כשמכוניות קטנות ידעו גם להיות מהנות - קיצור תולדות הסיטרואן AX.

[asafk]

תודה על הנוסטלגיה...

היו לנו שתי 1.4, אחת שנת 91 שנשרפה, ואחריה שנת 92. לאחותי היתה 1.1 וכולן היו מכוניות נהדרות.

 

מי זוכר את הדשבורד המרוסק לרסיסים? את הנטיה להתחממות של מנועי ה TU שסבלו מהזנחה של מערכת הקירור כי מי ידע שלא שמים מים מהברז?

אבל הן היו קלילות, וזריזות, וכיפיות. בעיקר כיפיות. חיבור שמדרבן אותך ללחוץ אותה עד הקצה. איזה מכונית חדשה אפשר ללחוץ לקצה ולצאת מזה בחיים?

 

נוסטלגיה. כביש בית אורן. עצירה קבועה לקרר את הצמיגים הבלמים והדם בסיבוב של מחצבות קדומים...

 

כשהתקדמנו קצת, לVTR, עד שמכרתי את ה AX עוד נסעתי בה מדי פעם, והיא פתאום הרגישה נשמעה והריחה כמו גרוטאה... אבל נסיעה דינמית קצרה תמיד הניבה זרימה נמרצת של כיף בכל הגוף.

אז אמרו כבר.. וזה נכון. חבל שלא עושים כאלו יותר.

 

אסף.

[רועי5]

כנראה שאי אפשר עם כל תקני הבטיחות, איבזור הבטיחות, תקני זיהום האויר ומה לא. כל אלו תורמים למשקל באופן כזה שהופך כל מכונית למשהו כמו לבנה אוירודינמית שגם מרגישה כך. היום צריך לפחות 100 סוסים בשביל לקבל קצב התקדמות נורמלי, פעם הספיק קצת יותר מחצי. זוכר AX ספורט מקרקשת עם פלסטיק מרוסק לגמרי אבל התנהגות ושמחת חיים שבאמת קשה למצוא היום. נדמה לי שהיו לה בקושי 70 או 80 סוסים, אבל תחושה ו"סחיבה" של פי שניים. גם לא היתה צריכה כל מיני זויות חדות מעוצבות בבודי בשביל הטרנדיות, שמעבר לכל מיני קריאות התפעלות שנרגעות מהר מאוד, גם מצריכות פריסקופ בשביל לראות משהו.

[pinister]

היתה לי AX 1.4 (ידנית) משנת 1989, ועכשיו פיקנטו 1.25 אוטומטית משנת 2012.

עד כמה שזכור לי, התאוצה בשתיהן היתה דומה, צריכת הדלק (כ-12 ק"מ לליטר) וגם ההנאה מהנהיגה.

עריכה אחרונה ב-24 ליוני, 2014 על ידי pinister

[bditai]

היתה לי AX 1989 מנוע 1400, האוטו הכי זוועתי שהיה לי, הדשבורד התפרק לגמרי (ממש לחתיכות קטנות), היה מתחמם כמעט כל נסיעה, כל בור הכי קטן הייתי מרגיש בכביש, הנוסטלגיה הטובה לחלק ממי שרשם בפוסט הזה כנראה לא משך הרבה זמן עם הרכב הזה כמוני, אגב לא זכור לי צריכת דלק 1:20 כפי שכמה מכם כתבתם, אולי אולי עם רוח גבית בירידה 1:14.

רכב פשוט זוועה. טוב שלא הביאו יותר מזה. ב"זכות" הרכב הזה נדרתי נדר שלא להתקרב יותר לסיטרואן כל עוד נשמתי בתוכי.