וואלה 30 שנה בארץ? כבר לא עולה חדש? או שעדיין?

[vadim6385]

לפני 5 שעות, falou כתב:

בו. אמנם כמה שנים קודם לכן (לא הרבה), ונסענו דחוסים ובלי מזגן. הרבה.

 

לעומת זאת, התחתית במוסקבה ופיטר, תענוג. 

יש מוסקבה, סנט פטרסבורג, ערים אירופאיות לכל דבר, ויש את שאר רוסיה, שזה כאילו מדינה אחרת לגמרי.

 

אני באתי מקייב, אוקראינה, ושם המצב פחות או יותר דומה - במרכזי ערים גדולות (כמו קייב, חרקוב, אודסה) נראה אירופה לכל דבר, וכשמתרחקים מהם, מקבלים מדינת עולם שלישי עם גברים שזרוקים ברחוב מחובקים עם בקבוק וודקה ונשים בנות 20 שנראות בנות 50.

לפני 5 שעות, Buki כתב:

פריפריה  עדיין נוסעים באוטביסים חלודים ולא ממוזגם מלפני 20-30 שנה. 

או מרצדסים שסיימו שירות בדן ואגד ונמכרו למדינות חבר העמים.

[rev-Match]

בעיר הולדתי בבלארוס התניידנו באוטובוסים תוצרת ikarus 

https://en.wikipedia.org/wiki/Ikarus_(Hungarian_company)

 

שנאתי את האוטובוס יותר מכל דבר, הם תמיד היו מפוצצים באנשים וציוד, לא פעם מצאתי את עצמי יושב על מכונת כביסה, שטיח מקופל, חבילה שמישהו קיבל מחו"ל.

בחורף בכלל היה סיוט, כולם עם 4 שכבות ושובה ( https://he.wikipedia.org/wiki/בגדי_פרווה ) , בחוץ היה קר אבל בתוך האוטובוס כמו סאונה, כל החלונות היו אדים, אנשים מזיעים ובסוף הנסיעה יוצאים למינוס 10.

 

האוטובוסים היו כל כל מלאים שבתחנות מסויימות מישהו עמד בחוץ ודחף את האנשים פנימה בשביל שהנהג יצליח לסגור את הדלתות, זכור לי שהייתה איזשהי עליה בעיר שהאוטובוסים האלה במיוחד בתצורת אקורדיון לא היו מצליחים לעלות והנהגים היו עוצרים בצד וצועקים לאנשים לרדת עד שהוא היה מצליח לעלות למעלה שמה כמובן חיכו כל מי שירד באוטובוס שהקדים ועלו לאוטובוס שוב. 

 

בקיצור חוויה.

 

עליתי בקיץ 97'  (לאשדוד, טעות גדולה מאוד של הורי, אם היינו עולים לשרון כנראה מצבם ומצבי היו הרבה יותר טובים היום) זכורות לי השיחות של ההורים בסופשים לגבי  עמיתיהם לעבודה שעלו ב90' בסגנון " אנחנו אכלנו חרא , עכשיו תורכם"  אני חושב שהכי הרבה חרא ההורים שלי אכלו מהעליה של שנות ה90' ולא מהישראלים על מגוונם,

לי אישית היו חברים צברים ומעט מאוד ממוצא רוסי , הודים, תימנים, מרוקאים ,בכיתה היו חברה ממוצא רוסי אבל כאלה עלו בגיל שנה או שנתיים.

איפה באמת הרגשתי את האנטי נגד רוסים זה בגילאי 15-17 , אני יחד עם אותם החברה יוצאים מצטרפות בחורות ואז הרגשתי עד כמה רוסי בעיני בחורות צבריות זה ביג no no.

בערך כמו שבחורה שעלתה ממוסקבה, פיטר, קייב  תצא עם קווקזי, גרוזיני.

 

בסוף התחתנתי עם צברית - גדלה בשרון לא נחשפה יותר מדי לרוסים ככה שהיא לא ידעה מה היא מקבלת ( את אמא שלי 😆) 

 

ישראל בסה"כ בסדר לא יותר מזה ( קשה לי עם ההזנחה של החינוך ואני חושב שהילדים שלי יכולים לקבל יותר וגם מגיע להם יותר), יש הרבה מחשבות על לעזוב אבל כרגע אנחנו פה.

 

@Bukiאחלה פוסט.

 

 

[Night Driver]

לפני כשעה, rev-Match כתב:

בסוף התחתנתי עם צברית - גדלה בשרון לא נחשפה יותר מדי לרוסים ככה שהיא לא ידעה מה היא מקבלת ( את אמא שלי 😆) 

מי שלא היתה לה חמות עירקית לא יודעת עד כמה חמות יכולה להיות שטן.

[Buki]

נושא ההגירה השניה עולה לא מעט בשיחות עם חברים, מה גם שחלק לא קטן מחברים ומכרים אחרי שהתבססו בארץ במשך 10-15 שנה, הגרו לארה"ב או קנדה. 

 

אבל אני לא רואה את עצמי עושה הגירה שניה. 

 

 

 

לפני 30 שנה המשפחה התפצלה, חלק הגרו לארה"ב, חלק לישראל וחלק נשארו בקייב, כולם ביקרו בארץ לא מעט פעמים. 

 

 

 

 

במשך השנים עשיתי הרבה, אולי כ 15, טיולים למדינות שהיו פעם חלק מברית המועצות ולרוסיה עצמה. 

 

 

כמה פעמים לראות" ניבי גוד", כמה פעמים למפגש רכבי אספנות ענק, להרי הקרפטים, לגרוזיה, למדינות בלטיות, למוסקבה, לכפר נידח בפריפריה ועוד...

 

 

כשנמצאים במקומות האלו, בתת מודע משחקים במשחק ה"דלתות המסתובבות" כמו בסרט. 

 

איך זה היה נראה אם היית נשאר שם? 

 

נהנתי בכל הטיולים, אלו לא מדינות מערביות מסודרות ומראש באתי עם ציפיות בהתאם, ראיתי את השינוים שהם עברו וגם את השינויים שהם לא עברו. 

 

לא מרגיש כמו תייר אבל בוודאי גם לא כאחד מקומי למרות שמדבר בלי מבטא ברוסית וגם שולט יחסית טוב באוקראינית, זה מצב ביניים כזה. 

 

 שמחתי בסוף כל טיול לחזור לארץ אבל גם אין לי את ה"אנטי" וההדחקה. 

 

יש משהו מגניב בתיירות הזו. 

 

 

[rev-Match]

ההורים שלי הגיעו לישראל לא מתוך מחשבה ציונית, באו לפה כי ראו שפה יוכלו לתת עתיד טוב יותר לי ולאחי מה שבפועל הצליח להם. 

 

היו יכולים לעבור גם לגרמניה אבל הגיעו לישראל כנראה בגלל שזה דרש פחות דולרים במעטפה מתחת לשולחן. 

אבי היה איש צבא והיה צריך איכשהו לבטל את הצו אי יציאה מהארץ עד איזה שנת 2020 שהיה לו בעקבות עיסוקיו, מה שמזכיר לי שש שעות בהן ישבנו על המזוודות בבן גוריון וחיכינו לו כי הוא נלקח לתשאול אחרי שקיבלנו את תעודות העולים.  

 

עם השנים אבא שלי מאוד נקשר לישראל וכשאחי ירד מהארץ לפני כמה חודשים הוא דאג לציין בפניו את כל הטוב שהמדינה הזאת מציעה.

 

גם אצלי המחשבות להגירה נובעות מתוך הרצון לתת לילדים שלי מקום טוב יותר. 

מאוד מקווה ששומר חומות האחרון לא היה פרומו למה שיהיה פה בעוד לא הרבה שנים. 

 

 

עריכה אחרונה ב-21 לנובמבר, 2021 על ידי rev-Match

[פינדר]

בתאריך 18.11.2021 בשעה 23:50, garicho כתב:

אבל אני זוכר את ההלם מהפעם הראשונה בסופרמרקט בארץ והסתכלנו על מקרר מוצרי החלב המלא שהשתרע לאורך כל הקיר של הסופר. זה הזכרון שנחקק הכי חזק אצלי מחווית העלייה.

טוב, אפילו ילצין קיבל הלם כשביקר לראשונה בסופרמרקט מערבי.

https://sellameir.com/blogs/news/כיצד-ביקור-ילצין-בסופרמרקט-אמריקאי-הוביל-להתמוטטותה-הסופית-של-ברית-המועצות

 

  

לפני 11 דקות, rev-Match כתב:

היו יכולים לעבור גם לגרמניה אבל הגיעו לישראל כנראה בגלל שזה דרש פחות דולרים במעטפה מתחת לשולחן. 

אאל"ט גרמניה באותן שנים רצתה לשקם את הקהילה היהודית והשערים שלה היו פתוחים ליהודיפ יוצא ברה"מ, כולל סל קליטה נדיב. למרות זאת רק מעטים בחרו להגר לשם.

 

  

לפני 22 שעות, falou כתב:

זה הקטע שקצת קלטתי מרוסיה. אתה בפיטר ומרגיש כמו פריס. עשר דקות נהיגה, ואתה בשיכונים ברוטליסטים הכי מכוערים שיש. עוד עשר דקות... מחממים בפחם.

זה גם מה שאני קלטתי בביקור הקצר והיחיד שלי.

הייתי בסנט פיטרסבורג בתקופת המונדיאל והתרשמתי מאוד ממרכז העיר המתוייר.

אבל ישנו בדירה של חבר מקומי, בשכונה מחוץ למרכז (בטווח הרכבת התחתית). בבלוק עצום של בנייני רכבת אדירים, עם דירות קטנות וחשוכות (למרות שבאותה תקופה השמש זרחה 22 שעות).

ועשינו גיחה למוסקבה, ברכבת, וראינו את הנוף הכפרי של ישובים שנראים כאילו קפאו בזמן לפני 100 שנים.

[vadim6385]

לפני 18 דקות, פינדר כתב:

אאל"ט גרמניה באותן שנים רצתה לשקם את הקהילה היהודית והשערים שלה היו פתוחים ליהודיפ יוצא ברה"מ, כולל סל קליטה נדיב. למרות זאת רק מעטים בחרו להגר לשם.

ההורים שלי הגישו בקשה לישראל ולגרמניה.

התשובה מישראל הגיעה קודם.

 

מעניין מה היה אם היינו באים לגרמניה.

לפני שעתיים, rev-Match כתב:

 זכורות לי השיחות של ההורים בסופשים לגבי  עמיתיהם לעבודה שעלו ב90' בסגנון " אנחנו אכלנו חרא , עכשיו תורכם"  אני חושב שהכי הרבה חרא ההורים שלי אכלו מהעליה של שנות ה90' ולא מהישראלים על מגוונם,

זאת הצורת מחשבה הרווחת במגזר.

 

אני עד היום לא סומך על בעלי מקצוע רוסים, כי אלה דפקו בראש ובראשונה את מי ש"משלהם", כי יותר קל להם לעבוד עליו.

[Buki]

לפני 5 דקות, vadim6385 כתב:

 

אני עד היום לא סומך על בעלי מקצוע רוסים, כי אלה דפקו בראש ובראשונה את מי ש"משלהם", כי יותר קל להם לעבוד עליו

 

 

היה לי את זה באחד הגלגולים שעברתי, לא זוכר כבר מתי. היה בצורה מאוד מובהקת. 

 

 

אבל עבר, עכשיו אני לא סומך על כולם באותה מידה 😁

[vadim6385]

זה כמו ביציאת מצרים, לקח זמן עד שהתחלף דור

[RK]

לפני שעה, Buki כתב:

לא מרגיש כמו תייר אבל בוודאי גם לא כאחד מקומי למרות שמדבר בלי מבטא וגם שולט יחסית טוב גם באוקראינית, זה מצב ביניים כזה. 

 

 

 

בשנים 2013-15 היו לי כמה נסיעות עבודה לאוקראינה, לדונייצק ולקייב. הרגשתי נטע זר לחלוטין. מבטא, מראה, לבוש - הכל. ממש הרגשה של זרות מוחלטת עם ים עיניים עליך.

 

[Buki]

לפני 7 דקות, RK כתב:

בשנים 2013-15 היו לי כמה נסיעות עבודה לאוקראינה, לדונייצק ולקייב. הרגשתי נטע זר לחלוטין. מבטא, מראה, לבוש - הכל. ממש הרגשה של זרות מוחלטת עם ים עיניים עליך

זה רק מראה עד כמה בילדות ובגיל ההתבגרות כל שנה שעוברת משפיעה על בניית האישיות שלך והגיל בו עזבת הוא גורם מכריע כאן. 

[ALX]

השרשור הזה מרתק בעיניי.

אני עליתי בגיל 4 מרומניה בשנת 86, כך שלפני כחצי שנה חגגנו 35 שנים בארץ.

חווינו גם אנחנו חלק מהחוויות שתוארו כאן, אבל בצורה אחרת. מבחינה סטטיסטית, השנה בה עלינו הייתה שנת שפל היסטורי במספרי העולים. ההורים שלי החליטו לעלות לא מסיבות ציוניות, אלא מנסיבות של סף רעב. באותם הזמנים צ'אושסקו (שהודח והוצא להורג כ-3 שנים מאוחר יותר) היה בשיא הטירוף שלו, וגרם ממש להרעבה של העם שלו. אני זוכר בתור ילד עמידה בתורים אינסופיים ביחד עם ההורים או עם הסבים למזון רק כדי לפגוש בסופם מדפים ריקים. 

לדברי ההורים שלי האפשרויות היו או להישאר ברומניה ולרעוב, או להגר לישראל או לגרמניה. מסתבר שממשלות ישראל וגרמניה שילמו לצ'אושסקו במטבע קשה על כל יהודי או גרמני שהתירו לו לעזוב את רומניה. המשפחה שלנו עונה על שתי ההגדרות, אבל התשובה מישראל הגיעה קודם!

החויה הראשונה, עוד לפני הנחיתה בישראל הייתה לראות את האורות של הארץ לפני הנחיתה וזו הייתה חוויה מהממת, משום שברומניה הוטל קיצוב בחשמל והכל היה שם חשוך. אני זוכר שאחרי הנחיתה בילינו שעות ארוכות בנתב"ג בתחנות הבירוקרטיות, אבל שהיה שם כיבוד חופשי: סנדוויצ'ים עם גבינה צהובה ומיץ פטל ללא הגבלה. בשבילי ובשביל אחותי זה היה כמו להיות באיזושהי מנהרת קסמים. אחרי שהסתיימה השרשרת הבירוקרטית, העלו אותנו על טרנזיט ולקחו אותנו למרכז קליטה בכרמיאל. 

לאחר 4 חודשים, ולפני תום האולפן קופת חולים כללית "חטפה" את אמא שלי לעבודה בתור רופאת ילדים בחולון ושם נקבע ביתנו הראשון בארץ.

מבחינת התאקלמות, אחותי ואני גדלנו והתחנכנו בארץ ולא הרגשנו גזענות כלשהי, להיפך. כן ראיתי שעם התגברות גל העליה של שנות ה-90 גילויי חוסר הסובלנות כלפי העולים התגברו. עדיין האווירה הייתה של "כולם עוזרים לכולם" ברוב המקרים. להורים שלי היה קשה יותר להאקלם. אמא שלי, שכבר הספיקה לצאת לפנסיה (ההורים שלי היו בני כ-30 כשעלינו) לא התאקלמה לגמרי בארץ. אבא שלי לעומת זאת, התאקלם הרבה יותר טוב. מה שעזר לו בכך היה ההחלטה שלו להיות עצמאי כמעט מיד אחרי שעלינו.

אנחנו שומרים על קשר עם המשפחה שנותרה ברומניה, כולנו דוברי רומנית ולפני הקורונה היינו מבקרים ברומניה מספר פעמים בשנה, אבל אני בראש ובראשונה ישראלי פטריוט, למרות שאני מחזיק בדרכון רומני.

 

[vadim6385]

לפני 18 דקות, ALX כתב:

לאחר 4 חודשים, ולפני תום האולפן קופת חולים כללית "חטפה" את אמא שלי לעבודה בתור רופאת ילדים בחולון ושם נקבע ביתנו הראשון בארץ.

אה, אז היא לא הייתה צריכה להוציא רישיון מחדש.

[שביט]

לפני 8 שעות, rev-Match כתב:

השיחות של ההורים בסופשים לגבי  עמיתיהם לעבודה שעלו ב90' בסגנון " אנחנו אכלנו חרא, עכשיו תורכם"

 

 

[SlowRide]

על זה בעצם מושתת כל הנושא של טחינת צעירות בצה"ל.