צריך חומץ בלסמי אמיתי. בלי תירוש/סוכר. מה מומלץ?

[Cassano]

שום?!? שום ופלפל?!? בחומוס?!?!?

זה כבר דורש כיתת יורים... זאת אומרת, שרשור אחר.

 

(חומוס, טחינה גולמית, כמון, מלח לימון וזהו)

 

אני לגמרי בעד שרשור חומוס!

 

אתה צריך לנסות עם שום...

 

למרות שלאחרונה הכנו את החומוס ללא שום ויצא נהדר.

 

פלפל זה כבר חובה.

[sorvall]

א-ב-ל בלסמי שכזה יקר, סמיך ומתאים לדברים ספציפים (תנסה פעם בלסמי אמיתי סמיך יחד עם קוביות פרמגאנו 36 חודש, ככה נקי, ואוו, תוסיף ליד בקבוק יין אמרונה, פארמה האם ולחם איטלקי טוב ואם זה לא גן עדן אז לא קיים אחד)

ואחרי שסיכמנו שזה לא הבלסמי שצריך למרינדות - יש כל מיני בלסמי פשוטים מאיטליה שמגיעים עם חותמות IGP שזה אומר שפחות או יותר הארגזים יצאו מאיטליה אבל באמת שזה כמו "מיוצר בישראל" שבתכלס יכול להיות די ברובו מיוצר בסין עם פרשנות כזו או אחרת, העלות סביב 20 שקלים, אני מחפש מאחורה אחד שבמרכיבים שלו יש רק "תירוש ענבים" כי יש כאלה עם תוספות סוכר ואני מעדיף שלא, יש לפחות אחד כזה שמספיק (לי) ברמה שלו לדברים הפשוטים אני קונה אותו באגתה ברמת החייל ולא זוכר את שמו.

 

הרגת אותי....

טוב. אלך לקשת טעמים ואראה מה אדוג שם.

מסקרן אותי לטעום את הסמיך הזה.

 

לגבי קריאת תוויות, ישראלים ובורקס, בכלל לא מפתיע. ע"ע הצהובה הטובה של גבינות כפיר...

 

Sent from my MI MAX 3 using Tapatalk

[sorvall]

מעדכן:

הייתי בקשת טעמים. הסמיך היחיד היה עם עמילן....

השאר היו עם סוכר. גם היקרים יותר.

לפחות יצאתי עם כמה בירות מעניינות.

 

אנסה בטיב טעם.

 

 

Sent from my MI MAX 3 using Tapatalk

[Be roo]

יש פה מידה מסוימת של פטרנליזם מעיק, זה קצת מעצבן שהמדינה מכתיבה לך כיצד ייראה מוצר

רק בגלל שאנשים לא טורחים לקרוא. ממש להאכיל אנשים בכפית.

 

מצד שני, הפסקתי מזמן לקוות שאנשים יטרחו לקרוא משהו -

הניסיון מלמד שאנשים יעדיפו לשתף ביניהם כל מיני הזיות מוזרות של קונספירציה ולגלגל שרשורים שלמים של שטויות

בטרשתות חברתיות מאשר לעמוד בשקט מול המוצר במשך 17 שניות ולקרוא את מרכיביו.

 

אני תמיד חוזר לדוגמה של סימוני E וחומצות טבעיות למיניהן שנמצאות בכל פרי, כגון חומצת לימון.

״כן, E330 שיש בלימון זה בדיוק אותו E330 שדחפו לך לחומוס.״

״לא. היא לא טבעית יותר. זאת אותה מולקולה.״

״כן, בדיוק אותו דבר. הנה, תקרא(י).״

״אין דבר כזה מולקולה טבעית. זה אותו חומר בדיוק. הנה, תקרא(י).״

(מושך כתפיים ומוותר)

 

זו רגולציה.

והיא לא נועדה להגן רק על מי שלא טורח לקרוא אלא על מי שלא מסוגל להבין. לא לכולם יש יכולת להבין מהוא E330 ומשמעותו, לא כולם יודעים מהו שמן לפתית, לא כולם מבינים את כמו הסוכר שמוספת למוצרים והשפעתה.

 

וכן, גם הטרחה של לקרוא את כל האותיות על 200 המוצרים שאתה רוכש בסופר, מבחינת זמן (אתה קורא הכל כל פעם מחדש? ומה אם שינו את המתכון?), או אנשים מבוגרים שכבר קשה להם להבחין באותיות הקטנטנות, או עולים חדשים שיתקשו להבין את כל המונחים.

 

זה לא שונה מרגולציה בביטוח או בפנסיה, תחום שבו לרוב אין מושג חוץ מאולי ידע כללי, בטח לא ברמת בקיאות או יכולת לקרוא את המסמך המשפטי.

אז מזון הוא אולי תחום פשוט יותר, בשבילך. יש אנשים שגם בזה לא מבינים, כמו שכתבת בעצמך.

 

זה תפקידו של הרגולטור. הוא לא אוסר עליך למכור שום דבר, הוא רק מונע ממך למכור x תחת השם y כי הצרכן לא תמיד בקיא ולא משנה מה הסיבה לכך.

עריכה אחרונה ב-1 לאפריל, 2019 על ידי Be roo

[bagira]

ניקח דוגמא שאני די בטוח שאפילו החברה המשכילים והערנים בנושא תזונה, לא בטוח שערים אליה.

 

צנצנות של רוטב מוכן לפסטה (ברילה, אוסם וכד')

 

 

כמה מכם פה בשלנים ומכינים רוטב עגבניות לבד מחומרי גלם?

מי שכן, כמה סוכר אתם שמים ברוטב?

כלום? חצי כפית לכל הסיר (לשבור חומציות)?

 

השתוללתם, שמתם כפית שלמה על כל הסיר כי אתם אוהבים את זה מתוק?

 

תענוג, תהנו!

 

עכשיו תנחשו כמה סוכר יש בצינצנת קטנה כזו של 400 גרם...

 

http://www.foodsdictionary.co.il/Products/4/%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%91%20%D7%A2%D7%92%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%9C%D7%9C%D7%96%D7%A0%D7%99%D7%94

פאקינג 42 גרם סוכר!!!

 

10% מתכולת הצינצנת זה סוכר (לא פחמימות, סוכר!).

 

כף סוכר (לא כפית, כף) זה 12 גרם, יש פה 3 וחצי כפות גדושות של סוכר ובעצם נשאלת השאלה, למה? לאיזה צורך?

 

איזה זוועות אתם שמים שם בצנצנת שאתם צריכים למסך את הטעם עם 42 גרם סוכר (וכמובן גם כמויות מלח וחומץ בהתאמה אחת זה היה רוטב לטירמיסו).

[SlowRide]

זה ידוע שסוכר ממכר. בהמון מוצרים מעובדים שאינם "מתוקים" יש גם סוכר, כמו במלפפון חמוץ למשל.

[urban.racer]

ניקח דוגמא שאני די בטוח שאפילו החברה המשכילים והערנים בנושא תזונה, לא בטוח שערים אליה.

 

צנצנות של רוטב מוכן לפסטה (ברילה, אוסם וכד')

.

.

.

 

10% מתכולת הצינצנת זה סוכר (לא פחמימות, סוכר!).

 

כף סוכר (לא כפית, כף) זה 12 גרם, יש פה 3 וחצי כפות גדושות של סוכר ובעצם נשאלת השאלה, למה? לאיזה צורך?

 

איזה זוועות אתם שמים שם בצנצנת שאתם צריכים למסך את הטעם עם 42 גרם סוכר (וכמובן גם כמויות מלח וחומץ בהתאמה אחת זה היה רוטב לטירמיסו).

 

אין תמימות במוצרי המזון המתועשים. כמות המיסוך שצריכה להעשות וכמות התיקונים שנעשים בדיעבד כדי להשלים חלק מטעם המקור היא לא נתפשת.

 

אני לא איזה צדיק גדול. תמיד יש בבית מיונז וקטשופ, אבל אני משתדל לייצר בעצמי את מה שאפשר. רטבים זה לא בעיה. מיונז/איולי, ברביקיו, רטבי עגבניות וכיו"ב דברים שמאוד קל להכין פשוט צריך להחייב אליהם כל תקופה קצרה (איולי ניתן לפסטר בצורה בסיסית ופשוטה בבית ברמה שניתן בבטחון לאכול ביצים "חיות" עד שבוע בלי בעיה, זה קצת נוגד את הקונספט, אבל זה אפשרי) רטבים עם בסיס חומצי עגבניות זה פשוט וניתן להחזיק שבוע שבועיים בקלות. אפשר גם להכין פסטרמה ורוסטביף לבד. הכל עניין של הזמן שמקציבים לזה.

 

אני חושב שאנשים לא מבינים כמה סוכר הם צורכים ומה פוטנציאל הנזק. מה שמרתיח יותר, זה הלוביזם למען הסתרת הנתונים האלו. אני מניח שעם נוחות חיים "מערבית" מגיעים כמה עובודת חיים על צרכנות שהרוב המכריע היה מעדיף לא לדעת.

[borsood]

כמה מכם פה בשלנים ומכינים רוטב עגבניות לבד מחומרי גלם?

מי שכן, כמה סוכר אתם שמים ברוטב?

כלום? חצי כפית לכל הסיר (לשבור חומציות)?

אני בשלן מאד מאד קטן, פסטה ברוטב עגבניות זה משהו שמתאים ליכולות הבישול המוגבלות לי. משתמש ברסק (עכשיו יש לזה שם אחר כי גם שם התחילו להוסיף סוכר מעל המותר). משם יש מספיק סוכר. קצת סוכרים נוספים מגיעים מהבצל המטוגן.

[Cassano]

זו רגולציה.

והיא לא נועדה להגן רק על מי שלא טורח לקרוא אלא על מי שלא מסוגל להבין. לא לכולם יש יכולת להבין מהוא E330 ומשמעותו, לא כולם יודעים מהו שמן לפתית, לא כולם מבינים את כמו הסוכר שמוספת למוצרים והשפעתה.

 

עולים חדשים - מקבל.

אנשים מבוגרים - מקבל.

אנשים בעלי מוגבלות שאינם מסוגלים מפאת מוגבלותם - מקבל.

 

מלבדם, אין אף אחד שלא מסוגל לקחת טלפון סלולרי ולבדוק בדיוק מה זה E300. אחריות אישית זה חלק מהחיים.

 

קצת אוף טופיק שלא קשור אליך, אז אני מתנצל שזה יצא עם הודעה מצוטטת - פעם קיבלתי גידופים בטוויטר בשיחה על "אחריות אישית". מישהו סיפר שלקוח שמגיע לפאב ומשלם על מוצר מחיר מופקע הוא "קורבן". מדוע? כי כשיוצאים לפאב לא בודקים את המחירים אלא פשוט "מניחים שהמחיר סביר". אני טוען שכל אחד אחראי למה שהוא מוציא מהכיס, וזה כולל גם כמה עולה מוצר בפאב ומה שיש במוצר בסופר.

 

האם הרגולטור צריך לדאוג לכך? כנראה שכן. האם זו לא אחריות של כל אחד ואחד מאיתנו אם הוא יודע לקרוא? בוודאי.