צריך חומץ בלסמי אמיתי. בלי תירוש/סוכר. מה מומלץ?

[hans]

צודק ב-100%, לא התנסחתי בצורה טובה.

מה שקורה למשל ברסק העגבניות מבורך - כולם הופכים ל״רטבים״ עקב הסוכר שמוסיפים להם.

 

היוצא-דופן היחיד במקרה המקומי שלנו הם המיונז והקטשופ, שבהם אסם/תלמה כופפו את ההגדרות לטובתן

(יש עוד מדינה בעולם שבה הקטשופ של היינץ איננו מוגדר כקטשופ?)

[bagira]

והשערוריה היא שהיינז אמנם לא ממציאי הקטשופ אבל בהחלט גם הראשונים שייצרו ושיווקו אותו מסחרית וגם האחראים להטמעת המתכון הנוכחי (במקור הוא בכלל עם דגים/אנשובי/אוייסטרים) בדמותו המודרנית.

 

אז אחרי זה באים אוסם החוצפנים ומכופפים את החוק שאי אפשר לקרוא למוצר שהמציא את העניין בשם שלו.

[Cassano]

bagira, הארת את עיני, תודה.

 

רק חבל שהיצרנים המקומיים כמובן מנצלים זאת, כמו למשל העובדה שאסור לקרוא לחלב סויה "חלב", אלא משקה סויה. למשל.

[hans]

הבאת בדיוק את הדוגמה ההפוכה לשינוי טוב...

חלב זה משהו שיוצא מעטינים של חיה. נקודה.

לא חולבים סויה/שקדים, זה סתם מחית מסוננת עם סוכר ומים, או בעברית: משקה.

[Cassano]

הבאת בדיוק את הדוגמה ההפוכה לשינוי טוב...

חלב זה משהו שיוצא מעטינים של חיה. נקודה.

לא חולבים סויה/שקדים, זה סתם מחית מסוננת עם סוכר ומים, או בעברית: משקה.

 

ואם בכל העולם קוראים לו "חלב", ובגלל זה אי אפשר לייבא אותו לפה וכתוצאה מכך אנחנו יכולים לבחור רק במוצר של תנובה, אז כל כך חשוב איך קוראים לזה?

 

https://www.calcalist.co.il/marketing/articles/0,7340,L-3667553,00.html

[DrorZi]

בלסמי זה מונח כללי מאוד, יש יצרנים שונים ורמות ישון שונות, ברמות הגבוהות זה מיושן 10 שנים ומעלה ועובר בין לפחות 6 חביות שונות בדרך (כמה ומעלה? טעמתי גם אחד של 50 שנה באיטליה)

מיוצר בחבל אמליה רומנה ובולוניה באיטליה וזוכה לחותמת "כשרות" שהכל לפי המסורת - PDO, זו שמופיעה גם על פרמגאנו ריגיאנו אמיתי ועל היינות מהאזור (על היינות זה יופיע DOCG / DOC) החותמת ל-א מבטיחה טעם מסויים היא מבטיחה תהליכים.

א-ב-ל בלסמי שכזה יקר, סמיך ומתאים לדברים ספציפים (תנסה פעם בלסמי אמיתי סמיך יחד עם קוביות פרמגאנו 36 חודש, ככה נקי, ואוו, תוסיף ליד בקבוק יין אמרונה, פארמה האם ולחם איטלקי טוב ואם זה לא גן עדן אז לא קיים אחד)

ואחרי שסיכמנו שזה לא הבלסמי שצריך למרינדות - יש כל מיני בלסמי פשוטים מאיטליה שמגיעים עם חותמות IGP שזה אומר שפחות או יותר הארגזים יצאו מאיטליה אבל באמת שזה כמו "מיוצר בישראל" שבתכלס יכול להיות די ברובו מיוצר בסין עם פרשנות כזו או אחרת, העלות סביב 20 שקלים, אני מחפש מאחורה אחד שבמרכיבים שלו יש רק "תירוש ענבים" כי יש כאלה עם תוספות סוכר ואני מעדיף שלא, יש לפחות אחד כזה שמספיק (לי) ברמה שלו לדברים הפשוטים אני קונה אותו באגתה ברמת החייל ולא זוכר את שמו.

עריכה אחרונה ב-27 למרץ, 2019 על ידי DrorZi

[hans]

כתבה מאוד מאוד מבולבלת, כיאה לקלקליסט, אין שום הגבלה בייבוא. קשקוש גמור.

למשקאות שאינן חלב ומכילים את המילה ״חלב״ רק צריך לשנות את השם.

בכל מקרה אריזות זה משהו שמתאימים לכל מדינה ומדינה.

 

במקרה של משקאות סויה/שקדים/אורז זה הגיוני ומונע הטעייה (לצמח אין עטינים),

במקרה של קטשופ - בגלל ההיסטוריה של היינץ ותרומתה של היינץ להגדרת המוצר הזה - פה העניין דפוק.

 

האיחוד האירופי עדיין לא סגור על עצמו לגמרי מבחינת השימוש במילה חלב - יש הנחייה על איסור שימוש במילה חלב עבור משקה סויה,

אבל משום-מה חלב שקדים זה בסדר . אני לא אלאה אותך בקישורים משעממים להחריד, אבל סתם לדוגמה, אצל אלפרו בצרפת

הכיתוב ״חלב״ מופיע אך ורק בסמיכות למשקאות שקדים, לא בסויה, לא בקוקוס ולא באורז. הישראלים לא המציאו את הבעיה =>

https://www.alpro.com/fr/produits?produits=boissons

[bagira]

כתבה ממש על גבול השיקרית!

 

זה לא ש"אי אפשר לייבא", אפשר לייבא בהחלט, רק עם הכיתוב הנכון על המוצר.

 

מעולה שבמיץ שאין בו פרי אסור שיהיה פרי על האריזה, פנטסטי שבמוצר שאין בו שוקולד יהיה חייב להיות מצןויין "בטעם שוקולד" ולא בפלות או ממרח שוקולד (כדוגמא).

 

אתה יודע מה? אני דווקא מרוצה שיש איזה משרד ממשלתי שגם עובד בישבילי ולהגנתי וגם אשכרה עובד!

 

 

בלעדיו, על כל אריזת מרגרינה היה כתוב חמאה עם ציור של פרות רועות באלפים השוויצרים.

 

א-ב-ל בלסמי שכזה יקר, סמיך ומתאים לדברים ספציפים (תנסה פעם בלסמי אמיתי סמיך יחד עם קוביות פרמגאנו 36 חודש, ככה נקי, ואוו, תוסיף ליד בקבוק יין אמרונה, פארמה האם ולחם איטלקי טוב ואם זה לא גן עדן אז לא קיים אחד).

 

חסר לי כמה פרוסות מלון ליד, תרים יד כשתראה את המלצר בסביבה...

[Cassano]

מקבל את טענותיכם מכיוון שאני מאמין בחברי הפורום יותר מאשר מלעיתון ישראלי.

 

ובכל זאת, למה יש רק חלב סויה של תנובה במקררים, בעוד שבאירופה יש מבחר רב יותר?

 

מדוע יש רק חלב סויה עמיד של אלפרו, ולא החלב הקר?

 

אז למה פשוט לא לאמץ את התקנים של האיחוד האירופאי בענייני המזון (הרי בוודאי הם דואגים לילדים שלהם כמונו, לא?)?

 

בגירה,

 

אני לא בטוח שכל מרגרינה הייתה נקראת חמאה. אני חושב שישראל ישראלי יכול להיות חכם מספיק כדי להבין שלורפק אינה בעלת 82% שומן של חמאה, וגם להסתכל מה הוא קונה. גם בעניין זה, האיחוד האירופאי בוודאי עושה לנו את העבודה ומחייב את מכוני התקנים שלו לקבוע מהי חמאה.

[bagira]

אם היית עושה סקר על כל האנשים שקונים ממרח חמאה, אני משוכנע שמעל 99% יענו שזה מוצר זהה לחמאה רק קל למריחה.

 

באותה נשימה, הם גם יגידו שמרגרינה/ שמן דקלים זה רעל והם לא יעיזו לעולם להכניס את זה הבייתה.

 

האחוז הבודד יודע שזה בעצם חמאה+מרגרינה או שומן דקלים (בחלק היותר יקר/איכותי של ממרחי החמאה זה שמן קנולה).

[Cassano]

אם היית עושה סקר על כל האנשים שקונים ממרח חמאה, אני משוכנע שמעל 99% יענו שזה מוצר זהה לחמאה רק קל למריחה.

 

באותה נשימה, הם גם יגידו שמרגרינה/ שמן דקלים זה רעל והם לא יעיזו לעולם להכניס את זה הבייתה.

 

האחוז הבודד יודע שזה בעצם חמאה+מרגרינה או שומן דקלים (בחלק היותר יקר/איכותי של ממרחי החמאה זה שמן קנולה).

סביר שאתה צודק. ועדיין, אולי כדאי שאנשים יתחילו לקרוא מה הם קונים.

 

ייתכן שאני המשוגע, אני לא צוחק. כל מוצר שאני קונה, ראשית אני מנסה לפחות להבין מה יש בו.

[hans]

יש פה מידה מסוימת של פטרנליזם מעיק, זה קצת מעצבן שהמדינה מכתיבה לך כיצד ייראה מוצר

רק בגלל שאנשים לא טורחים לקרוא. ממש להאכיל אנשים בכפית.

 

מצד שני, הפסקתי מזמן לקוות שאנשים יטרחו לקרוא משהו -

הניסיון מלמד שאנשים יעדיפו לשתף ביניהם כל מיני הזיות מוזרות של קונספירציה ולגלגל שרשורים שלמים של שטויות

בטרשתות חברתיות מאשר לעמוד בשקט מול המוצר במשך 17 שניות ולקרוא את מרכיביו.

 

אני תמיד חוזר לדוגמה של סימוני E וחומצות טבעיות למיניהן שנמצאות בכל פרי, כגון חומצת לימון.

״כן, E330 שיש בלימון זה בדיוק אותו E330 שדחפו לך לחומוס.״

״לא. היא לא טבעית יותר. זאת אותה מולקולה.״

״כן, בדיוק אותו דבר. הנה, תקרא(י).״

״אין דבר כזה מולקולה טבעית. זה אותו חומר בדיוק. הנה, תקרא(י).״

(מושך כתפיים ומוותר)

[bagira]

כנל אצלי, תרגיש טוב, אתה בחברה טובה.

 

אתמול היה מוסף צרכנות עם מנחם הורוביץ על בורקסים קפואים והדיאטיקנית מתלהבת איזה רעל זה ומרגרינה ושומן טראנס ואני כל הכתבה שואל מי בכלל קונה את הזבל התעשייתי הזה? ואז בא הנתון, שוק הבורקסים הקפואים מגלגל פאקינג 140 מליון שח בשנה וזה מוצר שעולה 15 שקל לאריזה.

 

לא יאמן כמה קונים את זה וכמה אנשים לא טורחים לבדוק מה מכניסים הבייתה/ לפה.

 

אותו כנל אגב עם חומוס תעשייתי לפני המהפכה הבריאותית (ועדיין יש מוצרים שלא עברו אותה), קילו חומוס ב 9.90 שח היה מכיל 40 אחוז שומן מוקשה (מילה יפה למרגרינה).

 

אתה בעצם אוכל אמולסיה של מים ושמן עם טעם של חומוס.

[Cassano]

 

אותו כנל אגב עם חומוס תעשייתי לפני המהפכה הבריאותית (ועדיין יש מוצרים שלא עברו אותה), קילו חומוס ב 9.90 שח היה מכיל 40 אחוז שומן מוקשה (מילה יפה למרגרינה).

 

אתה בעצם אוכל אמולסיה של מים ושמן עם טעם של חומוס.

 

מסכים לחלוטין, ודבר עוד יותר מעניין הוא שכאשר מגלים כמה קל להכין חומוס בבית, לבד, יותר טעים!

 

חומוס, טחינה, לימון, שום, מים, מלח, פלפל - ויש חומוס לשבוע.

[hans]

שום?!? שום ופלפל?!? בחומוס?!?!?

זה כבר דורש כיתת יורים... זאת אומרת, שרשור אחר.

 

(חומוס, טחינה גולמית, כמון, מלח לימון וזהו)