גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[razmel]

בנצי ולוקו, תמשיכו בהודעות פרטיות.

[locomotive]

 

השמאלי זה מדבקות להוצאת שחורים-האמת? מוצר יעיל.

הימני זה תכשיר לניקוי פנים עמוק בזמן המקלחת,

יש שם מברשת עדינה בשפורפרת ואתה פשוט מעסה

את הפנים. מעניק תחושת רעננות נפלאה.

 

השאלה היא האם יש אמת בקרמים נגד קמטים או

שמא זה בלוף יקר מאוד?

 

עריכה:

רז, בה"פ זה כבר יהיה מוזר מידי. :sissies:

[בנצי]

בנצי ולוקו, תמשיכו בהודעות פרטיות.

 

רז, לא כולם נולדים עם בייבי פייס כמוך...והבלורית...

 

לוקו, יש אמת במוצרים, לא צריך להסחף כמו בנות המין השני אבל שווה לנסות.

[הספגטי המעופף]

לא צריך אוטו בשביל להביא בחורה.

אם אתה עושה את זה כמו שצריך היא כבר תבוא אלייך.

 

או, סוף סוף בנצי חזר! מאז שהועזבת מהחברה לא דיברת ככה, כבר חשבנו שאיבדנו אותך.

 

לוקו, יכול להיות שהביקור אצל גנדי הוסיף לך כמה שנים?

 

אגב, אם אני כבר מגובב: גילית היום שהמזגן בדירה לא מחמם, האוטו דולף (וחימום גם ככה אין לו), פספסתי הגשה, פספסתי שיעור, פספסתי עבודה וכמובן שמשום מה אני מבסוט מהיום הזה כמו לא יודע מה - העיקר שיש גשם וקר. מה שכן, בענייני המומחיות של בנצי, לא הקרמים - הבחורות, אני עדיין כשלון חרוץ, ומשום מה גם זה עדיין מסב לי הנאה כלשהיא. אין ספק שהאדיוטיזם מתפשט במוח.

[locomotive]

תשמע ספגטי מעופף,

אתה נשמע ממש כישלון. חבל שאתה לא מגובב יותר, זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים כאן "כשלונות צעירים".

בענייני נשים, קטונתי מלייעץ לך. בעצם אני לא יכול לייעץ כלום לאף אחד, אני פאקינ' מוציא שחורים מהפנים, מבקש המלצה לקרמים, נוסע על רכב על זמן שאול, הבית שלי מתפרק עלי, שוקל לצבוע שערות לבנים עם טוש שחור, לא מזמן עברתי טיפול 10 אצל גינאדי, וכל יום אני אומר תודה שלא היה גרוע יותר.

[razmel]

רז, לא כולם נולדים עם בייבי פייס

 

לדעתי כולם נולדים עם בייבי פייס. (פרנקוס, אל תעלה תמונות שיימחקו).

[Talgaz]

אנחנו?

מה אנחנו בכלל.

לא פשוט.

מאוד מופשט.

אנחנו רצונות?

תקוות?

דעות?

חוויות?

חרטא? כלום ושום דבר?

צלם אלוהים?

צעצוע שזנחו?

סתם טעות, מקרה?

אנחנו.. חיים.

אנחנו מסתובבים, חסרי מעש. חסרי תכלית.

מחפשים תכלית.

מחפשים....

סיבה.

אנחנו הסיבה.

זה מעגל. אין איך לצאת.

אנחנו פה כדי להיות פה.

פה כדי להיות. פה.

לחיות

לעשות.

לצרוח מאושר

לחייך בעצב

לקבל.

כל מה שיש.

לקבל. הכל.

ולתת חזרה.

אנחנו?

מה אנחנו בכלל.

[Asaf-R]

לקחה ברצינות את הקטע של האבטיח להשוואה

[בנצי]

אנחנו אנו.

בבוקר קמים

רדיפה תמידית עד לשקיעה

שקיעת החמה

דעיכת הנשמה

נשימה אחר נשימה

על מה ולמה?

אין תשובה

הרי כל אדם בעולמו נמצא

מחשבות, תהיות וספקות

חיי הם רחוב ללא מוצא

אין גאולה לייסורי הנפש

אין חסד נעורים בזקנה

אתה קם, עושה, אתה נע ונע

אבל למה? זעקת שבר מעמקי נשמתי

ומהי הנפש? ולמה היא איתי

אולי זה המוח, הוא ממש יצירתי

יוצר לי את הנפש כתירוץ

מונע מהאדם להרגיש ככישלון חרוץ

הרי אם יש נפש אז קל להאשים

החלטות בלי היגיון

רעשים, לחשים, אנשים

תתעורר צועק המוח תתעורר קיבינימט

אהבה, טינה ורוע הם שונים רק במעט

היגיון אומר שחור לבן

והנפש בצבעים

ומהי הנפש? אם לא תירוץ של מפגרים

 

 

אז מה אנחנו? מי אנחנו?

רק תוצר של מציאות

ערכים, חוקים, שנאת חינם, טעות אחר טעות

הכל בשם האהבה הכל בגלל מהות

מהות נסתרת כך נדמה לי

אם האל הוא כל יכול

מדוע הוא איננו כאן?

מגובב לו ביום חול????

[Apple]

אם כתבתם את זה לבד ולא העתקתם מאיזה גוגל טרנסלייט אז באמת כבוד

 

בחיים לא אגיע לרמה הזו,

אני משתפר מיום ליום ואולי אנסה להעלות לפה משהו בסגנון בהמשך.

Another Day at Work...

יש לי תמונה מעולה להיום קופוני ודניקס 69

[locomotive]

בוקר. רוח קלה, והנה בית ירוק,

דלת אדומה גלין גלין גלין בפעמון.

[בנצי]

בוקר טוב אדון שוקו, בוקר טוב אדון שוקו.

 

אולי נלך לגבב, חבר שלנו אדון שוקו אחר....

 

(יאשה אנחנו בדרך)

[locomotive]

שוקו שוקו שוקו שוקו אוווו!

 

שלושה אדונים שוקולדים צועדים למסעדה,

שלושה אדונים יושבים סועדים

סלט ומרק ופלפל ממולא.

וכבר לא ילכו לבקר

חבר שלהם,

אדון שוקו אחר.

[בנצי]

גיבוב אחרון ודי, כבר 2:10 צריך לישון

 

שוכב לי במיטה ובאוזניות ג'ורג' לאמה צורח לי שיר אהבה בצרפתית

ואני, לא מבין מילה

שבוי לי בקסמי השפה שבה כל משפט נשמע כמו שיר

הוא בטח ממש אוהב אותה, הוא כמעט בוכה

הוא נשמע עצבני, היא בטח כמו שאר הנשים, בטח מתעלמת ממה שהוא אומר, מסיקה מסקנות.

ברור הוא עצבני.

בטח היא אומרת לו שהיא לא אוהבת אותו עצבני וזה למה היא ככה, אבל היא תמשיך לעצבן אותו.

נשים, הם אומרים שאלוהים לקח צלע מהגבר בשביל האישה, הם שכחו לכתוב שהוא גם לקח את השפיות על הדרך.

דלידה התחילה לשיר לי עכשיו, מנגינת טנגו עדינה, ואני מדמיין את עצמי בשחור לבן, שפם דק מעל שפתי, שיער משוך לאחור והיא בשמלת ערב, מבט חודר ויד מושטת.

אני יודע שנולדתי מאוחר מדי, זאת שבסמלון היא מלכה אמיתית ואני לי בעולם משלי, שם הכל זז לאט, שם יש רומנטיקה מהסוג שנעלם עם בוא האינטרנט.

 

מחליף מכשיר ומגובב שיר

[בנצי]

רומנטיקן הזוי בעולם בזוי

 

בשר חשוף, טהרת הגוף

הגירוי שבנסתר

הרצון בלא מוכר

רגש חם או פורנו קר

הכל מותר

הכל מופקר

עתיד לאהבה או שלטון האכזבה

החלום שהתרחק והדלת הטרוקה

מריר היום והלילה מקולל

והעולם סביבי? טפל, אומלל

 

בחושך, גוף שפוף מכורבל בתוך שמיכה עבה, הידיים מושטות קדימה, מגששות באפילה, מחפשות את המוכר, את הגוף החם, את הבשר, את השיער, הניחוח בזכרון, החיוך המואר, העיניים ששמרו את סוד העולם, והיד, היד שעברה על החזה, עצרה על הצוואר והביאה עמה נחת, כמו חיבוק אימהי.

 

 

 

 

פעם האמנתי ברומנטיקה

פעם האמנתי באהבה

פעם האמנתי שכשאגדל אמצא תשובה

פעם היה לי מתכון מצויין למלבי

פעם הייתי חזק

פעם האמנתי בתמימות

 

הזמן חולף ונעלם, האתמול איננו והכל ממשיך לזוז איתך או בלעדיך

אנשים קטנים מחשבות גדולות

קומדיה או פרודיה, מנסה להבין תחת איזו הגדרה נופל הסרט שלי.

העולם הוא ספריית וידאו וכל אחד מאיתנו הוא סרט, יש סרטים קצרים, יש סרטים ארוכים, יש סרטים עם תפנית ויש סרטים משעממים, יש הכל מהכל, אנחנו נולדים ולוקחים את הקלטת איתנו, נוסטלגיה... זה השלב שבו אתה צופה בחלק מהסרט שלך.

לכל סרט יש פסקול, לכל חיים יש פסקול. יש סרטי המשך, יש סאגות, יש סרטים זרים וכמובן שיש את האוסקר.

 

מישהו באמת קורא את החרא הזה?