את הגולל על העניין.

 

שוטרים הם חארות, שופטים דינם למות מוות קשה בייסורים לאחר שידרסו את הילדים שלהם ויתנו לנהגים שבועיים עבודות שירות ושיכתבו "יותר לא אדרוס ילדים" 50 פעם.

ושופטות...

טוב כדאי שאני לא אתבטא פה כי אני עלול עוד להגיע לדברים קיצוניים.