גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[SlowRide]

"אנא צור קשר טלפוני" זה משפט שאנשים נורמליים לא אומרים אחד לשני. אולי "תתקשר בבקשה ל-" או רק מס' טלפון ובסוף "תודה, X".

משהו פה מריח לא טוב.

[ZX2.0]

דוויד, סיפור מעניין מאוד תודה על הכתיבה!

אני אישית לא אוהב אלכוהול (ואל תשאלו איך. אני רוסי מלא, ההורים כל שישי שותים משהו עם חברים שלהם) ויוצא שאני תמיד הנהג תורן בגלל זה. טוב נו אני לא באמת סובל וספרייט/פאנטה יותר טעים

אוף ראיתי כמה סרטונים ואם היה לי איזה 100k $ (והייתי גר באמריקה) הייתי קונה viper! הרכב הזה שנים מככב אצלי כאחד הרכבים הכי סקסיים והדור האחרון גם מתנהג לא רע בכלל (פרט לברקסים שהם לא משהו). חלום בעולם הגדול! אגב זה אומר משהו לגבי אם אני מעדיף viper על פני F12?

[הספגטי המעופף]

עירום במדיה? לא שידוע לי...אני מקווה שאין לי גיבוב כזה...

אני יותר מדי בשליטה ואף פעם לא בשליטה, אבל לא מגיע למצבים של שיכרות/סימום וכו', ואין לי הרבה קיבולת. אבל זה די חסכוני.

[saay222]

קיבינימט, כרגע דרכתי על שער NOT, זה פאקינג כואב.

 

נמאס לי, אני עובר ל-SMD.

[rupni]

האתר היה בשיפוצים שוב ?

ZX ברקסים זה לחלשים.

דיויד, למרות שאני אחרי אימון וזה לא טוב אני שותה בירה כדי לאזון את חוסר השתיה שלך (היה מישהו שאמר שהוא אוכל בשר בשבילך הטבעונים).

שי אפשר תרגום ?

חזרתי לקיבוץ אחרי שאכלתי (זה מדהים אין פה שום דבר פתוח, אורי מדוניה רוסה הולך לקבל בראש מחר) אכלתי איזה המבורגר, אכלתי כ"כ מהר שאני בכלל לא זוכר את הטעם.

בכניסה לקיבוץ יש שער ובדר"כ יש שומר שפותח וסוגר את השער (לכולם, הם אף פעם לא מסתכלים המפגרים האלה) אז הפעם הוא לא היה אבל השער היה פתוח, זה היה נראה לי מוזר אבל המשכתי, איך שבאתי להיכנס השער מתחיל להיסגר, האנסטינקט הראשון הוא לעצור אבל הבנתי שאו שאני עובר או שאני נשאר בחוץ הלילה, נתתי גז ונכנסתי, היה מפחיד אבל האוטו בסדר.

לילה טוב, מחר אני עובד (אני מתלבט אם לרדת אם האוטו או לא, מצד אחד אין לי טרמפ בבוקר [אפשר לרדת ברגל] ואני אעלה אחרי זה עם הריינג'ר, מצד שני קר לאללה בבוקר עם הריינג'ר, מצד שלישי אם אני יורד עם האוטו אני משלם את הדלק, טוב נרד ברגל ונקפא מקור, מה לא עושים כדי לא לשלם) [החלטה סופית תתקבל מחר בהתאם למצב הרגל שלי {אה כן, נחתתי על הרגל לא טוב וסובבתי את הקרסול, אני בקושי הולך}]

[בנצי]

הרשו לי לעשות קצת סדר.

 

למי שעוקב אחרי בפייסבוק, או פה בגיבוב, אני בחור שחיי בין דכדוך לפרצים מוזרים של אושר, בכללית אני בחור די שמח, שמחה עצובה שכזאת, כמו בסרטים הישנים של וודי אלן, אתמול החלטתי לחבק בקבוק של דרמבוי לחיקי ופשוט להתכרבל עם איזה ספר שמצאתי בספרייה של בניין (היורשת של רם אורן), שמתי מוזיקה רגועה והדלקתי את החימום בדירה, מישהו יקר עשה לי לייק לסטטוס בפייסבוק, המישהו היקר הזה (מגובב בחסד) הוא חבר שפשוט נעלמתי לו איפושהוא לפני מספר חודשים, הוא הרים מסיבה ענקית ליום ההולדת שלו, את ההזמנה קיבלתי כשהוא בילה אצלנו ערב מדהים של המון שמפניה ואוכל טוב, הוא חבר אמיתי, מישהו שאני יכול להתקשר אליו ב4 בבוקר מאיזה חור נידח והוא יגיע לחלץ אותי ברגע.

בקיצור ליום ההולדת לא הלכתי, זה היה ביום שבו הכל התפוצץ עם האישה, ביליתי את הלילה בהתעסקות עם תחנת המשטרה בדאון טאון. אכן תירוץ הולם אך זה לא נתן לי מנוח, מאותו הרגע פשוט נעלמתי, הבריחה למדבר, הסינון הטלפוני שביצעתי לחיי השיגרה אותם אהבתי כ"כ, הכל. ולא רק אליו, גם מוטי תהה לאן נעלמו פני, מוטי כבר בן 30 וקצת, בחור טוב, הכרנו דרך מישהי כשהוא עוד התגורר בסאן דייגו, כשהוא עבר לאיזור פגשתי בו במקרה באיזה פקק תנועה ואז שוב אחרי שנה כשהוא התחיל למלצר במסעדה שאני די אוהב, בחור טוב מוטי, כשהתחילו צרותיי עם הגברת, מוטי חיפש לי דירה ודאג להתקשר כל הזמן לבדוק שאני בקו השפיות. גם למוטי נעלמתי.

וככה עם בושה פשוט צפתי מעל המים, אין לי הרבה חברים, במיוחד לא ישראלים.

חזרתי ללוס אנג'לס והתחלתי להתערבב בכל מיני מקומות נחשבים, הכרתי אנשים חדשים ויצרתי מעין מעגל חברים חדש, וככה אני מבלה בין עורכי דין, רופאים, מהנדסים ובעצם מהווה את הדבק הזה בין כולם, הפכתי שוב להיות זה שכולם מתקשרים אליו בימי ראשון או בערבי השבוע כי יודעים שאני הופך זמן משעמם לרגע מתוק.

טוב נו, נחזור לאלה שנטשתי, הראשון עשה לייק לסטטוס שפירסמתי, מבחינתי נשבר הקרח, משום מה בחרתי להאמין שהוא כועס עליי, מיד שלחתי לו הודעה של "אתה יודע שאני אוהב אותך" והוא הגיב עם "אז למה אתה לא מתקשר?", "כי אני נקניק מזדיין בתחת" השבתי.

התקשרתי, שוחחנו והוא אמר לי שהוא בדיוק יוצא לראות איזו הופעה של כמה חברים מישראל ושאני מוזמן, אז התלבשתי ויצאתי.

היה כייף, מוזיקה טובה, אנשים נחמדים וחבר שנתן לי חיבוק שכ"כ הייתי זקוק לו, ההופעה נגמרה וישבנו על הבר, שתיתי בייליז והרעב דיגדג אותי מבפנים, בוא נלך לאכול משהו, כבר 1, נכנסנו לאוטו ונסענו למסעדה ההיא שמוטי עובד בה.

זורק את הרכב בוולה, נכנס פנימה ומוטי מסתכל עליי כאילו נגלה לפניו סנה בוער.... התנצלתי ישר ואז קיבלתי עוד חיבוק, ישבתי לשולחן והבנתי שזה היום שבו אני מכפר על עוונותי כחרא של חבר.

 

אינני עשיר, אני לא יכול לקנות שעון של 51k, אבל אני יכול לחלום, אני יכול להנות מהיופי וממה שנתפש בעיני כשעון מושלם, אני בטוח שהוא לא ממש יפה ושאני סתם משלה את עצמי אבל אהבתי מאוד.

אני הוא נסיך הגאות והשפל.

[rupni]

רגע אז יש שעון או לא ?

[בנצי]

יש לי מילגהאוס מכוסח, אני מאלה שהורסים כל מה שיש להם, קניתי ג'ינס חדש? נעליים חדשות? יש לי רולקס על היד? יאללה בוא נערבב קצת מלט ומים ונתלכלך.

[rupni]

גם לי יש קטע כזה, אני פשוט הורס דברים.

למשל קיבלתי מכונת גילוח חדשה אז אני משחק איתה עד שהיא תהרס, נותן לחוט להיקשר סביב הראש ואז לקשור סביב השני ולהפעיל, זה הרי ברור שזה ישרוף את המכונה אבל אני עושה את זה בכל זאת (אגב הצלתי אותה בשניה האחרונה).

[Danix60]

חבר של אבא שלי הציע לי הצעה מפתה היום, לנחות ברומניה, משם נוסעים עם רכב דרך הונגריה עד לאוסטריה , לאלפים ולהיות בהרים שבוע.

כל זה באפריל, ללכת?

[שומאכר]

לא...

[locomotive]

יד ימין אצלי משפשפת, והשמאלית אוחזת בכלי.

כך זה היה מאז ומתמיד.

לגבי שריל קראו, ובכן, לה ולגברת מוריסט יש מקום של כבוד

אצלי. מגובבות בחסד. לא מספיק בכדי שארכוש כרטיסים להופעה שלהן,

אך מספיק בכדי להגביר ווליום בשיר מזדמן ברדיו, ומספיק בכדי לשבת

בסלון ולצפות בהופעה שלמה שלהן בטלויזיה.

Run baby run, בהחלט אחד האהובים עלי. אני יכול לומר

שהשיר הזה היה חלק מהפלייליסט הקבוע שלי ברכב למשך תקופה

ארוכה. שילוב האקורדים הבלוזיים האלו פשוט טוב!

[בנצי]

מה זאת אומרת יד ימין משפשפת והשמאלית אוחזת בכלי?

 

אצלי יד שמאל משפשפת ויד ימין אוחזת בעכבר

[ExoduS]

אני לא יודע אם זה מחמיא או מעליב.

מחמיא - כי אולי מישהו מתעניין ברכב שמור

מעליב - חנייה של בערך 200 כלי רכב ורק אני ויונדאי גטס חבוטה קיבלנו כזה.

 

צר לי לאכזב אבל מדובר בסוחר.

אם תשים לב הפתק לא כתוב ביד אלה סרוק ומודפס.

אני חושב שיכלתי לפתוח בית דפוס מכמות הפתקים האלו ששמים לי על הטרנטה.

[locomotive]

נראה לי שאנו זקוקים נואשות למדיח שישפשף עבורנו. הבעיה שהם די יקרים לתחזוקה,

וביננו, אנחנו מכירים את הכלים שלנו הכי טוב ומכירים את הנקודות הרגישות.