למה במכוניות חשוב העיצוב ? למה מחליפים אותן בתחילת חייהן ?

[[פנדוב]

למעוניינים, מספר נקודות:

המשבר הכלכלי 1929.

אלפרד סלואן.

הרלי ארל[ מקווה שלא שגיתי בשם].http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/HarleyEarl.aspx

הרברט מרקוזה- הסבריו לצריכה.

 

עריכה: קומנדר, לא הייתי בטוח כשכתבתי הרלי אדל אז בדקתי, חזרתי עם קישור ואז מצאתי הערתך הנכונה, תודה.

[COMMANDER]

האם התכוונת למעצב הרכב- Harley Earl ?

[חן פרחי]

 

השאלה היא כיצד אפשר יהיה להשוות בין הרכב שתוכנן ויוצר לפני עשרות שנים לרכב חדש שמותקנים בו כל האמצעים המודרניים.

 

אנחנו נוטים לנוסטלגיה כאשר אנחנו מתייחסים ל"מוצרים של פעם" שהיו כביכול אמינים יותר , בלתי ניתנים לקלקול, זולים יותר, וכו'.

האמת היא שאפשר לחלק את התשובה לשלוש:

א. יש מוצרים פשוטים וטובים שנותרו כאלה.

ב. חלק מן התכונות האלה נבעו מכך שהמוצרים היו בסיסיים ופשוטים יותר, זוללי אנרגיה, פחות יעילים, פחות נוחים.

ג. נוסטלגיה משבשת את הזיכרון. המוצרים לא היו יותר טובים.

אי אפשר להשוות.

לפני 32 שנה פורד ייצרה את האסקורט MK2 שהיתה מכונית פשוטה על גבול הפרימיטיביות, ולכן היא היתה אמינה להפליא ופשוטה לתיקון.

הפוקוס של ימינו מורכבת לעין ערוך ושיעור ממנה וכמובן שאין שום מקום להשוואה בינהן בשום היבט שהוא, אבל ברבות השנים תהפוך הפוקוס יקרה לתיקון, וזה מאפיין את כל המכוניות החדשות, כך שקשה להאמין שהיא תשרוד 20 שנה +.

1. אין מוצרים טובים ופשוטים, כי אף מכונית אינה יכולה להיות פשוטה, ובטח לא בתנאי התקינה הבלתי אפשריות.

2. נכון מאד, אבל גם כאן יש סייגים. הסיטרואן AX היתה זריזה ממכוניות המיני בנות ימינו וחסכונית יותר, ואותו כנ"ל האונו של פיאט.

3. נכון, נוסטלגיה משבשת את הזכרון, ואכן המכוניות של פעם לא היו טובות יותר, כמעט ללא יוצר מן הכלל.

מה שפעם ידעו לעשות טוב בהרבה, זה מערכות היגוי.

לאף מכונית חדשה אין היגוי ברמה של האלפא סוד או הגולף MK1.

קורבן זניח ביחס לשיפור הכולל.

[sperial]

לכל מי שמנסה להשוות רכב חדיש לרכב מלפני 40-50 שנה: מה היה מרווח הטיפולים: אני אזכיר לכם - הטיפול הבסיסי היה טיפול 5,000 ק"מ. הטיפול הגדול היה כל 10,000 ק"מ. במכונית העממית המודרנית המרווח הוא פי 3, והטיפול יותר פשוט (מישהו זוכר גירוז גלגלים ו"סיכת המומחים - פז"?).

לגבי אורך חיי מכונית - קשה לחזות את תוחלת החיים של מכונית מודרנית, אבל אם לשפוט לפי דגמים מתחילת שנות ה-90, נניח אימפרזה מוקדמת או לאנסר או דומותיהן - כלל לא אופתע אם אחוז יותר גבוה מהן מגיע למעמד של "רכב מיושן" בהשואה, נניח, לאסקורט 1100/1300 מסוף שנות ה-60. יש לי זכרונות לא מבריקים מדגמי שנות ה-60-70 שהיו לאבי : פיאט 600, פרינץ 4, פיאט 127. המערכות האלקטרוניות הופכות את המכוניות ליותר מורכבות, אבל, מצד שני, גם מגינות עליהן מפני טעויות של הנהג.

[baer]

חשוב לציין שבעבר יצרני המכוניות היו בתפיסה שמי שקונה מכונית קונה מוצר יוקרה להרבה מאוד זמן - אולי אפילו תקופות חיים.

המכוניות של פעם יוצרו מחומרים מאוד איכותיים ובייצור הכי קפדני שיכול היה להיות (ואני לא מדבר על מכוניות פס ייצור עממיות כגון פורד טי, חיפושית וכדומה). בגלל זה גם המחיר שלהם ביחס לשוק היה מאוד מאוד גבוה ומכונית היתה נחשבת מוצר יוקרה אליטיסטי. רוב המכוניות הללו אם היו ממשיכים לטפל בהם (בעלות מאוד זניחה ד"א) היו ממשיכות לסוע בכבישים עד היום וללא קשיים מיוחדים.

הבעיה התחילה אחרי מלחמת העולם השנייה שאנשים חזרו למסלול חיים רגיל ולחיי משפחה ושם השתנתה התפיסה, בעיקר בגלל הצגתם של מכוניות קונספט.

התרבות (האמריקאית) התחילה להתמקד בצרכנות המונית ובעידן הסילון והחלל יצרני רכב יצרו רכבי קונספט עתידניים (יקרים מאוד ומסובכים לייצור, בלתי אמינים לחלוטין ועם תחזוקה מורכבת) כדי למשוך קונים פוטינציאליים לקנות את רכביהם הרגילים.

העם האמריקאי (בעיקר הגבר הלבן - כי רק הם יכלו להרשות לעצמם מכונית באותה תקופה) עשה סוויצ' במוח וקנה את הרכבים החדשים של חברות הרכב רק מהסיבה שהם היו בעלי מאפיינים דומים לרכבי הקונספט העתידניים.

שם חברות הרכב הבינו כי ניתן לזנוח את רעיון הרכב היקר לכל החיים ולעבור לרעיון אחר של רכב כמוצר אופנתי. וכמו כל אופנה, היא לבסוף מתחלפת ולכן כדי שהאזרח יוכל להחליף אופנה בכל הזדמנות נדרש להוזיל משמעותית את מחירי הרכב לשוק. כדי לצלוח בכך הוזילו תהליכי ייצור, חומרי גלם ואיכות בנייה לכזאת שהפכה את הרכב למוצר זול יותר, אמין פחות ובר החלפה.

 

המשבר השני בעולם הרכב קרה שלשוק האמריקאי נכנסו הרכבים היפנים.

וכמו כל שוק חדש שנכנס בעולם הרכב הוא היה זול לקנות, לטפל ולהחזיק. ובעולם של צרכנות זה תופס טוב. לכן, כל מי שהרים גבה על רכבים יפניים בשוק האמריקאי בסוף שנות השישים (אותם אנשים שירימו גבה למראה רכב סיני או הודי כיום) נדהמו לגלות שתוך זמן קצר האמריקאים נטשו את דגל הפסים והכוכבים וקנו רכבים זולים ופשוטים מבית הייצור היפני.

(לפי דעתי עד היום תעשיית הרכב האמריקאית לא התאוששה מזה - אבל זו רק דעה).

 

כיום רכבים מיוצרים כמוצר להחלפה ולכן הם מתוכננים לאורך חיים מסויים מאוד. יצרני הרכב לעולם לא יודו בזה אבל כפי שהם יודעים תוך כמה זמן וק"מ נדרש להחליף שמן או נגמר גיר, הם גם יודעים להגיד בצורה מאוד טובה מה אורך החיים של כל חלק אחר ברכב וכל הרכב ככללותו, ולרוב הבלאי הוא מאוד גבוה במטרה להאיץ בך להחליף את רכבך כל מספר שנים. הם יודעים שברכב בן 20 שנה להחליף קלאץ' יעלה יותר ממחירון כל הרכב על כל חלקיו ולכן לא משתלם לך כבעל הרכב להחליף את אותו החלק. אתה תמנע מלהגיע לאותו מקום ולאותה התלבטות ולכן אתה תחליף את רכבך בממוצע כל 3-5 שנים (תלוי באיזה חלק של העולם אתה גר) ובפועל תשלם הרבה יותר ותמשיך לגלגל את תעשיית הרכב הגדולה.

 

ואני לא רוצה להשמע בוטה מידי אבל זה הכל בגלל חזירות אמריקאית...

 

כל כך נכון, חבל שכלי מי שהולך לסוכנויות ומאמין לפרוספקטים לא קורא את זה.

[COMMANDER]

אין יצרן שמתחייב לאחריות בלתי מוגבלת לאורך חיי המכונית. רק לרולס רויס הייתה בעבר יומרה כזו וגם היא לא עמדה במבחן המציאות..

[papikian]

רבותיי אין שום קונספירציה או תכנית להשתלטות עולמית בידי יצרני הרכב.

 

אם אתם רוצים רכב ללא חיישנים, מערכות בטיחות אקטיביות, מחשב ניהול, הגה כוח או בקיצור רכב עם מנוע גלגלים קלאץ' ומתלים, בהחלט אפשר לסדר לכם כזה והוא יהיה "אמין" כמו "פעם".

 

אני מאוד אוהב את המילה "פעם".

אם להקשיב לסיפורי אלף לילה ולילה בהחלט אפשר לחשוב ש "פעם" המכוניות היו עשויות זהב.

 

אנו אוהבים לשכוח את החלודה שנוצרה עקב עיבוד מתכות פרמיטיבי, בידוד רעשים שפשוט לא היה קיים, מנועים בנפח של משאית שהפיקו כמות כ"ס השווה לרכב מיני של היום, תיבות הילוכים אוטומטיות שנשמעו כאילו יושב בהן פועל בניין עצבני עם פטיש ואזמל, מושבים ארגונומיים בצורת ספת עור של סבתא, הנדסת אנוש של עגלת סופר טיפוסית וכמובן מערכות הבטיחות המתקדמות שעזרו לנהגים להגיע לעולם הבא בנחישות יתרה...

 

אבל כמובן- "פעם" היה יותר טוב .

 

למי שעדיין נשאר סקפטי- הנה קצת תזכורת מה היה "פעם"

[SlowRide]

אבל בכל זאת, באוטו של "פעם" יותר כיף לנהוג

[papikian]

^ כן.

העדר חומרי בידוד נתן לך הרגשה שאתה חלק מהרכב, לפעמים בזמן תאונה בהחלט כך היה הדבר.

אבל כן אני מסכים שרכבים מכאניים גרידא היו כיפיים יותר.

[Don't Shoot]

הצורך בבטיחות גבוהה יותר ברכבים הוא תולדה של התרנגולת ולא של הביצה... ברגע שכולם יכלו להרשות לעצמם רכבים מן הסתם שהכבישים נהיו הרבה יותר עמוסים והסיכוי לתאונות עלה פלאים. יחד עם הכנסת הכבישים המהירים ועלייה במהירות הרכבים, זה היה רק מתבקש.

אבל על הדרך הסיבוך והמורכבות של הרכבים גררו בלאי גבוה יותר ואחזקה יקרה יותר בטווח הארוך.

 

זאת לא קונספירציה, זאת מציאות מרגיזה... אני חושב שבעידן המודרני הרכב היחידי שנבנה להחזיק מעמד תוך שמירה מקסימלית על בטיחות הנוסעים היה סאאב - אבל כולם יודעים מה קרה להם כתוצאה מזה. הם לא הצליחו להתחרות בשוק ופשטו סופית את הרגל.

[falou]

מוצר חיפוש הטרוגני" זה הוא מקרה פרטי של "מוצר חיפוש" (ראה טבלה מצורפת).

ההבדל בין מוצר חיפוש רגיל להטרוגני זה בעיקר מחיר גבוה יותר, נקודות הפצה מצומצמות יותר והתמקדות בשיווק תדמיתי.

 

בענף הרכב המוצרים מתחלקים:

חיפוש- מותגים עממיים יותר (סקודה, יונדאי, סיאט).

מוצרי חיפוש הטרוגני- מותגים יוקריתיים (ב.מ.וו, קאדילק).

מוצרי ייחוד- מותגים סופר יוקרתיים (פרארי, למבורגיני, בנטלי, רולס רוייס).

 

 

זאת טבלה דיי פשוטה שכנראה שייכת לקורס מבוא לשיווק כלשיהו, אבל היא מדגימה יפה את קטגוריות המוצר השונות, למרות שחסרים בה מספר חלקים כגון מוצרי חיפוש הטרוגני ומוצרי תעשייה.

 

טוב, חשבתי שברור שהתתייחסות למכונית כ-"מוצר צריכה" נועדה לצורך הדגשת הרעיון, לא לצורך ניתוח שיווקי. הנקודה השנייה שלי היא שגם ההפרדה בין מוצרים שמשווקים תדמתית לאלו שלא, זו הפרדה שמצטמצמת. כמעט הכל היום משווק תדמיתי, במידה כזו או אחרת, וזו מגמה שהולכת ומתגברת.

 

מטוסים, אם נחזור להשוואה למכוניות, לא משווקים באופן תדמיתי (או בוודאי הרבה פחות).

[papikian]

^מסכים.

 

שיווק המטוס זה עסק קצת מסובך ומתחלק בגדול לשני חלקים.

שיווק תעשייתי - שיווק המטוס לחברות התעופה (בטיחות, חסכון, קיבולת, טווח, עלות אחזקה, אמינות).

שיווק לצרכן הפרטי- שירות, אופי המחלקות השונות, מחיר לכרטיס וכ"ו. בחלק הזה גם תראה את החלק התדמיתי של חברות התעופה שבדרך כלל מדגיש את השירות שמקבל הנוסע במהלך הטיסה (פרסומות של דיילות נחמדות ומחלקות מפנקות).

 

חשוב לזכור שבתעשיית הרכב פועלים קונצרנים רבים, כאשר בתעשיית התעופה האזרחית ישנם 2 יצרנים עיקיים בלבד ועשרות רבות של חברות תעופה המעניקות שירות, הדבר משפיע מהותית על אופי שיווק המוצר לצרכניו; הרי שהמטוסים של חברות התעופה השונות אלה אותם מטוסים (בואינג או איירבס), לכן הבידול בין החברות לא נעשה ע"פ יצרן המטוס אלה אופן עיצוב המטוס, שירות ומחיר לנוסע.

[SuperBamba]

אם היינו יכולים להחליף את כל הפנים של הרכב בעלות שנמוכה מקניית רכב חדש, כולל הוספת אי אלו טכנולוגיות (ח״ח למי שאין, יציאות מזגן נוספות/בקרת אקלים) סביר להניח שגם הרכב הפרטי היה נשאר איתנו כפלטפורמה מועדת לשינויים במשך שנים רבות, בייחוד כשחברה מסויימת חוסכת בחומרים איכותיים שנוכל לשמור לעצמנו

[vadim6385]

אגב מכוניות טובות מדי שלא הצריכו (כמעט) תחזוקה הביאו את יצרניהן לפשיטת רגל (ספיציפית פיג'ו עם דגם 404)

 

למה ללכת לעבר רחוק - תראה את רוב היצרנים היפניים, שייצרו (ויש כאלה שעדיין מייצרים) מכוניות פשוטות, אמינות וקלות לתיקון להמונים, ומה קרה להם:

 

טויוטה - היו במשבר כלכלי, ואז הבינו שלא כלכלי לייצר קורולה/קרינה/קאמרי/קראון שתחזיק 20 שנה ומליון קילומטר, לכן כל הסיפורים על תקלות בדגמים החדשים.

 

ניסן - נמכרה לרנו

 

סובארו - נמכרה לטויוטה, ועתיד המותג לא ברור

 

מיצובישי - בהפסדים כמה שנים, היצע דגמים מצומצם, ועתיד לא ברור

 

דייהטסו - הפסיקו למכור באירופה

 

סוזוקי - נמכרו ל-GM

[COMMANDER]

טויוטה כיום יצרנית הרכב מס' 3 בעולם. אם מודדים רק ייצור של מכוניות פרטיות, היא כמעט שווה ל- GM ושנייה לVW.

ניסן,הונדה וסוזוקי הן יצרניות גדולות יותר מ- BMW אשר מייצרת מכוניות טובות ואמינות.

פוג'י (סוברו) מעולם לא הייתה יצרנית גדולה.

הבעיות של היצרנים היפנים ודאי לא נובעות מכך שיש להם מוצרים טובים ואמינים.

זה שילוב של בעיות כלכליות ביפן עם השפעה של הפגיעה בכושר הייצור עקב אסון פוקושימה והתחרות הגוברת של היצרניות הקוריאניות.