אחיינית שלי בת שמונה חודשים ועדיין לא אוכלת, היא רק יונקת, מסרבת לאוכל וגם לבקבוקים, מה עושים ואיך הכי נכון להתמודד עם מצב כזה?

[itaysamurai]

יש פה מישהו שבתור הורה טרי לתינוק ראשון תהה אם אפשר לדחוף את הצרה הזאת חזרה לכושלאמאשלו?

[hans]

לפני כשעה, ניקו פ. כתב:

ילד בוכה - לא למד לתמרן שום דבר ולא כי הוא ילד חכם או גאון או טיפש. אין קשר.

עד גיל X חודשים - זה נכון.

החל מגיל X חודשים (כל ילד זה אחרת) - אוהו! שלא תדע.

יש ילדים שמחכים לראות האם אימא צופה בהם כדי *להתחיל* לבכות, עוד לפני שלמדו ללכת.

 

יש שלל סרטונים משעשעים ביוטיוב,

כולל ילדים שמפילים את עצמם בכוונה ומצביעים על האח התמים והאומלל שלהם בטענה שהוא הרביץ להם... הכול מתועד. 😂

לפני 8 דקות, itaysamurai כתב:

יש פה מישהו שבתור הורה טרי לתינוק ראשון תהה אם אפשר לדחוף את הצרה הזאת חזרה לכושלאמאשלו?

לא, אבל למכור/להחכיר לכמה שנים זאת מחשבה שצצה מדי פעם.

[ניקו פ.]

לפני 46 דקות, hans כתב:

עד גיל X חודשים - זה נכון.

החל מגיל X חודשים (כל ילד זה אחרת) - אוהו! שלא תדע.

ברור שהתכוונתי לתינוקות חביבי. 

לא מדבר על ילד בן שלוש. 

אומר לך בתור ילד בכיין בן כ-400 חודשים. 

[hans]

הכול טוב. רק אומר שיש כאלה מניפולטיבים הרבה לפני גיל שנה. מניסיון 🫠

[NEW10]

לפני 13 שעות, hans כתב:

אצלי 3 מתוך 5 עברו מציצי למטרנה יחסית בקלות, שני האחרים - סירבו בכל תוקף ועברו בהדרגה לאוכל מוצק + מים בבקבוק בלי שום פורמולה בדרך.

 

לגבי האחיינית העקשנית - כל עוד המשקל בטווח התקין, הכול בסדר (חוץ מהעצבים הרופפים של ההורים כמובן). יש ילדים זהב ויש כאלה קרעכצען שמוציאים לך את הנשמה בכפית, אין מה לעשות... חוץ מלתרגל בניית עמוד שדרה וללמוד להיות *יותר עקשן מהם*.

 

להיות הורה זה משהו שלומדים בשידור חי בלי עריכות, אל תפריע להם ללמוד.

 

עריכה:

לגבי אחת בבוקר באוטו - זבש"ם, שיאכלו את הדייסה שבישלו. זכותו המלאה של כל ילד לעשות להורים את המוות אם הם מטלטלים אותן ממקום למקום בשעות האלה, פה אני מצדד באחיינית.

בקשר למשקל, תודה לאל המשקל שלה תקין.

 

לפני 4 שעות, ניקו פ. כתב:

 

 

ילד בוכה - לא למד לתמרן שום דבר ולא כי הוא ילד חכם או גאון או טיפש. אין קשר.

ילד בוכה = במצוקה וצריך תשומת לב.

במידה וזה נשלל ממנו, עלולות להיות לכך השלכות על בריאותו הנפשית והפיזית בעתיד, בסבירות די גבוהה ממה שהספרות הרפואית יודעת. 

ילד שישללו ממנו את תשומת הלב כשהוא בוכה, בסוף יפסיק לבכות, אבל המצוקה שלו תישאר בעינה. כלומר, זה לא כי הוא למד להתמודד לבד, אלא כי הוא למד *שהוא* לבד ואין לו מענה רגשי מהדמות ההיקשרותית שלו (מבחינתו הוא "ננטש"). לא ממליץ. 

 

מבחינת משרד הבריאות מומלץ להניק בהנקה בלעדית עד גיל חצי שנה ואם מוסיפים מעבר הרי זה משובח, עד גיל שנה. 

מומלץ לנסות לשנות סוגי תמל ובקבוקים. לפעמים משהו בפיה לא מתאים לתינוק. אולי גודל הפתח (תינוק בגיל כזה בכיף צריך פיה 3-4). 

 

מומלץ לשים את הילד עם ההורים לאכול. אם יראה את ההורים אוכלים, ייתכן ויגלה סקרנות. בסוף גם ירצה לטעום. גם אם הוא רק משחק באוכל שלו, זה בסדר, תנו לו לחוות את האוכל דרך חושים אחרים.

 

כל ילד הוא שונה. 

הייתי ניגש לרופא/ת ילדים להתייעצות, לפעמים יש להם טיפים לאור הניסיון שלהם עם מיליון ילדים שונים. 

הייתי מנסה תזונאית עם ניסיון בגיל הזה בכל זאת. 

יחד עולה במשקל ומתפתח לרוב בריא, אך למען הנוחות לכם בהחלט כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע לראות נ אםשר לעשות כדי לקדם את הנוחות שלכם. לא תמיד זה מצליח. 

 

ילד יכול להתעלף מבכי, לרוב זה שפיר. צריך בכי קיצוני כדי להגיע לזה. יש עוד מרכיבים. בפעם הראשונה זה מצריך לכל הפחות ךנייה לרופא/ת הילדים. 

 

בהצלחה! 

קודם כל, תודה רבה על התשובה המפורטת.

הלחץ מגיע בעיקר מהכיוון של אמא שלי, ואני באמת רוצה לקוות שזה רק קצת פחד יתר מהצד שלה ולא משהו רמיני יותר.

לפני 4 שעות, discoTD5 כתב:

באמאש'לי אני לא מבין אותך,

כשיהיו לך ילדים כל הכאב ראש הזה יהיה עליך ועל אישתך. 

עכשיו הוא לא.

בתור דוד, אתה יכול לקנות לתינוקת בגדים, צעצועים, לשחק איתה, לקחת אותה לטיול בעגלה ועוד'.

ומחזירים להורים שיחליפו חיתול, יאכילו, יקלחו, ירדימו ועוד.

זה הכיף בלהיות דוד. תהנה מזה, ואל תיכנס לפינה של 'סופר נני'.

השאירו אותך עם התינוקת והיא לא מפסיקה לבכות - טלפון לאמא שלה - בואי, טיפולך. 

אין 'למחרת'. שיביאו תינוקת בריאה, שמחה ואוכלת לשמירה. 

 

אני מאוד מאוד אוהב אותה ונהנה ממנה מהרגע שנולדה, היא בעיניי פשוט מקסימה ויפה ונורא חמודה, אבל כמו שכתבתי, יש את הפחד, בעיקר מהצד של אמא שלי, שכשהיא תהיה איתה הרבה שעות בזמן שגיסתי בעבודה, לא יהיה מה לתת לה לאכול, אמא שלי לפעמים ממה שהיא שומעת מחברות ומשכנות, משווה לתינוקות אחרים כשהיו באותו גיל, בכל מקרה, אני מקווה שזה רק קצת חששות מצידה ולא משהו רציניץ

 

לפני 4 שעות, פינדר כתב:

יש פה מישהו שבתור הורה טרי לתינוק ראשון, אמר לעצמו ״וואי אני פשוט לא יודע מה לעשות עם הבן\בת שלי, הלוואי שהדוד הצעיר שאין לו ילדים יתן לי עצות שאנשים אנונימים נתנו לו בפורום של רכבים״?

העצות שאני מקבל פה זה לא במקום אנשים מוסמכים, אלא בנוסף, ואני יודע שיש כאן בפורום הרבה גולשים שיש להם ילדים או שכבר גידלו ילדים, אז חשבתי שלשמוע מפה קצת עצות לא יכול להזיק, בעיקר שיש כאן את פורום אוף טופיק שאנשים מתייעצים בו על הרבה עיניינים שונים.

זה לא שאני מצפה ישר לרוץ עם העצות מהפורום ויגיד להם "תשמעו מה אמרו לי כאן", פשוט חשבתי שאפשר גם להיעזר בניסיון שיש לגולשים בפורום שהם גם הורים כדי לשמוע דעות נוספות, כמובן לא על חשבון מומחים אמיתיים.

וממה שאני קיבלתי כאן בפורום, יש כאן כאלה שכבר הצליחו יותר להרגיע ולתת לי הסתכלות שונה עלל המצב, שזה פחות או יותר  גם מה שחיפשתי. 

[EliC25]

לפני 5 שעות, פינדר כתב:

יש פה מישהו שבתור הורה טרי לתינוק ראשון, אמר לעצמו ״וואי אני פשוט לא יודע מה לעשות עם הבן\בת שלי, הלוואי שהדוד הצעיר שאין לו ילדים יתן לי עצות שאנשים אנונימים נתנו לו בפורום של רכבים״?

גם לא רוצה טיפים מהדודים או כל אחד שיש לו ילדים. כל אחד חושב שהוא יודע איך האחר צריך לגדל את הילדים של עצמו...

יכול להגיד מהניסיון הדל שלי (הבת שלי באותו גיל ועקשנית לא קטנה כשהיא רוצה) אנקדוטה כשהיא הייתה חולה ולא רצתה לקחת תרופה.

הרופא :אוי ואיי.. תהיו חייבים לאשפז אותה אם היא לא רוצה לקחת, ואז היא תקבל דרך הוריד.

במילים אחרות - ההורים מחליטים. את התרופה נתתי לה בכח, וזה היה עם מלא התנגדויות וקושי שלקח זמן. אבל בשורה התחתונה זה קרה, ואחרי שהיא בכתה והשתוללה היא גם נרגעה.

אם תינוק עושה צרות סימן שההורים פחות עקשנים ממנו. אלא אם מדובר במצב של חולי או בעיה רצינית אחרת, לתינוק יש צרכים בסיסיים שהוא תמיד יעדיף לספק באמצעות ההרגלים שלו. התפקיד של ההורים זה לאט לאט לשנות את ההרגלים תוך כדי תנועה. יש תינוקות קלים יותר ויש פחות.

לגבי ויסות באמצעות הציצי - תינוק לא יודע לווסת את הרגשות שלו, ואם הוא רגיל לעשות את זה רק דרך הנחמה שבהנקה, זה יהפוך קשה יותר בגיל מאוחר יותר. מי שלמעשה מתקשה לשאת בזה אלו ההורים, שמהר מאוד רוצים לעצור את הבכי ומספקים לתינוק את מבוקשו בלי שהוא משתהה רגע. לא מדובר במצב של צורך פיזי, אלא רגשי. עם הזמן התינוק יודע לווסת את עצמו ואז הפלא ופלא, הבכי יכול להיפסק גם אחרי עשר שניות לב.ד

[elibaba]

לפני 18 שעות, borsood כתב:

יש גם את השיטה הסובייטית "שתפתח את הריאות עם הבכי", ואם היא זורקת את האוכל שתישאר רעבה

צחוק בצד, אבל זה עובד.
אף תינוק לא הרעיב את עצמו למוות, אף תינוק לא בכה עד שהתעלף.
התינוקת (ילדה ראשונה, נכון?) כרגע התרגלה לצמר גפן, שמניקים אותה מתי שהיא רוצה, שהיא בוכה ומקבלת מה שבא לה, ושהיא צמודה להורים כל הזמן.
אחרי כמה ימים של בכי היא תתרגל למשהו חדש שזה אתם, לא לדאוג. תהיו איתה בתקופת המעבר הקשה, תנו לה תשומת לב ואהבה אבל אוכל היא תקבל מבקבוק (וממילא עוד מעט אפשר להתחיל מוצקים אז זה לא רלוונטי).

[Nemesis]

לפני 20 דקות, elibaba כתב:

אף תינוק לא הרעיב את עצמו למוות, אף תינוק לא בכה עד שהתעלף.

זה לא נכון.

[EliC25]

לפני 30 דקות, elibaba כתב:

אף תינוק לא בכה עד שהתעלף.

האמת שהבת שלי בכתה לילה אחד כל כך הרבה שהיא פצעה את עצמה ודיממה מהגרון... אז זה לא נכון להגיד שתינוק יודע להפסיק כשזה מסב לו נזק...

[lanosforce]

לפני 20 שעות, NEW10 כתב:

יש כאן בפורום אנשים עם ילדים שפעם התמודדו עם מצב דומה? עד כמה זה תקין?

 

בקרוב גיסתי, אשתו של אח שלי, תחזור לעבודה מחופשת הלידה, ואמא שלי התחייבה לשמור על התינוקת ואני גם אמור לעזור לה עם זה עד כמה שאני יכול(אני גר עם אמא שלי), אנחנו גרים בבאר שבע, וגם אח שלי וגם גיסתי עובדים מחוץ לבאר שבע, ההורים של גיסתי גרים במרכז, וכמו שכבר כתבתי, אמא שלי כבר התחייבה לשמור על התינוקת כשגם אני אעזור איפה שאני יכול.

הבעיה, כמו שכבר כתבתי בכותרת, שהאחיינית שלי רוצה רק לינוק ומסרבת לאוכל ולבקבוקים, גיסתי הרגילה אותה מאוד עם הנקה, ומתי שהיא לא בסביבה, התינוקת פשוט לא אוכלת, היא מסרבת לבקבוק ואת האוכל היא זורקת על הרצפה ולא משנה כמה מנסים לתת לה.(יכול להיות שהתחילו לתת לה לאכול מאוחר מדי, אחרי גיל חצי שנה, ובזמן הזה היא מאוד התרגלה עם הנקה ולא מקבלת משהו אחר)

מדובר על הרבה שעות שאמא שלי תצטרך להיות עם התינוקת בזמן שגיסתי בעבודה, והיא פוחדת שהתינוקת פשוט לא תאכל כלום וזה יכול להיות מסוכן, אם גיסתי לא נותנת לה את האוכל כמו שהיא התרגלה, אז האחיינית שלי פשוט בוכה וצורחת הרבה זמן, וכשאמא שלי תצטרך להישאר איתה, החשש הוא שהיא פשוט לא תאכל.

 

יש בעיה נוספת שאמא שלי שמה לב אליה, לתינוקת יש חדר משלה בבית עם מיטת תינוק, אבל היא לא יושנת שם, במקום זה היא יושנת בעריסה שצמודה למיטה הזוגית של אח שלי וגיסתי ומאוד קרובה אליהם, ככה שהם הרגילו אותה שהם צמודים אליה ואיתה כל הזמן, והיא לא התרגלה מספיק להיות אפילו טיפה רחוקה מהם ובעיקר מאמה שלה, גיסתי, בכל מה שקשור לאוכל ישיר. גם כאן אני אשאל, עד כמה אתם חושבים שזה תקין? לי אין בכלל מושג עם ילדים ואיך הכי נכון להתנהג.

 

אני גם אספר עוד משהו, בערב פסח לפני יומיים, אח שלי הסיע את כולנו לנתיבות, לסדר פסח אצל המשפחה המורחבת של אשתו של בן דוד שלי שגרה שם(מסורת של כמה שנים), כמובן פסח ראשון של התינוקת, ערב ארוך, בנסיעה הלוך היא בכתה כמובן אבל איך שהוא הצליחו להרגיע אותה, אבל בנסיעה חזור, כשהשעה הייתה כבר אחת בלילה והיה מאוחר, היא ממש בכתה וצרחה, אז אח שלי עצר באיזו תחנת דלק, ושם גיסתי היניקה אותה, אחר כך היא החליפה את אח שלי בנהיגה, ואחרי שקט של כמה דקות שוב התינוקת התחילה ממש לצרוח ולבכות, הפעם תוך כדי מה שנשמע לי כמו גיהוקים תוך כדי הבכי(מישהו יודע אם זה משהו שצריך לשים לב אליו?), אני חייב להודות שברגע הזה ממש פחדתי והתחלתי להתפלל בלב שנגיע הביתה בשלום, הייתה תקווה שאחרי שהתינוקת אכלה היא תהיה יותר רגועה, אבל העייפות שלה והמרחק מהבית והסביבה המוכרת שלה בשעה כל כך מאוחרת עשו את שלהם. בסוף כמובן הגענ הביתה בשלום תודה לאל. שוב אני אשאל, עד כמה המצב הזה תקין? היום אמא שלי העלתה את החשש שהיא יכולה להתעלף מבכי(כשגיסתי תהיה בעבודה והיא לא תרצה לאכול כל זמן שהיא לא יונקת), תינוקות יכולים להתעלף מבכי?

 

אני מאוד אשמח לקבל תשובות ממי שיודע ויש לו ניסיון עם תינוקות, תודה רבה מראש לעוזרים.

בלי לקרוא את כל מה שכתבו כאן מפעת חוסר זמן - עם הבכורה שלי התופעה היתה דומה עד גיל שישה חודשים.

בסופו של דבר המרווחים בין האכלה להאכלה הצטמצמו ופשוט באחד הימים אשתי היתה במצוקה נפשית, אמא שלה הגיעה אלינו לביקור - לקחה את הילדה ופשוט הרגיעה אותה על הידיים שלה, החזיקה אותו קרוב לחזה ופשוט התעקשה איתה - לא בכוח אלא בהתמדה - עד שהיא לקחה את הבקבוק ופשוט טרפה אותו.

 

המסכנה נדרמה עם חיוך פשוט הבנו שהיא התחילה להיות מורעבת ומאותו רגע עברנו מלא לבקבוק וסוף לסיפור. 

 

הטמפרטורה של החלב צריכה להיות נכונה וגם התמהיל ואתם צריכים להיות חזקים נפשית. בהצלחה. 

 

ואפרופו הבכורה גם סבלה עד גיל שלוש מהשתנקות מבכי - אני לא מאחל לאף אחד! לחטוף בגלל זה התקף חרדה כמו שאשתי וגם אני חווינו שלוש פעמים. זה מצב שלא מוגדר רפואית מסוכן - תכלס זה נראה ומרגיש כמו אובדן הכרה. מאוד מאוד מאוד - מפחיד. אז לא, לא בכוח - בהתמדה. ולא בכי - להרגיע - אבל להתעקש. 

 

וגם לנסות מספר בקבוקים עם מספר פיות - טומי טיפי למשל זה פיה אחת, מאם (MAM) זה פיה אחרת - יכול להיות שאחת מהן תרגיש לתינוקת ממש כמו פטמה ועוד עם חלב חמים ב28-30 מעלות ירגיש לה כמו חום גוף והיא פשוט "תקנה" את זה. וסמוך לחזה - שתרגיש את הפעימות של האם (כשהיא רגועה). 

[borsood]

לפני 7 שעות, פינדר כתב:

יש פה מישהו שבתור הורה טרי לתינוק ראשון, אמר לעצמו ״וואי אני פשוט לא יודע מה לעשות עם הבן\בת שלי, הלוואי שהדוד הצעיר שאין לו ילדים יתן לי עצות שאנשים אנונימים נתנו לו בפורום של רכבים״?

חכה עד שתקרא את השרשור אם לשים את הצמיגים החדשים מקדימה בפורום אמהות לתינוקות. 🤪

 

שוב, ההחלטה היא בידי ההורים, אבל האם רוצים לעבור לתמ"ל? מישהו פעם ניסה לטעום את זה?

אצלנו הילדים בגיל הזה עברו ל"מוצק" כמו עגבניות מרוסקות או מרק עוף טחון או אפילו גרבר לקינוח.