שאלה כללית לחוכמת ההמונים work/life balance יש טיפים שעוזרים לכם?

[sperial]

היו מקרים, אמנם מעטים, שאנשים התקשרו אלי בשעות מוזרות או כשהייתי במילואים או בחו״ל. כיוון שבמילא בלי לראות את התיק הרפואי אני לא יכול לעזור, ואני אולד סקול ומאמין בתקשורת אישית בענייני רפואה, מבחינתי אני מקבל פניות דרך המזכירה (או, במייל הפנימי, איני יודע איך הן מגיעות אליו), פותח אותן בבוקר כשהתיק הרפואי לפני. זו אחת הסיבות לכך שאני מקדים להגיע לעבודה. והסיבה היחידה שבגללה אני לא מתקשר לאנשים לפני 8 בבוקר היא כדי לא להלחיץ אותם.

[שביט]

לפני שעתיים, ברווז כתב:

מנחש שאתה או במרלו"ג גדול לא

או בתעשייה ביטחונית כן

או ברשת גדולה אפשר לומר 

 

2 מתוך 3. יפה לך 😁

גם עבודת מחסן פרופר, אבל גם עבודה שוטפת מול הייצור, שחרורי משלוחים מהמכס, משלוחים לספקים/ קב"מ ועוד.

חברת בת של אלביט, 40 איש. משם נגזרת הדחיפות במרכאות של דברים מסויימים. 

 

זה לא קשור לדרג בכיר או זוטר. יש דברים שהתכתבות וואצאפ של 2 דקות יכולה לפתור תוך דקה, במקום לחכות למחר/ מתי שתחזור לעבודה, או שבמקום שמישהו יחפש משהו שעה בזמן שאתה יודע תוך 3 דקות איפה זה. 

 

ברור שאפשר להגיד "חבר'ה, אני מחוץ לשעות העבודה לא מתעסק בעבודה"  אבל צריך להיות קצת מציאותיים, עם כמה שזה מבאס. 

 

ומי שמצא מקום עבודה שבו אפשר להשאיר את ההתעסקות רק לשעות העבודה, מבלי לחשוש לעתידו (ללא קביעות כי זה לא חכמה) - אשריו ומה טוב חלקו. רציני.

 

 

[ניקו פ.]

לפני שעתיים, Night Driver כתב:

מי קבע שהנוחות של 40 הורים (ואם הוא מורה מקצועי זה יכול להיות גם 120) יותר חשובה מהנוחות של המורה?

בטוח לא אני בהודעה שציטטת

 

לפני כשעה, David32 כתב:

ניקו, נהג לילה, בוודאי שמתם לב לזה שאנחנו פה כותבים בצורה אסינכרונית והכול בסדר. במיילים ובוואצאפ בוואצאפ אנחנו מתקשרים אסינכרונית.

 

לא חייבים להתקשר, אפשר לשלוח הודעה/מייל נורמלית ולקבל תשובה למחרת כשלמורה יש זמן לעבור על מיילים, בדיוק כמו שאני עושה בבוקר.

וזה גם מונע צעקות בטלפון.

אבל צריך להיות בשביל זה מתורבת ורגוע.

זה בדיוק מה שכתבתי. וואצפ מתי אפשר לדבר ושהמורה יענה. מתי שנוח לו. 

[taranta]

פתרון פשוט - I HAVE NO LIFE.

[sperial]

זה היה מצבי עד לפני 25 שנה. שמונה תורנויות בחודש, 24-32 שעות אחריות על מחלקת אשפוז/חדר מיון/יחידה לטיפול נמרץ. זה בדיוק הצד הנגדי של זמינות, אתה במצב טוב כשיש קפיצה מאפס למאה, כי רוב הזמן אתה על 100. כנראה שהשנים האלה השפיעו עלי בהמשך לניתוק מוחלט מהעבודה אחרי שהעט נופל.

[שביט]

שוב

רופא זה לא דוגמא ללו"ז "נורמלי" ולמינון בריא של בית-עבודה. כמעט אף פעם. 

 

 

[sperial]

עד שטרנטה כתב no life התייחסתי לפניות של ״לקוחות״, לא ללוח הזמנים.

 

@שביט אני חייב להסיר את הכובע בפני הזיכרון שלך. או יכולת החיפוש הזריז.

[DareDevil]

לפני 7 שעות, Night Driver כתב:

יום עבודה קצר שלי זה מ 6.30 עד 17.00

 

לפני 6 שעות, saar5555 כתב:

שכיר במשרד החינוך. מורה בתיכון 😁

יכול לא לענות בשמונה בערב. 

 

דחוף להפוך את הוואצפ לעיסקי ולהשים הודעה אוטומטית. 

[farkash7]

פעם אחרונה שהייתה לי בעיה עם WLB טסתי לוואהן בסין, אכלתי עטלף, חיכיתי שיעלה החום, ומשם הלכתי למשחק כדורסל באולם סגור עם מזגן.
האפקט מחזיק עד היום אם כי יש התחלה של התארגנות לחזרה מלאה לשגרה הקודמת, כשזה יקרה אטוס לאכול גירית דבש.

עריכה אחרונה ב-19 לאוגוסט, 2024 על ידי farkash7

[sjerby]

עד לפני שנתיים לערך, האיזון שלי היה קטסטרופה, מבטל תוכניות אישיות על ימין ועל שמאל בגלל בלת"מים כל יומיים, דיונים שנקבעים מאוחר ואי אילו סיבות מוצדקות או לא מוצדקות להשאר עד מאוחר.

הבנתי שהבעיה שלי הייתה שקשה לי לשחרר אחריות שלי לעובדים אחרים, תמיד התעקשתי לחתום את הסגירת מעגל של תהליך מסוים.

נפל האסימון שזה לא צריך להיות ככה, הטיפים שלי לאיזון בית עבודה נכון זה קודם כל להשתדל לסמוך על הקולגות שלך, ואם יש משהו שעלול לעכב אותך ביציאה אבל עובד צוות אחר נמצא, לבקש שיסייע, כמובן בגבול הטעם הטוב ותמיד גם לסייע בחזרה ולהציע עזרה כשאתה פנוי.

 

דבר שני, לקבוע דברים ברזל(!!) בלוז, מאז קבעתי יומיים בשבוע שאני יוצא לילדים מוקדם (14:30 אני עף, לא משנה מתי באתי, אם אני לא יוצא הילדים מחכים בשער, אין ברירה).

אימונים בימים קבועים, בשעות שמאלצות לצאת הביתה בשעה סבירה, וכל מה שיכריח אותך לצאת הביתה. זה מה שעזר לי לשחרר כי המעצור האמיתי הייתי אני והמחויבות למקום העבודה שהשתלטה.

 

טלפונים בשעות מאוחרות? אני תמיד זמין, תמיד עונה בנעם ואייעץ/אעזור בכל מה שאני יכול, גם באמצע הלילה.

אני לא חייב, אבל זה חלק ממה שנותן לי את השקט לצאת הביתה לעיסוקיי, האחריות לא נעלמת כשאני לא במשרד.

[sperial]

לפני 3 שעות, farkash7 כתב:

פעם אחרונה שהייתה לי בעיה עם WLB טסתי לוואהן בסין, אכלתי עטלף, חיכיתי שיעלה החום, ומשם הלכתי למשחק כדורסל באולם סגור עם מזגן.
האפקט מחזיק עד היום אם כי יש התחלה של התארגנות לחזרה מלאה לשגרה הקודמת, כשזה יקרה אטוס לאכול גירית דבש.

כבר תיאמת עם @Transporter? מבחינתו זו היתה התקופה הטובה ביותר.

[BoazB11]

הייתי עצמאי כ-30 שנה. בענף האירועים בעיקר.

בין גיל 25 ל-40 עבדתי כמעט סביב השעון בעונה,

ושלא בעונה בעבודות נוספות.

מגיל 40 והלאה, כבר הייתי מותש מהימים הבלתי נגמרים,

ביום עבודה פיזית ובערב לשבת עם לקוחות וגם להיות זמין להם עד לפעמים 11-12 בלילה.

 

הפתרון שמצאתי היה... שנ"צ.

דואג שהכל יהיה מוכן עד 13:30 והולך לנוח.

נוסע הביתה, אוכל, נח, מתקלח, וחוזר להמשך היום שלרוב כאמור נגרר גם לתוך הלילה.

אם הייתה הרבה מאוד עבודה, הייתי מגייס עזרה ואולי מקצר קצת את ההפסקה, אבל לא מוותר על זה.

לפעמים הייתי מתחיל ממש מוקדם ( 4-5), אבל תמיד לפני 14:00 חותך לשעתיים-3.

 

עבודה עם הרבה מתח.

באירועים אין "מחר". מחר זה כבר אירוע אחר. יש דד-ליין אכזרי, וגם הסחורה בעייתית. פרחים.

צריך לייצר באותו יום, הסחורה משנה איכות ומחיר עם העונה, והלקוחות רגשיים ופנטזיונרים...

ועם האופי שלי שחייב שהכל יהיה פיקס ובזמן וכולם יהיו מרוצים, זה כמו טורבו לסטרס.

 

בלי השנ"צ אין סיכוי שהייתי שורד בעבודה הזו.

לקח עוד כמעט 20 שנה עד שזיהיתי סימני קריסה גופניים ונפשיים,

והחלטתי שעדיף לי לחתוך לפני שיקרה משהו, מאשר לחכות שיקרה ואז לנסות לתקן.

לקחתי שנתיים שהתארכו להן, ועבדתי בעיקר אצל עצמי. הרבה תיקונים.

היום בין השאר אני עובד פרילנס אצל קולגות שנמצאים בשלב בו אני הייתי לפני שנים.

מזהה את הסימנים שלא ראיתי בעצמי אז, אבל גם יודע שכל אחד צריך להתגלח על הזקן של עצמו...

 

הבריאות השתפרה פלאים, אבל המתח הנפשי של כמה עשרות שנים עדיין קיים.

לפעמים הוא חרישי כמו מנוע בסרק, ולפעמים הוא מעלה טורים בניוטרל,

אבל כבר לא מתקרב לקו האדום. לפחות זה...

 

 

[ברווז]

לפני 18 שעות, David32 כתב:

אבל צריך להיות בשביל זה מתורבת ורגוע.

אז אתה אומר שצריך לעבור מדינה. הבנתי אותך.

לפני 17 שעות, שביט כתב:

2 מתוך 3. יפה לך 😁

גם עבודת מחסן פרופר, אבל גם עבודה שוטפת מול הייצור, שחרורי משלוחים מהמכס, משלוחים לספקים/ קב"מ ועוד.

חברת בת של אלביט, 40 איש. משם נגזרת הדחיפות במרכאות של דברים מסויימים. 

הבנתי את זה מתוך מה שכתבת- ומתוך ההיכרות שלי עם עבודה מול לקוחות ביטחוניים. 

עבדתי גם מול אלביט וגם מול רבים וטובים נוספים במשך לא מעט שנים. לכן קלטתי את הפואנטה של הנחיצות בזמינות ואת היחס הסלחני שלך כלפי זה 

 

[itaysamurai]

מה שקורה בעבודה וגם בשעות שאחרי, זה אינדיבידואלי ופחות חשוב לעצם העניין.

יותר חשוב שהפלז'ר יהיה איכותי וממצה. 

לסגור את המשרד בחמש, להגיע הביתה ולבהות בטלוויזיה בשם ה"לא עובד דקה מחוץ למשרד" זה לא איכותי. זה מתכון לדיכאון.

להשקיע התחביב, לשים מטרות כמו "בחמישי אני עושה x" עוזר לנפש וגם לשבוע לעבור יותר מהר, גם אם שומו שמיים, עונים לאיזה וואטסאפ ב-20:00.

[ברווז]

לפני 14 דקות, itaysamurai כתב:

לבהות בטלוויזיה

כל כך שמח שאני לא עושה את זה. 

יש רק תכנית אחת שאהיה מוכן לצפות בה, אם ישדרו- "מבשלים את הכוכבים".

מעבר לזה, לא צופה בטמבלויזיה. את שעות הפנאי שלי אני נוטה להעביר ב"סדנה" שלי או באימונים (בהנחה שיש לי שעות פנאי, עקב הלימודים).

אם כי קורה שאני מחליט שאני צריך מנוחה, לגוף ולנפש. פשוט מנוחה. לא לעשות כלום-דבר.