'לרכב מילוט,מדלת אחורית של הפאב הרגיל המקומות המוכרים"...

[locomotive]

תודה על האזהרה , באמת צריך להזהר כי נכון להיום השוק מוצף בהם עקב הטרנד הזה.

מדובר במנהל לשעבר שלי שכבר לא חלים ביננו יחסי מרות , ההיכרות ביננו הולכת 7 שנים לאחור

והכשרתו היא :

תואר בתעשייה וניהול

תואר שני במנהל עסקים

מוכר ומוסמך לאמן

30 שנות ניסיון ניהולי בתעשיית המזון

 

הוא לקח אותי כפרוייקט ללא כסף מכיוון שהוא קשור למשפחתה של אישתי.

 

עדיין בדקתי את הרקורד שלו בתחום הקאוצ'ינג ונוכחתי לגלות שהקלינטורה שלו מכובדת ונושאת פרי.

אשמח להמליץ עליו למעוניינים באזור הדרום .

[ברווז]

אני צריך הסבר בבקשה למשפט האחרון שלך ,כי לא כל כך הבנתי את ההקשר

בין חסכנות שגובלת בקמצנות לבין עוסק עצמאי.

בלי קשר אני מאמין שאתה מרוצה מהתפנית שביצעת מהעבודה במחסן לשיווק של מיני ברים,

שאלה :

האם אתה מרוצה ממה שאתה עושה ? או שאתה מרוצה כי העיקר שאתה לא במחסן ?

(כך או כך זה בסדר ,אני פשוט סקרן ).

 

אוקיי, אני רואה כמה גרוע נשמעתי מקודם...

יום קיץ אחד, סיימתי לעזור בתערוכה במרכז הירידים מטעם החנות שבה עבדתי כשכיר אצל זוג "חסכנים" שכזה. התבקשתי להגיע אל בעל העסק הבייתה לעזור עם הכנסת חלק מהסחורה למחסן שלו.

אז הגעתי לטירה שלו, והתייבשתי בחוץ כמו כלב. ואני מאלה שסובלים מחום- גם בינואר אני עם טריקו. והם ידעו את זה.

אישתו (החצי השני של העסק, מילותיה שלה) שהייתה בבית, אפילו לא הציעה לי כוס מים. השאירה אותי להתייבש בשמש מתחת לטירה שלהם.

(גלגלי שיניים מתחילים לזוז ולהתחבר)

מרים טלפון לשותף שלי.

"תגיד, אתה עדיין רוצה להקים עסק?"

-כן, בטח! למה?

"אני בפנים..."

-הגיע הזמן!

"נדבר בערב"

אז, בזכות זוג "חסכנים", החלטתי שהגיע הזמן שאני אעשה משהו, ובסופו של דבר נהייתי עצמאי.

 

לשאלה שלך, שם לא בדיוק הייתי "במחסן", אלא כלבויניק, נוגע בהכל החל במכירות והצעות מחיר דרך ייבוא והזמנות סחורה, ועד אפילו להחליף את הנהג מספר פעמים... הכל חוץ מהנהח"ש.

יותר לשאלה שלך: כן, קודם כל אני מרוצה שאני לא נרקב במחסן, שעבודה כזו ניתן לאלף קוף לביצוע. (בחייך... תזיז את זה מפה לשם, תספור כמה כאלה, תביא את זה לכאן, שים את זה על האוטו... איפה האתגר?! איפה העניין?! איפה הקושי, הבעיות, הלחץ, העיזים הקרחת והראבו?!)

שנית, אני גם מרוצה ממה שאני עושה, ממספר סיבות.

כל יום שונה מהשני. יש מספיק אתגרים (אשמח להוריד מעט את המינון אפילו...). עבודה מול אנשים, שבסוף ההתקנה אתה רואה את החיוך על הפנים שלהם, וזה נותן לך הרגשה טובה על הלב, ככה, על הדרך. אני עובד עם הידיים, עדיין לא "מייצר" משהו (שזה מבחינתי הטופ של הטופ בעבודה- אני מת לייצר דברים "קוסטום". החלק הזה מתגבש בימים אלו ממש ), האחריות שיש עליי היא עצומה, ויש עוד המון דברים כאלה, שאני נהנה מהם. כמחסנאי, איזה אחריות כבר יש עליי? לספור עד 3, אבל פעמיים כדי שלא אטעה?!

מה עוד, אני גם מרוצה שאני כבר לא במקום הספציפי ההוא, אפילו חוש ההומור כבר התחיל לחזור אליי

 

לגבי קאוצ'ינג.

השני סנט שלי?

אני לא מאמין בתחום שנקרא קאוצ'ינג. אני מאמין שאדם הוא מספיק חזק כדי לשנות דפוסי התנהגות כשהוא הבין שהוא טועה או שהתנהגותו לא מביאה אותו לאן שרצה. לעיתים צריך דחיפה בכיוון הנכון, כן, אבל לא ממדריך בתשלום- אלא מאדם שמכיר אותך במשך שנים.

אני שואל את השותף שלי (מזכיר: חבר ילדות שלי מזה 15 שנה) מדי פעם במילים האלה: "איזה סדרה אני ארצה לראות?" (מבין חדשות שאני לא מכיר). כל המלצה שלו בול תואמת לטעם שלי. אותו דבר עם מוזיקה, וגם אותו דבר עם דברים קונקרטיים יותר.

[[פנדוב]

ברווז, שמח לשמוע. נראה לי שפיספסת ההודעה האחרונה של ערן.

ערן, בהצלחה גם לך, בתפוד יש אנשים רציניים.

[locomotive]

סלאם עלייך פנדוב, אני חושב על סיפור משפחתי מעניין אך בינתיים יש לי סיפור קצת אחר.

 

ברווז,נהנתי לקרוא את הסיפור שלך -לקום עם חיוך שווה מיליון דולר ! תרשה לי לחלוק

סיפור קטן שנזכרתי בו גם לנוכח העובדה שלפני מס' ימים היה כאן בחור שהגבתי לו לגבי עבודה בחו"ל

רק שהפעם הרחיב מעט.

 

לפני מס' שנים הייתי צמא לשינוי,עבדתי באותה העבודה כמו היום (מעמד קביעות) והשגרה הרגה אותי .

עד שהגעתי לנקודה שאמרתי 'עד כאן'.

התפטרתי מהעבודה ,מכרתי את הרכב והרהיטים וקניתי כרטיסי טיסה לי ולאישתי,

הכל היה מאוד מיידי ולפני שהספקתי לומר "ת'נקס א מיליון" כבר נחתנו באירלנד המדהימה.

 

הצטרפנו לצוות של מכירת ציורי שמן מדלת לדלת ,הייתי חדור מוטביציה והכסף לא מיהר לאחר-

שכר שבועי ישראלי ביום אחד של עבודה.

בנוסף לציורים מכרתי הרבה שקרים,הייתי מאוד ממולח וראיתי מטרה ברורה מול העיניים ,אך

המצפון התחיל להעיק .

 

בלילות שם הייתי יושב עם עצמי וחושב,משהו היה שם מתחת לאף ולא ידעתי להצביע עליו

עד שלפתע המטבע נפל!

ביום ממוצע התדפקתי על 150 דלתות ,הרבה טריקות בפנים,הרבה דיבורים לחינם ,הרבה מהרבה

והכל בשביל למכור 5 ציורים ולהשיג את היומית השבועית.

הבנתי לפתע שיש מכנה משותף לכל הדלתות שהגעתי אליהם ,לכולם היה את אותו צלצול פעמון (בזזזזזזזז)

זה לא כל כך מפליא כי אירלנד היא די הומוגנית : הבתים זהים,החצרות זהים,לכולם אותו סוג כלב בחצר,

גם הנשים נראות אותו הדבר ,כך שצלצול זהה הוא טיפה בים ,אך לישראלי זה פתח להזדמנות.

 

ניגשתי מהר לחנות כלבו מקומית והתעניינתי בפעמונים ,המוכר הציג בפניי מס' פעמונים ובינהם פעמון מדליק

עם אופציה ל 16 מנגינות בעלות של 25 יורו.

רכשתי אותו ויצרתי קשר עם היבואן שפרטיו הופיעו במדבקה האחורית ובעזרת חבר תושב אירי ביצעתי הזמנה

של כמה מאות יחידות בעלות של כ 5 יורו ליחידה.

 

נטשנו את צוות הציורים ועברנו לתקופה קצרה לבית החבר ושכרנו רכב,

בנינו פרזנטציה משעשעת והחלנו למכור את הפעמונים מדלת לדלת .

המכירה הייתה קלה,באוירה קלילה ומצחיקה ובמחיר שווה כיס של 35 יורו ליחידה לא כולל טיפים נדיבים על

ההתקנה וארוחות ערב שהיינו מוצאים עצמנו מוזמנים אליהם בבית האירים המדהימים.

 

לבסוף חזרנו לארץ-מרוצים ,עם כסף (והרבה)וחויות (מלבד ציורי השמן -יימח שמם)

קיבלו אותי בזרועות פתוחות בחזרה לעבודה ,הקביעות לא איחרה להגיע שוב ,קודמתי למנהל מחלקה

מאוחר יותר וכמובן השגרה ההורגת מצאה אותי שוב בסיבוב.

[edan82]

לגבי קאוצ'ינג.

השני סנט שלי?

אני לא מאמין בתחום שנקרא קאוצ'ינג. אני מאמין שאדם הוא מספיק חזק כדי לשנות דפוסי התנהגות כשהוא הבין שהוא טועה או שהתנהגותו לא מביאה אותו לאן שרצה. לעיתים צריך דחיפה בכיוון הנכון, כן, אבל לא ממדריך בתשלום- אלא מאדם שמכיר אותך במשך שנים.

אני שואל את השותף שלי (מזכיר: חבר ילדות שלי מזה 15 שנה) מדי פעם במילים האלה: "איזה סדרה אני ארצה לראות?" (מבין חדשות שאני לא מכיר). כל המלצה שלו בול תואמת לטעם שלי. אותו דבר עם מוזיקה, וגם אותו דבר עם דברים קונקרטיים יותר.

 

 

אתה מפספס את העניין של קואצ'ינג....

 

הרבה פעמים אנשים בטוחים במליון אחוז שמה שהם עושים נכון, הם לא טועים והם לא רואים דבר מלבד דרכם.

יש פעמים שאנשים כן מבינים שמה שהם עושים לא נכון וצריך לשנות, אבל לא יודעים מה הדרך הנכונה להתנהג.

 

כאן נכנס המאמן לתמונה, בעזרת הנסיון שלו הוא מאבחן אותך, לפעמים הוא יזרוק לך את האמת בפרצוף כמו שהיא ויגיד לך שמה אתה חושב שאתה עושה נכון- אתה בכלל לא מבין כלום ואתה הולך בדרך שהפוכה 180 מעלות.

לפעמים הוא פשוט ינחה אותך איך כן להגיע למטרה אותה הצבת וכו'.

 

חבר ילדות שלך לא יכול להיות לעולם קואוצ'ר שלך מסיבה פשוטה:

 

הוא לא אובייקטיבי, הוא אולי יפחד לקלקל את החברות שלכם אם יהיה חריף מדי כשיגיד לך שהעסק שפתחת רק מפסיד כסף ואתה חופר לעצמך בור כשאתה בכלל בטוח שהעסק פגז ומכניס "ימבה" כסף. (כמובן סתם דוגמא).

 

מאמן אישי לא נכנס לשיקולים כאלה, הוא לא מנסה להיות חבר שלך, הוא מנסה נטו להדריך אותך.

[locomotive]

לעולם לא ראיתי עצמי פונה לכיוון של עזרה חיצונית בחיי האישיים ,אך אני חייב להודות שזה תורם-

במיוחד לאור העובדה שניסיונות העבר היו מעט מרירים (למי שזוכר את ה"חבר השותף" לדוגמה).

 

עדיין לא חשפתי את הכיוון שלי כי אני עדיין מחדד את חוד החנית ,אבל כן הוכל לומר

שאני פונה לכיוון העשייה , היצירה ,העץ ,הבנייה ,הזיעה,החתכים .

כל זאת מתוך תחושת סיפוק עצמי,

כל זאת מתוך המחשבה שבישראל של היום ישנו מחסור בידיים עובדות ויוצרות -

יש לי ניסיון של שנתיים בעברי כדפס,תפתחו בית דפוס ותחפשו דפסים ,

הרבה מקצועות הולכים ונעלמים.