איך אילפתי מפלצת - BMW R100RS סיפור מסע.

[השושנים]

...זה התחיל בסיבובים קטנים בחנייה, למדנו אחד את השני

מהר מאד כבר הסתובבנו בכבישים, והוא התחיל לקחת אותי לעבודה

לא היה פשוט לאלף מפלצת אחרי שנות שבי רבות כל כך ולחזור לעיניינים,

לפעמים לא היה ברור מי פחות בכושר הוא או אני, הידיים כאבו, ביחוד

היד של הקלאץ', ההשתלבות בתנועה ובפקקים היתה נוראית, המרווחים בין

הרכבים וכל נתיבי התנועה המוכרים לי הייטב, מתקופתה של סופי הווספה

היו חסומים בפניינו, המיפלץ פשוט לא עבר בהם, הוא היה גדול מדי כבד מדי

והרגיש מאד מגושם, אבל החיבור היה מהיר, מהיר הרבה יותר מכל דו"ג

אחר שהיה ברשותי, אולי היו אלה הגעגועים לאופנוע כבד, ואולי קצת המעטתי

ביכולות הרכיבה שלי, אבל על גבו הרגשתי מיד בבית, במקומת שלקח לנו יותר זמן

להשתחל ולהתחשל, המפלץ פיצה מאוחר יותר במהירות גבוהה ויכולת מתפרצת.

לאט לאט הוא הפסיק להרגיש מגושם והתחיל להרגיש יעיל, למדנו להתגבר על החולשות

ולנצל הייטב את היתרונות, התחשה של החיבור עברה גם אליו, יותר ויותר הוא

נכנע והתמסר, מפצה על טעויות הנהג שלי, ואני סולח לו על חטאיו ומוגבלותו.

הכושר עלה, אבל עדיין זכרנו שניינו את הימים הקשים שעבר, ואת פגעי הזמן

שנתנו בו השנים,

לשבת הראשונה שלנו ביחד תכננתי טיול בשלושה, הגיע הזמן להציג בפניו את

הגב' הראשונה במשפחה, והדרך הטובה לחבר בין כל הצדדים היתה טיול משותף...

[דני יונגר]

שושני !!!!!!!!!!

 

דיי ..... תמשיך ...

[bkatzir]

מערכת היחסים ביננו מבוססת על תן וקח, אני נותן והוא לוקח....

לגבי תמונות, הם מופיעות בשירשור אחר, בהמשך אעשה סט תמונות חדש.

אני מתכנן נסיעה ארוכה בקרוב לפחות ליומיים אז אם יש מישהו שגם אצלו מדגדג קצת הגז, מוזמן ליצור קשר-רן

 

גם לי מדגדג באצבעות.

קדימה, תכנן טיול (לי מספיק יום אחד בשלב זה). (לא בשבת...)

בועז.

[bkatzir]

"..זה התחיל בסיבובים קטנים בחנייה, למדנו אחד את השני

מהר מאד כבר הסתובבנו בכבישים, והוא התחיל לקחת אותי לעבודה

לא היה פשוט לאלף מפלצת אחרי שנות שבי רבות כל כך ולחזור לעיניינים,

לפעמים לא היה ברור מי פחות בכושר הוא או אני, הידיים כאבו, ביחוד

היד של הקלאץ', ההשתלבות בתנועה ובפקקים היתה נוראית, המרווחים בין

הרכבים וכל נתיבי התנועה המוכרים לי הייטב, מתקופתה של סופי הווספה

היו חסומים בפניינו, המיפלץ פשוט לא עבר בהם, הוא היה גדול מדי כבד מדי

והרגיש מאד מגושם, אבל החיבור היה מהיר, מהיר הרבה יותר מכל דו"ג

אחר שהיה ברשותי, אולי היו אלה הגעגועים לאופנוע כבד, ואולי קצת המעטתי

ביכולות הרכיבה שלי, אבל על גבו הרגשתי מיד בבית, במקומת שלקח לנו יותר זמן

להשתחל ולהתחשל, המפלץ פיצה מאוחר יותר במהירות גבוהה ויכולת מתפרצת.

לאט לאט הוא הפסיק להרגיש מגושם והתחיל להרגיש יעיל, למדנו להתגבר על החולשות

ולנצל הייטב את היתרונות, התחשה של החיבור עברה גם אליו, יותר ויותר הוא

נכנע והתמסר,....."

 

זה מדהים, אתה פשוט מעלה על הכתב בדיוק את התחושות שהיו לי כששבתי לרכב על מארלי...(ה XS1100 שלי).

בועז.

[בני ארוך]

הצלחת לגרום לי צמרמורת כמעט בכול חלקי הגוף.

כול כך כיף לקרוא על מישהו שהצליח להפוך את החלום למציאות.

בהצלחה!

[השושנים]

...אז התירוץ הרשמי היה אירוע משפחתי על גדות נחל אלכסנדר, הגמדים היו שקועים

כל אחד בעיסוקיו, ולא שמו קצוץ על רצון המבוגר האחראי (אני ???) לפעילות משפחתית

מגבשת, נותרנו זוגתי שתחיה ועבדכם לבד במערכה, אז כשמישהו מחלק לך לימונים תעשה...

לימונדה, הזדמנות נהדרת למיפלץ למתוח חלציו ולהכיר את כל הלהקה, התירוץ שרק לפני יומיים עבר

טסט לא יעזור לו.

הגעתי אליו והורדתי ממנו את הכיסוי, המפלץ מיצמץ בחשדנות מול האור, קצת ניגוב אבק

ובדיקת מפלס השמן, ודרך אגב זרקתי לו שהוא עומד להכיר את האישה שאיתי, המיפלץ

מצידו אמר שזה מעניין לו את אור החנייה. אבל כשהגיע הגב', באיחור אופנתי, הוא כבר דיבר אחרת,

חנפן..., תיכף ומיד נימצא מקום לתיק, למעיל, ולשאר הציוד, לחיצה קלה על כפתור הסטארטר

והמנוע מטרטר במרץ, חימום קל, וגם הגב' עולה על האוכף הכידון מופנה לכיוון היציאה מהעיר

שחרור קלאץ, וההרפתקאה מתחילה...

[hogi]

רן, אני מודיע לך שזה מתחיל להיות ממכר!

היום בצהריים ישבתי בחצר, נהנה מהשמש שהופיעה בין העננים,

הילדים סביבי, יום שישי של בית וחצר וריחות טובים.

אבל פתאום קמתי מהספסל, רק להוריד את הכיסוי, אח"כ רק לנגב את שאריות הלחות והגשם, נותן לו לקבל קצת שמש.

מצאתי את עצמי מתגנב הביתה ולוקח מהארון שלה קצת קרם גוף משובח כדי לרכך את המושב.

 

ופתאום הג'ננה עולה. אני עושה חשבון מהיר שלא רכבתי שבוע בגלל הגשמים.

" אני תיכף חוזר"

היא מסתכלת עלי בתדהמה שאני חובש קסדה

"חסר לי קצת אוויר מקדימה, אני רק יוצא למלא..."

ויוצא.

אבל במקום להתענג על הטיול הקטן, הגנוב הזה של שישי בצהריים,

במקום להנות מכמה גזיות קטנות ורוח וצלילי אגזוז, אני פתאום חושב על איך הייתי מתאר את זה וכותב את זה בפורום.

קילקלת אותי.

תמשיך!

[השושנים]

אמת, כבר שבוע, שלא רכבתי גם אני וכואב לי בעצמות, מחר אני יוצא לסיבוב

לכיוון נס הריים ומכוון בערך לשעה 11 להיות בבית הקפה שם, אז כל מי

שרוצה לפזר קצת רעל, לחלץ עצמות, ולהינות מאוויר צלול וקצת שמש שבטיחו, מוזמן! -רן

[השושנים]

...שמש חמימה היכתה בפנים, המיפלץ ממש לא התרגש מהתוספת האנושית על האוכף.

ואני ניסיתי כמה שפחות להזכיר לו אותה, התנועה היתה דלילה יחסית לשבת בבוקר.

וכמעט מבלי להרגיש כבר היינו על כביש בגין לכיוון היציאה מהעיר, לא הפסקתי להתרגש

מתגובות המיפלץ למעצרת ולכוח הבלתי מתפשר שלו גם בשתיים, הסחיבה היתה

טובה מאד וההרגשה כאילו שום דבר לא עומד ביני ובין המרחבים והדרך, את הירידות

מירושלים עשינו מאד בזהירות, שנינו לומדים דברים חדשים אחד על השני, ומתרגלים

העברת משקל והטיות נכונות בריקוד קדום, קצת לפני הסיבוב לקסטל הורדתי שני הילוכים,

המפלץ ממש לא דרש את זה אבל אני רציתי לבדוק מה עשו לו תרגילי הכושר מהזמן האחרון.

קלאץ' גז קליק קלאץ' גז קליק, הילוך שלישי כניסה לסיבוב השכבה, אני שומע את המנוע מתאמץ

הלב (שלי) מגביר פעימות האם נצליח לשמור על הקו שתכננתי? מבט רחוק לתוך הסיבוב,

יש לו נטייה ללכת לאן שאני מסתכל אין רכבים שמפרעים, עוד קצת גז ואולי עוד הטייה, רק לא להגזים,

הסיבוב כבר מאחורינו ונישאר לתת יותר גז, וואוו הוא רץ הברנש, קליק, רבעי, ממשיך לרוץ ורוצה עוד,

עכשיו אנחנו על גבול המהירות החוקית (החדשה) רגע לאן הוא ממהר אולי כדי להוריד קצת גז,

קליק חמישי, שום דבר לא יעצור אותו? ממשיך לרוץ, הרעש מהמנוע נישמע קצת יותר פחוס

אבל אין סימנים לקוצר נשימה, קופסאות הפח נישארות מאחור, מזל שאין לו צורך אמיתי ביותר מחצי נתיב,

ומעט רווח, אנחנו בשיא העלייה.

מאוחר יותר הוא יספר לי שהיה שקוע כלכך בתחושות שבכלל לא שם לב שזו עלייה, שחצן.

מוריד מידית הגז לתת לו להתקרר קצת בירידה, ומברר עם האישה שאיתי איך היא מרגישה,

חיוך של אושר מרוח על הפנים שלה ואנדרנלין בלב של שנינו...

[השושנים]

...כביש י-ם ת"א עבר מהר מדי, כשאנו משחקים תופסת עם קופסאות הפח, הם

מנסים לתפוס ואנחנו בורחים, האישה נתמכת הייטב ומחבקת אותי מאחור, ואני...אני

מתמכר לתחושות, הרוח בפנים, החום שניפלט ממנוע המיפלץ, הרעד הקל בכידון

לריחות והתפרציות הכוח של המפלץ, והוא דומה שנהנה יותר וככל שמאפשרים

לו הוא מבקש עוד, גם האיילון רץ לי בין הגלגלים, וכבר הים הכחול משמאלי

ירידה לכיוון מכמורת ואנחנו בנחל, קצת "שטח" ברכיבה על שביל עפר, לא הסביבה

הטיבעית שלי ושלו, וצריך להתרגל ואנו נעצרים ע"י המשפחה...

[השושנים]

...ההתקהלות הליטופים, והמון תשומת לב, איך אפשר להתעלם ממפלצת כזו?

רוב בני הארבעים+ נאספו סביבי, והנשים בחנו אותם מרחוק בחשש.

לכולם היתה מילה טובה להגיד, ורובם שקעו בזכרונות על דו"ג כזה או אחר מעברם

עוד כשהיו צעירים ושעירים. צילומים אחדים כשכל אחד מנסה להלביש על עצמו פרצוף

קשוח כשהוא על גב המפלץ ומיישיר עייניו בעוז למצלמה. וזהו,

אני כבר מתכנן את הדרך חזרה. החזרה היתה חוויה אדירה, התחילה במילוי טנק הדלק

בתחנת הדלק, אח"כ ישבנו זוגתי ואני ושתינו קפה כשהמפלץ נח כמה מטר לצידינו

שסיימנו כולנו לתדלק, פצחנו בנסיעה הבייתה, העיין לא שובעת מראות והגוף מתמכר לתחושות

דומה שכבר הספקנו להכיר הייטב אחד את השני וכך הדרך חזרה כבר היתה מהירה יותר

חלקה יותר והרבה יותר מהנה...

[bkatzir]

רן, כבר שבוע אתה בדרך חזרה לירושלים....

[השושנים]

...נסענו מהר, כמה מהר, רק אני והחרקים שהתנפצו לי על המשקף יודעים.

האישה שאיתי, מורכבת מופלאה, שעורי הריקוד והבלט בעברה משתלמים ברכיבה בשתים,

התנועות מתואמות, וכמעט ואין תזוזות מיותרות שעלולות לפגוע בריקוד האדם והמכונה.

התקרבנו אני והמפלץ, אני למדתי שלא לפחד ממנו ומגודלו, והוא למד איך אני אוהב

את הדרך והסיבובים, הוא לימד אותי שאין לנסות ולאיץ בו בהחלפות הילוכים מהירות

שפרט לחריקות מרגיזות מכיוון הגיר לא נותנות מאום, בסבלנות אין קץ לימד אותי לסגור גז

עד הסוף להמתין עשירית השניה להוריד הילוך, ואז לסובב במעצרת עד הסוף, והוא

מצידו מאמץ שריריו בועט לכיוון הגלגל האחורי ומושך בנחישות של קטר רכבת.

הפחוניות נישארות הרחק מאחור, ולי נישאר רק לכוון את הכידון כנגד כיוון הסיבוב

והוא כבר יעשה את השאר. עכשיו רק לתרגל מבט רחוק מחוץ לפנייה ולהינות.

פסי ההפרדה בין הנתיבים תקועים ברוורס, היכולת שלהם להתקדם לאחור (דבר והיפוכו?)

במהירות מבלי לאבד את הרצף מרשים אותי, כמו שמרשים אותי הכושר של המפלץ

הזקן להתמיד בשיוט במהירויות שהיו גורמות לשאר רכבי האספנות להקדים חלודה לוושת.

בסוף הקסטל מתחשק לי גלידה, ימינה לכיוון הקסטל הכביש לצובא ולצומת כרם, עוצרים

בגלידריה, אני מלקק גלידה אישתי שותה קפה ושינינו מתבוננים במפלץ ומקשיבים

לפיצפוצי המנוע המתקרר לו לאיטו....

[דני יונגר]

...נסענו מהר, כמה מהר, רק אני והחרקים שהתנפצו לי על המשקף יודעים.

 

 

אפרופו חרקים ....

 

שושני אתה יודע מה עובר לחרק בראש כשהוא נכנס לך במשקף ?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הישבן שלו !!!!!

[השושנים]

...הגענו הביתה, המפלץ זקוף מחייך, ומביט בי מזווית המשקף.

אני עוד שיכור מהחוויה ומהתחושות, אין ספק שהלוחם הזקן עמד

בכבוד במבחן, אותות הגיל ניכרים בו, צווחות ואנחות קלות נישמעו

בנסיעה, אבל הוא עמד במשימה בצורה מושלמת, העברתי סמרטוט

על גופו, מנקה את סימני האבק, וגוויות החרקים מהפריינג, סגרתי

ברזי דלק, עטפתי אותו היטב בכיסוי מלא, ובדקתי פעמים שהמנעול

הכבד סגור כהלכה, וטיפסנו הביתה כשאנו מגלגלים את החוויות והתחושות

בנינו. חישוב קל הבהיר לי את גודל המשימה שהמפלץ עמד בה אחרי שנות

שבי ארוכות, אין לי ספק שעדיין מסתתרות בו נפלאות רבות שעלינו לגלות ביחד

אבל דווקא הטיול הזה הבהיר לי שלא נס ליחו של הענק הזה, ובטיפול נכון

והמון אהבה ניתן להחזירו לכושר מצויין ולאלפו להיות בן ברית נאמן, לשנים

רבות, לאות תודה ביצעתי מס' הזמנות ב-אי ביי, מתנת תודה, מעכשיו

חשבתי לפני נשיקת מלאך השינה, מתחיל השיקום של המפלץ לחיים חדשים...