שרשור הדבע (או עמה) של CF. הסברים נוספים בפנים.

[Tzvika-Pick]

דבע זה מושג שקצת קשה לתת לו הגדרה מדויקת. מסוג המושגים שהם קצת חמקמקים והרבה יותר קל להסביר אותם בדוגמא מאשר בהגדרה. דבע זה שילוב מיוחד של טמבל, אהבל, דפוק אבל גם משהו שיכול לקרות לכל אחד ואחד מאיתנו.

 

אני אנסה לתת דוגמא קטנה לדבע כדי שתבינו את הרעיון.

ל"ג בעומר האחרון היה ביום חמישי בערב. נפגשנו כמה חברה' בבית של חבר באחד המושבים וישבנו שמחים וטובי לב לערב של בירות, בשר וסרטים של סטיבן סיגל בDVD. היה נחמד מאוד והזמן וטס. חזרתי הביתה בסביבות השעה 3:30 לפנות בוקר יום שישי כשבשעה 7:30 בערך אני אמור לקום ולצאת לכיוון אשדוד. אבל זה רק התירוץ למה שקרה אחר כך.

קמתי ב7:45 הפוך לגמרי, וכמו כמעט כל גבר נורמלי שמתעורר עם הבל פה של בשר ואלכוהול ניגשתי חיש קל לחדר המקלחת כדי לנסות ולהסיר לפחות חלק מההבל בעזרת צחצוח אגרסיבי ויסודי של הפה. אז ניגשתי לכיור, לקחתי את המברשת שיניים הכחולה-לבנה-צהובה שלי והרטבתי אותה בקצת מים כמו שאני תמיד עושה. רק שאז, במקום לפתוח את השפורפרת של הקולגייט כמו שאני תמיד עושה החלטתי מסיבה שעדיין לא ברורה לאנושות למרוח כמות נדיבה של סבון ידיים נוזלי על המברשת .

נו, נניח שבן אדם נורמלי היה מבין את הטעות שלו בשלב הזה ועוצר. אבל סחבקון שלנו לוקח את המברשת וביד בטוחה מכניס אותה לפיו ומתחיל לצחצח במרץ רב.

בשנייה הראשונה והשנייה לא ממש הרגשתי בהבדל. אחר כך הקצף התחיל להיות קצת מוזר ובסוף הגיע הטעם המר של הסבון .

בקיצור, העברתי איזה חצי שעה ביריקות עצבניות לתוך הכיור וגרגור של מים כדי להעביר את הטעם המגעיל של הסבון ידיים נוזלי בניחוח אוכמניות.

 

 

אני מקווה שהצלחתי להעביר את הרעיון מאחורי המושג דבע. שימו לב להבדל הקטן שבין דבע לבין סתם פספוס. ללכת עם צלחת של ספגטי בולונז, להיתקע בחוט דיג ולהפיל את הצלחת עם כל הרוטב על השמלה של אמא לחתונה של האח היום בערב - זה פספוס (צלם בוידיאו ושלח ליגאל שילון. אולי תקבל פיג'ו 207 חדשה). אבל לעשות ג'אגלינג עם צלחת ספגטי בולונז בחדר השינה כשהארון פתוח והשמלה תלויה ראשונה על המוט ואז לפספס את הצלחת בדיוק ברגע הקריטי - זה דבע. דבע זה משהו שנעשה במודע, רק שהתוצה של הדבע הופכת ברורה בדיעבד.

אגב, השרשור אולי מנוסח בלשון זכר אבל מיועד גם לנשות הפורום. כשהסיפור מסופר בלשון נקבה יש להשתמש במונח המקצועי עמה במקום דבע (לבטא במילעיל, או הדגשה על הע' לאלו שנכשלו בבגרות בלשון).

 

 

 

ועכשיו אחרי כל ההסברים סיפור הדבע שלי.

 

עד לפני שנה וקצת עבדתי כטכנאי מחשבים בתעשייה האווירית. מקום נחמד, אווירה של בית אבות ובעיקר ריח של דס"ל אבל זה לא העיקר כאן.

בכל מקרה, הנה שלוש עובדות שחשוב לדעת לפני שמתחילים את הסיפור.

1. העבודה בתעשייה האווירית מתחילה בשעה 7:00 בבוקר. כלומר בשעה 7:00 אתה כבר במצב עבודה במשרד/מוסך/פינת קפה.

2. המפעל ממוקם בצד האחורי של נתב"ג, מה שאומר שמרוב חלקי הארץ יש נסיעה לא קצרה עד לשער המפעל.

3. רוב העובדים מגיעים לעבודה בהסעות מסודרות שהמפעל מארגן. יש אוטובוסים של אגד שיוצאים מכמעט כל פינה בארץ ומגיעים בדיוק בזמן לעבודה.

 

אם נחבר את עובדות 1,2,3 נגיע למסקנה שאם התמזל מזלך להיות אחד מאלו שעולים להסעה בתחנה הראשונה צפויה לך נסיעה ארוכה ארוכה, עם עוד 37.5 תחנות בדרך לעבודה ויציאה מהבית לפני השעה 6 בבוקר.

כמובן שאני זכיתי לגור ליד התחנה הראשונה של קו 18 שיצא מרמת-גן, עבר לכל אורכה של רמת-גן והמשיך עד לשער המפעל. בערך שעה של נסיעה שהיתה מתחילה בשעה 5:55 ונגמרת קצת לפני 7.

באחד הבקרים היותר קרים וחורפיים של 2006 הגעתי לתחנה קצת לפני הזמן. כמובן שלא היה אף אחד מהקבועים בתחנה אבל זה כבר קרה בעבר כמה וכמה פעמים אז לא ייחסתי לזה חשיבות. מרחוק קלטתי את האוטובוס הירוק מתקרב לתחנה וחשבתי לעצמי ש"איזה יופי, עכשיו אני מתיישב באוטובוס המחומם והנעים ונרדם עד העבודה".

האוטובוס הגיע, נתתי חיוך קטן ומנומנם לנהג והתיישבתי כמו תמיד בספסל האחורי של האוטובוס. שמתי את הראש וכנראה שנרדמתי תוך כמה שניות.

 

אני לא בטוח כמה זמן ישנתי שם באוטובוס. אני רק זוכר שהתעוררתי והתחלתי לשים לב שכמה דברים קצת מוזרים בנסיעה הזאת.

בתור התחלה, היה ריח מוזר באוטובוס. אבל היי, זה אוטובוס ציבורי ורק לפני שבוע קיבלנו אוטובוס מלא בפישפשים. אז הכל יכול להיות.

אחר כך הסתובבתי שמאלה וראיתי סיני קטן שיושב לידי עם קנקן מתכתי ביד. "זה כבר באמת מוזר" חשבתי לעצמי, אבל אז נזכרתי שלפעמים מגיעים לתעשייה כל מיני אורחים מהמזרח אז זה כנראה אחד מהם. הסתובבתי ימינה כדי לנסות להרדם שוב.

אבל אז שמתי לב שהאוטובוס נוסע על כביש החוף לכיוון צפון ובדיוק חולף על הסירה הזאת שבכניסה להרצליה. לקח לי איזה שנייה להבין שאם אני גר ברמת גן ונוסע לנתב"ג כנראה שהרצליה זה לא בדיוק הדרך הנכונה.

התרוממתי ממקום מושבי, קצת בחשש אני חייב לציין, ופתאום שמתי לב שיש עוד בערך 50 כפילים של הסיני הקטן שממלאים את כל האוטובוס וכולם מסתכלים עלי עכשיו במבט כזה:

 

דפקתי ריצה לנהג כדי לנסות להבין מה בדיוק קרה כאן. אחרי שהוא סיים לצחוק עלי במשך איזה 10 דקות הוא הסביר לי שזאת אכן הסעה של עובדים, אבל הוא לוקח את העובדים לאתר בנייה בנתניה ובטח שלא לשדה התעופה.

מרוב שהפכתי ל אפילו לא שאלתי איך בדיוק הוא נתן לי לעלות לאוטובוס ולמה לעזאזל אף אחד מהסינים לא חשב להעיר אותי ולהסביר לי שאני על האוטובוס הלא נכון.

בסופו של דבר ירדתי מהאוטובוס ביקום. עכשיו לך תסביר לבוסית שלך שאיחרת לעבודה כי עלית על אוטובוס של פועלים זרים לנתניה

[itzik901]

מקרה דבע טרי שלי, הגעתי עם הרכב של אחי לאיזור התעשיה בירושלים (סיוויק אוטומטית), חניתי ליד המוסך של דוד שלי, הרכב לפתע סירב להניע, אחרי הרבה עצבים , טלפונים לאחי, קללות על הרכב, הפרעה לכל העובדים במוסך, התברר שכיביתי את הרכב על D במקום על P, זה דבע אמיתי.

 

עוד מקרה דבע שלי, נסעתי עד נתניה להעביר בעלות על רכב, כשהגעתי מירושלים לנתניה ניגשתי לבעל הרכב, הוא אומר לי "יאללה תוציא את הרשיון נלך לדואר", התברר שהבאתי הכל חוץ מהרשיונות.

[מנחם פ]

מקרה דבע חם מהתנור: לפני שבוע וחצי הבאתי מחשב, עם כרטיס קול של CREATIVE LIVE! 5.1. המחשב הגיע לפני הביתה, ובאתי, הרכבתי הכל, והפעלתי. התפלאתי, למה כרטיס הקול החיצוני לא עובד. אחרי 20 שיחות לטכנאי שלי (שנמצא באשקלון, משם בא המחשב), 200 צעקות על כל מי שבא לי (מתוך עצבים על כרטיב הקול), קלטתי שהוא לא מוגדר כברירת מחדל בביוס...

[vadim6385]

לתפארת מדינת ישראל. קודם צועקים על כל העולם ואישתו ומאיימים בהכל החל מתביעה משפטית ועד שואה גרעינית, במקום להפעיל קצת את הראש.

אין שכל - אין דאגות

[אלעד]

ולהלן תרומתי לשרשור:

 

לפני כארבע שנים, עת עבר מספר קל של חודשים מאז השתחררתי מהצבא, החלטתי לאסוף כמה חברים ולצאת לסופ"ש בהפלגה לרודוס. בהפלגה נכח גם אלי פיניש, שהיה חלק מצוות הבידור.

בכל אופן, כשהגענו לרודוס, החלטנו שהדבר הראשון שאנחנו רוצים לעשות ברגע שנרד מהאוניה זה להצטלם על החוף. ואכן, עמדנו כולנו עם המצלמה, רק שהיתה בעיה אחת קטנה: לא מצאנו מישהו שיצלם אותנו...

שאר הנוסעים החלו לרדת בדלילות מהאוניה, ואני החלטתי שאני פונה לראשון מהם שיעבור לידנו. רצה הגורל, ודווקא אותו אדם היה פיניש

ניגשתי אליו עם המצלמה ושאלתי אותו: "אכפת לך, תמונה?"

אלי סובב אלי את הראש וענה בחיוך לחיוב, אלא שאז התברר גודל הטעות: אני התכוונתי שפיניש יצלם אותנו, בעוד שפיניש הבין שאני מבקש להצטלם איתו

מה שיפה אצלי זה שאני טיפוס מאוד מאוכוון מטרה. אז מה אם פיניש עומד פה ומוכן להצטלם איתי? אני עכשיו מצטלם עם החבר'ה, ושישרף העולם מצידי. העברתי את המצלמה לפיניש, שכנראה היה מבולבל מאוד מהסיטואציה המטופשת, ורק לאחר שהוא צילם אותנו ונעלם לדרכו, פתאום קלטתי איזה דבע יצאתי.

 

אגב, למי שאי פעם תהה: דבע בערבית זה תָן.

[אלעדיקו]

זה כבר טיפשות. (ובטוח שהוא חשוב שאתה צוחק עליו) יכולת לחכות לבנאדם הבא אחריו, אם לא כל כך רצית להצטלם איתו.

[sronis]

טוב, יש לי שני מקרים כשאף אחד מהם לא ממש בכיכובי (אם כי למקרה הראשון הייתי שותף, ואולי אפילו תגידו שאני זה שיצא דבע). את הראשון סיפרתי לא מזמן ואז סופר לי השני, שבעל פה היה קורע מצחוק אבל כנראה שיהיה קשה להעביר את החוויה על הכתב.

 

מקרה א': לפני עשור, בהיותנו בני 17 (או אולי זה היה שנתיים מאוחר יותר?) נסענו לאילת והבאנו איתנו את אופנוע הים התלת-מושבי של אחד החברים. בבוקר יום אחד החלטנו לצאת שלושה חבר'ה עם האופנוע. אני מאחור, חבר אחר באמצע ובעל האופנוע מלפנים - ואנחנו מפליגים לאמצע המפרץ. כיף אדיר, אבל אני כבר רוצה "לנהוג" בעצמי... אז לאחר איומים מצד בעל האופנוע שאסע בזהירות (כן כן) ושאם אני רואה ספינת שיטור שנתחלף מיד וכולי - יצאנו לדרך.

 

אני מתמקם במושב, צ'יבו (בעל האופנוע, וזה לא השם האמיתי שלו, כמובן) מתיישב מאחורי וקורן יושב שלישי. אני שואל "כולם מחזיקים?". שם את היד על הגז וסוחט אותו עד תום. פשש, הדבר הכבד הזה מאיץ יפה. בוא נראה איך הוא פונה...

 

אחרי 7-8 דקות של סיבובים, האצות וצעקות של כיף, אני פתאום שומע צווחת אימה מאחורי: "איפה קורן?".

 

עכשיו לכו קצת אחורה בטקסט. זוכרים מה היה הדבר הראשון שעשיתי מול הכידון? כן. קורן נפל בהאצה הראשונה של האופנוע מבלי לפלוט מילה, וזה היה לפני כמה וכמה דקות ומי יודע - אולי כמה קילומטרים מכאן...

 

את החצי שעה הקרובה בילינו בחיפושים מתישים, רדיפה אחרי לפחות 10 ספינות בשביל לשאול אותן אם ראו אותו - ובסוף מצאנו אותו לאחר הכוונה מסירה קטנה - צף לו במים בשלווה ומחכה לנו. הוא בכלל היה בטוח ששמנו לב ואנחנו חוזרים מיד, טוב, לפחות בעשר דקות הראשונות...

 

סיפור שני - בהמשך.

 

רוני

[Herman]

תאמין לי צביקה, כנראה עבדת כל יום.. בדרך כלל יש מספרים על האוטובוס

 

הכי מצחיק שם, זה אחרי 7 - כולם הולכים לשק"מית לקנות בורקסים.

 

היה איזה אחד פעם, קנה בורקסים - התחיל כבר לזלול אותם, בא לשלם וארנק אין בנמצא.

 

צריך לראות את הפרצוף שלו כדי להבין מה זה התעוררות

 

סיפורים שלי, עוד מעט.

[erezfed]

אוקי, עכשיו תורי:

חברתי שתחייה, באה אלי בתלונה על האוטו שלה, שומעים מוזיקה רק ברמקול אחד ולא בשניהם.

 

גררה אותי לרכב , והצביעה לי על איזה רמקול עובד ואיזה לא.

 

עכשיו, לך תסביר לה שהרמקול הקטן קטן הזה, הוא בכלל הגלאי נפח של האזעקה...:lol:

[vadim6385]

אתה מדבר על הדברים הקטנים האלה ליד השמשה הקדמית?

 

יש לי חבר שעד היום חושב שזה טוויטרים, אפילו שבמיוחד בשבילו פירקתי מחד המכסים בדשבורד והראתי לו איך טוויטר של מורל נראה

[Tzvika-Pick]

אתם קצת יבשים, מה קורה?

הנה עוד סיפור דבע מבית פיק.

 

כשהייתי חייל צעיר יחסית בצבא קיבלתי את האחריות לתיקון ספקי כוח בהספק גבוה. אני בטוח שרוב האנשים כאן בפורום לא מתקנים ספקי DC בהספק גבוה בחיי היום-יום שלהם ולכן חשוב לי להבהיר לפני הסיפור שזה נפוץ ומקובל מאוד שבזמן תיקון ספקים כאלו קופץ לפעמים הממסר פחת ולפעמים המאמ"ת. זה גם די ברור שבערך שלוש או ארבע פעמיים אתה תתחשמל בצורה כזאת או אחרת אבל את סיפורי התחשמלות שלי נשמור לשרשור אחר.

 

בקיצור, באחד הימים עמדתי ותיקנתי להנאתי ספק כוח חביב. ישבתי משהו כמו שעתיים על הספק הזה, בדקתי אותו מכל הכיוונים. הייתי בטוח במאת האחוזים שמצאתי את כל התקלות שלו והנה עכשיו אני מחבר אותו למתח, רואה שהכל תקין והולך לעשות כוס של תה שופ-רייט זול שמח וטוב לב.

חיברתי את הספק למתח - הכל בסדר. בודק מתחים - הכל תקין. אני כבר כולי עם פרצוף של .

עכשיו נשאר רק לחבר עומס לספק ולראות שהוא סוחב עומס כמו שצריך ולא נופל. אני מחבר את העומס לספק ו... קופץ המאמ"ת הראשי .

 

לא צריך להיות טכנאי מנוסה במיוחד כדי להבין שאם קופץ המאמ"ת כנראה שיש עוד בעיה בספק שעדיין לא התגלתה. אבל אני יותר חכם, נכון? לי זה לא יקרה! לא בספק שלי! אין סיכוי, בספק הזה הכל תקין!

חיברתי אחד ועוד אחד והחלטתי שהבעיה בשקע. במחשבה צלולה וביד יציבה העברתי את התקע לשקע של האל-פסק והפעלתי שוב את הספק.

 

 

האמת היא שעד היום אני לא בטוח מה היתה התקלה בספק הזה. אני רק יודע שהקצר שגרמתי לו היה כל כך חמור שחצי ביניין עבד בלי אל-פסק במשך יומיים וחצי מצוות החשמל של היחידה קילל אותי כשגילה שהוא צריך להישאר ולעבוד כל הלילה.

[The Red]

אוקיי בסיפור הבא אני מאשים את האלכוהול (ומיתנער מכל אחריות )

 

נכון שבכל המכונית החדשות - במכסה מנוע - הכל כבר מכוסה בפלסטיקים?!

 

ליפני כארבע שנים היינו עם החברים באיזו מסיבת נחמדה ושם - כמובן - שתיתי.

בבוקר (היה חם) אז ביקשנו מהנהג תורן (נהגת) שתילך לתניע את הרכב ותפעיל מזגן ואנחנו עוד רגע מגיעים, לאחר מ'ס דקות אנחנו קולטים את הנהגת רצה אלינו בהיסטריה ומודיע שהרכב לא מניע.

אנחנו מגיעים לרכב, ואני (בתור המבין משהו שבחבורה) מחליט לקחת את המפתחות לידיים ולנסות להניע בעצמי (תוך כדי שאנחנו צוחקים על הנהגת שהיא לא יודעת להניע רכב), מכניס לסוויץ' מסובב ו... כלום אפילו אין קצת סטרטר (קודן/ אמבולייזר לא היה)

אז אנחנו מחליטים לפתוח את מכסה המנוע ולבדוק את העניין מקרוב, פותחים ו... רואים רק שכבת פלסטיק שחורה. לאחר מ'ס דקות שניסינו למצוא (ויזואלית) איפה המצבר החלטנו פה אחד ש - הוא נגנב!

 

טוב, אז מה עושים, מה עושים, אן ברירה אחרת ומיתקשרים לגרר.

הדבר היותר מצחיק שבזמן המתנה לגרר נהייה לנו משעמם אז החלטנו להדליק מוזיקה (ברכב) - אז המשכנו לנו לחכות לגרר (כי נגנב לנו המצבר) תוך כדי שמתנגנת לנו מוזיקה ברקע (מה HU).

 

לאחר שהגרר הגיע, ובא להעביר לניוטרל (כדי להעמיס את הרכב) הסתבר שאנחנו ביכלל על D.

[ultras_monkeys]

סיפור מלפני חודשיים-שלושה ,הסיפור מתחיל מזה ששטפתי את הרכב בשישי אחה"צ ועשיתי לו גם ווקס.

בלילה אני ועוד שלושה חברים נוסעים ברכב שלי לאיזה דאנס-בר , בסביבות שעה 3 בלילה יצאנו , ועמדנו ליד הרכב , חבר שלי שהיה עם כוס שתייה ביד החליט להניח אותה על הבגאז' ובגלל הווקס היא החליקה ונשפכה עליי קצת ועל האוטו.

נזכרתי שיש לי בבגאז' נייר סופג בשבילי ואמרתי אני גם יספוג את מה שנשפך על הבגאז' , השלט של המרצדס יש לו אופצייה לפתיחה של הבגאז' והוא קופץ ונפתח עד למעלה , העניין הוא שאפשר לפתוח אותו אבל הרכב עצמו יכול להישאר נעול , אם לא לוחצים בנוסף על פתיחה של הרכב.

בקיצור המפתח אצלי ביד , הבגאז' פתוח (הרכב עצמו נעול) אני מוציא את הנייר ,משאיר את המפתח בבגאז' וסוגר אותו בטבעיות.

אחרי כמה שניות אני קולט שנעלתי על המפתח , בהתחלה חברים שלי חשבו שאני צוחק איתם עד שקלטו שבאמת יצאתי דבע.

התוצאה , שעה 3 בלילה אני וחברים שלי עומדים מחוץ לרכב והוא נעול.

 

עכשיו לך תסביר להורים בשעה 3 בלילה למה אני צריך את המפתח הרזרבי , "המזל" הוא שיצאנו למקום שנמצא 15-20 דקות מהבית שלי ויחסית קרוב.

[stio]

לאחר מ'ס דקות שניסינו למצוא (ויזואלית) איפה המצבר החלטנו פה אחד ש - הוא נגנב!

 

טוב, אז מה עושים, מה עושים, אן ברירה אחרת ומיתקשרים לגרר.

הדבר היותר מצחיק שבזמן המתנה לגרר נהייה לנו משעמם אז החלטנו להדליק מוזיקה (ברכב) - אז המשכנו לנו לחכות לגרר (כי נגנב לנו המצבר) תוך כדי שמתנגנת לנו מוזיקה ברקע (מה HU).

 

לאחר שהגרר הגיע, ובא להעביר לניוטרל (כדי להעמיס את הרכב) הסתבר שאנחנו ביכלל על D.

 

רגע, שאני אבין...

אתה שומע מוסיקה ברכב (במערכת של הרכב!) ובטוח שאין לך בכלל מצבר?!

[The Red]

כן, כן, כן!

 

פה יצאנו הכי דבעים!