שמחה ניר, עו"ד

תודה, יואל, גם על המחמאות. בוודאי שכל טיעון חדשני או מקורי הוא בעייתי, אבל עיקר הבעייתיות הוא בכך שבית משפט אשר מקבל את התיזה הזאת מבייש עשרה שרי תחבורה ואת הלשכה המשפטית של משרד התחבורה, ונותן בחינם תרומת-מוניטין לעו"ד מהשוק הפרטי. ומי שאומר שהשופטים שלנו הם מספיק מקצועיים כדי להתעלםמהשיקולים הזרים האלה, אני ממליץ לו לקרוא את זה: http://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=274&rc=quimka ובאשר לנכונות התיזה שלי, אני ממליץ לקרוא את המאמר שוב-ושוב, כאשר במרכז התיזה עומדים כביש 6א', כביש 6ב' וכביש 6ג', אחרי ששר התחבורה נתן דעתו לעניין סע' 74, והשתמש בסמכותו לשני הכיוונים, ואחרי שהמדינה, ה"ציבור", באמצעות היועץ המשפטי לממשלה, הודיעה לבית המשפט כי אין לה עניין לנקוט עמדה. בסיטואצית 3 הכבישים האלה, וכאשר המדינה מודיעה שאין לה עניין במחלוןקת, כל הצלופחים הקרויים "פרשנות תכליתית", "כוונת המחוקק" ו"מבחן האדם הסביר" יוצאים לפנסיה, הדברים נראים ממש אחרת.

יש מחלוקת על תקפותה, וישנה עוד השעייה, שגם תקפותה במחלוקת.

אתה אומר כי "ללכת לכזה משפט יהיה סיכון מאוד גבוה". מה החלופה? אתה יכול לשים את רשיון הנהיגה במסגרת, ולתלותו על הקיר, ובכך לחסוך לעצמך כל סיכון. אבל כאשר אתה יוצא לדרך - אתה לוקח סיכונים. אתה יכול להיהרג בגלל טעויות של הזולת, ולקבל דוח בגלל טעויות של השוטר. אז קיבלת דוח, ואת הדף הזה אינך יכול לתלוש מההיסטוריה שלך. אתה יכול גם לשבת בבית, ולטעון אחר-כך, בערעור, שהחוק הקובע שמי שלא מופיע למשפט רואים אותו כמודה בכל העובדות אינו "חוקתי", לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אבל גם השאלה הזאת טרם הוכרעה בבית המשפט. ואם נתפסת בכביש האגרה, אתה יכול לטעון בערעור את שתי הטענות גם-יחד. אבל לפני שאתה מחליט שלא ללכת למשפט, ולערער אחר-כך, מן הראוי להיוועץ קודם בבעל מקצוע, כי זה כרוך בסיכונים אחרים.

אם תקרא את מה שכתבתי, תראה שאין לי ספק. יש לי מספיק נושאים בהם יש לי ספק, וכאלה בהם אין לי ספק. הזמן העומד לרשותי (מקסימום 24 שעות ביממה, ולרוב פחות) אינו מאפשר לי לכתוב את כל מה שאני מאמין בו, ולמה אגזול ממנו לטובת דברים שאיני מאמין בהם, ואפילו כאלה שיש לי ספק? ואגב, גם אלה אשר חולקים עלי, אינם מייחסים לי טענות שאני לא מאמין בהן. איש עדיין לא תפס אותי טוען במקום אחד דבר, ובמקום אחר את היפוכו, הכל לפי האינטרס שלי באותו הרגע (את פרקליטות המדינה אפשר לתפוס בדבר הזה יום-יום). אני לא מייצג בחינם כדי לקנות את מקומי בהיסטוריה. כעת אני בכלל לא מייצג, משום ששופטי ישראל מתואמים ומתוזמרים שלא לשמוע את טענותי לפיהן אני לא מושעה. אבל מי שיש לו בעייה כזאת, שיפנה אלי, ואני אדאג לו לייצוג איכותי, גם בסוגייה הזאת. מכל מקום - בפרסמי את המאמר, העמדתי אותו לרשות הציבור, והכל רשאין להשתמש בו, רק רצוי שייעזרו בעו"ד מקצועי המעורה בתחום, כי מי שיטען את הדבר הזה בעצמו סביר מאוד שלא יזכה לאזניים קשובות, וכל החלטה שתדחה את הטענה הזאת תהווה תקדים רע. אפשר להתקשר אלי: 050-7520000, או [email protected]. ולמי שבכ"ז רוצה לפתח את הנושא - זה חשוב מאוד, כדי שכאשר נגיע עם זה לביהמ"ש, תהיינה לנו התשובות לכל השאלות, ולא נהווה מופתעין.

בוודאי שבכל שאלה משפטית אשר טרם הוכרעה בפסיקה אנחנו תלויים במה שיפסקו בתי המשפט, ובכך אין כל חידוש, כי זה חל על כל תחומי החיים. יתירה מזאת: אפילו כאשר בית המשפט העליון פוסק הלכה - זה מחייב רק את בתי המשפט הנמוכים ממנו, והוא עצמו יכול לשנות אותה, ואפילו להפוך אותה. המשפט שנראה לך פראדוקסאלי לגמרי אינו כזה. תאר לעצמך שהחוק קובע חובת מע"מ על סוגים מסויימים של מוצרים ושירותים, אבל מסמיך את שר האוצר, בתקנות, להרחיב את חובת המע"מ גם על מוצרים ושירותים אחרים. מכאן אנו למדים כי מכוח חוק המע"מ עצמו - שגם הוא חוק המדינה - אין חובה לשלם את המס על מה שלא נקבע באותו החוק ממש, או בתקנות שעל פיו.

לאיגור: ראה תשובתי הקודמת, עם ההפנייה החוזרת למאמרי. אכן, חייבים אנו לשמור על חוקי המדינה, אבל חוקי המדינה אומרים: א. פקודת הסמים המסוכנים חלה גם ברשות היחיד. ב. פקודת התעבורה והתקנות על פיה אינן חלות ברשות היחיד. ממילא חיוזרת על כנה השאלה אשר במרכז מאמרי, כי אם אני צודק, פשיטא שבכביש אגרה אין תחולה לדיני התעבורה, מכוח חוקי המדינה עצמם! הפתגם הסיני העתיק האומר כי "ישנו פתגם סיני עתיק שאומר שאם אין לך מה להגיד תגיד ישנו פתגם סיני עתיק שאומר..." הוא מקסים, ולבושתי לא הכרתיו עד כה.

בוודאי שמשטרת ישראל חולקת עלינו בהרבה דברים, אבל כבר השכבנו אותה על הקרשים לא פעם, ואם, בעניין זה או אחר, עו"ד לא השכבנו אותה, נשכיב אותה מחר, ואם לא נשכיב אותה מחר - קרוב לוודאי שזה יהיה בגלל האפלייה המתקנת שהשופטים נותנים לה. משטרת ישראל יכולה וצריכה לעשות דבר אחד: להרים טלפון לשר התחבורה, ותוך 5 דקות תצא ההודעה לפי סע' 74, אבל היא לא רוצה להתבזות מול השאלה איפה הייתם יותר מעשר שנים, ולמה חיכיתם למאמר של שמחה ניר. הזכות לעבור בכביש 6 תלוייה בהסכמת המחזיק בו, והעובדה שהוא לא גובה את דמי המעבר מארש אינה מעלה ואינה מורידה. מי שנכנס לכביש הזה רואה את השילוט (שהוא "הצעת חוזה"), ועצם כניסתו אל הכביש יש בה "קיבול על ידי התנהגות" של ההצעה. קראו בעיון את המאמר שלי, ואת הטוקבקים שבשוליו, ומי שרוצה להמשיך בויכוח, ימשיך מאותה הנקודה - ויבוא על הברכה (חבל לחזור שוב ושוב על דברים שכבר נאמרו). תודה

א-פרופו כביש 6, שאוזכר כאן. לדעתי הענייה כביש אגרה הוא מיזם פרטי, ממש כמו חצרו הפרטית של אדם. חצר פרטית אינה "דרך" לעניין דיני התעבורה, וממילא הגבלת המהירות אינה חלה עליה. כדי להחיל את דיני התעבורה על חצרו הפרטית של אדם צריך שר התחבורה להוציא הודעה לפי סעיף 74 לפקודת התעבורה, אבל מאז שנהגה הרעיון של כביש האגרה היו מעורבים בנושא לפחות עשרה (!) שרי תחבורה, ואף אחד מהם לא מצא לנכון להשתמש בסמכותו, ולהוציא מתחת ידו הודעה כאמור. לנימוקים מפורטים יותר.