שלום, אני עושה מחקר על המפגשים והאהבה למכוניות, אשמח לעזרה

[Aliensof500]

וואו... תודה.... אתם יותר ממקסימים!!

לאלה מכם שכתבו על העניין כי מדובר בתחביב, כולכם מסכימים איתי שזה תחביב יוצא דופן ?

גם לי יש תחביבים והרבה... אבל אף אחד מהם לא צורך את כמות ההשקעה, הנתינה וכמובן הכסף שהתחביב שלכם צורך...

לפי מה שהבנתי ישנם אנשים אמידים שעוסקים בתחביב זה, אך יש כאלה שלוקחים את הכסף הזה ממקומות שאין..

בנוסף, במפגשים שהייתי כבר מספר פעמים, מאד בולט שמדובר באנשים קבועים.

 

עדי אני לא מסכים איתך שמדובר על תחביב יוצא דופן.

לפני שהיתי בתחום אספנות הרכב עסקתי בשיפורי רכב למכוניות חדשות וגם התחביב הנ"ל עולה הרבה כסף.

וגם מי שעוסק בצניחה חופשית ישקיע כמה עשרות אלפי שקלים על ציוד ועל שיעורים.

לפי דעתי מדובר פה על אהבה לרכבים האלו, רכבים שלא נוצרו על ידי כלכלנים ורואי חשבון אלה על ידי מעצבים ומכונאים שמה שעניין אותם זה הרכב ולא כמה זה יעלה לחברה.

אני מציע לך במפגש הבאה לבקש לנסוע באחד מהרכבים ואולי תביני מה ההבדל בינם לבין מזדאה 3.

(אם תגיעי למפגש הצפון אני אתרום את הרכב שלי לנושא).

כמו כן יש תמיד את החלק של המכונאות שגם די שונה מהרכבים החדשים, אני למשל הרבה יותר נהנה לעבוד על הטריומף שלי מאשר על היונדאי ואם היונדאי תתקלקל אני יעדיף להביא אותה למוסך מאשר לשבת ולתקן אותה.

וכמו שכבר הזכירו כאן יש את נושא הנוסטלגיה למרות שאני לא כל כך מבוגר והרכב שלי נולד 20 שנה לפני, הנסיעה,הריח,הרעש,ההרגשה גורמים לחזור לזמנים אחרים.

[D master]

שלום עדי,

 

הגישה שאני מציג בפנייך, יכול כי לא תועיל לך לחיזוק התזה שאת מנסה לגבש ולהוכיח, אך רצוי לא להתעלם מעובדות גם אם הן לא משלימות את הפאזל שמנסים להרכיב.

 

אני לא מסכים עם הקביעה כי העיסוק ברכבים ישנים כתחביב, יקר יותר וצורך יותר זמן, השקעה ומשאבים מתחביבים אחרים כהנחת מוצא.

 

זהו ללא ספק תחביב יקר אך קיימים הרבה סוגי תחביבים יקרים לא פחות (כגון: טיפוס הרים, אספני יצירות אמנות ועוד...) ולמעשה, אם חושבים על זה, כל תחביב, אם מתמידים בו, הופך בשלב מסויים לתחביב יקר.

 

לדוגמא, יש לי חבר שקנה זוג אופניים לפני מספר שנים בסכום של כ - 1000 ש"ח והתחיל לרכב על אופניים כתחביב סופי שבוע, ככל שעבר הזמן והוא נכנס לעניין יותר ברצינות הוצאותיו עלו פלאים ועד היום הוא הוציא למעלה מעשרת אלפים ש"ח על התחביב הנ"ל והזרוע עוד נטויה (אופניים מקצועיות הוא קנה ב 6000 ש"ח, אביזרי מיגון וביגוד,צמיגים אביזרי שינוע ועוד... ) כמו כן התחיל להתחרות בטריאלתרון ולרכב יחד עם קבוצת חברים שהכיר כתוצאה מן העיסוק בתחביב רכיבות ארוכות בסופי שבוע ובחגים.

 

דוגמא נוספת, חבר אחר התחיל לפני כשבע שנים לנגן בגיטרה לשם כך קנה גיטרה פשוטה ב 300 ש"ח ולקח כמה שעורי נגינה בעוד כמה מאות שקלים.

את מאמינה לי אם אספר לך שעד היום הוא הוציא על התחביב שלו מעל 25000 ש"ח?

 

אז תאמיני, כי היום ברשותו עוד 3 גיטרות, האחת ספרדית שנעשתה בעבודת יד ועלתה כמה אלפים השניה אקוסטית שעלתה גם היא כמה אלפים והשלישית חשמלית של חברת פנדר האמריקאית משנות ה - 70 אותה קנה במצב חדש והיא כפי שאת יכולה לתאר לעצמך עלתה עוד כמה וכמה אלפי שקלים.

בנוסף הוא מקדיש כל יום בממוצע כ- 3 שעות או יותר לנגינה והוציא עוד אלפי שקלים על שעורי נגינה ואביזרים נלווים כגון מגבר, אפקטים ועוד..

 

הרבה מאיתנו כאן שחובבים רכבי אספנות ישמחו ויסתפקו בתקציב של 20000 ש"ח לשם מימוש התחביב.

 

ככל שיימשך העיסוק והפיתוח של כל תחביב, כמעט, מגיעים לשלבים יקרים יותר ויותר, כך גם בתחביבנו אנו.

 

בכל תחביב, ככל שמוציאים ומשקיעים יותר זמן ומשאבים בתחביב הוא הופך יותר ויותר מרכזי בחיים בצורות כאלה ואחרות ופחות תחביבי (אם ניקח את חברי הנגן לדוגמא, יכול שבעתיד יהפוך לנגן ואומן יוצר וכך גם חובב רכבי אספנות יכול שיקים סדנא וכדומה) ולא משנה מה הוא עיסוקו העיקרי בחיים.

 

דרך אגב, סתם לשם השוואה בין המינים, אחותי חובבת נעליים והוציאה עשרות אלפי שקלים על מעל מאה זוגות נעליים שרכשה ושאת חלקן לבשה פעם אחת בלבד.

ולא נדבר על חדר שלם שאבי הקדיש לה ומילא אותו במדפים לצורך אחסון הנעליים.

[reuven]

אני הייתי חוקר (ולא בצורה אנטרופולוגית) מה הייתה כמות התגובות אם מעלה הנושא היה "עדי סטודנט" .

[אבי נוף]

אני הייתי חוקר (ולא בצורה אנטרופולוגית) מה הייתה כמות התגובות אם מעלה הנושא היה "עדי סטודנט" .

 

ראובן,

 

אם עדיין לא הבנת, פותח השרשור הוא למעשה עדי גולדנברג מהמפגש בצפון.

 

ביי, אבי.

[gilcom]

צודק במאה אחוז ...

[oldcar]

היי עדי!

המיסתורין עוד רב, ולא ברור מהיכן את בארץ.

לא סיפרת לנו מה את אוספת.

לעצם הענין; בני האדם מתחלקים לשתי קבוצות: "אספנים, ו- "לא אספנים". מי שאספן מבין כל אספן אחר זה פשוט "ראש אחר".

מי שלא אספן לא יכול להבין ונשאר אדיש.

יש אספנים שאוספים רק דבר אחד ויש כאלה שיש להם הרבה אוספים.

יש "שיהרגו" כדי למצוא או לקבל את מה שחסר להם ויש יחכו עד שימצאו או לא ימצאו.

סל של של דמויות.

אם את מצפון הארץ את מוזמנת למפגש הצפון

[adig1971]

ראובן,

 

אם עדיין לא הבנת, פותח השרשור הוא למעשה עדי גולדנברג מהמפגש בצפון.

 

ביי, אבי.

 

 

אבי קראתה בשמי ?

[אבי נוף]

אבי קראתה בשמי ?

 

היי עדי

 

תזכירי לי בבקשה מי את ???

 

שבוע מתוק

אבי.

[adig1971]

היי עדי

 

תזכירי לי בבקשה מי את ???

 

שבוע מתוק

אבי.

 

שלחתי לך תמונה במייל, בטח אתה כבר לא זוכר איך אני ניראה, מפאת גילך המופלג ........

[דורוןא]

כנסי בבקשה לשרשור הזה . אולי תשני את דעתך על כך שזה תחביב של גברים ,אצלי זה משפחתי.

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=195630&highlight=%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%A7%D7%94

[נמרוד רחמימוב]

כסטודנטית לאנתרופולוגיה, את בוודאי מודעת לכך שנושא זה הוא מורכב מאוד, ושאין תשובה הנכונה לכל אספן. לכל אחד יש את סיבותיו לאספנות, ולרוב הוא אינו מודע להן באופן מדוייק, אם כי רבים מאיתנו קוראים לאוסף "המחלה" או "השריטה".

 

אספנות באופן כללי היא תופעה זכרית שמבטאת את הצורך בסיפוק אנאלי לפי Fenichel, או את הקונפליקט שבין דחפים ארוטיים מודחקים לסופראגו לפי Abraham . פחות מ 5% מאספני הבולים למשל הן אספניות, ובד"כ מדובר באספנות משותפת עם אב או בן זוג, שנובעת מצורך בקשר עם האספן ולא עם האוסף.

 

גם פרויד סבר שאספנות נובעת מחסר בקשר אינטימי, והצביע על כך שגברים רווקים אוספים חפצים, בעוד שנשים בודדות אוספות חתולים או חברות רווקות אחרות. מונסטרברגר לעומת זאת טען שחפצי האספנות דומים ל transitional objects ונוטעים ביטחון אצל האספן כהגנה מחרדת הנטישה מהאם.

 

בחירת מושא האספנות היא נושא מרכזי ומעיד על אופיו של האספן והצורך הנרקסיסטי שלו בהבדלתו מאחרים. אספני מכוניות מרגישים מיוחדים כבעלים של מכוניות מיוחדות, ולכן רובנו שואפים להציג אותן לראווה בפני אחרים. בחירת המכונית הספציפית בדרך כלל קשורה לחוויות ילדות שונות וצרכים מודחקים מתקופה זו. לי למשל יש מכוניות מטווח קטן של שנים מסוף שנות השישים ועד לאמצע שנות השבעים - שנים חשובות בהתפתחותי הרגשית, שבהן כנראה פיתחתי חסך כלשהו עליו אני מפצה כיום.

 

מאחר ואספנות באה לפצות על חסר או אכזבה מקשרים אנושיים, הרבה אספני המכוניות אוספים עוד משהו, כי הצורך לא בא על סיפוקו רק באוסף אחד, והתפרשות על מספר אוספים נותנת אפשרות רחבות יותר - כמו חוג חברתי שהוא הרחבה של ידידות אישית.

 

נקודה מענינת היא האספנות של חפצים משומשים. יש אספנים שיעדיפו את מכוניותיהם העתיקות מחודשות ונוצצות, בעוד שאחרים יעדיפו משהו משומש ובלוי. מעבר לעניין הכלכלי (שיפוץ רכב הוא דבר יקר מאוד), הבחירה משקפת הבדל בין צורך בשליטה על החפץ לבין השימוש בו למטרות רגשיות. דוגמא מצויינת לזה הוא התמהוני המיתולגי שעולה כאן מידי פעם באופן זה או אחר. בבעלותו גרוטאה בלה שאיננה שווה יותר מכמה מאות שקלים, והוא מפרסם אותה למכירה בעשרות אלפים רבים. כולם מתפלצים מהמחיר המופקע, וכועסים למה הוא נותן לפגר להירקב במקום למכור אותו במחיר ריאלי לאספן אוהב שישפץ אותו. מבחינת התמהוני, המחיר שביקש הוא מחיר ריאלי לגמרי שמבטא לא את הערך הכלכלי של המכונית בשוק החופשי, אלא את מחיר אבדן השליטה על החפץ שיחוש אם יעבור לידי אחר.

 

בהצלחה בעבודה,

 

נמרוד

[Yishay]

כסטודנטית לאנתרופולוגיה,

 

נמרוד

 

נמרוד

 

בדרך כלל אני מצליח להבין מה אתה כותב.....

 

ישי

[ג'רמי]

אני לא מבין כלום באנתרופולגיה או פסיכולוגיה, אבל אני כן יודע משהו על אהבה למכוניות ועל מפגשים.

אומנם אני לא מבאי מפגשי האספנות מאחר וכשהייתי בארץ לא היתה לי מכונית אספנות, אבל הייתי מגיע קבוע למפגשים אחרים שקשורים במכוניות.

 

מכוניות (ובאופן ספציפי - מכוניות עתיקות) זה תחביב כמו כל תחביב אחר, ובדר"כ אנשים עוסקים בתחביב שלהם לבד או עם חברים קרובים.

אבל המפגשים זה משהו אחר (לפחות בשבילי).

האנשים שנמצאים איתי ולידי במשך רוב הזמן (בית, משפחה, עבודה, חברים) לא מתעניינים בכלל בתחביב שלי, וברגע שאני מתחיל לדבר על מכוניות אני מתחיל לקבל מהם כל מיני מבטים ודחיפות במרפק. "אויייש. עוד פעם הוא מתחיל עם המכוניות? איך נצא מזה?".

 

המפגש הוא המקום שבו אני יכול לדבר על מכוניות כמה שאני רק רוצה, בלי שאף אחד ישתעמם ממני, יסתכל עלי במבט מלא רחמים או ידחוף לי מרפקים. זה המקום בו אני יודע שכולם מבינים אותי ומרגישים כמוני.

בקיצור, המפגשים הם כנראה החלק ההכי קטן של תחביב המכוניות עבור אנשים רבים (ולטעמי מי שבשבילו המפגשים הם העיקר, הוא לא באמת חובב אמיתי)

[עדי-סטודנטית]

אוקיי...

אין לכם מושג כמה אני לומדת מכם...

אז ככה, דבר ראשון אני אכן בת- שזה מצחיק ש-פה חלקכם חושבים שזה יתרון, בעוד שבמפגשים אני סוג של חייזר שאף אחד לא מבין מה אני עושה שם....כי אני לא יודעת מה זה קורבורטור ומה ההבדל בין המנועים של שנות ה-40 לשנות ה-50....וכנראה עוד דברים רבים אחרים...

דבר שני- אני ממרכז הארץ, ישוב ליד פתח תקווה.

דבר שלישי- תודה רבה רבה רבה!!!! אתם באמת מביאים לי זוויות רבות ושונות- וזה שאתם סותרים את נקודת המוצא שלי (לדוגמא- שסתרתם שזהו לא התחביב היקר היחיד)- זה רק עוד יותר טוב, כי נקודת המוצא הראשונית שלי- היא שאני לא באמת יודעת כלום על התחביב שלכם- בעיקר כי הוא שלכם ולא שלי...

[עדי-סטודנטית]

עדי אני לא מסכים איתך שמדובר על תחביב יוצא דופן.

לפני שהיתי בתחום אספנות הרכב עסקתי בשיפורי רכב למכוניות חדשות וגם התחביב הנ"ל עולה הרבה כסף.

וגם מי שעוסק בצניחה חופשית ישקיע כמה עשרות אלפי שקלים על ציוד ועל שיעורים.

לפי דעתי מדובר פה על אהבה לרכבים האלו, רכבים שלא נוצרו על ידי כלכלנים ורואי חשבון אלה על ידי מעצבים ומכונאים שמה שעניין אותם זה הרכב ולא כמה זה יעלה לחברה.

אני מציע לך במפגש הבאה לבקש לנסוע באחד מהרכבים ואולי תביני מה ההבדל בינם לבין מזדאה 3.

(אם תגיעי למפגש הצפון אני אתרום את הרכב שלי לנושא).

כמו כן יש תמיד את החלק של המכונאות שגם די שונה מהרכבים החדשים, אני למשל הרבה יותר נהנה לעבוד על הטריומף שלי מאשר על היונדאי ואם היונדאי תתקלקל אני יעדיף להביא אותה למוסך מאשר לשבת ולתקן אותה.

וכמו שכבר הזכירו כאן יש את נושא הנוסטלגיה למרות שאני לא כל כך מבוגר והרכב שלי נולד 20 שנה לפני, הנסיעה,הריח,הרעש,ההרגשה גורמים לחזור לזמנים אחרים.

 

מה בזה גורם לך לחזור לזמנים אחרים?

ודבר נוסף- "האהבה שלך היא לא האהבה שלו.."- מכירים את השיר?

אז האהבה שלך לשפץ, היא לא האהבה של אנשים אחרים (שלפי המפגשים הבנתי) שמייבאים רכבים ב-200-300 אלף דולר, וזו לא האהבה של צעירים- שמגיעים לשם לעשות חריקות עם הרכבים המודרנים המעוטרים בספוילרים ו2 אגזוזים....

מישהו רוצה לפרט, לנמק ולהרחיב?