הרנו חוזרת לכביש אחרי 18 שנים!!

נתן · ב-24 ליולי, 2012

לא יודע אם מישהו זוכר את הפוסט המקורי מלפני שש שנים...להלן תקציר וחדשות עדכניות:

לפני שש שנים זיהיתי בחניה מקורה של בית נטוש רנו 16.תקרת החניה התפוררה עליה והיא היתה מכוסה בשכבה עבה של טיט ואבק.

כאשר יצרתי קשר עם הבעלים הוא הודיע לי שבעוד כמה שעות מתכוונים להוריד את הבית הנטוש וקבלן ההריסה הציע כבר סכום מסוים עבור הרכב.לאחר מספר דקות של מו"מ, זכיתי במכרז.

למחרת בבוקר הבעלים של הרכב,איש בן 80 חיפש בביתו ומצא את הרשיונות ששכבו בבית 12 שנים.נדהמתי לגלות ברשיונות שהרנו היא שנת 69 והשורה של הבעלים הקודמים מראה 0.הוא אישר את הדבר שרכש את הרכב בשנת 69 ומאז היא ברשותו.וכך שברקע ה D9 התחיל להוריד את הבית, הרנו חולצה וראתה אור שמש לראשונה לאחר 12 שנים.אני לא אשכח את הנסיעה על הגרר ששובל אבק שלא היה מבייש טנק מרכבה בשיזפון ליווה אותנו עד לביתה החדש.

לאחר שהות קצרה במרכז היא נגררה לחניה של חבר בדרום ושם אוחסנה עוד כשש שנים.

לפני כחודשיים החבר עבר דירה ואני החלטתי שזה סימן שהצרפתיה צריכה לחזור לכביש.

אין ספק שהאדם שמכיר הכי טוב את הצרפתיות האלה הוא בני ל'. ולכן היא עלתה שוב מהדרום הרחוק והגיעה לידיו האמונות של בני.

הוחלט ישר שהטיפול בצבע או יותר נכון חלודה יידחה לעתיד הרחוק.צריך לציין שמצבה המכני היה בסימן שאלה גדול.אומנם מצבה הפנימי נשמר לחלוטין .ולמעט המכסה מנוע שהיה נגוע בחלודה הבודי היה עם קווים יפים.אך עדיין הרכב לא נסע 18 שנים ולכן היה ברור שהמכניקה דרשה יישור קו מוחלט.

כל מערכת הבלמים,מערכת ההיגוי,מערכת הקירור והדלק כולל מיכל דלק שהתפורר ודרש שחזור באלפי שקלים.

סימן השאלה הגדול היה מצב המנוע.וכך בעשר בלילה מצאנו עצמנו במוסך מתכוננים לנסות להניע את הנסיכה בכדי להבין האם המנוע החזיר עצמו לבורא.

הנסיונות הראשונים היו ללא הצלחה.אבל אז לאחר שמלמלתי תפילה חרישית לרנו שלא תעשה פדיחות,והנוכחים במעמד בני ו ע'+ק'(שניים מהמכובדים של המועדון) אנו אמן, הרנו פצחה בשנסון צרפתי!

אין ספק שהיה זה רגע מאד מרגש שהרנו קמה לתחיה לאחר 18 שנים!

בחודשים שלטחר מכן הייתי מקבל כל יום עדכון יומי מבני שעבר מכלול מכלול ברכב.למי שלא מכיר את בני,אצלו לטוב ולרע אין קיצורי דרך...

העדכון היומי התחיל תמיד ב "חדשות טובות" או "חדשות רעות"...

כאן המקום לציין שרכבי האספנות שעברו בידיי היו מזנים אחרים לחלוטין.המשיכה הטבעית אצלי היא לאיטלקיות חמות מזג או אמריקאיות או לכאלה שיודעות לרדת גם לשטח.והצרפתיה הזו יותר בחרה אותי מאשר אני אותה.ולכן בימים שבני עדכן אותי בחדשות רעות היו רגעי משבר ושאלות כדאיות.

אבל בני חיזק את ידיי ושיווק את הרנו כסוכן איטלקי משנות השישים:"תראה כמה קידמה טכנולוגית ברכב משנות ה60,זו המכונית הראשונה בעולם בתצורת הצ'בק,יש לה בלמי דיסק,כיוון פנסים,תראה כמה חלל פנימי,לא סתם היא נבחרה למכונית השנה..."

ובמילותיו הציוריות היחודיות של בני: " ברגע שתרגיש את הרכות שלה בנסיעה אתה תתחרמן כל כך מהצרפתייה הזו ששום איטלקיה לא תעשה לך את זה..."

בעיקר מה שחיזק את המשך השיפוץ היתה הידיעה שנשארו קומץ של רנו 16 בארץ הקודש.בנוסף העובדה שכולן משנות ה70 ושלי משריד משנות ה60,ועוד יד ראשונה שמגיע לה לעלות שוב לכביש.

וכך לאחר התהליך שכלל גם מלחמה במשרד הרישוי לאישור מידת הצמיגים (לא היה להם סיכוי מול בני) הצרפתייה חזרה להתגלגל על הכביש.

מה אגיד לכם,בני ל' צדק...הרכות שלה באמת מחרמנת.

אבל ההפתעה היתה לא רק הרכות,הצרפתייה הפתיעה בזינוקים מהרמזור ובשיוט בגבול המהירות החוקית כאילו מסתתרים שם במנוע סוסים צעירים ורעננים ולא כאלה שקמו מתרדמה של 20 שנה.

אסיים בתודה לבני ל'.התהליך של הצלת הרנו לא היה מצליח ללא עזרתו וללא ספק היה פחות צבעוני,מלמד,ומצחיק בלעדיו.איש מזן נדיר של מקצועיות ואהבה למקצוע.

דוד (מסתבר שצרפתיות כן עושות לו את זה)