פיצוץ אוכלסין בישראל בקרוב - זו עובדה מוגמרת

[חן ג.]

הרי כולנו יודעים פעם היה מוסרי (ברוח התקופה דאז) לעשות ככה וככה (אונס, הרג, עבדות, השמדת עם) והיום, בחברה המערבית, לא. חלקנו ניסה להתפלפל סביב זה אבל ההיסטוריה לא משקרת, ומכחישיה מעידים יותר על עצמם מאשר עליה.

 

אני לא מכחיש היסטוריה. אני היסטוריון. שני תארים והשלישי בדרך. אני לא יודע איזה הסטוריה אתה קראת אבל בזו שאני מכיר אין חברה שבה מעשים כמו אונס או הרג היו מוסריים.

[hans]

מתקשה להבין? אסביר לאט באמצעות דוגמה לשאלה טעונה: "מתי רצחת את אשתך?". אם טעיתי במונח אתה מוזמן לתקן.

[יבגניפ]

בשמחה.

אתה זוכר מה באמת שאלתי?

שאלתי מה דעתך על מדיניות היחס לפליטים של מדינת ישראל - במקרה הסורי וזה האפריקאי, והאם אתה חושב שיש להעניק אזרחות אוטומטית לכל אדם שמגיע לכל מדינה בעולם - ולא משנה מה הסיבה?

שאלות טעונות? מקבילות ל"למה רצחת את אישתך?"?!

 

והסברתי גם למה אני שואל.

 

ההתנשאות הלא מובנת שלך היא אפילו לא ה-issue כאן. יותר חוסר היכולת להפנים שאתה, אני, כולנו כבר לוקחים חלק בהחלטות שלכאורה כל כך מזעזעות אותך. פשוט כלפי אוכלוסיות אחרות, שמבחינתך הן לא חלק. ואם אתה בעד ביטול הגדר והגבולות וכו' - אני מסיר את הכובע, אבל אתה במיעוט. מיעוט קיצוני.

 

עכשיו, זה בסדר. אני מבין למה השאלות כל כך זעזעו אותך. כי זה מצב קיים, נושא "טעון" והכי חשוב - מדובר כאן על אנשים היפותטיים שהם כן חלק מהחברה שאתה מזדהה איתה. ושים לב שגם עופר התייחס לזה, גם כשהוא כתב לי שבמקרה הפרטני של החרדים - שהם סתם דוגמא לויכוח קונספטואלי - הם כן חלק מהחברה, וגם בהודעה אחר כך, לה עשית אפילו לייק, בה הסביר (די בצדק) איך בני אדם מאז ומעולם נתנו יחס שונה לאלו שהם חלק ואלו שלא.

 

ואתה, כאמור, אולי במיעוט קיצוני שלא עושה את החלוקה הזו, ולא רוצה לענות לי, אבל בסתר פעיל במרק לוינסקי ולפעמים מפגין לטובת פתיחת הגבול בגולן. ואולי לא. ואם אתה לא, אז אתה, בדיוק כמו כולם, לוקח חלק יומיומי פעיל בחלוקה הדיכוטומית של האנושות.

 

וזה לא הופך אותך לרוצח. כמו שהגישה שלי - שמדבר על הריונות פוטנציאלים מלכתחילה, כן? - לא הופכת אותי לרוצח.

 

ככה זה. עולם מורכב. מקווה שעזרתי.

 

עריכה:

האנס, קבל:

המדינה פועל למנוע קשרים זוגיים בין עובדים זרים.

בעבר הלא רחוק נהגה המדינה לגרש עובדות זרות בהריון.

שוב, הכל סובב סביב גבולות חמקמקים למדי של שייכות.

עריכה אחרונה ב-27 לספטמבר, 2017 על ידי יבגניפ

[oryo]

אני לא מכחיש היסטוריה. אני היסטוריון. שני תארים והשלישי בדרך. אני לא יודע איזה הסטוריה אתה קראת אבל בזו שאני מכיר אין חברה שבה מעשים כמו אונס או הרג היו מוסריים.

רומאים:

According to the Roman ius gentium ("law of nations" or international law), inhabitants of a conquered town were spared personal violence if the war or siege ended through diplomatic negotiations. But if the army victoriously entered the town by force, the conquering men would rape women, girls, and sometimes boys of the defeated peoples as one of the spoils of war.

 

עבדות בארה"ב:

Slavery in the United States encompassed wide-ranging rape and sexual abuse.[2] Many slaves fought back against sexual attacks, and some died resisting them; others were left with psychological and physical scars.[50] "Soul murder, the feeling of anger, depression and low self-esteem" is how historian Nell Irvin Painter describes the effects of this abuse, linking it to slavery

...

Rape laws in the south embodied a race-based double standard. Black men accused of rape during the colonial period were often punished with castration, and the penalty was increased to death during the antebellum period;[51] however, white men could rape female slaves without fear of punishment.

 

לגבי רצח, אני *מקווה* שהיסטוריון בדרך לדוקטורט מסוגל לחשוב על דוגמא כלשהי בה רצח היה 'מוסרי' ו'נכון' בחברה מסוימת, לא כ-ז-ה מזמן... אפילו היו כמה רפרנסים לדוגמא הזו כלפי חלק מהמשתתפים ה'לא מוסריים'.

 

ולפני שאתה מסביר לי למה ואיך הצדיקו החברות האלו בפני עצמן את האונס והרצח, ע"י דה הומניזציה וכו' - אנא, באמא שלך, זכור: לא מעניין הכיצד פלוני מצדיק לעצמו את כללי המוסר העקומים שלו (לשיטתי), כאילו, מעניין - אבל זה לא בסקופ של הדיון ולא רלוונטי לארגומנט שלך.

 

הטענה שלך היתה מאוד ברורה: "אין חברה בה הרג או רצח היו מוסריים"

ואתה פאקינג היסטוריון

מה נסגר

 

(ובקצרה:

1. טענה - "אין חברה בה אונס היה מוסרי"

2. דוגמא נגדית - עבדות

3. הפרכה - טענה לקויה

מש"ל)

 

אגב לא צריך ללכת כזה רחוק בהיסטוריה, קצת למזרח יש ארגון בו רצח ואונס זה ממש מקובל ומתבקש (=ומוסרי). אבל שוב, מי שלא מבין שמוסר אינו דבר סטטי המקובל וזהה על כל האנושות כי "ככה", פשוט לא יבין... יותר מדי מושקע רגשית בטיעון

[falou]

אני חולק על נקודת העצירה שלך. משתי הסיבות.

האחת היא, שאתה לא מיושב עם עצמך אם אתה מאמין במושג קדמה או לא. ולכן, אתה שופט מעשים בתוך קונטקסט מוסרי על - זמני, איפה שאני לא. ואתה אולי לא כותב את זה כך, אבל מאוד עולה מהכתיבה שלך שאתה חושב שאתה נמצא קרוב מאי פעם ל״זיקוק״ מוסר אוניברסלי כלשהו, בעוד שזה משהו שאי אפשר להוכיח, בטח לא לוגית. ואני אומר: פשוט תשאיר מקום לספק. העובדה שאתה מסוגל לבקר את העבדות לא נובעת מיותר קרבה ל״אמת״, מאידך, דברים שנראים לך לא מוסריים בעליל עכשיו, יכולים להשתנות במרוצת השנים, והפאלו של שנת 2500 יקרא את השרשור הזה ויזדעזע ממה שכתב פאלו של 2017.

 

אני מניח קדמה ואני מניח שינוי, ויש שינוי כל הזמן, אבל בני אדם משתנים (בטח שכיום) הרבה יותר לאט מהקדמה. עדיין יש בנו מנגנונים (והרבה!) שמשותפים לנו וליונקים פשוטים ביותר, והם מכתיבים את מי שאנחנו לא פחות מהדעת המודעת. למשל, הכמיהה הפיסית שלנו למלח, שגורמת לנו לצרוך הרבה יותר מלח ממה שטוב לנו.

הסביבה כבר מספקת לנו מלא מלח ובקלות, אבל המנגנון הפיסיולוגי... הוא לוקח את שלו.

 

לכן אנחנו לא משתנים כ"כ מהר. יותר נכון זה שאנחנו בונים את הסביבה שלנו בהתאם למנגנונים העתיקים.

למשל, גבולות.

זו תכונה אנושית בסיסית לחיות בתוך מערכות חברתיות עם רמת סגירות, שמתקיימות בהן היררכיות. זו נטייה חייתית בבסיסה. מידת הפתיחות של הגבול משתנה כל הזמן, בהתאם לנסיבות, כמו גם מבנה החברה. כשיש מעט מדי אחידות, היא נוטה לבזר (תראה את האיחוד האירופאי, שמתקשה ליצור מנגנון אחיד, לדעתי, בגלל הניתוק הרב מדי שמרגישים האזרחים מהממשל המרכזי).

בכל חברה יש אנשים שיש להם נטייה יותר לשמור על הסדר הקיים ועל גבולות סגורים (שמרנים) ויש כאלו שמחפשים לחדש ולפרוץ את הגבולות, להרחיב אותם ואפילו לפתוח אותם (ליברלים). אם אתה אחד או השני, תלוי במידה רבה באופי (הטמפרמנט) הבסיסי שלך.

 

לכן היישום של אותם ערכים אוניברסלים שאני מזהה אותם, משתנה כל הזמן.

 

פתיחות מינית וריסונה היא גם פונקציה של ערכים של שמרנות מול פתיחות, אבל לשמרנות מינית יש יתרונות מאוד ברורים, חברתית (שומר על נשים), תברואתית (מחלות מין) ונפשית (ביטחון זוגי). למשל, השמרנות הויקטוריאנית, יש סברה שהיא תולדה של שכיחות העגבת. ואז פתאום אתה מכניס גורם כמו הגלולה לסביבה ו... אופס, צריך להעריך הכל מחדש. כמעט הכל, כי זה שאישה יכולה להיות מתירנית מינית, לא אומר שכל מנגנוני הברירה הטבעית שהביאו לקיומה עד היום מסונכרנים עם היכולת החדשה הזו, לא יותר מאשר יכולת להגיע לחלל אומרת שהגוף שלנו יכול לחיות באפס כבידה...

אז מתמודדים.

 

ואני גם טוען שחברות שמחזיקות בעקרונות מוסריים מערביים, מסוגלות לטפל בשינויים טוב יותר. אבל זה עניין אחר...

 

ובתוך זה, נמצאת גם הגישה הפילוסופית - התולדה של נפלאות המודרנה ומלחמות העולם - שקיום אנושי כשלעצמו הוא לא בהכרח כזה דבר נפלא ומבורך מתוך עצמו.

 

זה מה שכתבתי לך קודם, שלדעתי הבסיס של הדחפים הללו מקורו בתחושה שקיימת שהקיום לא טוב, שהחיים לא טובים. הארכיטיפ של הנבל המיתולוגי, בבסיסו עומד סבל שמוביל אותו לדחף לביטול החיים (מה שקראתי קודם "רצחנות"). זה קיים בתנ"ך, בנצרות, זה קיים בקומיקס, בקולנוע, וזה קיים במציאות. השטן אמיתי, במובן הערכי של המילה. לפעמים הרע רוצה להשמיד את כל החיים, לפעמים רק את אלו שלא עומדים בקריטריון האיכות שלו.

זה לא מוטיב חדש באנושות. הוא חלק אינטגרלי מהיותנו יצורים שיכולים לא רק לחזות את מותנו, אלא גם את סבלנו, וזה מקור התעוקה הקיומית שלנו (ראה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A7%D7%96%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D)

 

האחד הוא, שבמסגרת שינויים מוסריים שעוברת חברה, הבאת ילד לעולם היא כבר מזמן לא ערך עליון אצל אף אחד (חוץ מאנשים דתיים לרוב, שהמוסר שלהם מוכתב על ידי קודקס די ברור ולא כזה משתנה בעמדות הבסיסיות שלו).

 

זה ממשיך את הרעיון שבטאתי בפסקה הקודמת. הבאת ילדים זה לא הערך הבסיסי, הערך הבסיסי הוא שיש לחיות את החיים כאילו הקיום הוא טוב, אחרת הוא הופך מהר מאוד ללא טוב. הבאת ילד לעולם היא האקט הכי מהותי של ההכרה בכך שהחיים הם טובים.

 

וברור שמבחינה אבולוציונית, אנשים וחברות שלא קיבלו את ההתנהגות הזו כחלק מההתנהגות הרצויה להם... פשוט נכחדו. ביום בו נוכל לעצור את ההזדקנות והמחלות לגמרי או, לחלופין, לגדל אנשים באופן מלאכותי או, לחלופין, לנוע במהירות שקרובה למהירות האור ולהתקיים במס' מקומות וזמנים במקביל... כל המשמעות של מה שאני אומר תשתנה באופן מהותי.

אבל אנחנו עדיין רחוקים משם.

 

והשני הוא, שלא צריך להיות נאו נאצי, כדי להבין שאנשים טועים גם בשיקול הזה, כמו שהם טועים בדברים אחרים. ולא צריך להיות נאו נאצי כדי להבין שאצל חלקם הגישה לנושא היא בכלל דתית או אידיאולוגית, וההשלכות שלה, לטווח הרחוק, הן נוראיות, גם כי ההתייחסות לילדים היא ככלי שבא לשרת וגם כי את המחיר ישלמו גם כל השאר.

 

לא הבנתי מה הטעות, מה ההשלכות ומה ילדים אמורים לשרת?

[falou]

הדיון כאן מזכיר לי דיון אחר שהיה בפורום, בו כמה חבר'ה הסבירו לי פעם אחר פעם ש"כשל המהמר" הוא נכון מתמטית - קרי שאם אתה משחק ברולטה ויצא מלא פעמים שחור ברצף אזי שישנה הסתברות גבוהה יותר שההימור הבא יצא אדום

 

עמוד אחר עמוד הופיע עוד ועוד הסבר, על למה זה לא נכון, פעם באינטואיציה פעם בהקבלה פעם במתמטיקה... בסוף נפל האסימון לאחד המשתתפים. יש דעות שכל אחד יכול לבחור, ויש מתמטיקה שנכונה לכולנו (ובמקרה דנן, לוגיקה)

 

אני לא חושב שזה בר ביצוע כאן

 

 

מה שאתה לא מבין שאתה לא יכול ללמד מהמר כפייתי להכיר בכשל המהמר. אתה יכול לשים אותו בכיתה וללמד אותו את הלוגיקה שלך שלוש פעמים ביום, ואת נפשו לא הבנת ולא בעייתו לא פתרת. לכן, אם אתה מחפש לטפל בכפייתיות שלו, מתמטיקה של ההימורים זה הכלי הלא נכון. אתה מביא פטיש לשיעור ציור.

או במילים אחרות, זה שמצאת שפה לתאר את ההתנהגות האובייקטיבית של המציאות, לא משפיע בכלל על המציאות של הסובייקט.

 

אתה יודע מדע, במדעי ההתנהגות אתה קלולס.

אין לך איך לפתור את הבעיה.

 

הכלי הנכון לבחון את הבעיה הוא פסיכולוגי/התנהגותי, ושם אין תשובות חד משמעיות, כי הבעיה של מהי הנפש וכיצד היא עובדת, עוד רחוקים מלהבין אותה במונחים חד משמעיים. במילים אחרות, אין שום הסבר מדעי למהי "הכרה". רק תיאוריות וסטטיסטיקות של התנהגות, שברמת מדעי ההתנהגות הן מובהקות דיין, אבל מבחינה מתמטית הן רחוקות מלתת תשובה חד משמעית.

[ליין מן]

,,,,,

 

לגבי רצח, אני *מקווה* שהיסטוריון בדרך לדוקטורט מסוגל לחשוב על דוגמא כלשהי בה רצח היה 'מוסרי' ו'נכון' בחברה מסוימת, לא כ-ז-ה מזמן... אפילו היו כמה רפרנסים לדוגמא הזו כלפי חלק מהמשתתפים ה'לא מוסריים'.

 

 

אגב לא צריך ללכת כזה רחוק בהיסטוריה,

קצת למזרח יש ארגון בו רצח ואונס זה ממש מקובל ומתבקש (=ומוסרי).

 

אבל שוב, מי שלא מבין שמוסר אינו דבר סטטי המקובל וזהה על כל האנושות כי "ככה", פשוט לא יבין...

יותר מדי מושקע רגשית בטיעון

 

אור .. האם הכוונה במשפט המודגש בכחול..

היא על האירגון קצת במזרח, הרוצח כיום במוסריות הכוונה מכיוון גבול סוריה.. ישראל

מאחר - ולהבנתי.. יבגני וחן מוחים ומבקשים בשם בשם המוסריות.. כך הבנתי,

פתיחת גבולות למעבר חופשי - ויש אפשרות כי רוצחים לא מוסריים, יכנסו גם לישראל...

 

האם כאשר אנו נפתח את הגבולות, הם יכנסו אלינו, ואנו נכנס אליהם.

אם-כך, אני רוצה גבולות פתוחים , לנגב חומוס בדמשק, אבל אני קצת חושש מהמוסר הרצחני שלהם.

 

זהו בלבלתם אותי בשם הבלבול, אני כבר לא יודע בעד מי אני , והאם אני מוסרי.

 

 

 

אייל.

עריכה אחרונה ב-28 לספטמבר, 2017 על ידי ליין מן

[יבגניפ]

זה מה שכתבתי לך קודם, שלדעתי הבסיס של הדחפים הללו מקורו בתחושה שקיימת שהקיום לא טוב, שהחיים לא טובים. הארכיטיפ של הנבל המיתולוגי, בבסיסו עומד סבל שמוביל אותו לדחף לביטול החיים (מה שקראתי קודם "רצחנות"). זה קיים בתנ"ך, בנצרות, זה קיים בקומיקס, בקולנוע, וזה קיים במציאות

 

(...)

 

הבאת ילדים זה לא הערך הבסיסי, הערך הבסיסי הוא שיש לחיות את החיים כאילו הקיום הוא טוב, אחרת הוא הופך מהר מאוד ללא טוב.

כאן הפער הקונספטואלי או הפילוסופי העצום בינינו.

לא תמיד אתה יכול לחיות את החיים כאילו הקיום הוא טוב.

לא יודע אם יצא לך לקרוא, אבל אחת מיצירות המופת של צ׳כוב היא ״חדר חולים מס׳ 6״, בה רופא ומאושפז בסוג של בית משוגעים מנהלים דיאלוג, והרופא טוען שאפשר וצריך להנות מהחיים בכל מצב ובכל מקום. והדיאלוג הזה נגמר כשהרופא עצמו מאושפז, מבין כמה הגישה שלו הייתה מנותקת ומת יום אחרי.

זה בדיוק זה.

ונכון, לגישה הזו, שצריך לחפש את הטוב בקיום, יש לה גם שורשים דתיים. זה מה שכתבתי גם בעמודים קודמים. ולכן, בעייני, ובניגוד כנראה למה שאתה חושב - הגישה הזו לא מייצגת את השטן. להפך. היא מייצגת את האדם עד כמה שרק אפשר. כי מה שחשוב בה זה מה שיש, כלומר מה שהוא מרגיש או חווה. ולא מטרה נשגבת העומדת בפני עצמה, חיצונית ומנוכרת לו.

לא הבנתי מה הטעות, מה ההשלכות ומה ילדים אמורים לשרת?

להביא ילד נכה לעולם, למשל. וכן, אני מכיר פרסונלית אנשים שהביאו ילד לעולם מכל מיני שיקולים, והודו, אחר כך, שהם טעו בשיקול שלהם.

לגבי מה הם אמורים לשרת - עוד ידיים עובדות, כמו במדינות עולם שלישי. עוד כח פוליטי, במקומות אחרים. הרי התחלנו מזה שדיברת על תכנון חברתי כמאפיין של משטרים חשוכים מהמאה ה-20. וכן, בברה״מ היו מעניקים מדליות לאמהות. וגם בגרמניה. כי ילדים הם קודם כל כלי. הם מבטיחים את העוצמה העתידית של החברה. וזה לא משהו שקרה רק שם. זה מושרש אפילו בתורה.

 

ועכשיו תכתוב לי שזה טבעי וביולוגי וכל חברה רוצה לשרוד. נכון. אני לא מציג את הגישה הזו כטובה או רעה. אני רק מחזיר אותנו שוב לנקודה שכולנו מסכימים עליה: יש חברות שונות בעולם. ואני לא חלק מהחברה החרדית.

[falou]

כאן הפער הקונספטואלי או הפילוסופי העצום בינינו.

לא תמיד אתה יכול לחיות את החיים כאילו הקיום הוא טוב.

 

אין לי זמן כרגע לתשובה מפורטת, אבל נכון. לא כל הזמן. אולי לא תמיד.

אבל זה האידיאל הדתי האוניברסלי של הדתות הגדולות.

תניח שכן.

תתנהג כאילו כן, גם כשלא.

כי אם ויתרת על זה, נשאר לך רק גיהנום, נפשי וחברתי.

[חן ג.]

מאחר - ולהבנתי.. יבגני וחן מוחים ומבקשים בשם בשם המוסריות.. כך הבנתי,

פתיחת גבולות למעבר חופשי - ויש אפשרות כי רוצחים לא מוסריים, יכנסו גם לישראל...

 

לא, זה לא מה שאני רוצה. ואני לא מתאר לעצמי שזה מה שיבגני רוצה.

 

 

הטענה שלך היתה מאוד ברורה: "אין חברה בה הרג או רצח היו מוסריים"

ואתה פאקינג היסטוריון

מה נסגר

 

אני חושב שצריך להבין שמוסר הוא "חוש" אנושי. הוא לא יצר לחלוטין בלתי נשלט. אדם יכול, בשמה של אידאולוגיה או אורח חיים שהוטמע בו, לכבוש את המצפון שלו ולעשות דברים איומים ונוראים.

 

זה לא אומר:

שאין לו חוש מוסרי שהוא נאבק בו כדי לבצע את מה שהוא מבצע.

שמה שהוא מבצע נתפס כמוסרי.

עריכה אחרונה ב-28 לספטמבר, 2017 על ידי חן ג.

[oryo]

אז הטענה שלך היא שכל 'אנשי השטח' הנאצים (לדוגמא) *ידעו* שהם לא מוסריים, *ידעו* שהם ה bad guys, ואז חיככו ידיים בהנאה והמשיכו במלאכתם?

או בקיצור, אתה חושב שהם היו טייפקאסט הנבל בסרט מצויר?

 

אז אני חושב שהם היו בטוחים שהם הכי מוסריים שיש (או חלקם, לפחות, לא מדבר על אלו ש'רק עקבו אחר פקודות' ושאר תירוצים).

 

זה מצחיק כי בתכלס גם אתה עושה דה הומניזציה, שזה ממש גרוע לא כי "אכפת לי מנאצים" (פחות...) אלא כי בלי *להבין* את ההיסטוריה אי אפשר ללמוד ממנה לחזור על עצמה. אני לא מאמין שאני צריך לומר את זה להיסטוריון, האירוניה כאן משעשעת++

[חן ג.]

אני לא אומר. זה מוכח.

 

פשעי המלחמה הנאציים היו מחליאים בעיני הנאצים עצמם, מהבכירים (לרבות היטלר, והימלר שהתעלף במהלך פעולה כזו) ועד פעילי השטח בהיקף נרחב. כל המעבר להשמדה בגז (שהיתה הרבה פחות יעילה מירי) היה אך ורק ממניעים כאלו.

 

כלומר, היה להם איזה קול שאמר להם שמשהו לא בסדר. אבל בשם האידאולוגיה שהוטמעה בהם - הם פעלו בניגוד לו.

 

גם כאב הוא חוש אנושי שאין עוררין לקיומו. אז, מה, אתה לא מסוגל לפעול בניגוד לו? מה, אישה לא דוחפת מתוכה אדם קטן למרות הכאב?

עריכה אחרונה ב-28 לספטמבר, 2017 על ידי חן ג.

[falou]

אז הטענה שלך היא שכל 'אנשי השטח' הנאצים (לדוגמא) *ידעו* שהם לא מוסריים, *ידעו* שהם ה bad guys, ואז חיככו ידיים בהנאה והמשיכו במלאכתם?

 

בדיוק.

 

איזו סיבה אחרת יש לתזז אנשים שאתה יודע שתוך חצי שעה יהיו בתוך תאי גזים ויומתו?

ותאי הגזים, בשביל מה שמו אותם?

כי חיילים לא עמדו במצוקה הנפשית של ירי המוני.

 

ואם אתה חושב שאנשים, יחד עם החוש המוסרי האינהרנטי שחן מדבר עליו, הם גם לא מפלצות בו"ז, אז אתה באמת לא מבין את הטבע האנושי.

[oryo]

הפוך גוטה, הפוך: זה רק אומר עד כמה הם האמינו ב"צדקת דרכם", עד שהיו מוכנים להקריב את ה"נוחות" וה"כיף" שלהם עבור המטרה הנעלה. ממש אלטרואיזם טהור, רק ברמה הפסיכופתית / חולנית.

 

אם מישהו היה מחנך אותם לא להאמין לאקסיומות, לשאול שאלות, לחשוב על האחר וכו' - אולי זה לא היה עובד.

אבל הסבירו להם שהמוסר הנאצי הוא-הוא המוסר העילאי והנכון, והם זרמו, וההיסטוריה ידועה. נדמה לי.

[יבגניפ]

אתם מדברים קצת בשפות שונות.

 

אני לא חושב שהנאצים ״ידעו שהם לא מוסריים״. זו הטענה הנכונה. הטענה הנכונה היא, שלפחות חלק מהם, התקשו בפועל לבוא ולרצוח חפים מפשע באופן מאוד ישיר, בגלל אותו החוש הבסיסי שחן ועופר טוענים שיש לכל אדם נורמטיבי, והוא, שרצח זה דבר רע.

 

אבל גם זו רק דוגמא. היו גם סיטואציות אחרות, בהן בני אדם רצחו בני אדם אחרים, בלי למצמץ ובלי לחשוב פעמיים.