[משאל] מחאה לגיטימית או חוצפה חסרת גבולות ?

[אלעד]

لش كل هذول يقولوا هذول قلام؟ مش مملين هذه المسخرا. نحن مجبورين لتسوي ايشي مع هذا.

 

והמבין יבין.

מילא אם נתעלם מהעובדה שהניסוח שלך "בעייתי", יש לך גם המון שגיאות כתיב.

קח עצה בחינם: אם אתה לא בטוח במה שאתה כותב, אל תנסה לעשות רושם מתוחכם, כי הטעויות שלך מאירות אותך באור לא ממש מחמיא.

 

אגב, זה לא אתה שלפני משהו כמו חודש אמר שהוא עוזב את הפורום הזה?

[מנחם פ]

מילא אם נתעלם מהעובדה שהניסוח שלך "בעייתי", יש לך גם המון שגיאות כתיב.

קח עצה בחינם: אם אתה לא בטוח במה שאתה כותב, אל תנסה לעשות רושם מתוחכם, כי הטעויות שלך מאירות אותך באור לא ממש מחמיא.

 

אגב, זה לא אתה שלפני משהו כמו חודש אמר שהוא עוזב את הפורום הזה?

 

כן, אבל על זה נפתח דיון אחר.

[nitch]

אלמנט ישתתף בו?

[Tzvika-Pick]

ורק אני שובר את הראש ולא מצליח להבין איך בחור יהודי, משכיל, סטודנט באוניברסיטה מכובדת בישראל עומד עם פלסטינאים ומניף את דגל פלסטין.

אותה פלסטין שרק בשבוע שעבר שיגרה טילי גראד לקניון באשקלון.

אותה פלסטין שרק בשבוע שעבר הרבה אישה תמימה שהגיעה לביקור משפחתי בקיבוץ בדרום.

 

יש כאן מיעוט מוזר של עופות מוזרים שצריכים להפסיק להתנהג כמו בת יענה ולהוציא את הראש מהחול, ומהר.

[Night Driver]

לגבי ההשתתפות איתם בהפגנה מסכים איתך ב 100% אבל בניגוד לרוב פה אין לי שום בעיה עם המחאה שלהם.

 

גם אנחנו בוחרים באחוזים גבוהים מאוד במפלגות שחרתו על דגלן שתי גדות לירדן (ליכוד וימינה) אז זה אומר שאנחנו מחר פותחים במלחמה לכיבוש ירדן?

 

אייל, גם סבא שלי היה בחברון. הוא הגיע לשם מבאר טוביה במטרה לפנות משם את היהודים עקב מידע שהועבר ע"י הערבים עצמם והם לא הסכימו להתפנות בטיעון שאלוהים ישמור עליהם. את סבא שלי לא פעם הצילו ממוות בטוח ערבים מהכפרים בהם עבר (הוא היה הנהג של הרופא של באר טוביה וכששחטו שם את כולם הוא היה בדרך חזרה לבאר טוביה אחרי שפינה את הנשים והילדים).

 

צריך להבין שהיתה פה מלחמה וצד אחד הפסיד ושזה לגיטימי שהצד שהפסיד יציין את ההפסד בדיוק כמו שאנחנו מציינים את תשעה באב למשל למרות שעברו כבר כ 2000 שנים מאז ולא 60.

[cartom]

סיפורים, שמבהירים למי שייכת ירושלים

1. הירושה

נפגשנו בשבוע שעבר, כ-25 אנשים בני 40+, ובמשך שעה קלה דיברתי, בעיקר על זהות יהודית, על מדינת ישראל ועל התלות שביניהן. כשהגיע שלב השאלות, השעה היתה כבר מאוחרת. אישה אחת הרימה את ידה ובקשה לדבר. "אני לא רוצה לשאול שאלה", היא אמרה, "אני שמעתי את הדברים ואני רוצה לספר לכם סיפור אישי".

 

"כשהייתי ילדה, אמא שלי שלחה אותי לטפל בסבתא שלי שכבר שכבה בבית חולים. המשפחה שלנו הגיע מלוב וידענו לדבר ערבית. במיטה ליד סבתא שכבה זקנה נוספת, זקנה ערביה. הן כל הזמן היו מדברות ביניהן בערבית, ואני הקשבתי לשיחתן. יום אחד שאלה הזקנה הערבייה את סבתא שלי: 'תגידי לי, למה באת לארץ ישראל?'

 

חשבתי שסבתא תענה לה שזה בגלל הרדיפות שהיו אחר היהודים בלוב, אבל סבתא ענתה לה משהו אחר לגמרי.

 

'באתי לכאן כדי לממש את הירושה שלי' ענתה סבתא. 'שו-הדא – איזה ירושה?' שאלה הזקנה הערבייה. 'את הירושה שקיבלתי מאברהם אבינו, את ארץ ישראל' ענתה סבתא.

 

הזקנה הערבייה שתקה כמה דקות, חשבה חשבה, ובסוף אמרה: 'אבל אברהם הוא גם אבא שלי!'.

'נכון' ענתה סבתא. 'אברהם הוא גם אבא שלך, אבל אני הבת של בעלת הבית, ואת הבת של המשרתת...'

 

"הזקנה הערבייה רעדה כולה", סיימה האישה את סיפורה. "היא אספה את רגליה, התכווצה במיטתה, והשתתקה, כמי שמבינה ומקבלת את טיעון חברתה".

 

2. 800 פעמים ירושלים

בהמשך המפגש דיברנו עוד על הרבה נושאים. דיברנו על אידיאולוגיה, ודיברנו על פוליטיקה. הגעתי הביתה באחת בלילה, אבל הסיפור הזה היה שווה את הכל. בוודאי תשאלו: "מה הוא כל כך מתרגש משיחתן של שתי זקנות, ששוכבות עם רגל אחת בעולם הבא, זו לצד זו בבית חולים? הרי טיעונים 'פרימיטיביים' כאלה כבר מזמן לא משחקים בעולם שלנו. מדינאים מודרניים לא מבססים את ריבונותם על ספר אגדות ישן".

 

אז תרשו לי לספר לכם על שיחה עם שני מדינאים מודרניים.

 

"אתה יודע", אמרתי לפייסל חוסייני, "יש בינינו משהו משותף, שאין לאף אחד אחר כאן באולם". חוסייני הסתכל עלי בהפתעה. ישבנו באולם תיאטרון ירושלים מול קהל רב. איתנו ישבה גם שרת הבריאות (בממשלת ברק), יולי תמיר. המנחה היה גדעון לוי מעיתון "הארץ", והקהל היה פחות או יותר שכפולים אידיאולוגיים של מר לוי ושל השרה. חוסייני התהדר אז בתואר 'השר לענייני ירושלים בראשות הפלשתינית', ובדבריו, חזר וטען, שאם אך נצא מירושלים, יסתיים הכיבוש ויבוא שלום על ישראל. למותר לציין שהשרה הישראלית תמיר, ממייסדות 'שלום עכשיו', הינהנה כל העת בהסכמה.

 

היתה דממה מתוחה באולם.

 

"שנינו מאמינים באלוהים" ,אמרתי לחוסייני. "כל השאר כאן באולם חילוניים. אתה מאמין באלוהים, נכון?" חוסייני הנהן בהסכמה. "גם אני", חזרתי ואמרתי. "ואף אחד אחר כאן באולם לא מאמין כמונו".

 

"עכשיו תראה מר חוסייני", אמרתי, תוך שאני מוציא מתיקי ספר תנ"ך. "זה תנ"ך, זה הספר הקדוש שלי". חוסייני הסתכל בתמיהה, מנסה להבין מה אני רוצה מחייו. "ירושלים מופיעה בספר הקדוש שלי 800 פעמים. אתה מוזמן לספור אם אתה רוצה...."

 

הנחתי את התנ"ך על שולחן קפה קטן, שניצב לפנינו. נדמה היה שסיימתי, אבל אז הוצאתי מהתיק ספר נוסף, ואמרתי: "תראה, מר חוסייני, הבאתי לכאן ספר נוסף. זהו ספר הקוראן. זה הספר הקדוש שלך, נכון?" חוסייני הנהן בהסכמה.

 

הנחתי את הקוראן לצד התנ"ך, והוספתי: "מצא לי בבקשה את ירושלים, מוזכרת פעם אחת בספר הקדוש שלך, ואז, תגיד לי למי שייכת ירושלים: למאמינים בספר הזה, או למאמינים בספר הזה ?"

 

להפתעתי, החלו להישמע מחיאות כפיים מתוך הקהל. חוסייני ותמיר התפתלו בכיסאותיהם וברור היה, שהדיון הסתיים.

3. הצידוק היחיד אחרי 2,000 שנה

בשבוע שעבר עמד שר ערבי אצל דוכן הנואמים בכנסת והסביר למדינאים המודרניים שלנו, שהר הבית, מקום עקדת יצחק, המקום בו הניח יעקב את ראשו והובטח על ארץ ישראל, מקום מקדש שלמה ומקדש עולי בבל, הר הבית - לב ליבה של האומה העברית, מושא כיסופי כל הדורות והסיבה והצידוק היחיד שבשלו חזרנו אחרי 2,000 שנה לכברת הארץ המיוסרת הזו, הר הבית הוא מקום מוסלמי, הוא מחוץ לחוק הישראלי, ואמונתו זו של השר מג'אדלה גוברת על חוקי המדינה.

 

כל חברי הכנסת היהודיים, ששכחו את מי ואת מה שהם מייצגים - בראש ובראשונה, כבשו פניהם בקרקע ולא מסוגלים היו לענות את 2 התשובות הפשוטות:

האחת - התשובה שענתה הזקנה בבית החולים לשכנתה הערבייה.

השניה - מיקומה ואיזכורה של ירושלים בתנ"ך, לעומת הקורעאן

[Tzvika-Pick]

צריך להבין שהיתה פה מלחמה וצד אחד הפסיד ושזה לגיטימי שהצד שהפסיד יציין את ההפסד בדיוק כמו שאנחנו מציינים את תשעה באב למשל למרות שעברו כבר כ 2000 שנים מאז ולא 60.

 

אפשר לציין את ההפסד בצורה מכובדת - לסגור מקומות בילוי, להחליט על דקת דומיה לזכר הנופלים, לעשות עצרת זיכרון וטקסי זיכרון וכו' וכו'.

ואפשר לציין את ההפסד בצורה שבה בחרו לעשות זאת בצד השני - הפגנות אלימות, הנפת דגלי פלסטין וקריאות בגנות מדינת ישראל.

יודע מה, אם היו מציינים את יום הנכבה כמו שאנחנו מציינים את יום הזיכרון לא הייתי מעיז להוציא מילה מהפה.

 

די לצביעות.

מה היה קורה עם חבורה של 200 יהודים פעילי ימין היו נכנסים למזרח ירושליים ומפגינים נגד הטרור הערבי תוך כדי הנפת דגלי ישראל וקריאות בגנות הרשות הפלסטינאית?

(רמז: הארוע שהתחיל את האינטיפאדה השנייה היה שולי משמעותית)

[itzik901]

תקשיבו, ערבים לא יודעים להפסיד בכבוד וזה ידוע, הם משקרים לגבי התבוסות שלהם, משקרים לגבי הסיבות למלחמה, בקיצור הם בוכים שהפסידו זה הכל.

[מנחם פ]

אלמנט ישתתף בו?

 

אלמנט סתם משתלט לי על היוזר.

[ceyal]

אייל, גם סבא שלי היה בחברון. הוא הגיע לשם מבאר טוביה במטרה לפנות משם את היהודים עקב מידע שהועבר ע"י הערבים עצמם והם לא הסכימו להתפנות בטיעון שאלוהים ישמור עליהם. את סבא שלי לא פעם הצילו ממוות בטוח ערבים מהכפרים בהם עבר (הוא היה הנהג של הרופא של באר טוביה וכששחטו שם את כולם הוא היה בדרך חזרה לבאר טוביה אחרי שפינה את הנשים והילדים).

 

צריך להבין שהיתה פה מלחמה וצד אחד הפסיד ושזה לגיטימי שהצד שהפסיד יציין את ההפסד בדיוק כמו שאנחנו מציינים את תשעה באב למשל למרות שעברו כבר כ 2000 שנים מאז ולא 60.

 

תראה בעצמך מה אתה כותב.

הערבים שחטו יהודים.

לא בשביל נצחון, לא בשביל שום דבר אחר למעט תאוות רצח ואהבת דם.

מה יצא להם מזה?

כלום.

 

ורק תזכיר לי (אולי שכחתי). בתשעה באב אני יוצא לרחובות חברון עם דגלים וקורא לרצח ערבים וגירושם לים?

או שאני יושב מכונס בתוך עצמי בצום ומבכה את אובדן עמי?

 

מבחינתי, שישבו בשקט וייללו עד מחר. הם הביאו את זה על עצמם במו ידם כשהיתה להם האפשרות לקבל 80 אחוז מהמדינה.

תאוות הדם והרצח שלהם הביאה אותם אפילו מתימן כדי להשתתף בחגיגה הגדולה של רצח היהודים.

זה שהם לא הצליחו - אומר שאני צריך לתת להם במה כדי להפיק לקחים?

 

שיתפוצצו ביחד עם הנקבה שלהם ועם החרא שהם בישלו לעצמם.

אני לא רואה את עצמי בתור מכשיר ניסויים במעבדה כדי לבדוק אם הפעם זה אמיתי או שוב משחק.

2000 שנה הספיקו לי להבין שכשאני חלש - מחסלים אותי.

 

לא עוד.

[Kernel]

במקומות אחרים היו שוחטים אותם במקום,

 

איפה נשמע שח"כ נוסע למדינת אויב ועוד צועק על כך שנטפלים אליו שתקשורת,

 

אמן שמשהו חיובי יקרה כאן כבר,

אם לא, United Kingdom Here i come.

[Night Driver]

תראה בעצמך מה אתה כותב.

הערבים שחטו יהודים.

לא בשביל נצחון, לא בשביל שום דבר אחר למעט תאוות רצח ואהבת דם.

 

 

אייל, אנחנו לא התנהגנו אחרת וזו היתה המנטליות באיזור. להזכירך, שכגולדשטיין טבח מתפללים במערת המכפלה היו גם מופרעים שיצראו לחגוג וכשהייתי בחברון במילואים קצת אחרי הטבח הגדיל לעשות בעל חנות במרכז המסחרי של ק. ארבע שסירב למכור לחיילים.

 

אני לא אומר שאני מסכים עם דרך המחאה שלהם ודרך הציון שלהם אלא שאני מבין אותה. זה אבל שלהם וזכותם להתאבל לפי הבנתם כל עוד שהם לא פוגעים באף אחד. אם הם היו קובעים את היום ליום הזיכרון שלנו אז הייתי יוצא נגד זה.

[ceyal]

שי אצלנו מדובר בבודדים. עשרות, אולי מאות, אולי אלפים.

אצלם מדובר בבודדים שלא חושבים ככה.

 

וזה לפי משאלים שנעשו ברשות ובעזה.

למעלה מ 80 אחוז רוצים למחוק אותך ואותי מהמפה.

אז אני צריך להבין אותם?

 

שיחגגו את הנקבה בירדן וישארו שם. נראה אותם.

[Night Driver]

הרשות ועזה זה סיפור שונה לחלוטין כי הם לא ישראלים, לא אזרחים ואפילו לא חיים כמו בני אדם נורמליים (לא רק באשמתנו אבל גם לא רק באשמתם).

 

אני מדבר על אזרחי ישראל שגם ביניהם כמובן יש בוגדים אבל צריך לטפל בבוגדים ולא להכליל.

[אייל]

הרשות ועזה זה סיפור שונה לחלוטין כי הם לא ישראלים, לא אזרחים ואפילו לא חיים כמו בני אדם נורמליים (לא רק באשמתנו אבל גם לא רק באשמתם).

 

אני מדבר על אזרחי ישראל שגם ביניהם כמובן יש בוגדים אבל צריך לטפל בבוגדים ולא להכליל.

 

גם אזרחי ישראל היו מעדיפים לזרוק אותך לים...

כולם בוגדים, חלק בפוטנציה וחלק בפועל.

 

טעות חמורה מאוד ב48 שלא טיאטאו את כולם מכאן למדינות השכנות.

טעות חמורה נוספת בהסכם השלום עם מצרים שלא נתנו את עזה כעסקת חבילה עם סיני.