איך אילפתי מפלצת - BMW R100RS סיפור מסע.

[השושנים]

...שש וחצי והתעוררתי, אני לא אוהב לישון עד מאוחר, הרגל שדבק

בי עוד מהצבא, במיוחד בטיולים ומסעות, כי יש הרבה לראות ולהספיק

ופחות מדי זמן...האישה שאיתי כבר רגילה, אז בהחלטה משותפת שנקבעה

בטיולים זוגיים בארץ ובחו"ל אני קם מוקדם, ומאפשר לה לישון עוד קצת ובנתיים

בודק את השטח, יצאתי יחף לכיוון המפלץ ציוץ הציפורים והירוק היכה בי בעיניים

הסמרטוט מצא עצמו מתוך תיק הנסיעה מלטף את המפלץ המנמנם ומסיר מעליו

את מאות הברחשים והחרקים שהקריבו נפשם על הפריינג, מהירות התעופה של ברחש ממוצע

אינה עולה לעולם על מהירות האופנוע, בדוק! ויש לי מאות דוגמאות של ברחשים שהפסידו.

בדיקת מפלס השמן העלתה חיוך על פני, מאז עברתי לשמן 40 ירדה צריכת השמן פלאים

וגם המנוע נישמע ומגיב טוב יותר, מחפש סימני נזילות ורטיבות ופרט לסביבת בורג ריקון השמן אין

סימני מחשידים, סיפרתי לו בסוד שבורג חדש ומגנטי יגיע בקרוב מחו"ל.

עברתי וחזקתי ברגים סוררים שתמיד אחרי רכיבה ארוכה מנסים להיעלם לדרכם

ובדקתי מצב תושבות הארגזים, שנמצאו במצב מצויין. עוד קצת תצפית על גופו

של הלוחם הזקן ליטוף קליל, והלכתי עם כוס הקפה להשקיף קצת על הכינרת

שמתחתי עוד מעט קט ושלושתינו עולים לרמת הגולן...

[השושנים]

...עזבנו את הצימר אחרי ארוחת הבוקר, שבעים ומתרגשים, חלפנו על פני טבריה

מבלי למצמץ, אם אילת נחשבת לצעירה ותוססת טבריה נתפסת בעיני כסבתא

הוויקטוריאנית הזקנה שלה, לסובלים משיגרון ושיעמום, לקראת העלייה לרמת הגולן

המצב קצת משתפר, המפלץ כבר בטמפ' עבודה טובה, ונגינת המנוע היתה יכולה להיות

מושלמת אם האגוזוז הישן היה זוכר תפקידו, הרגעתי את המפלץ שהתלונן שהוא

נישמע כמו טרקטור קרבי, "זה בסדר החדש בדרך..." שעון הטעינה אותת לי בטעינת יתר

לא ברורה, בהתחלה יחסתי זאת למזגו הסוער של המפלץ או לחוסר שביעות רצונו

ממשהו, אבל אז זה היכה בי, לחיצה על מתג אור הדרך ובום השעון חוזר למקומו הטבעי

מסתבר שתיק המיכל כיבה את מתג האור הראשי, והמפלץ בדרכו המיוחדת סימן לי!

עוד לא הספקתי להינות מהעניין מספיק וכבר התקרבנו לסיבובים לפני מושב אליפלט

התונע מסביב היתה מינימלית מה שאומר שניתן לטפס בקצב מהנה, לרגע שכחתי

שהמפלץ סוחב על גבו פרט לשני רוכבים גם ציוד ליומיים ועוד אבל מרגע

שעברתי למוד הרכיבה בטיול העסק זרם וזרם וזרם, רק הרצון להגיע בזמן שקבעתי

לעצמי לאגמון מנע ממני לסובב שוב את האופנוע ולחזור חזרה על הכביש הנפלא הזה.

 

עוד מעט קט ואנחנו באגמון...

[השושנים]

...החרמון מבהיק בנקיונו, הדובדבן פורח, שלל פרחים וצבעים, האביב כבר כאן

הגענו לאגמון, קשירה זריזה של המפלץ תחת מעטה הכיסוי, הציוד נישאר על האופנוע,

ואנחנו לתוך האגם, מחליפים מפלצת 1000 סמ"ק בזוג רגלים מדוושות

ללא כושר, היה כייף. בילנו כמה שעות בצילום, דיווש והחלק התחתון של הגב, זה שיושבים

עליו כאב מאד, עד היום אני לא מצליח להבין אם כבר יש שני גלגלים ואפשר לחבר להם מנוע

אז למה לסבול? והכיסאות? כאילו מה הקטע? ממש לא לעניין אחרי כורסת הנוחות של המפלץ...

כאשר עליתי עליו שוב, לאחר מס' שעות, את אנחת הרווחה שלי אפשר היה לשמוע גם בסוריה.

המשכנו לראש פינה, והתישבנו קצת בקפה לתדלק את הגוף והנפש, מבט לתוך המיכל לבדיקת

מצב הדלק הבהיר שניתן להמשיך, הכיוון הכללי מערבה למציאת כביש 6 דרום.

קצת אחרי ראש פינה הפקק הראשון אחרי יומיים של כביש פתוח, על המפלץ זה לא עשה רושם

הורדת שלוש הילוכים מייצב מהירות בהילוך שני, האגזוז מפצפץ באק פיירים דרך החור,

ואנחנו מתקדמים בין הפחוניות עד לקידמת הטור, גם את הפקק הזה פילחנו, מעלים מהירות

וכבר אנחנו על חמישי, מתייצבים על מהירות קבועה, ושוב יש יותר פנאי להתבוננן מסביב...

[gluk]

האופניים הבאתם על האופנוע אני מבין?

[ישה]

רן כתיבה נהדרת צילומים מרנינים ארץ יפה יש לנו.

 

כל מה שנשאר זה לבחור שם נאה יותר למפלץ. מגיע לו

[השושנים]

...אני לא אוהב את כביש 6, ארוך משעמם, ומלא קופסאות פח שנוסעות מהר.

בכביש החוף, יש את הים, לירושלמי כמוני זה שיא החופש, כבישי סובב ירושלים

אהובים עלי במיוחד, בנהיגה ברכב או ברכיבה על אופנוע, תמיד אפשר להשתובב

ולמצוא אקשן, כבישי הדרום יפיפיים, הבקעה מרשימה, רמת הגולן חלום, כביש 6

מ-ש-ע-מ-ם. אז נסענו מהר, גולף ספורטיבית אחת שיחקה איתנו תופסת עד שנמאס

לנו, ומשפחה אחת ליוותה אותנו כמה ק"מ כשהילדים עושים פרצופים ואנחנו מצפצפים להם

בתגובה. עצרנו להתרענן ולשבור את השיעמום. עוד קצת ואנחנו מתחברים לכביש ת"א י-ם

התכופפתי קצת ונגעתי במנוע לבדוק חום, המנוע היה חם אבל לא לוהט המשכנו באותו הקצב

משער הגיא כבר ראיתי את הפקק, התנועה עמדה וככה עד הכניסה לשורש המפלץ נאלץ

להשתחל בין הפחנויות, החלטנו לעצור בבורגר, גם לאכול קצת וגם לתדלק את המפלץ.

12 ליטר מהתדלוק האחרון בצמח, יפה...

[השושנים]

...מגיע לו ללוחם, עברו עוד כמה חודשיים, ועוד הרבה ק"מ משותפים ובאחד

הבקרים היה נידמה לי כי קומתו התמירה של המילץ כפופה קצת, החשד נפל

על לחץ האוויר בצמיג, ובהזדמנות הראשונה נגשנו לתחנת הדלק, במהלך מילוי האויר

גילית לזוועתי כי דופץ הצמיג של המפלץ סדוקה ויבשה. כיוון שהלוחם הזקן יוצא איתנו

למסעות רבים, במרחקים ומהיריות משתנים, מגיע לו לנעול את מייטב המחלצות.

בו במקום הוזמן צמיג אחורי חדש מצלר 400-18 טרי טרי יקר יקר, ניצלתי את ההזדמנות

גם להרכיב את שעון הזמן שהיה חסר בקוקפיט וזכיתי בו במכרז באי ביי, תקלת החשמל

המעצבנת התגלתה כחוט קטן שניתק ממקומו והוחזר בקלות, וכך בעזרתו האדיבה של יוני

וצוות העובדים חזר המיפלץ לפזז במרץ. לאות תודה גם שטפתי אותו הייטב וכיסיתי גופו

בווקס משובח, טרם סיפרתי לו על המשקף המקורי שבדרך לארץ, חוטי ההצתה

וצמד הפלגים שטסים עכשיו מארה"ב לכאן שתהיה לו הפתעה נעימה כשיגיעו...

[השושנים]

...חם, מעיל הדיינז הוותיק מתחיל להציק, וגם החום הנפלט ממנועו של המפלץ מבשל

את הרגלים, הימים מתארכים ושעון הקיץ נותן לנו עוד שעת אור להשתעשע.

 

שולח יד זהירה ופותח את כפתור הצוואר במעיל ומוריד קצת את הריצרץ, במהירות

גבוהה נכנס יותר אוויר קר לגוף במיוחד עם אני מכווץ קצת את הבטן...

 

אישתי היתה יותר חכמה, ופירקה את הביטנה מהמעיל שלה, והפכה אותו למעיל

קיץ, מאוורר יחסית.

 

אני משתדל לפתוח גם את המשקף של הקסדה מדי פעם כל עוד גשם המעופפים לא

מתרסק לי ישירות לפרצוף,על מנת לאוורר קצת את הפנים.

 

המנוע מפמפם בעוצמה שולח פעימות כוח לגלגל האחורי, אני שולח יד ונוגע בו

לבדוק את החום, הבעייה במנוע מקורר אוויר שפרט לאוויר שרץ בין צלעותיו בשעת

הנסיעה, שום דבר לא מצנן אותו בימים החמים, ובניגוד לאחיו הצעירים אין גם

שעון חום שיתן לך אינדקציה מה מצבו שם למטה.

 

במשך השנים פיתחתי לי הרגלים שונים ומשונים לדעת מה קורה שם, החל מהאזנה לצליל

המנוע שהופך להיות פחוס ככל שהטמפרטורה עולה, דרך צילצול סמוי בשעת ההאצה

שאוזן זרה תחמיץ, ואני לא אפספס. ליטוף קליל למכסה השסתומים בכל כמה זמן

והרגשת הצריבה באצבעות המלמדת עד כמה המצב חם שם למטה.

שינויים קלים ביכולת המשיכה, ריח קצת שונה שעולה מהמנוע, והצלילים בעיקר הצלילים.

אין סוף סימנים שמעביר לי המפלץ בשפה המוכרת רק לי ולו, ומספר לי על הרגשתו.

 

פעם בשעה או קצת יותר עוצרים בצד, רצוי באיזה מקום נחמד, שותים קפה

משחררים את השלפוחית מעודפים מיותרים, ומתבוננים מסביב. נותנים לענק לצנן מעט

את המנוע, לנוח מקשיי הדרך ולאוורר ראותיו.

 

המצלרים מזמזמים על הכביש בדרך הביתה מעוד יום טיול ארוך ותחושת הכבוד ללוחם הזקן

הזה, שגמע כמה מאות ק"מ ללא תלונה וללא אות מחאה רק מתגברת והולכת מיום ליום...

[אומי5]

מעולה!

 

רואים את המפלץ בשישי במסע לצפון?

[orenuchx]

ובניגוד לאחיו הצעירים אין גם

שעון חום שיתן לך אינדקציה מה מצבו שם למטה.

 

יש שעון חום - הנה תראה:

[השושנים]

לאן הם מתחברים?

[gluk]

תענה לפלאפון!!!!!!!!!! אני אראה לך לאן הם מתחברים- אתה לא זמין!!!

[orenuchx]

הם מחליפים את מדיד השמן כך שקצה מוט המדיד שבול בשמן שבקרטר ןמהווה גם מדיד שמן וגם מד חום שמן. השעון נמצא במקום שבו נמצא אצלך כיום הפרפר של המדיד.

 

זה אקססורי נחמד - אבל אין לך מה לדאוג כל עוד האופנוע מכוון (קרב' + הצתה) השמן 20/50 איכותי וטוב - ואתה בתנועה המנוע לא יתחמם מעל לרצוי. מה שכן מנוע ה - 1000 יותר רגיש משאר המנועים לחום.

אגב - במנועי ה 1000 צריך להיות מצנן שמן - האם קיים אצלך?

[השושנים]

...אני רוכב על המפלץ והמנוע מפמפם בתנודות קיצביות מונוטוניות, יש משהו אופיני במנוע

הבוקסר שמטלטל אותך כמו תינוק בעריסה ימינה שמאלה ימינה שמאלה עד שאתה נרדם.

הכביש פתוח והתנועה דלילה ואני משתדל לשמור על המהירות החוקית.

 

פעם בכמה זמן אני נותן דרור לידי הימנית ומושך חזק בידית הגז ומרגיש את ההתרגשות

הגוברת במנוע, זה מתחיל בשקיעה זעירה של הגלגל האחורי שמלווה בזרם מתפרץ

מעצם הזנב ועד לכתפיים, הכידון מתרומם מעט מנסה לעקוב אחרי הכביש היללה מתגברת

מכיוון האגזוז, העיינים נשלחות קדימה והגוף מצטמצם לתוך עצמו במאבק ברוח, השרירים

מתקשחים וזרם אנדרנלין שוטף את הגוף. עוד כמה שניות של משחק במעצרת ואני מרגיע

את העיניינים, לא בא לי לאבד את הרשיון.

 

ושוב חוזרים למצב שיוט נטול דרמות, זה הזמן להתפעל מהנוף ומהדרך להינות מהריחות

והפריחה. המנוע חוזר לקצב עבודה סדיר מייצב נשמתו ונהנה מליטוף הרוח בין צלעותיו.

עד לפעם הבאה.

 

בעליות לי-ם שוב הקצב גובר כשכעת מצטרפת לדרמה גם מעט לולינות וירטואוזית

המחייבת תיכנון נכון בכניסה לסיבוב, הטייה נמוכה ומשיכה חזקה במעצרת ביציאה

ממנו, בחירת ההילוך והקו הנכון משפיעות ישירות על קצב ההתקדמות שלנו.

 

שפע הכוח מאפשר למפלץ לשמור על קצב גבוה מאד גם בעליות הקשות ביותר וזהו

רק עניין של נסיון לדעת להוביל אותו גם להאצה במקומת שגורמים לרכבים אחרים

להקיא שסתומיהם החוצה. ודומה שבעצם מי שמגביל את המהירות הוא דווקא אני ולא

המכונה המופלאה.

 

שיפוץ הבולמים האחוריים תרמו תרומה אדירה לתחושת היציבות וההתנהגות במהירויות

גבוהות. ואיתה גם לשיפור יכולת הרכיבה, בעוונותי התיחסית בסלחנות לתחושת הזנב הרך

במפלץ מתוך הנחה שגוייה כי הטכנולוגיה המיושנת והגיל הם הבעייה, ובעצם מסתבר כי

עצם שיפוץ הבולם וכיוונו לרמה הנוקשה ביותר פשוט הופכת את המפלץ למשהו אחר...

[השושנים]

...בין אם הוא התכוון להיות כזה ובין אם לא, המפלץ מספק לי כמיות אדירות של פאן.

 

הצורך למהירות ליווה אותי כל החיים, בזכרונות מוקדמים מגן הילדים, תמיד הייתי מטפס

הכי גבוה, הכי מהר בקרוסלה, מחפש דרכים להתגלש הכי מהר במגלשה, קופץ לבריכה

מהמקומות הכי גבוהים, ומחפש את הירידות הכי תלולות, שם היו מגיעים כלי הרכב הפרימיטיביים

שהייתי בונה למהיריות הכי גבוהות, אח"כ בא תור האופנים, חדשות נוצצות עשרה הילוכים,

את הקסטל טיפסתי ברגל איתם, רק בכדי לחזור חזרה בירידה במהירות. אחריהם היה הטוסטוס המהיר

בי-ם והג'ילרה הכסופה של רפי, פה סיבוב גנוב ושם נסיעה חטופה, הייתי החייל היחידי

שממש שנהנה מהמתקנים של תל-נוף בקורס הצניחה. גם בקורס נהיגת הנגמ"ש הייתי זה

שבדק את גבולות היכולת ומעטפת הביטחון של הכלי המוזר הזה, טיולי שבת בשטח

כשהמפקדים אינם ושהשרשאות מובילות אותנו למעיינות נסתרים ונופים קסומים, המיני הקטנטנה

ועוד ועוד, עם השנים השתנתה קצת התפיסה, הפסקתי לראות בכל פגוש שכן יריב למרוצים.

והדרך בין שתי נקודות הפסיקה להיות הקצרה ביותר או המהירה ביותר, אבל עדיין היא המהנה ביותר.

אני אוהב להיות בתנועה ואוהב לנהוג, בין עם זו חיפושית חבוטה או ווספה נמרצת, המטרה היום

היא להוציא את המיטב מהכלי ולהיפך. לדעת איך למשוך את המנוע לנקודה האופטימלית שלו

ומתי להחליף הילוך, הטקטיקה בנהיגה ממלאה היום את הגירוי האינטלקטואלי, היעליות של ניצול

החולשות של הכלי ושימוש ביתרנות שלו מספק הנאה מדהימה עבורי. ההרגשה הנהדרת שהצלחת

למרות הכלי הנחות יותר להוציא מעצמך תוצאה טובה יותר מספקת אותי במיוחד. והלוחם הזקן

משתתף היום במשימה ללא רגשי נחיתות להיפך, הוא מסוגל ללמד דבר או שנים את הצעירים ממנו.

ולא פעם אני חושב לעצמי מה חושב הנהג האחר, כשהוא רואה את לוחית הרישוי שלי עם הכיתוב

"רכב אספנות" הולכת ומתרחקת ממנו...