שאלה בקשר לתקנות תעבורה ושנת עידכונם.

[שמר]

הזכות לעבור בכביש 6 תלוייה בהסכמת המחזיק בו, והעובדה שהוא לא גובה את דמי המעבר מארש אינה מעלה ואינה מורידה. מי שנכנס לכביש הזה רואה את השילוט (שהוא "הצעת חוזה"), ועצם כניסתו אל הכביש יש בה "קיבול על ידי התנהגות" של ההצעה.

 

צר לי , אבל אני לא מסכים עימך.

 

כיוון שלציבור יש זכות לעבור בדרך זו - אף אם היא מותנית בהסכמתו לתשלום דמי שימוש - אתה לא יכול לבוא ולקבוע שמדובר בשטח פרטי.

יתרה מכך, הדרך בנוייה על אדמות מדינה , והשטח בחכירה , ונדמה לי שעקב כך מוקנות אוטומטית לציבור זכויות בדרך - גם אם הוא נאלץ לשלם עבור זכות המעבר.

 

לפיכך - לטעמי , הטענה שחוקי המדינה אינם חלים על כביש 6 בעייתית.

[שמחה ניר, עו"ד]

בוודאי שבכל שאלה משפטית אשר טרם הוכרעה בפסיקה אנחנו תלויים במה שיפסקו בתי המשפט, ובכך אין כל חידוש, כי זה חל על כל תחומי החיים.

 

יתירה מזאת: אפילו כאשר בית המשפט העליון פוסק הלכה - זה מחייב רק את בתי המשפט הנמוכים ממנו, והוא עצמו יכול לשנות אותה, ואפילו להפוך אותה.

 

המשפט שנראה לך פראדוקסאלי לגמרי אינו כזה. תאר לעצמך שהחוק קובע חובת מע"מ על סוגים מסויימים של מוצרים ושירותים, אבל מסמיך את שר האוצר, בתקנות, להרחיב את חובת המע"מ גם על מוצרים ושירותים אחרים. מכאן אנו למדים כי מכוח חוק המע"מ עצמו - שגם הוא חוק המדינה - אין חובה לשלם את המס על מה שלא נקבע באותו החוק ממש, או בתקנות שעל פיו.

[erez]

שמחה אתה מאמין בלב שלם בדבריך?

 

קח נהג אשר קיבל דו"ח מהירות (בכביש 6) וייצג אותו במשפט, אם דבריך נכונים, יצרת תקדים. למה לא עשית את זה עד היום? אפילו בחינם.

[שמחה ניר, עו"ד]

אם תקרא את מה שכתבתי, תראה שאין לי ספק.

 

יש לי מספיק נושאים בהם יש לי ספק, וכאלה בהם אין לי ספק.

 

הזמן העומד לרשותי (מקסימום 24 שעות ביממה, ולרוב פחות) אינו מאפשר לי לכתוב את כל מה שאני מאמין בו, ולמה אגזול ממנו לטובת דברים שאיני מאמין בהם, ואפילו כאלה שיש לי ספק?

 

ואגב, גם אלה אשר חולקים עלי, אינם מייחסים לי טענות שאני לא מאמין בהן.

 

איש עדיין לא תפס אותי טוען במקום אחד דבר, ובמקום אחר את היפוכו, הכל לפי האינטרס שלי באותו הרגע (את פרקליטות המדינה אפשר לתפוס בדבר הזה יום-יום).

 

אני לא מייצג בחינם כדי לקנות את מקומי בהיסטוריה.

 

כעת אני בכלל לא מייצג, משום ששופטי ישראל מתואמים ומתוזמרים שלא לשמוע את טענותי לפיהן אני לא מושעה.

 

אבל מי שיש לו בעייה כזאת, שיפנה אלי, ואני אדאג לו לייצוג איכותי, גם בסוגייה הזאת.

 

מכל מקום - בפרסמי את המאמר, העמדתי אותו לרשות הציבור, והכל רשאין להשתמש בו, רק רצוי שייעזרו בעו"ד מקצועי המעורה בתחום, כי מי שיטען את הדבר הזה בעצמו סביר מאוד שלא יזכה לאזניים קשובות, וכל החלטה שתדחה את הטענה הזאת תהווה תקדים רע.

 

אפשר להתקשר אלי: 050-7520000, או [email protected].

 

ולמי שבכ"ז רוצה לפתח את הנושא - זה חשוב מאוד, כדי שכאשר נגיע עם זה לביהמ"ש, תהיינה לנו התשובות לכל השאלות, ולא נהווה מופתעין.

[Igor_STI]

1) בוודאי שבכל שאלה משפטית אשר טרם הוכרעה בפסיקה אנחנו תלויים במה שיפסקו בתי המשפט, ובכך אין כל חידוש, כי זה חל על כל תחומי החיים.

 

יתירה מזאת: אפילו כאשר בית המשפט העליון פוסק הלכה - זה מחייב רק את בתי המשפט הנמוכים ממנו, והוא עצמו יכול לשנות אותה, ואפילו להפוך אותה.

2) המשפט שנראה לך פראדוקסאלי לגמרי אינו כזה. תאר לעצמך שהחוק קובע חובת מע"מ על סוגים מסויימים של מוצרים ושירותים, אבל מסמיך את שר האוצר, בתקנות, להרחיב את חובת המע"מ גם על מוצרים ושירותים אחרים. מכאן אנו למדים כי מכוח חוק המע"מ עצמו - שגם הוא חוק המדינה - אין חובה לשלם את המס על מה שלא נקבע באותו החוק ממש, או בתקנות שעל פיו.

1) כן זה מובן לי, בשביל זה קיימים השופטים.

אבל בד"כ במשפטים, אפשר להתבסס על פסיקות קודמות, על חוקים ותקנות קיימים וכד'.

במשפט בנושא הזה אין תקדימים, ואין חוק מוגדר וכפי שכתבת תקנה 74 לא חלה עליו.

לכן ללכת לכזה משפט זה הימור של 50-50.

ולכן ללכת לכזה משפט יהיה סיכון מאוד גבוה.

 

2) הבנתי. פשוט בהתחלה זה די נשמע ככה - חוק הקובע שלא חייב לציית לחוק.

תודה על התשובות המושקעות.

[שמחה ניר, עו"ד]

אתה אומר כי "ללכת לכזה משפט יהיה סיכון מאוד גבוה". מה החלופה?

 

אתה יכול לשים את רשיון הנהיגה במסגרת, ולתלותו על הקיר, ובכך לחסוך לעצמך כל סיכון.

 

אבל כאשר אתה יוצא לדרך - אתה לוקח סיכונים. אתה יכול להיהרג בגלל טעויות של הזולת, ולקבל דוח בגלל טעויות של השוטר.

 

אז קיבלת דוח, ואת הדף הזה אינך יכול לתלוש מההיסטוריה שלך.

 

אתה יכול גם לשבת בבית, ולטעון אחר-כך, בערעור, שהחוק הקובע שמי שלא מופיע למשפט רואים אותו כמודה בכל העובדות אינו "חוקתי", לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל גם השאלה הזאת טרם הוכרעה בבית המשפט.

 

ואם נתפסת בכביש האגרה, אתה יכול לטעון בערעור את שתי הטענות גם-יחד.

 

אבל לפני שאתה מחליט שלא ללכת למשפט, ולערער אחר-כך, מן הראוי להיוועץ קודם בבעל מקצוע, כי זה כרוך בסיכונים אחרים.

[nitch]

שמחה,

לגבי ה"תיאום והתזמור" של השופטים לגבי השעייתך, היא לא אמורה להימשך עד ה7 לאפריל שנה זו?

אני קורא את כתביך לא מעט זמן, וקראתי גם על ההשעיה, כאשר מצער לשמוע על הקלות בה נעשה כזה דבר, במיוחד כאשר הצדדים המעורבים לא משכילים להפריד בין רגשותיהם ודעותיהם לבין נסיבות המקרה הספציפי.

בנוגע לטענה לגבי כביש 6, במידה ואכן לא ניתן להשיג עסקת טיעון סבירה (כמו במקרה שהעניין הגיע לתקשורת), אני באמת לא רואה מה יש להפסיד ע"י שימוש בטיעון, למעט אולי ההוצאות המשפטיות והסיכון בתופעת "עצבנות המערכת".

[שמחה ניר, עו"ד]

יש מחלוקת על תקפותה, וישנה עוד השעייה, שגם תקפותה במחלוקת.

[yoel pelerman]

מרתק, מאתגר – אבל נראה כמו ירייה רחוקה מדי. כביש מס' 6, אינו כביש פרטי, אלא דרך שעל השימוש בה נגבה תשלום מכוח זיכיון הפעלה. כל חריגה מהכלל הנוהג במדינת ישראל ביחס לדרך הזאת זכתה להתייחסות מפורשת בחוק. מתוך זה, כל מה שלא הרי הוא במסגרת הדין הנוהג, כולל "כוונת המחוקק" ו"מבחן האדם הסביר". הטענה של עו"ד שמחה ניר כי דרך מספר 6 אינה עומדת בהגדרות הדרך לפי פקודת התעבורה, ולכן תקנות התעבורה אינן חלות עליה, היא יותר מבעייתית.

 

"בעל הזכיון או מי מטעמו לא ימנעו נסיעת רכב בכביש האגרה אלא בשל אי תשלום אגרה שיש לשלמה לפי חוק זה, או בשל הוראה אחרת לפי פקודת התעבורה החלה גם לענין כביש האגרה" (מובא במאמר של ניר).עניין התקנות, וגם עניין המהירות, אינם מוגבלים לכביש אגרה וההיפך.

 

הכביש אינו פרטי – להבדיל מעניין הבנייה והתפעול - השטח אינו אקסטריטוריאלי, ולתקנות התעבורה אין מגבלה מסוג כזה. בהחלט צריך שופט מאוד אוונגרדי כדי שיקבל טיעון כזה (כמו בעיית עניין הגבלת המהירות בזמנו בכבישים שמעבר לקו הירוק והאכיפה שם).

 

אבל דבר אחד ברור: אם היה עורך-דין שהיה הולך עם טיעון כזה ברצינות (לא כגימיק) ואפילו היה זוכה (פעם אחת, התיקון היה נשלף מיד) – היה זה שמחה ניר.

[שמחה ניר, עו"ד]

תודה, יואל, גם על המחמאות.

 

 

בוודאי שכל טיעון חדשני או מקורי הוא בעייתי, אבל עיקר הבעייתיות הוא בכך שבית משפט אשר מקבל את התיזה הזאת מבייש עשרה שרי תחבורה ואת הלשכה המשפטית של משרד התחבורה, ונותן בחינם תרומת-מוניטין לעו"ד מהשוק הפרטי.

 

ומי שאומר שהשופטים שלנו הם מספיק מקצועיים כדי להתעלםמהשיקולים הזרים האלה, אני ממליץ לו לקרוא את זה:

 

 

http://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=274&rc=quimka

ובאשר לנכונות התיזה שלי, אני ממליץ לקרוא את המאמר שוב-ושוב, כאשר במרכז התיזה עומדים כביש 6א', כביש 6ב' וכביש 6ג', אחרי ששר התחבורה נתן דעתו לעניין סע' 74, והשתמש בסמכותו לשני הכיוונים, ואחרי שהמדינה, ה"ציבור", באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, הודיעה לבית המשפט כי אין לה עניין לנקוט עמדה.

 

בסיטואצית 3 הכבישים האלה, וכאשר המדינה מודיעה שאין לה עניין במחלוןקת, כל הצלופחים הקרויים "פרשנות תכליתית", "כוונת המחוקק" ו"מבחן האדם הסביר" יוצאים לפנסיה, הדברים נראים ממש אחרת.