נזכור.

[gozal]

לזכרו של בן דודתי אלון אברהם חי בביאן שנפל באסון המסוקים הי"ד

[Cerebral Cortex]

מי לא מכיר את השיר טוליק בביצועו של אושיק לוי?? כל ילד של שנות ה 80 מכיר את טוליק. גם היום שומעים על טוליק?

 

אבל כמה מאיתנו יודעים על מי השיר טוליק נכתב? כאשר קוראים על האיש והאגדה מבינים איזה מסירות, איזו נפש אצילה הייתה לאנשים האלה. אנשים שחשבו על כולם מלבד עצמם.

יהי זכרו ברוך.

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%91%D7%9C_%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%A6%D7%9E%D7%9F

[hgilad123]

את בן דודי היקר יונתן הדסי שנהרג במלחמת לבנון השניה ב19 ביולי 2006 ב"שמורת טבע" למרגלות מרון הרס.

משנה לשנה אתה חסר יותר והגעגוע רק מתגבר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4365924,00.html

 

ואת יותם גלבוע ז"ל מקיבוץ מעוז חיים, שנפל ביחד עם יונתן. לעולם לא אשכח אותך.

[locomotive]

יהי זכרם ברוך!

משתתף בצערם של כל השכולים באשר הם,

זהו היום שמסמל בעיניי את הישראליות בצורה הברורה ביותר, במיוחד כשמגיעים לנקודה

בה עוברים בצורה חדה מעצב לשמחה.

 

 

האם מישהו יכול לומר לי מדוע ישנן שתי צפירות לדקת דומייה ביום זה?

[stillness6]

הצפירה ביום הזכרון עצמו היא 2 דקות.

ובערב יום הזכרון דקה אחת.

 

נזכור את

לירן בנאי ז״ל

מתן עבדתי ז״ל

דוד פאפיאן ז״ל

אשר נפלו ב2 התקלויות בעזה

[natco]

רס"ן אדר' רן כוכבא. נפ' 20/07/06 . טייס, אדריכל חבר וקולגה.

סגן קובי בן שם. נפ' 04/02/97. חבר אמיתי, איש מיוחד.

 

יהי זכרם ברוך.

[mayrun]

נזכור את כולם, יהי זכרם ברוך.

[Maayan Z]

משתתפת בצער כולם, יהיה זכרם ברוך.

יש הרגשה, אווירה מסוימת בערב וביום הזה שעם כל הכאב, הסרטים בטלוויזיה, השירים המרגשים ישנה תמיד הרגשה של תקווה, שבזכותם אנחנו פה. שהיום אנחנו בוכים עליהם ובערב שמחים בזכותם.

לי אישית אין אף קרוב או מישהו שאני מכירה שנפל באחת המלחמות אבל כל ערב יום הזיכרון אני יושבת מול הטלוויזיה רואה את הסרטים של המשפחות הכואבות ובוכה איתם.

ביום הזיכרון עצמו אני מקשיבה לשירים ברדיו ומבינה איך המדינה שלנו מורכבת, איך ביום אחד כולם עצבניים או צועקים אחד על השני או לא עושים את העבודה כמו שצריך וביום אחר מתייחדים כולם עם הכאב, מחבקים ותומכים.

אין על העם שלנו, פשוט אין... גאה להיות בארץ ביום כזה כל פעם מחדש.

[שביט]

סגן קובי בן שם. נפ' 04/02/97. חבר אמיתי, איש מיוחד.

יש שמות שלא שוכחים... בינהם חללי אסון המסוקים בשאר יישוב.

יום שלישי, קור מקפיא עצמות, רואים טלויזיה ופתאום תמונה חטופה של קיטבג (הקיטבג היה של משה שיקו סבן ז"ל) ואז הכל משתנה...

73 חיילים, מכל יישוב, מכל עיר, מודיעין, נח"ל, תותחנים, כלבנים, גששים...

[Cerebral Cortex]

אחת התמונות הכואבות ביותר שראיתי לאחרונה. הבן עולה לחבק את מצבת אביו בפעם הראשונה שהוא רואה אותה.

[Alon_A]

כמה עצב, אהבה וגם תקווה בתמונה בודדת.

[Derish]

~ברוח התקופה והיום.

 

 

 

אני, שמעון אלפסי, יליד נווה צדק, שכונה שבה גדלו גם הוריי,

מדבר אליך מבית הקברות בקריית ענבים.

ורק העצמות מתייבשות והעשב כבר עולה בלחיי.

אתה בפילדלפיה, הרבה קילומטרים, הרבה שנים,

אני נפלתי על הר הקסטל, אתה היית לידי שם

הרבה חברים שלנו נפלו שם בין האבנים.

היה קשה שם. כל אדם יש לו שעה קשה.

ויש שנוסעים את השעה הזאת ולא מתפנים.

אתה יצאת בנס. אני נשארתי שם.

ואינני כועס עליך ולא תולה בך אשם.

כי לא היה שם סלע או תלולית שלא, כמו שאומרים, רוו דם.

כשהחיים נסוגו, אני נותרתי שם עם המתים

ומה יכולנו לעשות? היינו כל כך מעטים.

אני יודע שרצית לצאת מהבלגן ולהיות חופשי

ואין לי אליך טענות, כי אחרי הכל, היית חבר אישי.

ואני, שמעון אלפסי, יליד נווה צדק,

הרגשתי שאת הכדור האחרון כבר יריתי

ואין טעם ללחוץ על ההדק.

אז נשאר עוד רימון. וגם אני חשבתי לרגע להציל את נפשי.

ואני יודע שאני תקוע בראשך כמו אותו כדור שתקוע בראשי

לבן שלך קראת שמעון, סיימון, כך קראת לו על שמי.

כאשר שלחת אל אחותי את המכתב, הוספת שם בכתב ידך האישי

שיום אחד תבקר אותי בארץ, היכן שאני טמון

מתחת לבטון הקר הזה, ועליו שמי, והמספר שלי האישי.

במשך הזמן התרחקנו. ואתה בפילדלפיה, ארצות הברית,

ואת סיימון שלחת לבית ספר שבו מלמדים עברית.

אתה מספר לו על הקרב ההוא ועל חברך הטוב,

והבטחת לו שאתה תבוא להראות לו את המקום הזה מקרוב.

תגיד לסיימון שיעמוד על ידי ויספור

כמה חברים השארנו שם, בין הסלעים, על ההר השחור.

תגיד לסיימון שבאת לבקר אותי, את חברך מאז

וכמו אז, אני נשאר במקום הזה ואינני זז.

ואני מתוך הקרב הנורא ההוא, הלילה השחור

אבקש ממנו, כמו שביאליק כתב, ברוך שובך מן הכפור.

שנינו אהבנו את השיר הזה, שירו הראשון של ביאליק, "אל הציפור"

אני לא זוכר את היום ואת הלילה, אינני זוכר את השנה

אני רק יודע, שידענו שיש לנו ארץ, אך עוד לא ידענו אם יש כבר מדינה.

אז כמו שאמרתי, כל אדם יש לו שעה. והוא צריך איתה להסתדר.

שעתי נגמרה בתש"ח, אני לא יודע למי יש שעה קשה יותר.

שלח את סיימון אליי, שיראה את הבטון ואת התאריך.

אני בטוח שהוא יאהב אותי ואולי גם יעריך.

כל אחד מאיתנו עשה בימים ההם את כל מה שצריך.

האנדרטה של אבא של ג'ימי צומחת כל שנה בין האבנים

וכל שנה, יותר ויותר, בחורף מכסים אותה עננים.

שלח את הבן, שלח את סיימון, שלח את שמעון.

שישמע את הציפורים המתות מצייצות אלינו מתוך האורנים.

ואולי יגלה את השיש המכוסה כבר בשיח ירקרק

ועל השיש השם של שנינו, ורק המספר האישי שלי נמחק.

[blavie]

אין יום ראוי יותר מזה להשאיר את אלוהים מחוץ לתמונה ולא לערב אותו בכל הזדמנות.

 

פירוש הביטוי "השם יקום דמם" הוא בעצם פילול לכך שבעזרת "השם" \ "קארמה" \ כל שם אחר שתרצה להעניק למטאפיזיות בעולמינו, הנסיבות יסתובבו כך שהמרצחים האחראים על שפיכת דם אחינו יזכו לגורל אכזר וישלמו על מעשיהם, בין אם בידי חיילינו ובין אם בידי מישהו אחר. אתה כמובן מוזמן לא להסכים עם עצם הרעיון - המטרה היא לא לשכנע אותך בשום דבר , אלא להסביר שזו אמירה לגיטימית לחלוטין, ואין ביכולתינו לומר לאף אחד איך להביע את ההזדהות והצער הקולקטיבי \ האישי שלו... אין יום ראוי מכך להשאיר בפינה אנטגוניזם מכל סוג-שהוא.

 

רב סמל בן (בנימין) סלע ז"ל בן יהודית הוא חייל שנפל במלחמת לבנון השנייה, היום במקרה נתקלתי בשידור לזכרו בטלוויזיה.

http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=517416

מספרים עליו כי היה תם וזך באופיו, אוהב הבריות ובעל חוש מוסר גבוהה.

רנ"ג פסקל אברהמי ז"ל, נפל בפיגוע בכביש בדרך לאילת לפני שנתיים.

http://news.walla.co.il/?w=//1852005

היה לוחם, צלף מוערך ביחידת הימ"מ בעודו בן 49. נדיר למצוא אנשים כאלו, בן 49 בכושר מבצעי שנתן את עצמו על בסיס יום-יומי למדינה. לאחר פטירתו, אשתו התגייסה לשורות המשטרה. הוא השאיר שלושה ילדים אחריו.

 

יהי זכרם של חללי מערכות ישראל ברוך, במותם הם ציוו לנו את החיים.

[Cerebral Cortex]

בינתיים אדוני, מי שנוקם את דמי הקורבנות אלה הם צה"ל ומערכת הביטחון. בני הבליעל יכולים להכות בנו אבל ידם של זרועות הביטחון לעולם לא קצרה מלהגיע אליהם. כפי שידוע לי מדינת ישראל היא זו שהעמידה את אייכמן לדין ומיצתה איתו את מה שהיו צריך להעישות. לא אלוהים ולא אף אחד אחר.

 

בינתיים, אנשים רק מתים ושופכים את דמם על חתיכת האדמה הקטנה הזו שהובטחה לנו על ידי האל שלך. כנראה שאומות העולם עדיין לא קיבלו את התזכיר.

[Cerebral Cortex]

לגבי התמונה שפירסמתי מקודם של הילד שמחבק את מצבת אביו.

 

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/460/733.html?hp=1&cat=402&loc=14