קרוב משפחה בדיכאון אבל לא מדבר עם אף אחד- מה עושים?

[davemustaine87]

קרוב משפחה מזה כבר כמה שנים בדיכאון(קרה אחרי שהילדים עזבו את הבית). מצבי רוח משתנים, לא אוכל, לא ישן. מכבה את הטלפון ולא עונה לאף אחד למשך ימים. 

העניין הוא שבוודאות הוא צריך טיפול פסיכולוגי, אבל הוא לא מוכן לדבר עם אף אחד מהמשפחה, ובטח שלא לשמוע על פסיכולוג או איש מקצוע. 

 

יש מה לעשות בנידון? 

 

האם יש מישהו שאולי התמודד עם משהו דומה? 

 

תודה לעונים. 

[G. P. Magnus]

מצב ממש לא פשוט ואין פתרון קסם. מניסיון, החסם הגדול ביותר (כמעט בוודאות) שכך שהקרוב יסכים להתחיל טיפול הוא שכרגע הוא חושב שהדיכאון שלו זה משהו מיוחד ו"לא נורמלי" (במובן הסטטיסטי) - כלומר הוא לא מודע לכמות האנשים שבדיכאון (מאלף ואחת סיבות) ולזה שזה למעשה די נורמלי ... הרבה מאוד אנשים, ברגע שהם קולטים שהדיכאון שלהם לא משהו חריג, נעשים יותר פתוחים לטיפול. מה שחשוב זה להתמיד ולתת לקרוב מידע על כמה דיכאון נפוץ ולומר לו מראש (בעקביות) שאתה רק נותן לו מידע ושהוא כילד גדול יחליט מה בא לו לעשות, אבל שאתה מוכן לעזור (אם ירצה) כמה שצריך ולנהל איתו את הדיאלוג בעדינות ולאורך זמן, לדעתי זה הסיכוי הטוב ביותר. בהצלחה!

[avargel]

שהסביבה לא תתייאש, זה הכי חשוב. לפעמים יש חלונות בזמן שהאדם יותר פתוח לשמוע, וחשוב שתהיו שם בשבילו גם כדי לאתר את הזמנים האלה.

 

טיפול בדיכאון מז'ורי משלב פסיכיאטר (טיפול תרופתי) ומטפל רגשי (פסיכולוג קליני או כל אחת מעשרות השיטות הקיימות. חשוב שהחולה יתחבר)

 

בהצלחה

תהיו איתו שם!

 

 

אפילו אם הוא לא מוכן לדבר. רק לשבת איתו על סף השבר, מבלי לנסות לתקן.

[David32]

לפני 28 דקות, G. P. Magnus כתב:

כלומר הוא לא מודע לכמות האנשים שבדיכאון (מאלף ואחת סיבות) ולזה שזה למעשה די נורמלי

זה וחרדות

ובכלל, צריך להבין שטיפול זה לא דבר שהוא רע או "למשוגעים". זה כלי לעזרה עצמית.

[G. P. Magnus]

לפני 9 דקות, avargel כתב:

שהסביבה לא תתייאש, זה הכי חשוב. לפעמים יש חלונות בזמן שהאדם יותר פתוח לשמוע, וחשוב שתהיו שם בשבילו גם כדי לאתר את הזמנים האלה.

 

טיפול בדיכאון מז'ורי משלב פסיכיאטר (טיפול תרופתי) ומטפל רגשי (פסיכולוג קליני או כל אחת מעשרות השיטות הקיימות. חשוב שהחולה יתחבר)

 

בהצלחה

תהיו איתו שם!

 

 

אפילו אם הוא לא מוכן לדבר. רק לשבת איתו על סף השבר, מבלי לנסות לתקן.

 

יש גם פסיכיאטרים שעוסקים בתרפיה (ולא רק נותנים תרופות). הרבה פעמים בן אדם יתקשה להיתפח אפילו בפני אדם אחד אחר, אז אם שניים זה יותר מדי ...

[Bob Ross]

היי. יש הרבה דרכים לנסות לעזור,  אבל הייתי מציע בניגוד למה שחלק מהחברים אומרים פה לא למהר לתת תרופות. לא תמצא מחקר מדעי רציני אחד שיוכיח לך, שהם עוזרות יותר מאפקט פלסיבו.

אי אפשר למדוד סרטונין במוח, ואין דרך לראות שהתרופה פסיכאטרית באמת  עובדת. אי אפשר למדוד את זה. להבדיל מתרופה ללחץ דם או סוכרת שאתה יכול למדוד לאחר נטילה שלה את ערכי לחץ הדם והסוכר.

 

כל ענף הפסיכאטריה משתמש בשיטת  לירות בחשכה שהוא רושם תרופה A למטופל Y . בגלל זה אנשים מבלים שנים של החלפת תרופות עד שהם מוצאים משהו שעובד, וגם הדיכאון והחרדה עדיין קיימים עם התרופות, פשוט בצורה מתונה יותר. ותופעות הלוואי הרבה פעמים לא שוות את זה.

קח ציפרלקס למשל, תרופה מאוד פופלרית, עם יחסית מעט תופעות לוואי ,  נמצא קשר בינה לבין עליה בשבץ והפרעות קצב לב. שלא נדבר על אין אונות.

 

אני אישית חושב שכל הקטע הזה למהר לדחוף לאנשים תרופה ולקטלג כל אדם שני עם הפרעת נפש, זה פשוט עניין כלכלי של חברות התרופות שעושות יד אחת עם הפסיכאטרים שמרויחים מכל מרשם כזה. פחות כאן יותר בארה"ב. אבל גם כאן יש רווח. 

אפילו אם נצא מנק הנחה שתרופה עובדת, זה צריך להיות הפתרון האחרון.

קודם כל מנסים פשוט לעשות שיחות עם פסיכולוג, להקפיד על שינה טובה, תזונה טובה, אימון גופני, הרבה שמש והרבה משפחה וחברים. זה התרופה הכי טובה.

אם כל הנ"ל לא עובד, אז אפשר להתחיל לשקול טיפול תרופתי. אבל רק כמוצא אחרון בהחלט.

 

 

עריכה אחרונה ב-3 למאי, 2020 על ידי Bob Ross

[avargel]

מישהו אמר "למהר" עם תרופות?

 

מישהו תייג אדם עם תרופות *לסרוטונין במח* כחולה נפש?

 

להזכירך המח הוא אבר בגוף.

 

לא אתייחס לשאר הדברים שכתבת, אבל ב3 מילים - מאוד לא מדוייק.

[Bob Ross]

לפני 32 דקות, avargel כתב:

מישהו אמר "למהר" עם תרופות?

 

הצעת טיפול תרופתי בשילוב עם פסיכולוג, אני סה"כ אמרתי שלא ימהר. שינסה דרכים אחרות לפני. לכדור ולכל טיפול תרופתי יש השלכות על הגוף,  וזה לא פתרון קסם. חשוב שידע זאת.

איך המרצה שלנו בפרמקולוגיה נוהגת להגיד לנו : "כדור פותר בעיה אחת ויוצר אחרת."

 

ציטוט

מישהו תייג אדם עם תרופות *לסרוטונין במח* כחולה נפש?

 

לא. לא אני ולא אתה, ראית אותי או מישהו פה כותב "חולה נפש"?  זו מילה פסולה מאוד לדעתי וממש לא השתמשתי בה.

 

ציטוט

 

להזכירך המח הוא אבר בגוף.

 

אמת. עשיתי קורס אנטומיה בחיי אני מודע לכך, תודה .

 

ציטוט

 

לא אתייחס לשאר הדברים שכתבת, אבל ב3 מילים - מאוד לא מדוייק.

 

כמובן, שאין דרך לתת טיעוני נגד, אז יוצאים בסיסמאות.  " מאוד לא מדוייק" זו בהחלט תשובה מאוד מנומקת ומשכנעת.   

אני בטוח ששיכנעת אותי, אותו ואת שאר הקוראים בשלושת המילים הנחרצות שלך. 

 

 

עריכה אחרונה ב-3 למאי, 2020 על ידי Bob Ross

[vadim6385]

בתור אחד שעבר (ועובר, הח#א הזה זה לכל החיים) דבר דומה (דיסתימיה, דיכאון בתפקוד גבוה), כמה עצות.

 

בתור מישהו בלי הסמכה לטפל בזה, הדבר היחיד, והכי טוב שאתה יכול לעשות בשבילו, זה להיות חבר, וזה יכול לעשות הבדל עצום.

 

חשוב שיידע שיש אנשים שאכפת להם ממנו, ומקבלים אותו כמו שהוא.

 

להיות שם בשבילו, לדבר, להקשיב, למצוא תעסוקה משותפת, לעזור לו, וגם לבקש עזרה ממנו בדברים קטנים (דבר שמוציא אדם מדיכאון זה התחושה שהוא מועיל במשהו למישהו).

 

אבל - לא לכפות עליו דברים. כדי לקבל עזרה, אדם צריך להבין לבד שהוא צריך עזרה, לכפות עליו עזרה בכח רק ייצור אנטי אצלו.

[yd b-4]

מנסיון לעזרה לאדם קרוב מאוד. כאן היה מדובר בחרדה/לחץ שגרמה לתפקוד משובש מאוד /פרצי זעם /איום בפגיעה עצמית. הפניה לפסיכיאטר דרך רופא המשפחה ולקיחת כדורים עזרו מאוד והפסיקו את התופעה כמעט לחלוטין למשך חודשיים. וזה פרק הזמן שבעצם גרם "לאיפוס" ויכולת לחשוב על המצב ברוגע.

 

לאח"מ ששוב התחילו לחזור תסמינים והפתרון שהוצע היה עוד כדור הבנו יחד שזה כבר לא פתרון אלא קיבוע של הבעיה. לשמחתי קולגה מהעבודה של אותו קרוב המליץ לו על מטפל (אין לי מושג כל כך באיזה שיטות לי זה היה נראה גיבוב של שטויות- אחת מהם הייתה 3 הממדים נדמה לי)  וואלה היה חיבור ותוך 3-4 מפגשים הצורך בכדורים ירד לחלוטין והבנאדם חזר למסלול רגיל לגמרי אחרי 10 טיפולים.

 

אז מה אני למדתי מכאן.-

1- שימוש בכדורים כעזרה ראשונה לפחות הוא הכרחי.

2-כשנוצרת רגיעה כתוצאה מטיפול תרופתי כדאי מאוד לחשוב על השלב הבא. ולטפל "בשורש" עצמו. כאן צריך הרבה מזל ליפול על האדם הנכון. וזה לא קל כי העלות גבוהה ויש מספיק שנכוו משרלטנים ומאבדים אמון לחלוטין.

[avargel]

לפני 2 שעות, Bob Ross כתב:

 

הצעת טיפול תרופתי בשילוב עם פסיכולוג, אני סה"כ אמרתי שלא ימהר. שינסה דרכים אחרות לפני. לכדור ולכל טיפול תרופתי יש השלכות על הגוף,  וזה לא פתרון קסם. חשוב שידע זאת.

איך המרצה שלנו בפרמקולוגיה נוהגת להגיד לנו : "כדור פותר בעיה אחת ויוצר אחרת."

 

 

לא. לא אני ולא אתה, ראית אותי או מישהו פה כותב "חולה נפש"?  זו מילה פסולה מאוד לדעתי וממש לא השתמשתי בה.

 

 

אמת. עשיתי קורס אנטומיה בחיי אני מודע לכך, תודה .

 

 

כמובן, שאין דרך לתת טיעוני נגד, אז יוצאים בסיסמאות.  " מאוד לא מדוייק" זו בהחלט תשובה מאוד מנומקת ומשכנעת.   

אני בטוח ששיכנעת אותי, אותו ואת שאר הקוראים בשלושת המילים הנחרצות שלך. 

 

 

 

אסביר את עצמי

מנסיון, גם הכתיבה המשכנעת ביותר, תוך הבאת סימוכין מברי-סמכא, מחקרים, משלי שועלים ודוגמאות חריפות,

 

כמעט מעולם לא הזיזו איש מעמדתו הקודמת בדיונים בפורום

 

לכן אני לא מוצא שום טעם בעוד דיון מעגלי שכזה

 

 

מה שכן כתבתי, זה שידעו שיש דעה שונה. לא מנסה לשכנע איש.

 

בריאות איתנה לכולם

[davemustaine87]

תודה לכולם על המענה.

 

לפני 2 שעות, vadim6385 כתב:

בתור מישהו בלי הסמכה לטפל בזה, הדבר היחיד, והכי טוב שאתה יכול לעשות בשבילו, זה להיות חבר, וזה יכול לעשות הבדל עצום.

 

חשוב שיידע שיש אנשים שאכפת להם ממנו, ומקבלים אותו כמו שהוא.

 

משתדלים, לא מנסים לחפור בכוח, העניין שגם כשמדברים איתו לפעמים(סמול טוק בלבד) זה לפעמים בסדר, אבל בהרבה מקרים הוא נהיה בנאדם שמאוד לא נעים להיות בסביבתו(לא אלים או זועם, אלא עוקצני וציני כול הזמן), ובמקרה הטוב אנשים פשוט מתרחקים ממנו, ובמקרה הרע הם רבים איתו. מאוד קשה להיות בשבילו, במצבים כאלה. אף אחד לא אוהב להרגיש שק חבטות.

 

לפני 39 דקות, yd b-4 כתב:

מנסיון לעזרה לאדם קרוב מאוד. כאן היה מדובר בחרדה/לחץ שגרמה לתפקוד משובש מאוד /פרצי זעם /איום בפגיעה עצמית. הפניה לפסיכיאטר דרך רופא המשפחה ולקיחת כדורים עזרו מאוד והפסיקו את התופעה כמעט לחלוטין למשך חודשיים. וזה פרק הזמן שבעצם גרם "לאיפוס" ויכולת לחשוב על המצב ברוגע.

 

 

האם היה צורך במאמצים לשכנע אותו לפנות לטיפול כלשהו? 

[vadim6385]

לפני 26 דקות, davemustaine87 כתב:

משתדלים, לא מנסים לחפור בכוח, העניין שגם כשמדברים איתו לפעמים(סמול טוק בלבד) זה לפעמים בסדר, אבל בהרבה מקרים הוא נהיה בנאדם שמאוד לא נעים להיות בסביבתו(לא אלים או זועם, אלא עוקצני וציני כול הזמן), ובמקרה הטוב אנשים פשוט מתרחקים ממנו, ובמקרה הרע הם רבים איתו. מאוד קשה להיות בשבילו, במצבים כאלה. אף אחד לא אוהב להרגיש שק חבטות.

 

העוקצנות והציניות זה אלימות וזעם של אנשים אינטליגנטיים ומאופקים (או כאלה שחושבים שהם אינטליגנטיים ומאופקים).

 

לדעתי הטיפול בבעיה צריך להתחיל מכאן.

[guya72]

מבלי להתייחס לאמונות ודעות שונות שמובעות בפוסט, לפי התיאור של פות"ש, מתקבל הרושם כי יש צורך בהתערבות רפואית.

הפתרון הכי נכון לדעתי, הוא לפנות לרופא משפחה של אותו קרוב משפחה כדי שיתרשם ממצבו (ואם יש צורך בכך - גם שיבצע ביקור בית).

רופא המשפחה יכול לחוות את דעתו האם זה משהו שהוא יכול לטפל (אינני יודע מה סמכות רופא משפחה לגבי טיפול פסיכיאטרי) או שיש צורך בבדיקה של רופא פסיכיאטר (אם במסגרת קופ"ח ואם במסגרת מחלקת מיון של מרכז רפואי לבריאות הנפש). רופא המשפחה יוכל גם להדריך אתכם כיצד לפעול הלאה, בהתאם להתרשמותו.

הרושם שאני מקבל הוא כי קרוב המשפחה לא יסכים לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית, לכן יהיה צורך במעורבות גדולה של בני ביתו (עידוד לצורך אשפוז מרצון במידת הצורך או הקפדה על לקיחת טיפול תרופתי אם הטיפול במסגרת קופ"ח).

 

גילוי נאות : אני אח מוסמך העובד במחלקה סגורה במרכז לבריאות הנפש.

 

[davemustaine87]

היה ניסיון רב במשך המון המון זמן לשכנוע לטיפול נפשי כלשהו. המקסימום שהצליח היה לפני כמה שנים - שיחה טלפונית עם פסיכולוג(שיפה מצידו שבכלל הסכים לזה) שטיפל בעבר במישהו מבני המשפחה בנושא אחר. 

 

מאז לא היה משהו שאפילו קרוב מזה. ורק דיון בקמצוץ מהנושא,  מתקבל בסגירות וניתוק טלפון. 

 

לפי מה שקראתי - אין אפשרות לאשפוז בכפיה במצב כזה. 

 

מה שכן, אולי אולי ביקור בית של רופא משפחה,שיפנה לטיפול פסיכולוגי, יתקבל בקצת פחות התנגדות. אפשר לזמן רופא לביקור בית עבור חולה שלא מעוניין בביקור?