מישהו הוציא וויזה לארה"ב לאחרונה?

אני מעוניין להוציא וויזה לארה"ב, זאת הראשונה, ולא הייתה לי קודמת.

מסמכים על המשך ההעסקה ממקום העבודה, הוכחה על בעלות על נכסים ותדפיס חשבון בנק יש לי.

עכשיו, אמרו לי שהם דורשים כרטיס טיסה ותאריך מדוייק של ממתי עד מתי אני הולך להיות שם, ואצל מי אני אהיה.

באתר של השגרירות לא מצאתי סימוכין לנאמר בשורה הנ"ל, גם חיפוש באינטרנט ענה לי על זה חלקית, אבל באתרים אחרים יש מידע סותר.

מישהו כאן הוציא וויזה לארה"ב לאחרונה, ויכול לתמוך או לשלול את הטענות בשורה הנ"ל?

איזה עוד מסמכים כדאי להביא?

תודה לעונים,

דימה.

חברה שלי הוציא וויזה לפני כשלושה חודשים, לא התבקשה להראות כרטיס טיסה ויעד.

היא הוציאה כדי שתהיה בידה האפשרות לטוס לארה"ב בתקופת האשרה - קיבלה 10 שנים.

לדעתי מדובר בסתם שמועה, הרי יכול להיות מצב לדוגמא שאתה מתכנן לטוס בעוד חצי שנה ולא רכשת כרטיס

לא דורשים שום כרטיס טיסה ושום תאריכים ואין סיבה בעולם שאדם ילך לקנות כרטיס לפני שיש לו ויזה או יותר נכון - סוכן שאינו נוכל לא ימכור לך כרטיס ללא ויזה

אישור ויזה זה עניין של רושם משכנע.

מצד אחד אם יבא מובטל ואמנם לא בחובות והוא רוצה מתישהו לטוס למטרת ביקור משפחתי כי הבן/אח/אבא/סבא/דוד שלו גר שם (באופן חוקי) אפילו שזה מאוד מחשיד שהוא ילך להישאר שם יש לו יותר סיכוי לקבל מחייל משחורר עם אישורי עבודה מעבודה מועדפת ובית על השם שלו והוא רוצה ויזה כדי לבקר בארהב כתייר כי הוא לא היה שם והוא נוחת והולך ישר למלון.

אם יש לך עבודה שהיא יותר מכובדת מעבודת שכר מינימום ואתה לא במינוס בבנק ואתה מספק להם כתובת של איפה אתה הולך לשהות שם מתי שכן תיסע אפילו אם זה עוד שנתיים אז הסיכוי גבוהה שיאשרו.

שאלות שנתקלתי בהם:

מתי אתה מתכוונן ליסוע וכמה זמן לשהות שם ?

(גם ככה אתה לא יכול לשהות שם מעל חצי שנה, אבל באמת תאמר להם לכמה זמן אתה מתכוון ליסוע אם אתה עובד אז מעל חודשיים ישמע להם לא טוב)

איך המעסיק/העבודה שלך הולכת להסתדר בלעדיך לתקופה הזו

(במקרה שלי עניתי להם שאני יטוס בסיום הפרוייקט כשיהיה זמן לחופשה והמעסיק מודע לזה)

כשתגיע לשם איפה תשהה ?

(זו טעות לזרוק להם תשובה של "מלון" הם רוצים לראות שאתה לא סתם נווד)

מי מממן ***** אנא נקה את המקלדת באיזור האות "מ" - ההנהלה ***** לך את הנסיעה

למקרה שלך תגיע עם כל המסמכים מסודרים, לא צריך תיק מנופח כי זה מחשיד

פשוט:

אישור ממעסיק שחשוב שיהיה רשום בו במה עוסקת החברה, תפקידך וממתי אתה מועסק ושהם מבקשים לאשר לך ויזה

3~ תלושי משכורת אחרונים, תדפיס חשבון בנק של 3~ חודשים, אישור בעלות דירה (לא צריך רכב) ופרטים של איפה אתה הולך להיות (שיהיה רשום ולא תגמגם להם כתובות באנגלית)

הכי חשוב לספק להם תשובות אמיתיות אפילו אם הם לרעתך, הם מזהים את השקר הכי קטן לפני שתאמר אותו.

איזה קטע בדיוק היום הייתי שם והוצאתי ויזה,

אני חייב לציין שאנשים קיבלו שם סירובים על ימין ועל שמאל, בכ"א מה שתצטרך זה אכן למלא את הטופס שלהם הDS156 שמכיל את כל השאלות הרלוונטיות כגון איפה תשהה מתי אתה מתכנן וכד'.

מעבר לכך צריך להביא 3 תלושי משכורת אחרונים + מכתב מהמעסיק שהוא יודע שאתה מתכנן חופשה בארה"ב ומבקש את עזרת השגרירות בתהליך.

המכתב צריך להיות באנגלית מופנה לשגרירות ארה"ב בלבד וחייב להכיל את מס' הדרכון שלך(!!).

מעבר לכך, תהיי כן בראיון תהיה רגוע ותגיע בידיעה שאתה יוצא עם הויזה ושיהיה בהצלחה.

אבי.

זה לא ראיון עבודה,לא צריך לעשות מזה יותר ממה שזה.

מגיעים לשם, מראים אישור ממקום העבודה שאתה מועסק שם (כלומר אתה עומד לחזור),

אם אתה בקשרים טובים עם מקום העבודה תוציא מהם מכתב שאתה נוסע במסגרת העבודה וזה סוגר 99 אחוז מהסיפור.

זרוק תאריך משוער, ותבוא עם נעליים נוחות כי צריך לעמוד כמה שעות טובות, ומעיל כי בהתחלה עומדים בטור בחוץ במשך הרבה זמן (קבעו לי לאיזה 7 בבוקר) שעובר בדיקות ובלי שום ציוד כי הכל נשאר בכניסה אצל המאבטחים. (כולל חגורה של המכנסיים)

כתובת בארה"ב ? מומלץ לתת שם של מישהו (גם אם אתה לא הולך להיות אצלו).

אני נתתי שם של נציגות של משהו שלא קשור לתחום שלי, שבמקרה אבא שלי מכיר.

אלא אם כן יש לך עבר מפוקפק, ואתה נראה מפוקפק לא תקבל סירוב.

נ.ב. אחרי קבלת הויזה - תשתדל לא לאבד את הדרכון , כי זה סרט רע !

לגבי התור

אל תתפתה לקבוע תור לשעה מוקדמת (אתה קובע אותו דרך האינטרנט)

תקבע תור לאחרי 12 אפילו אחרי 12 וחצי ואתה פשוט תהיה שם לבד

מניסיון וגם חברים שהלכו בדרך הזו ניצלו מלבזבז זמן חיים בתור

ורק במקרה שיש לך אזרחות נוספת, הכתבה הבאה יכולה להיות רלבנטית לגביך:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3654787,00.html

(טרי טרי מאתמול)

תודה רבה על העדכון אלעד!!

תודה לכולם על התגובות.

יש לי אזרחות נוספת, אבל היא אוקראינית, ואוקראינה אינה מדינת הסכם, ככה שזה לא תופס לגביי.

אני נאלץ לא להסכים עם קביעת התור המוקדם, אני קבעתי ל7:30, הגעתי ב7:10 והייתי בין ה10 אנשים הראשונים שהתקבלו.

ב8.30 כבר הייתי במשרד.

אבי.

עניין של מזל, אני גם קבעתי ל7 או 7:30 והתעכבתי שם 3 שעות בערך.

My 2 cents:

אקדים ואומר שהביקור בשגרירות ארה"ב בתל-אביב היה חוויה מהנה מאוד ועמד בניגוד מוחלט לכל מיני תיאורים מסוייטים שקראתי ברשת (כן, גם בפורום הזה).

האתר של השגרירות הוא אולי לא הכי ידידותי למשתמש אבל אם קוראים הכל בקפידה ולא ממהרים- ניתן להבין את העיקר.

אבי, אחי ואני הוצאנו ויזה ביום שישי בהיר אחד בחודש אוגוסט האחרון. הבאנו את כל המסמכים הנדרשים, הן הרשמיים (טופס DS-156 וטופס DS-157- שחולק גם במקום וניתן היה למלאותותוך כדי העמידה בתור) והן הלא רשמיים (אישורי עבודה, אישור לימודים, רשיון רכב, רישום בטאבו על בעלות דירה, תדפיסים של חשבונות בנק). למרבה ההפתעה, התור בכניסה לשגרירות היה קצר ונכנסנו פנימה תוך 5 דקות, לאחר בדיקה ביטחונית קצרה אך ממצא (אסור להכניס פלאפונים- רצוי להשאיר באוטו!). כבר בכניסה הבנו שקיצורי דרך 'ישראליים' לא יעבדו פה- אבי ואחי, בתמימותם, הביאו תמונות פספורט שלא תאמו את הקריקטוריון הקשוח של השגרירות (תמונה מרובעת, של כל הפנים, חשופות, בפורמט 5X5) ונשלחו, לאחר כבוד, החוצה, לחנות צילום הסמוכה למקום ובה מצטלמים בדיוק למטרה זו (ממש לידה, אגב, יש שירות שמירת חפצים בתשלום). השגרירות עצמה, נראית, מפנים, כמו סניף דואר ממוצע.

לאחר שהכל סודר, המתנו, בסבלנות, בתור הארוך וראו זה פלא- כשמנתקים את הישראלי מהפלאפון ומורים לו להתנהג יפה בצפייה למשהו (לויזה המיוחלת, כמובן)- כך הוא עושה: למרות התור הארוך, לא נשמעה אף צעקה, אף אחד לא עקף בתור-שקט מופתי. מינימום אירופה (או ארה"ב, לצורך העניין). לנוחות המבקרים יש במקום ספסלי ישיבה, מזגן רב עוצמה, מתקן של מיעדן (בחינם-אין-כסף!) וגם קיוסק קטן. בנוסף, בזמן העמידה בתור, מסתובבים בין המבקרים נציגים צעירים ונמרצים של השגרירות (ישראלים דוברי עברית שוטפת, למען הסר ספק) ועוזרים למלא את הטפסים השונים ומכינים אותם לתחנה הבאה- בדומה לנציגים שניתן לראות בסניפי בנקים שונים.

התחנה הראשונה היא עימות נתונים- ניגשנו, חוששים מעט, לאשנב הראשון ושם נציגת השגרירות (ישראלית-דוברת-עברית) עברה, בזריזות מפתיעה, על הטפסים הרשמיים ותיקנה, בכתב ידה, את הדרוש תיקון ובמקביל שאלה מספר שאלות לקוניות (מטרת נסיעה? איפה עובדים בארץ? כמה זמן בארץ? איפה לומדים?) ולקחה תביעת אצבעות. כל זאת בחביבות ובידידותיות שנדיר לפגוש בה.

התחנה הבאה היא הראיון האישי ומרבית זמן ההמתנה בתור 'מבוזבז' עליו. בזמן ההמתנה בתור, אנחנו, כמו כולם, מאזינים לשיחות שמתנהלות בין המראיינת לבין אלו שלפנינו בתור- וראו זה פלא- אנחנו שומעים אותה צוחקת, מדבדחת, עושה קוצי-מוצי לילדים קטנים (וגם למבוגרים, האמת). "לאן הגענו?" אנחנו תוהים.

לבסוף, מגיע תורנו: אנחנו ניגשים לאשנב ואכן, הרושם הראשוני נשאר כשהיה. ראשית, המראיינת, רייצ'ל, מציגה עצמה ושואלת באיזה שפה לערוך את הראיון- היא אמריקאית אך נמצאת בארץ מספר שנים ויודעת גם עברית, אך אנגלית זאת השפה המעודפת עליה. אחי ואני הבנו אותה ללא בעיה ותירגמנו לאבי את הנאמר. גם פה, היא עברה בזריזות על המסמכים השונים שהצגנו בפניה, שאלה את השאלות הרגילות (שום דבר מורכב - זה לא מבחן בפיזיקה גרעינית) ושיחררה אותנו לדרכינו, עם הויזה המיוחלת.

הייתה רק בעיה אחת: אחי היה צריך לטוס לטיול בהולנד ביום רביעי שלאחר הראיון והיה צריך להשאיר את הדרכון איתו ולא יכל להפקידו בשגרירות, כמקובל לכל מי שאשרתו מאושרת (הדרכון נשלח בדואר רשום חזרה לבעליו כעבור כשבועיים). רייצ'ל לא עכזבה, גילתה גמישות ואמרה: "אין בעיה, כך את הדרכון עכשיו איתך וכשאתה חוזר הטיול, תבוא אליי שוב לשגרירות , כדי לשים את החותמות הסופיות".

נכנסנו לשגרירות ב-10:50 ויצאנו ממנה ב-12:55 (יום שישי, להזכריכם), שמחים ומאושרים.

בארה"ב (ניו-יורק, ליתר דיוק) שהינו במשך כמעט כל תקופת החגים (אוקטובר)- אבל זה לשירשור אחר.

בהצלחה,

יגאל.

ראו זה פלא- כשמנתקים את הישראלי מהפלאפון ומורים לו להתנהג יפה בצפייה למשהו (לויזה המיוחלת, כמובן)- כך הוא עושה: למרות התור הארוך, לא נשמעה אף צעקה, אף אחד לא עקף בתור-שקט מופתי. מינימום אירופה (או ארה"ב, לצורך העניין).

נקודה חשובה העלית פה:

הסלולרי גורם לאמריקאים לאלרגיה איומה כאשר משתמשים בו במקום אסור לשימוש. אז בשגרירות בארץ אין לישראלי הטיפוסי ברירה - הסלולרי פשוט נלקח ממנו, וחסל סדר שימוש במקום אסור.

הבעיה היא כשנוחתים בנמה"ת, יורדים מהמטוס וממתינים בתור לביקורת הדרכונים. גם באיזור הזה אסור לעשות שימוש בסלולרי, אולם בניגוד לשגרירות, כאן אין מי שמפריד את הישראלי מהנייד האהוב שלו. בראשי עדיין מהדהדות צעקותיה של שוטרת הגבולות האמריקאית, מיד כשהבחינה בישראלי טוב שירד מהטיסה שלי ולא הצליח להתאפק.

באמת, האידיוט מצא לו עם מי להתעסק